Belief in God is rational. Everything has a cause. So unless there is a first cause, then you would have an infinite regress. And then nothing could exist. Therefore there must be a first cause. Therefore God, the first cause, exists. QED.
16.2.25
רבינו תם בבא בתרא י''ח ע''ב
לפי רבינו תם, רבא מחזיק כמו החכמים, לא כמו ר' יוסי. לפיכך, הדרך שבה ר''ת מבין את רבינא היא שרבא מחזיק כמו הרבנן שרק כשיש משהו בצד השני של הגבול שיכול להינזק, בעל החפץ שיכול לגרום נזק חייב להרחיק אותו מהגבול. הוויכוח בין החכמים לר' יוסי הוא על הרעיון שבעל הדבורים עשה משהו מעט לא תקין בכך ששם אותן ליד הגבול, ולכן בעל החרדל יכול לעשות את אותו הדבר. החכמים חולקים על כך, ואומרים שאף על פי שבעל הדבורים עשה משהו פסול מעט, אין זה סיבה להתיר שהחרדל יהיה גם בגבול. במקום זאת, החרדל חייב להיות ששה טפחים מהגבול. ואז מגיעה שאלת הגמרא ש"אם כן, אז למה ר' יוסי מסכים לגבי הגיגית והירקות?" כלומר לפי ר''ת, שהגמרא סובר שאין סיבה שהחכמים ור' יוסי יחלקו על הטעם של "מעט פסול", ובמקום זה, הטעם שמתיר ר' יוסי את החרדל בגבול הוא שצריך להרחיק מהגבול את הדבר שיכול להינזק. אז עכשיו, יש שאלה מהאמבטיה (משרה) על ר' יוסי שבמקרה כזה צריך להזיז גם את הירקות, לא את הגיגית. אבל עכשיו אפשר לשאול כיון שר' יוסי מחזיק ב"חיציו" ומסכים עם החכמים בכל המקרים בפרק זה אלא במקום שבו נאמר בגלוי שהוא חולק, אז באיזה נימוק חולקים כאן החכמים ור' יוסי? יכול להיות שההבדל הוא אם שמת את הדבר הגורם לנזק ליד הגבול כששום דבר אחר לא היה בצד השני, ואז השכן שם משהו שיכול להינזק. במקרה כזה, ר' יוסי היה אומר שהדבר שיכול לגרום נזק יכול להישאר שם כי באותה נקודה הבעלים לא עושה פעולה שיכולה לגרום נזק. הוא פסיבי בשלב הזה. זה לא "החצים שלו". מאידך היו אומרים חכמים שעליו להסיר את החפץ כיון שכל המשניות ברורות. אם יש משהו שיכול להינזק בצד השני, אז יש להזיז את החפץ שגורם לנזק. (הערה 1) כלומר, גם אם אותו חפץ שני הגיע לשם לאחר שהדבר אבל תוספות לא מחזיקים ככה. הם קובעים שאין הבדל בין המקרה של עץ ובור למקרה של הגיגית והירקות. כלומר שבשני המקרים, אם הדבר הגורם נזק היה קודם, יכול להישאר גם לאחר שבא אחר כך החפץ שיכול להינזק, וכך לדעת חכמים, לא ר' יוסי. אבל יש תשובה אחרת. אפשר גם שר' יוסי שהחרדל והדבורים צריכים להיות שניהם שלושה טפחים מהגבול, בעוד שחכמים מחזיקים שהחרדל צריך להיות במרחק ששה טפחים. זה פירוש ר' יוסי שאמר החרדל מותר. זה אומר שמותר להיות קרוב יותר לגבול ממה שאמרו החכמים. מכיוון שגם הדבורים וגם החרדל פוגעים זה בזה, שניהם חייבים להיות
במרחק שלושה טפחים. (הערה 1) במילים אחרות, לחכמים ברגע שיש משהו בצד השני של הגבול שיכול להינזק, הם מחזיקים אתה לא יכול לשים שום דבר בצד שלך שיכול לגרום נזק. ר' יוסי אומר קרוב לאותו דבר, אלא שהנזק שהוא גורם צריך להיות מקרה של חיציו, כלומר נזק על ידי פעולה ישירה.
(לפי הרמב''ן כל המזיקים בפרק זה הם החיצים שלו על פי ר' יוסי. לכן אין חילוק בינו ולחכמים חוץ ממקום שכתוב כן בפירוש. )