שמתי לב למשהו קשה להבנה בגמרא בבא בתרא י''ח ע''ב . כלומר בואו נסתכל על ההתחלה. רבא אמר אתה צריך להסיר משהו שיכול לגרום נזק הרחק מהגבול. אחר כך שואלת הגמרא מהרבנן של המשנה שאומרת שצריך להרחיק חרדל מדבורים. מכאן ברור שאם אין שם דבורים, אז אפשר לשים שם את החרדל. זו שאלה על רבא. תְשׁוּבָה. לא. כל דבר שגורם נזק צריך להסיר מהגבול, אבל המשנה הזאת באה לספר לנו שהחרדל פוגע בדבורים שבאות ואוכלות את זה ואז זה הורס להן את הדבש. אז עכשיו אנחנו מבינים שהדבורים לא בגבול, ואז הגמרא שואלת מר' יוסי שאמר לפני שתגיד לי להסיר את החרדל שלי למה אתה לא תסיר את הדבורים שבאות ואוכלות אותו? השאלה ברורה. אם רבא צודק, אז אין סיבה לר' יוסי להתלונן. הדבורים הן שלושה טפחים מהגבול ואנו אומרים לבעל החרדל לשמור מרחק גם על החרדל שלו שלושה טפחים מהגבול. (כלומר, מה שר יוסי אמר לא מתאים לרבא.) רב פפא ענה שזה מקרה של מכירה. ר' יצחק אומר שבשלב זה ההנחה היא שהחרדל נמצא בגבול. אבל מה שקשה להבין כאן הוא האמירה של ר' יוסי, להרחיק את הדבורים. בגישתו של ר' יוסי כל אחד גורם נזק לשני. אז למה הוא יגיד להרחיק את הדבורים? הוא צריך לומר להרחיק את מה שהגיע אי פעם לגבול שנית אחרי שהראשון כבר היה שם; דבורים או חרדל.הייתי מתפתה להציע שר' יוסי מחזיק שהחרדל לא עושה נזק לדבורים, אבל אז אתה יכול לשאול למה לא כתוב במשנה שר' יוסי אמר להרחיק את הדבורים במקום "ר' יוסי מאפשר חרדל (להיות ליד הדבורים)". אלא אני חושב שהגמרא כבר צופה את העובדה שבסופו של דבר אנחנו מסיקים שר' יוסי מחזיק שצריך להסיר את מה שיכול להינזק, לא את זה שגורם נזק וזו הסיבה שר' יוסי מתיר את החרדל ליד הדבורים. אם בעל הדבורים רוצה, הוא יכול להסיר את הדבורים