What I wanted to discuss today was Tosphot. Also to draw a diagram about the situation. And then to discuss something that is hard to understand--that is to ask a question.We have a lender a borrower who is also the seller and a the first buyer and the second buyer. Also two fields. The first field was bought by the first buyer and the second by the second buyer. The lender collects from the first buyer because the borrower did not have any money. And the first buyer collects from the second buyer.
Tosphot in Bava Metzia says let us prove from this that "What I will buy" is not obligated.
This proves that nothing else will account for the existence of the second field to this Tosphot until he comes up with a different reason אפותיקי. This shows that since we know what I will buy is obligated then the lender would have had to gone to the second field. There are many possible reasons why there might be a second field. (1) The lender had to go to the first field. (2) The lender had a choice. (3) The second field was bought after the loan was collected. It is this last one which I want to concentrate on. Tosphot holds none of these reasons are valid. So neither is the last one. This shows Tosphot in Bava Metzia must hold that the lender must always go after which ever field was sold last.
This all is what the Maharshal says. The reason I think that Tosphot holds this is because of Tractate Ketubot in which the regular way a Ketubah is collected is that we go after what was sold last.
What is bothering me here is we are assuming the first field was owned by the borrower at the time of the loan and the second was bought by the borrower after the loan. The reason for this seems clear. The second one is only collected because of what is written in the document so its obligation is weaker. But this seems to contradict what we just said that the normal way of collected a loan is to go after what was sold last.
Or you could say the entire braita means the opposite. That is, that the lender goes after the second field and the second buyer goes after the first field. You could answer that perhaps the first was collected before the second buyer bought his field. But what if it was owned at the time the second buyer bought his field? Maybe it would not change anything?
But this last two paragraphs are a side issue for the moment. I think they are important issues but I don't know how to deal with them. And they are at any rate not the reason for this essay.
What I wanted to mention which I think is important is that in Bava Batra Tosphot clearly says that even if the "what I will buy is obligated" still there is a reason why there could be a second field. That is the second one was bought after the original loan was collected. This is the idea of the Maharsha about what Tosphot says there and it seems to me to be implicit in Tosphot. But this is directly opposed to Tosphot in Bava Metza where we just got done saying that even if the loan had been collected and then the second field was bought still the lender would have had to have gone after the second field for any more debt.
The Maharshal I think wants to say that the Tosphot in Bava Batra agrees with the Tosphot in Bava Metzia but the Mahrasha says that was only because his version of Tosphot was not accurate.
In plain English I want to say this is an argument between the two Tosphot and not just between the Maharsha and the Maharshal.
I mean no matter what you think is going on in Bava Batra but for sure the Maharshal is right about what Tospot is saying in Bava Metzia.
What I wanted to discuss today was תוספות. Also to draw a ציור about the situation. And then to discuss something that is hard to understand, that is to ask a question. יש מלווה and a לווה who is also the מוכר and the first לוקח and the second לוקח. Also two שדות. The first שדה was bought by the first לוקח and the second by the second לוקח. The מלווה collects from the first buyer because the borrower did not have any money. And the first buyer collects from the second buyer.
תוספות in בבא מציעא says let us prove from this that מה שאקנה אינו משועבד.
This proves that nothing else will account why the lender did not collect from the second field in the opinion this תוספות until he comes up with a different reason אפותיקי. This shows that since we know what מה שאקנה is משועבד then the lender would have had to gone to the שדה השני. There are many possible reasons why there might be a second שדה. Maybe the מלווה had to go to the first שדה. The lender had a choice of which field to go to. Maybe the שדה השני was bought after the גביית החוב. It is this last one which I want to concentrate on. תוספות holds none of these reasons are valid. So neither is the last one. This shows תוספות in בבא מציעא must hold that the מלווה must always go after whichever field was sold last.
This all is what the מהרש''ל says. The reason I think that תוספות holds this is because of מסכת כתובות in which the regular way a כתובה is collected is that we go after what was sold last.
What is bothering me here is we are assuming the שדה הראשון was owned by the לווה at the time of the loan and the שדה השני was bought by the לווה after the הלוואה. The reason for this seems clear. The second one is only נגבה because of what is written in the document so its שיעבוד is weaker. But this seems to contradict what we just said that the normal way of גביית חוב is to go after what was sold last.
Or you could say the entire ברייתא means the opposite. That is, that the מלווה goes after the second field and the second buyer goes after the first field. You could answer that perhaps the first was collected before the second לוקח bought his field. But what if it was owned at the time the second buyer bought his שדה? Maybe it would not change anything?
