יומא ל''ד ע''ב
האם זה אפשרי שמשהו יהיה דבר שאינו מתכווין ועדיין להיות מלאכה שצריכה לגופה?
אני מציע שזה יכול להיות. תן לי להסביר. אפשר שמלאכה שצריכה לגופה אין שום קשר עם כוונה. אחרי הכל אין שום דבר האמור בזה על כוונה. הדבר היחיד שחשוב הוא האם נצרך או לא. אבל בתוספות ביומא ל''ד וכריתות נראה כי תוספות חושבים שלא מדובר במשתנים בלתי תלויים. יכול להיות מתכווין ועדיין מלאכה שאינה צריך לגופה, אבל לא להפך. הדוגמא הקלסית היא לחפור בור למטרה אחרת מאשר למטרת שלשם חפירה שנעשתה במשכן. כלומר הוא צריך העפר, לא בור. אבל כפי שניתן לראות בתוספות בכריתות, תוספות שם מחזיק אלה הם עצמאיים. יכול להיות דבר שאינו מתכווין אבל הוא עדיין צריך לגופה. אז מה הוא שיש לנו שלושה רעיונות בסיסיים של מה היא מלאכה שאינה מריכה לגופה. בשבת יש לנו רבינו יצחק, תוספות בכריתות, ותוספות בתחילת בבא קמא. אני רוצה להזכיר שאלות על תוספות זה בגמרא הכריתות יש לנו המקרה של הפיכה של גחלים
האם זה אפשרי שמשהו יהיה דבר שאינו מתכווין ועדיין להיות מלאכה שצריכה לגופה?
אני מציע שזה יכול להיות. תן לי להסביר. אפשר שמלאכה שצריכה לגופה אין שום קשר עם כוונה. אחרי הכל אין שום דבר האמור בזה על כוונה. הדבר היחיד שחשוב הוא האם נצרך או לא. אבל בתוספות ביומא ל''ד וכריתות נראה כי תוספות חושבים שלא מדובר במשתנים בלתי תלויים. יכול להיות מתכווין ועדיין מלאכה שאינה צריך לגופה, אבל לא להפך. הדוגמא הקלסית היא לחפור בור למטרה אחרת מאשר למטרת שלשם חפירה שנעשתה במשכן. כלומר הוא צריך העפר, לא בור. אבל כפי שניתן לראות בתוספות בכריתות, תוספות שם מחזיק אלה הם עצמאיים. יכול להיות דבר שאינו מתכווין אבל הוא עדיין צריך לגופה. אז מה הוא שיש לנו שלושה רעיונות בסיסיים של מה היא מלאכה שאינה מריכה לגופה. בשבת יש לנו רבינו יצחק, תוספות בכריתות, ותוספות בתחילת בבא קמא. אני רוצה להזכיר שאלות על תוספות זה בגמרא הכריתות יש לנו המקרה של הפיכה של גחלים
Is it possible for something to be דבר שאינו מתכווין and still be a מלאכה שצריכה לגופה?
But I suggest there can be. Let us say we understand a מלאכה שאינה צריכה לגופה has nothing to do with כוונה. After all there is nothing mentioned in it about כוונה. Rather the only thing that matters is whether it is נצרך or not.
In the תוספות in יומא ל''ד and כריתות it seems that תוספות thinking that these are not independent variables. Rather something can be מתכווין and yet מלאכה שאינה צריכה לגופה. But not להפך. The classical example is digging a hole for a purpose other than the purpose for which digging was done in the משכן. That is he needs the עפר, not the בור.
But as we can see in the תוספות in כריתות, the תוספות there holds these are independent. One can have a דבר שאינו מתכווין but it is still צריכה לגופה
So what we have in is three basic ideas of what is a מלאכה שאינה מריכה לגופה. In שבת we have רבינו יצחק, the תוספות in כריתות that I am dealing with in this next essay, and the תוספות in the beginning of בבא קמא
\
I wanted to mention questions on this תוספות
In גמרא כריתות we have the case of turning over coals. For turning over the bottom coals רבי שמעון says he is not obligated. תוספות says there are three reasons to say he is ought to be obligated in a sin offering. It is מלאכת מחשבת and it is damaging by fire which רבי שמעון says is obligated, and it is a case of דבר שאינו מתכווין שהוא פסיק רישא. So why is he not obligated ? Answer תוספות. A מלאכה שאינה צריכה לגופה.
