Rosh HaShanah 15a

I understand Tosphot to have two ways of understanding Abyee. One is the way I wrote before. The other way is the way he writes openly. The reason I say Tosphot has this hidden way is because where he introduces his way started out saying even if  there is a doubt. That means Tosphot is understanding the Gemara in the simple way I wrote that there is no doubt. Rather Raba is being strict with reference to the Braita. But even if there is a doubt you can understand Raba. But my question is that I think the hidden explanation of Tosphot is better than the one they actually wrote.

Tosphot says Abyee was asking Raba as I wrote before that we understand the end because he is being strict with reference to the Braita. That is he is being strict to go by ripening as opposed to being not obligated in anything. But even if you say that Raba was being strict because of a doubt whether we go by ripening or by picking then also the end is good because in fact he is liable in the laws of the seventh year because of ripening and he is not liable in tithes because even though he would be because of the doubt about picking still when there is doubt there is decree to let the fruits be הפקר.

But the beginning is a problem because of tithes.
And Raba answers his question about why he should be not obligated in tithes. יד בכל ממשמשין בו ויתחייב במעשר?

But the beginning there is  problem in terms of the laws of the seventh year because of the same decree. We are saying we are in doubt whether to go by ripening or picking. So we are strict. So in the beginning why are we not strict to say he is liable in ביעור?
After all if we are going by picking time it is the seventh year and he should be liable in ביעורץ
Abyee only asked about tithes and Raba only answered about tithes. If Tosphot is right then why was there not also a question about ביעור?
So everything I wrote is contained in one word of Tosphot "even"

Another question here is that in the סיפא תוספות says it is OK that he is not חייב in מעשר because even if we go by לקיטה still because of the ספק he has to be מפקיר his fruit. If so then how can you say he is liable in ביעור? We know ביעור is not the same as הפקר. So the end would have to mean that he has to be מפקיר and also to do ביעור. Fine. But then in the רישא it would have to say he is liable in ביעור.
______________________________________________________________________


I understand תוספות to have two ways of understanding אביי. One is the way I wrote before. The other way is the way he writes openly. The reason I say תוספות has this hidden way is because where he introduces his way, he starts out saying אפילו מחמת ספק. That means תוספות is understanding the גמרא in the simple way  that there is no ספק. Rather רבה is being strict with reference to the ברייתא. But even if there is a ספק you can understand רבה. But my question is that I think the hidden explanation of תוספות is better than the one they actually wrote.






תוספות says אביי was asking רבה  that we understand the סיפא because רבה is מחמיר with reference to the ברייתא. That is he is being strict to go by חנטה as opposed to being פטור לגמרי. But even if you say that רבה was being מחמיר because of a ספק whether we go by חנטה or by לקיטה קטיפה, then also the סיפא is good because in fact he is liable in ביעור because of חנטה, and he is not liable in מעשר because even though he would be because of the ספק about לקיטהת still when there is ספק there is תקנה to let the fruits be הפקר.

But the רישא is a problem because of מעשר.
And רבה answers his question about why he should be not obligated in tithes. יד בכל ממשמשין בו ויתחייב במעשר?

But the רישא there is  problem in terms of the ביעור because of the same תקנה. We are saying we are in ספק whether to go by חנטה or לקיטה. So we are מחמיר. So in the רישא why are we not מחמיר to say he is liable in ביעור?

After all if we are going by לקיטה time it is the שביעית and he should be liable in ביעור
אביי only asked about מעשר and רבה only answered about מעשר. If תוספות is right then why was there not also a question about ביעור?

__________________________________________________________________________

אני מבין תוספות שיש שתי דרכים של הבנת אביי. אחת הוא הדרך שכתבתי לפני זה. דרך האחרת היא הדרך שהוא כותב בגלוי. הסיבה שאני אומר יש לתוספות דרך נסתרת היא בגלל שבאופן שהוא מציג את דרכו, הוא מתחיל לומר "אפילו מחמת ספק". זאת אומרת שלתוספות יש הבנה בגמרא בדרך הפשוטה שאין ספק. רק שרבה הוא מחמיר עם התייחסות לברייתא שאחר כך. אבל גם אם יש  ספק יכולים להבין רבה ואביי. אבל השאלה שלי היא שאני חושב שההסבר הנסתר של תוספות הוא טוב יותר מזה שהם בעצם כתבו.
תוספות אומרים אביי שאל  גם אם אתה אומר שרבה מחמיר בגלל ספק אם הולכים לפי חנטה או  לקיטה (קטיפה), אז גם הסיפא היא טובה, כי  הוא חייב בביעור בגלל חנטה, והוא אינו חייב מעשר מפני שלמרות שהוא יהיה בגלל ספק על לקיטה עדיין כאשר יש ספק יש תקנה לתת הפירות לכל, היינו להפקיר אותם. אבל הרישה היא בעיה בגלל מעשר. ורבה עונה על שאלתו מדוע הוא צריך להיות לא מחויב במעשר, "יד בכל ממשמשין בו ויתחייב במעשר?" אבל ברישא יש בעיה במונחים של הביעור בגלל אותה תקנה. אנחנו אומרים שאנחנו נמצאים בספק אם ללכת לפי חנטה או לקיטה. אז אנחנו מחמירים. אז ברישה למה אנחנו לא מחמירים לומר שהוא עלול בביעור? אחרי הכל, אם אנחנו הולכים לפי לקיטה, זמן הזה הוא שביעית והוא וצריך להיות חייב בביעור. אביי שאל רק על מעשר ורבה  ענה על מעשר. אם תוספות נכונים אז למה גם לא הייתה שם שאלה על ביעור