But this last two paragraphs are a side issue for the moment. What I wanted to mention which I think is important is that in תוספות בבא בתרא clearly says that even if the מה שאקנה משועבד still there is a reason why there could be a second field. That is the second one was bought after the original loan was collected. This is the idea of the מהרש''א about what תוספות says there and it seems to me to be implicit in תוספות. But this is directly opposed to תוספות in בבא מציעא where we just got done saying that even if the loan had been collected and then the second field was bought still the lender would have had to have gone after the second שדה for any more debt.
The מהרש''ל I think wants to say that the תוספות in בבא בתרא agrees with the תוספות in בבא מציעא but the מהרש''א says that was only because his version of תוספות was not accurate.
In plain English I want to say this is an argument between the two תוספות and not just between the מהרש''א and the מהרש''ל.
יש מלווה ולווה שהוא גם מוכר ולוקח הראשון ולוקח השני. גם שני שדות. השדה הראשון נקנה על ידי לוקח הראשון והשני על ידי לוקח השני. המלווה גובה מקונה הראשון, כי ללווה לא היה כסף. והקונה הראשון גובה מהקונה השני.
תוספות בבא מציעא אומר תנו לנו להוכיח מזה שמה שהאקנה אינו משועבד
זה מוכיח ששום דבר אחר לא יהווה סיבה מדוע המלווה לא יגבה מהשדה השני לדעת זו של תוספות עד שהוא מגיע לסיבה שונה, היינו אפותיקי. זה מראה כי מאחר שאנו יודעים מה שאקנה הוא משועבד, אז המלווה היה צריך ללכת לשדה השני. יש הרבה סיבות אפשריות שאולי יש שדה שני. אולי המלווה היה צריך ללכת לשדה הראשון. אולי היה למלווה בחירת לאיזה השדה ללכת . אולי השדה השני נקנה לאחר גביית החוב. זו האחרון שאני רוצה להתרכז בה. תוספות מחזיקה לא אף אחת מהסיבות הללו תקפים. אז גם לא האחרון. זה מראה תוספות בבא מציעא חייב להחזיק שמלווה חייב תמיד ללכת אחרי השדה שנמכר אחרון.
זה כל מה שאומר מהרש''ל. הסיבה שאני חושב שתוספות מחזיק זה בגלל מסכת הכתובות שבו הדרך הרגילה שכתובה נגבה היא שאנחנו הולכים אחרי מה שנמכר אחרון. מה שמטריד אותי כאן אנו מניחים שהשדה הראשון היה בבעלות של הלווה בו בזמן של ההלוואה והשדה השני נרכש על ידי הלווה לאחר ההלוואה. הסיבה לכך נראית ברורה. השני הוא רק נגבה בגלל מה שכתוב במסמך כך שהשיעבוד שלו הוא חלש יותר. אבל זה נראה סותר את מה שאנחנו אמרנו שהדרך הרגילה של גביית החוב היא ללכת אחרי מה שנמכר אחרון. או שאתה יכול לומר כל ברייתא אומרת את ההפך. כלומר, שמלווה הולך אחרי השדה השני והקונה השני הולך אחרי השדה הראשון. אתה יכול לענות על זה אולי הראשון נאסף לפני לוקח השני קנה שדהו. אבל מה אם זה היה בבעלות של לוקח בראשון בזמן הקונה השני קנה השדה שלו? אולי זה לא היה משנה משהו? אבל שתי הפסקאות האחרונות זה הן בעיה בצד לרגע. מה אני רוצה להזכיר שאני חושב שחשוב הוא שבתוספות בבא בתרא אומר בבירור שגם אם מה שאקנה משועבד עדיין יש סיבה למה יכול להיות שיש שדה שני. זה השני נקנה לאחר ההלוואה המקורית נגבה. זהו הרעיון של מהרש''א על מה תוספות אומרים שם. אבל זה עומד בסתירה ישירה לתוספות בבא מציעא שבו אמרו כי גם אם ההלוואה שנאסף ולאחר מכן בשדה השני נקנה עדיין המלווה היה צריך ללכת אחרי השדה השני בשביל מה שנשאר מן החוב . מהרש''ל רוצה לומר שהתוספות בבא בתרא חולקים עם תוספות בבא מציעא אבל מהרש''א אומר שהיה רק בגלל הגרסה של תוספות שלו לא הייתה מדויקת. בעברית פשוטה שאני רוצה להגיד זה ויכוח בין שני תוספות ולא רק בין מהרש''א ומהרש''ל
Tosphot in Bava Metzia says let us prove from this that "What I will buy" is not obligated.
