זוהי תעלומה מדוע הרי"ף והרמב"ם מתעלמים מההבחנה בגמרא לגבי האם אדם נותן ערבות להלוואה או למכירה, וזה משנה אם הוא אמר שהערבות תיחשב רק בערכה הכספי או אם היא נחשבת כעבור ההלוואה כולה (מפרש או לא) [באופן שאם היא אובדת, ההלוואה כולה בטלה]. התשובה היא (אני חושב) שהגמרא סבורה עם ר' יצחק שמשכון נחשב בבעלות המלווה [כלומר, המלווה נחשב כמלוא המשכון]. עם זאת, הסיבה שהרי"ף והרמב"ם אינם מחזיקים עם חוק ר' יצחק זה. לכן, ההבחנה של הגמרא מתעלמת משום שהמשכון לעולם אינו נחשב שווה להלוואה כולה אלא אם כן זהו למעשה ערכה הכספי. [שני משתנים אלה אינם חייבים להיות תלויים זה בזה, אולם נראה שכך ראו אותם הרי"ף והרמב"ם.]

it is a mystery why the Rif and Rambam ignore the distinction in the Gemara about if one gives a guarantee for a loan or sale that it makes a difference if he said the guarantee is only to be counted for it monetary value or if it is considered to be for the whole loan [in such a way that if it is lost, the whole loan is nullified.] The answer is (I think) that the Gemara holds with R Isaac that a mashkon is considered to be owned by the lender [that means the lender is considered to be borrowing the mashkon. however, for some reason the Rif and Rambam do not hold with this law of R. Isaac. Therefore, the distinction of the Gemara is ignored because the mashkon is never considered to be equal to the whole loan unless that is in fact its monetary value. [These two variables not have to be dependent one another, however it looks that that is how the Rif and Rambam considered them.]-------------------------it is a mystery why the רי''ף and רמב''ם ignore the distinction in the גמרא about if one gives a guarantee for a loan or sale that it makes a difference if he said the guarantee is only to be counted for it monetary value or if it is considered to be for the whole loan [in such a way that if it is lost, the whole loan is nullified.] The answer is (I think) that the גמרא holds with R Isaac that a משכון is considered to be owned by the lender [that means the lender is considered to be borrowing the משכון. however, for some reason the רי''ף and רמב''ם do not hold with this law of ר' יצחק. Therefore, the distinction of the גמרא is ignored because the משכון is never considered to be equal to the whole loan unless that is in fact its monetary value. [These two variables not have to be dependent one another, however it looks that that is how the רי''ף and רמב''ם considered them.]

אני חושב שהרמב"ם אינו פוסק את דינו של רבי יצחק. דבריו של רבי יצחק הם אלה: אדם המלווה כסף לאחר, ומקבל ערבות (משכון) עבורו, רוכש את הערבות. נימוקי הוא זה. הגמרא בקידושין דף ח' אומרת שאם אדם אומר לאישה התקדשי לי במנה [מאה זוזים], והניח לה משכון (להחזיק עד שייתן לה את הכסף), היא אינה מקודשת בכך, כי אין כסף, ואין משכון. וזהו הדין. אם רבי יצחק היה צודק, אז היא הייתה מקודשת. רק כדי להוסיף מעט תמיכה לדעתי, אני רוצה להצביע על הש"ך בשולחן ערוך חושן משפט, פרק ע''ב הלכה ב', שם הוא מראה שאם רבי יצחק צודק, אז מקבל הערבות נחשב כשואל על המשכון (וחייב באונסים), והגר"א בפסקה י''א מסכים עם נימוק זה. אבל אנחנו יודעים שהרמב"ם קובע שהמלווה שמקבל את המשכו לשומר שכר--לא שואל. יתר על כן, הרמב"ם אינו מבחין בין אם מסבירים או לא מסבירים שהערבות היא להלוואה כפי שוויו כפי שאנו רואים בהלכות הלוואות פרק י"ג, הלכה ד'. אני רוצה לציין שכל זה עלה בדעתי כשראיתי את הר''י מיגש פוסק כהגמרא הזו בקידושין. הוא (הר''י מיגש) אכן מבחין בין אם מסבירים או לא, כפי שאומרת הגמרא בבבא מציעא פ''א ע''ב, אולם הרמב"ם אינו מבחין כזה. כעת, אני רוצה גם לציין שאני מבין שדעת הש"ך שהמלווה שמקבל משכון הוא שואל היא דעתו של רש"י, אבל נראה שרוב הראשונים האחרים חולקים עליה. עם זאת, הגר"א מסכים עם נימוקיו של הש"ך

