בבא בתרא י''ח שיטת רבינו יצחק

אם הולכים עם רבינו יצחק, אז צריך לומר שהדין לפי ר' יוסי הוא במקרה של מכירה, וזה יחול גם לגבי הדבורים והחרדל, וגם לגבי העץ והבור. הטעם הוא שכאן בדף י''ח כל השאלה על רבא מר' יוסי הייתה שרבא צריך להחזיק בדינו אם לפי החכמים ואם לר' יוסי. וכך, שאלתנו על רבא הייתה מר' יוסי כיון שכבר ענינו לו לפי החכמים. עתה אמר רב פפא התשובה היא שר' יוסי אמר דינו רק במקרה של מכירה. אבל אז אנחנו שואלים על זה. כי אם כן, מה יכולה להיות הסיבה של החכמים במקרה של המשרה או אפילו במקרה זה של החרדל? במילים אחרות, כאשר ר' יוסי חולק על החכמים, הם צריכים לדבר על אותו מקרה. אחרת, ר' יוסי היה אומר "אני לא מסכים איתם רק במקרה של מכירה". ועתה תשובתנו היא שאמר ר' יוסי דינו במקרה של מכירה, ואחרת היה אומר כרבא שכל דבר שיכול לגרום נזק יש להרחיק מגבול חברו שלשה טפחים, אפילו כשעדיין אין דבר מעברו השני של הגבול. ואז מגיעה הנקודה המרכזית של רבינו יצחק. כלומר, שרבינא הוא רק המשך של תשובת רב פפא. ואמר שהחכמים אמרו גורם נזק יש להרחיק מהגבול, ואמר ר' יוסי שיש להוציא מהגבול את הדבר שיכול להינזק. וכיון שזו המשך תשובת רב פפא, משמע שאמר זאת ר' יוסי רק במקרה של מכירה. אבל במקרה שבו יש רק שני שכנים, כל אחד חייב להרחיק את החפץ שלו שיכול לגרום נזק מהגבול. משמע שאם הדין יהיה כמו רבינו יצחק, אז למרות שהדין הוא כמו ר' יוסי, זה רק במקרה של מכירה, אבל אחרת יש להרחיק מהגבול כל דבר שיכול לגרום נזק. וכיון שכל ענין הדיון הזה הוא כדי שלא תהיה סתירה בין ר' יוסי לרבא, אותו נימוק חל בדף כ''ה עם העץ והבור. שם אמרו החכמים יש לכרות את העץ אם הוא תוך כ''ה אמות הבור אלא אם כן היה שם קודם. ואמר ר' יוסי אין צריך לקצץ כיון שכל אחד בתחומו. וגם כאן הדין הוא של מכירה שהיא המקרה היחיד שר' יוסי מחזיק בדינו, ואמרו החכמים דינם גם במקרה של מכירה. עתה לא ייתכן שמה שאמרו אם היה העץ קודם הוא יכול להישאר במצב בלי מכירה, כי זה יסתור את דין רבא שכל מה שיכול לגרום נזק יש להרחיק מהגבול גם כשבצד השני של הגבול אין דבר שיכול להינזק. כל העניין בדיון שלנו הוא שלא תהיה סתירה מין החכמים או מר' יוסי על דין רבא