This proves that nothing else will account for the existence of the second field to this Tosphot until he comes up with a different reason אפותיקי. This shows that since we know what I will buy is obligated then the lender would have had to gone to the second field. There are many possible reasons why there might be a second field. (1) The lender had to go to the first field. (2) The lender had a choice. (3) The second field was bought after the loan was collected. It is this last one which I want to concentrate on. Tosphot holds none of these reasons are valid. So neither is the last one. This shows Tosphot in Bava Metzia must hold that the lender must always go after which ever field was sold last.
This all is what the Maharshal says. The reason I think that Tosphot holds this is because of Tractate Ketubot in which the regular way a Ketubah is collected is that we go after what was sold last.
What is bothering me here is we are assuming the first field was owned by the borrower at the time of the loan and the second was bought by the borrower after the loan. The reason for this seems clear. The second one is only collected because of what is written in the document so its obligation is weaker. But this seems to contradict what we just said that the normal way of collected a loan is to go after what was sold last.
Or you could say the entire braita means the opposite. That is, that the lender goes after the second field and the second buyer goes after the first field. You could answer that perhaps the first was collected before the second buyer bought his field. But what if it was owned at the time the second buyer bought his field? Maybe it would not change anything?
But this last two paragraphs are a side issue for the moment. I think they are important issues but I don't know how to deal with them. And they are at any rate not the reason for this essay.
What I wanted to mention which I think is important is that in Bava Batra Tosphot clearly says that even if the "what I will buy is obligated" still there is a reason why there could be a second field. That is the second one was bought after the original loan was collected. This is the idea of the Maharsha about what Tosphot says there and it seems to me to be implicit in Tosphot. But this is directly opposed to Tosphot in Bava Metza where we just got done saying that even if the loan had been collected and then the second field was bought still the lender would have had to have gone after the second field for any more debt.
The Maharshal I think wants to say that the Tosphot in Bava Batra agrees with the Tosphot in Bava Metzia but the Mahrasha says that was only because his version of Tosphot was not accurate.
In plain English I want to say this is an argument between the two Tosphot and not just between the Maharsha and the Maharshal.
I mean no matter what you think is going on in Bava Batra but for sure the Maharshal is right about what Tospot is saying in Bava Metzia.
What I wanted to discuss today was תוספות. Also to draw a ציור about the situation. And then to discuss something that is hard to understand, that is to ask a question. יש מלווה and a לווה who is also the מוכר and the first לוקח and the second לוקח. Also two שדות. The first שדה was bought by the first לוקח and the second by the second לוקח. The מלווה collects from the first buyer because the borrower did not have any money. And the first buyer collects from the second buyer.
תוספות in בבא מציעא says let us prove from this that מה שאקנה אינו משועבד.
This proves that nothing else will account why the lender did not collect from the second field in the opinion this תוספות until he comes up with a different reason אפותיקי. This shows that since we know what מה שאקנה is משועבד then the lender would have had to gone to the שדה השני. There are many possible reasons why there might be a second שדה. Maybe the מלווה had to go to the first שדה. The lender had a choice of which field to go to. Maybe the שדה השני was bought after the גביית החוב. It is this last one which I want to concentrate on. תוספות holds none of these reasons are valid. So neither is the last one. This shows תוספות in בבא מציעא must hold that the מלווה must always go after whichever field was sold last.
This all is what the מהרש''ל says. The reason I think that תוספות holds this is because of מסכת כתובות in which the regular way a כתובה is collected is that we go after what was sold last.
What is bothering me here is we are assuming the שדה הראשון was owned by the לווה at the time of the loan and the שדה השני was bought by the לווה after the הלוואה. The reason for this seems clear. The second one is only נגבה because of what is written in the document so its שיעבוד is weaker. But this seems to contradict what we just said that the normal way of גביית חוב is to go after what was sold last.
Or you could say the entire ברייתא means the opposite. That is, that the מלווה goes after the second field and the second buyer goes after the first field. You could answer that perhaps the first was collected before the second לוקח bought his field. But what if it was owned at the time the second buyer bought his שדה? Maybe it would not change anything?