I think the Rambam does not hold with the law of R. Isaac. The statement of R. Isaac is this: a person that lends money to another, and receives a (mashkon) guarantee for it acquires the guarantee. My reasoning is this. The Gemara in Kidushin page 8 says if one says to a woman be married to me by 100 zuz, and gives her a object of guarantee (mashkon) to hold until he gives her the money, she is not married by this because there is no loan, and there is no mashkon. And this is the law. If R. Isaac would be correct, then she would be married. Just to add a bit of support to my opinion I would like to site the Shach on the Shulchan Aruch Choshen Mishpat, chapter 72 halacha 2 where he shows that if R Isaac is correct, then the receiver of the guarantee is considered a borrower, and the Gra in paragraph 11 agrees with that reasoning. But we know the Rambam holds the lender who receives the guarantee is considered a paid guard. Furthermore, the Rambam does not make any distinction between if one explains or does not explain that the guarantee is for the loan accordig to the value of the guarantee as we see in Laws of Loans chapter 13 law 4. I might mention that this all occurred to me when I saw the Ri Migash mention that Gemara in Kidushin. He (the Ri Migash) does make that distinction between if one explains or does not as the Gemara in Bava Metzia says, however the Rambam makes no such distinction. Now I might also mention that I realize that this opinion of the Shach that the lender is a borrower is the opinion of Rashi, and that most other Rishonim seem to disagree with it. However, the Gra does agree with the reasoning of the Shach.

מקודם, הצעתי שהר''ן [ר' ניסים בר ראובן] פוסק כמו ר' יוחנן לגבי עירבון, אבל לא לגבי משכון. עכשיו אני רוצה להציע שזו גם דעתו של הרמב"ם. ההוכחה נמצאת בהלכות מכירה פרק ז' הלכה א', שם הוא פסק את הדין כמו ר' יוחנן לגבי עירבון, שהוא בשביל מכירה. [כלומר, כאשר ניתנה ערבות למכירה, היא גורמת למכירה להיות תקפה, והמוכר אינו יכול לחזור בו. גם אם הערבות שווה פחות מסכום המכירה, עדיין המוכר אינו יכול לחזור בו מאף חלק.] עם זאת, הרמב"ם כן פוסק לגבי הלוואות, הערבות היא רק על ערכה הכספי. זאת אנו רואים בהלכות מלווה ולווה פרק י''ג הלכה ד', וכן בהלכות שמיטה פרק ט' הלכה י''ד

In a previous blog entry, I suggested that the Rabainu Nisim (the Ra’n) holds like R Yochanan in regards to eiravon (guarantee for a sale), but not in regards to mashkon (guarantee for a loan). Now I would like to suggest that this is also the opinion of the Rambam. The proof is in Laws of Sale, chapter 7, law 1, where he decided the law like R Jochanan in regards to Eiravon which goes for a sale. [That is, when a guarantee was given for a sale, it causes the sale to be valid, and the seller cannot back down. Even if the guarantee is worth less that the amount of the sale, still the seller cannot back down from any part. However, the Rambam does decide in terms of loans, the guarantee is only for its monetary worth. This we see in Laws of Loans chapter 13, law 4, and also in laws of Shemita (the sabbatical year) chapter 9, law 14.]------------------------------------------------In a previous blog entry, I suggested that הר''ן holds like ר' יוחנן in regards to עירבון (guarantee for a sale), but not in regards to משכון (guarantee for a loan). Now I would like to suggest that this is also the opinion of the רמב''ם. The proof is in הלכות מכירה פרק ז' הלכה א' where he decided the law like ר' יוחנן in regards to עירבון which goes for a sale. [That is, when a guarantee was given for a sale, it causes the sale to be valid, and the seller cannot back down. Even if the guarantee is worth less that the amount of the sale, still the seller cannot back down from any part. However, the רמב''ם does decide in terms of loans, the guarantee is only for its monetary worth. This we see in הלכות מלווה ולווה פרק י''ג הלכה ד', and also in הלכות שמיטה פרק ט' הלכה י''ד.

zb29 C Minor, a midi file --------------------same file but in nwc format