כתובות ט''ו ע''ב, תחילת פרק ב'.

אני מבין את הבעיה שבה עסקו רב שך ושאר גדולי ראשי הישיבות בנוגע לדברי הרמב"ם בהלכות אישות (פרק ט"ז הלכה כ"ה). אם קיים ספק לגבי גובה סכום הכתובה (האם הוא 200 או 100) והבעל טוען שהסכום היה 100, הרי שהוא נשבע – מכיוון שהוא מודה בחלק מהסכום המגיע – ומשלם 100. הבעיה מתעוררת משני כיוונים: הרמב"ם כותב (שם, הלכה כ"א) שבמקום שבו נהוג לכתוב כתובה, אם האישה אינה מציגה אותה – היא אינה מקבלת דבר. מאידך, אם לא נכתבה כתובה כלל, הרי שהחיוב נובע מ"מעשה בית דין", והבעל אינו יכול לטעון שכבר פרע את החוב. כמו כן, אין חיוב שבועה מדין "מודה במקצת" כאשר החלק שבו הוא מודה הוא חלק שלא הייתה לו אפשרות להכחישו מלכתחילה. נראה לי שרבי יוסף קארו (ב"שולחן ערוך", אבן העזר סימן צ"ו הלכה ג') מבקש ליישב שאלה זו: הוא מציין שהכתובה אבדה בנסיבות שהאישה לא יכלה למנוע – למשל, הספינה שעליה הייתה הכתובה טבעה בים, או שהיא נגזלה בידי שודדים חמושים. עיינתי בקצרה בדברי הרב אהרן קוטלר בנושא זה, ונראה שהוא מציע הסבר זה: הבעל יכול לטעון כי עוד במהלך הנישואין הוא מסר לידי האישה חפצי ערך למשמרת, כפירעון עתידי של הכתובה. אמנם הוא אינו יכול לטעון שפרע את הכתובה לאחר הגירושין, אך טענה מסוג זה (על מסירת חפצים למשמרת) יכולה להתקבל כאמינה. לפיכך, אם אינו טוען טענה זו אלא מודה בחלק מהסכום, הרי שדינו כ"מודה במקצת" והוא חייב בשבועה

I see the problem that Rav Shach and the other great roshei yeshivot were dealing with in Rambam laws of marriage 16:25. If there is doubt about how much the ketubah was for [200 or 100], and he claims it was for 100, he takes an oath since he admits part of the amount that is owed, and pays 100.the problem comes from two directions. The Rambam writes in (chapter 16 law 21) that in a place where the custom is to write a ketuba and the woman does not bring one forth, she receives nothing. On the other hand, if a ketuba is not written then it is an act of the court and he can not claim he paid it. and there is no oath for admission in part when the part that he admits he could not have denied. I think Rav Joseph Karo (Shulchan Aruch) intends to answer this question when he brings this law in Even HaEzer 96, law 3, he says the ketubah was lost by in a way that she could not have prevented it, for example the ship it was on sank at sea, or it was stolen by armed robbers. I only had a small amount of time to look at Reb Aaron Kotler on this subject, and I think he intends to answer this question thus. The husband can claim he gave her objects of value to keep to pay for the ketuba while they were still married. He can not claim he paid it after the divorce, but this type of claim might be believed. Therefore, if he does not claim it, but admits in part, then it counts as admission in part, and he takes an oath.---------------------------I see the problem that רב שך and the other great ראשי ישיבות were dealing with in רמ''ם הלכות אישות ט''ז הלכה כ''ה. If there is doubt about how much the ketubah was for [200 or 100], and he claims it was for 100, he takes an oath since he admits part of the amount that is owed, and pays 100. The problem comes from two directions. The רמב''ם writes in (פרק ט''ז הלכה כ''א) that in a place where the custom is to write a כתובה and the woman does not bring one forth, she receives nothing. On the other hand, if a כתובה is not written then it is an act of the court מעשה בית דין and he can not claim he paid it. And there is no oath for admission in part when the part that he admits he could not have denied. I think רב יוסף קרו (שלחן ערוך) intends to answer this question when he brings this law in אבן העזר צ''ו הלכה ג', he says the ketubah was lost by in a way that she could not have prevented it, for example the ship it was on sank at sea, or it was stolen by armed robbers. I only had a small amount of time to look at רב אהרן קוטלר on this subject, and I think he intends to answer this question thus. The husband can claim he gave her objects of value to keep to pay for the כתובה while they were still married. He can not claim he paid it after the divorce, but this other type of claim might be believed. Therefore, if he does not claim it, but admits in part, then it counts as admission in part, and he takes an oath.

כתובות ט''ו ע''ב, בבא מציעא ד' ע''ב

ברצוני להביא כאן תשובה לקושיית הראב"ד על הרמב"ם בהלכות אישות (פרק ט"ז, הלכה כ"ה). הרמב"ם מביא את המשנה הקובעת כי במקרה של מחלוקת בשאלה האם האישה הייתה בתולה בעת הנישואין, סכום הכתובה הוא מאה זוז, והבעל חייב בשבועה משום שהוא נחשב כ"מודה במקצת". הראב"ד טוען כי אין כאן חיוב שבועה מן התורה, שכן אין נשבעים על הכחשת שעבוד קרקעות. התשובה לקושיה זו – לדעתי – היא שהרמב"ם פוסק כשיטת הרי"י מיגאש (המובאת ב"שיטה מקובצת" לבבא מציעא, דף ד'), הגורס כי הכלל שמציין הראב"ד תקף רק כאשר השטר נמצא בפנינו; אך ברור שבמקרה הנדון השטר אינו נמצא, שכן אילו היה קיים, היינו יודעים בוודאות אם מדובר בכתובת בתולה או לא