But this last two paragraphs are a side issue for the moment. What I wanted to mention which I think is important is that in תוספות בבא בתרא clearly says that even if the מה שאקנה משועבד still there is a reason why there could be a second field. That is the second one was bought after the original loan was collected. This is the idea of the מהרש''א about what תוספות says there and it seems to me to be implicit in תוספות. But this is directly opposed to תוספות in בבא מציעא where we just got done saying that even if the loan had been collected and then the second field was bought still the lender would have had to have gone after the second שדה for any more debt.
The מהרש''ל I think wants to say that the תוספות in בבא בתרא agrees with the תוספות in בבא מציעא but the מהרש''א says that was only because his version of תוספות was not accurate.
In plain English I want to say this is an argument between the two תוספות and not just between the מהרש''א and the מהרש''ל.
יש מלווה ולווה שהוא גם מוכר ולוקח הראשון ולוקח השני. גם שני שדות. השדה הראשון נקנה על ידי לוקח הראשון והשני על ידי לוקח השני. המלווה גובה מקונה הראשון, כי ללווה לא היה כסף. והקונה הראשון גובה מהקונה השני.
תוספות בבא מציעא אומר תנו לנו להוכיח מזה שמה שהאקנה אינו משועבד
זה מוכיח ששום דבר אחר לא יהווה סיבה מדוע המלווה לא יגבה מהשדה השני לדעת זו של תוספות עד שהוא מגיע לסיבה שונה, היינו אפותיקי. זה מראה כי מאחר שאנו יודעים מה שאקנה הוא משועבד, אז המלווה היה צריך ללכת לשדה השני. יש הרבה סיבות אפשריות שאולי יש שדה שני. אולי המלווה היה צריך ללכת לשדה הראשון. אולי היה למלווה בחירת לאיזה השדה ללכת . אולי השדה השני נקנה לאחר גביית החוב. זו האחרון שאני רוצה להתרכז בה. תוספות מחזיקה לא אף אחת מהסיבות הללו תקפים. אז גם לא האחרון. זה מראה תוספות בבא מציעא חייב להחזיק שמלווה חייב תמיד ללכת אחרי השדה שנמכר אחרון.
זה כל מה שאומר מהרש''ל. הסיבה שאני חושב שתוספות מחזיק זה בגלל מסכת הכתובות שבו הדרך הרגילה שכתובה נגבה היא שאנחנו הולכים אחרי מה שנמכר אחרון. מה שמטריד אותי כאן אנו מניחים שהשדה הראשון היה בבעלות של הלווה בו בזמן של ההלוואה והשדה השני נרכש על ידי הלווה לאחר ההלוואה. הסיבה לכך נראית ברורה. השני הוא רק נגבה בגלל מה שכתוב במסמך כך שהשיעבוד שלו הוא חלש יותר. אבל זה נראה סותר את מה שאנחנו אמרנו שהדרך הרגילה של גביית החוב היא ללכת אחרי מה שנמכר אחרון. או שאתה יכול לומר כל ברייתא אומרת את ההפך. כלומר, שמלווה הולך אחרי השדה השני והקונה השני הולך אחרי השדה הראשון. אתה יכול לענות על זה אולי הראשון נאסף לפני לוקח השני קנה שדהו. אבל מה אם זה היה בבעלות של לוקח בראשון בזמן הקונה השני קנה השדה שלו? אולי זה לא היה משנה משהו? אבל שתי הפסקאות האחרונות זה הן בעיה בצד לרגע. מה אני רוצה להזכיר שאני חושב שחשוב הוא שבתוספות בבא בתרא אומר בבירור שגם אם מה שאקנה משועבד עדיין יש סיבה למה יכול להיות שיש שדה שני. זה השני נקנה לאחר ההלוואה המקורית נגבה. זהו הרעיון של מהרש''א על מה תוספות אומרים שם. אבל זה עומד בסתירה ישירה לתוספות בבא מציעא שבו אמרו כי גם אם ההלוואה שנאסף ולאחר מכן בשדה השני נקנה עדיין המלווה היה צריך ללכת אחרי השדה השני בשביל מה שנשאר מן החוב . מהרש''ל רוצה לומר שהתוספות בבא בתרא חולקים עם תוספות בבא מציעא אבל מהרש''א אומר שהיה רק בגלל הגרסה של תוספות שלו לא הייתה מדויקת. בעברית פשוטה שאני רוצה להגיד זה ויכוח בין שני תוספות ולא רק בין מהרש''א ומהרש''ל