Then why, תוספות asks, does not the גמרא say this? Why does it say the case is דבר שינו מתכווין? Answer to show the strength of רבי יהודה who says even though it is דבר שינו מתכווין, he is still obligated in a sin offering.
תוספות then approaches the גמרא in גמרא שבת דף ק''ג ע''א. There he is picking עולשים that can be eaten. If he does it to eat, then to רבי שמעון he is obligated only once and not for the additional obligation of making his field look nicer. But we ask is it not דבר שאינו מתכווין אינו מכווין בפסיק רישא?
Answer: It is someone else's field.
That is just the straight גמרא.
The two questions on תוספות concerns the way he treats this later גמרא.
Question one: תוספות is satisfied with his being not obligated in someone else's field since it is אינו מכווין בפסיק רישא . This is in direct contradiction to what he said in כריתות concerning the parallel case of coals.
Think about it. The Gemara said R Shimon should have said it is liable and then answered it פסיק רישא ודבר שאינו מתכווין. But back in Kritut we said some thing can be that exact case and be liable. In fact it was listed by Tosphot as a reason to be liable!!!! The only reason in Kritut it is not is because מלאכה שאינה צריכה לגופה
Actually I just looked at my notes in Hebrew and I saw that I wrote there that this is in fact the intention of Tosphot--that is to ask on the previous idea in Kritut.
Question Two. In his own field, we should also make a distinction if it is מלאכה שאינה צריכה לגופה or not.
The second question is really just a note, but not really a קושיה.
תוספות says the reason in כריתות that the גמרא said it is a case of דבר שאינו מתכווין שאינו פסיק רישא is because it wanted to show the strength of רבי יהודה. So why, תוספות asks, then in a later on case when he draws the coals closer to himself, the גמרא does not say the same thing? Why does it say it is a case of מלאכה שאינה צריכה לגופה?
Answer: In drawing coals it could be that he does not mind if they get hotter. So the גמרא can't say it is not intended. Only in the case of turning over coals in which case he is against the idea of the bottom coals getting hotter. He would rather they would not . But he simply has no choice since he has to get the top ones to the bottom of the pile where they will cool down and become usable coals. My point here is that תוספות says that even so, רבי שמעון would say he is obligated to bring a sin offering except for the fact that it is מלאכה שאינה צריכה לגופה .
So why then in גמרא שבת is תוספות satisfied with the fact that it being דבר שאינו מתכווין שאינו פסיק רישא makes him not obligated even thought it is simply a case of his not caring whether the field gets improvement in value.
I probably should mention here that I do not mind if he is not obligated in שבת ק''ג because it is מלאכה שאינה צריכה לגופה. I only wish that that would be the reason that the גמרא or תוספות would use over there.
My learning partner made a suggestion that perhaps תוספות meant for the original three means of being obligated to רבי שמעון were meant to work together. I.e. that the idea דבר שאינו מתכווין שהוא פסיק רישא with the idea of מקלקל by fire. Maybe תוספות meant for those three original means to be obligated to work together. But if you look at the actual language of תוספות you can see that is not what he says. But at least it might save תוספות in a conceptual manner, even if it is not exactly what he said.
[1] Work done not for its own sake. Classical example. Digging a pit for the dirt, not for the hole to plant in.
Work not intended: Classical example. He does something permitted but something forbidden might result.
פסיק רישא is he does something permitted, but something forbidden must result.
[3] There is a third question also on the same תוספות. It concerns the issue of how תוספות treats the גמרא in כריתות. In that גמרא there is a case where someone pulls burning coals closer to himself. the גמרא itself says it is not obligated in a sin offering because it is מלאכה שאינה צריכה לגופה
Now to some degree we can accept this. We already are understanding that the only time lighting a fire is חייב is when he needs the coals. I might like to argue about this here but I am anxious to get to a much more glaring difficulty. Before תוספות says one of the three reasons רבי שמעון would say tuning over the bottom coals is חייב is that even though it is אינו מתכווין it would be חייב for even מקלקל by אש is obligated. I mean to say that תוספות. That is, you do not need intention to be חייב for lighting a fire. So even if he thinks he is pulling apples closer to him, he would be obligated in a קרבן חטאת. how then do we say he is not obligated because of מלאכה שאינה צריכה לגופה? That is for רבי שמעון you do not need מלאכת מחשבת for fire.