I would also like to bring here an answer to the question of the Raavad on the Rambam in laws of marriage chapter 16 law 25. The Rambam brings the mishna that if there is disagreement if a woman was a virgin when she got married, the ketubah is a hundred zuz, and the husband takes an oath [saying that she was not a virgin and therefore her ketuba is only 100 zuz, not 200.] because he is admitting to part of the obligation. The Raavad says there is no oath from the Torah here because it one does not swear on denial of a lien [shibud] on land. The answer to this question [I think] is that the Rambam is going like the opinion of the Ri Migash brought in the Shita Mekubetzet Bava Metzia page 4 who says that the principle that the Raavad brings is only when the document is present. Clearly it is not present here because if it was, we would know if it was for a virgin or not.------------------I would also like to bring here an answer to the question of the ראב''ד on the רמב''ם in laws of אישות chapter 16 law 25. The רמב''ם brings the משנה that if there is disagreement if a woman was a virgin when she got married, the ketubah is a hundred זוז, and the husband takes an oath because he isמודה במקצת . The ראב''ד says there is no oath from the תורה here because it one does not swear on denial of a lien [shibud] on land. The answer to this question [I think] is that the רמב''ם is going like the opinion of the ר''י מיגש brought in the שיטה מקובצת בבא מציעא דף ד' page 4 who says that the principle that the ראב''ד brings is only when the document is present. Clearly it is not present here because if it was, we would know if it was for a virgin or not.---In laws of marriage chapter 16 law 25, rav shach offers a different answer to the question of the Raavad. There, he says we do not say this principle ["one does not swear on denial of shiabud on land"] when the obligation is on the person and all he onns, not just the land. However in laws of loans chapter 14 law 4 he brings the ri migash

כתובות בתחילת פרק ב', דף ט''ו ע"ב

ברמב''ם הלכות אישות (פרק טז, הלכה כ"ה) מובא המשנה בכתובות בתחילת פרק ב' (דף ט''ו ע"ב). [אם אישה אומרת שהיא הייתה בתולה בשעת הנישואין, והבעל אומר שהיא הייתה אלמנה, הכתובה שלה היא מאה זוז (היינו מנה אחת) , והוא נשבע כיון שהוא מודה במקצת החיוב.] זה מתייחס לבבא מציעא דף ד' ע''ב; הודאה במקצת גורמת לחובת שבועה. חשבתי שאולי ההלכה במשנה של כתובות ט''ו מדברת על מקום שבו כותבים כתובה [וכך אם הכתובה לא הובאה, הוא יכול היה לומר "שילמתי"]. וכן אפשר לומר שהרמב''ם מחזיק בדעה (שלא שמעתי עליה קודם), דהיינו שאפשר להישבע על מקרה שיש שיעבוד של קרקע, אבל אי אפשר להביא קרבן על שבועה זו אם נשבע שקר. בדיני אישות בדינינו כאן, הרמב"ם אינו מזכיר את העיקרון "אין נשבעים על כפירת שיעבוד של קרקע". אבל הוא כן מזכיר זאת לגבי הבאת קורבן. כמו כן, ניתן לציין כאן שהכתובה היא מסמך, וכל המסמכים על פי הרמב''ם הם מדברי סופרים. חיוב כתובה לחוד, שטר כתובה לחוד. לכן, כל שיעבוד של קרקע בו הוא דרבנן, ואין קרבן

In the Rambam laws of marriage (chapter 16, law 25), the Mishna in Ketuboth at the beginning of chapter 2 (page 15b) is brought. [If a woman says she was married as a virgin, and the husband says as a widow, her ketuba is one hundred, and he takes an oath since he admits to part of the obligation.] Rav Shmuel Rozovvski of Yeshivat Ponovitch, Rav Shach and Rav Nachum of the Mir all deal with that law as it relates to Bava Metzia page 4b; admission in part causes the obligation of an oath. I thought that perhaps the law in that Mishna of Ketuboth is talking about a place where they write a ketubah [and thus if it is not shown, he could have said ''I paid it'']. Also, one can say that the Rambam holds of an opinion (that I have never heard suggested before), i.e., that one can take an oath on a case where there is shiabud of land but one can not bring a sacrifice on that oath if he swore falsely. the fact is in laws of marriage in our law here, the Rambam does not mention the principle one does not swear on denial of shiabud (a lien or obligation) of land. But he does mention it in laws of oath concerning bringing a sacrifice. also, it is possible to note here that the ketuba is a document and all documents according to the Rambam are from the words of the sages. Therefore, any shiabud of land in it is derabanan.--------------------------In the רמב''ם הלכות of אישות (chapter 16, law 25), the משנה in כתובות at the beginning of chapter 2 (page 15b) is brought. [If a woman says she was married as a virgin and the husband says as a widow, her כתובה is one hundred זוז היינו מנה אחת ,and he takes an oath since he admits to part of the obligation.] זה relates to בבא מציעא דף ד' ע''ב; admission in part causes the obligation of an oath. I thought that perhaps the law in that משנה of כתובות is talking about a place where they write a כתובה [and thus if הכתובה is not brought forth, he could have said, “I paid it”]. Also, one can say that the רמב''ם holds of an opinion (that I have never heard suggested before), i.e., that one can take an oath on a case where there is שיעבוד of land, but one can not bring a sacrifice on that oath if he swore falsely. The fact is in laws of marriage in our law here, the רמב''ם does not mention the principle "One does not swear on denial of שיעבוד (a lien or obligation) of land." But he does mention it in laws of oath concerning bringing a sacrifice. Also, it is possible to note here that the כתובה is a document, and all documents according to the רמב''ם are from the מדברי סופרים. חיוב כתובה לחוד, שטר כתובה לחוד Therefore, any שיעבוד of land in it is דרבנן.

zb33 C Minor