אם שני אנשים מחזיקים בגד שכל אחד מהם טוען שהוא שלו, הוא מתחלק. זוהי המשנה הראשונה בבבא מציעא. הגמרא שואלת על כך מהמקרה שאדם אחד נותן למישהו לשמור מאתיים מטבעות ואחר נותן לו לשמור מאה למשמרת. האדם שכח למי הולכות המאתיים, ולמי הולכות המאה. המאה השלישית לא מוחזרת לאף אחד מהאנשים. הגמרא שואלת מה ההבדל, ועונה שהסיבה לחלוקה במשנה שלנו היא שהחלוקה יכולה להיות נכונה. הרמב"ם מביא את שתי המשנות ללא הסבר. הדרך שבה רב שך מסביר את הרמב"ם היא שהרמב"ם הוא כמו ר' חננאל והר''י מיגש שההבדל בין שתי המשניות הוא במשנה שלנו הן מחזיקים את החפץ. אז מדוע הגמרא לא ענתה כך? רב שך מביא מבבא מציעא דף ו' שכאשר יש ספק, בית המשפט לא עושה דבר. לכן, במשנה שלנו אין ספק, ולכן הם מחלקים. במשנה על המאה השלישית יש ספק, ולכן המאה השלישית נשארת אצל האדם ששומר עליה, עד שניתן להביא הוכחה. [אני חושב שרב שך אומר שכדי לחלק צריך שני תנאים: האחד הוא ודאות שמה שכל אחד מחזיק שייך לו, והתנאי השני הוא ששניהם מחזיקים.] רב שך שואל שאלה על תשובתו שלו, ואינו מוצא תשובה. השאלה היא מאדם שמוכר חפץ ומקבל את הכסף כדי לשלם עבורו משני אנשים ואינו יודע ממי קיבל את הכסף מרצונו וממי קיבל בניגוד לרצונו. מכיוון שהחפץ אינו מוחזק על ידי שני האנשים שקנו אותו, לכן מדובר במקרה שבו החפץ אינו נשאר במקומו, אלא מחולק. נראה שזה סותר את כל מה שאמר רב שך קודם לכן. התשובה במקרה של השומר היא כמו זו של אדם שמוצא חפץ שאבד. יש לו אחריות לא לתת אותו עד שהוא בטוח שהוא מחזיר אותו לאדם הנכון. זה שונה לחלוטין ממוכר שאינו שומר ואין לו אחריות כזו. ראיתי שרב נחום של ישיבת מיר מביא רעיון זה כדי לתמוך בתשובתו שלו באותה שאלה

If two people are holding a garment that each one claims is his, it is divided. That is the first Mishna in Bava Mezia. The gemara asks on this from the case of one person gives to someone to guard two hundred coins and another gives him to guard a hundred for safekeeping. The person forgot to which person goes the two hundred, and to which the one hundred. The third hundred is not returned to either person. The gemara asks what is the difference, and answers the reason for dividing in our mishna is the dividing could be correct. The Rambam brings both Mishnas with no explanation. the way rav shach explains the rambam is that the Rambam is like R Chananel and the Ri Migash that the difference between the two Mishnas is in our Mishna they are holding the object. So then why did the gemara not answers this? Rav Shach brings from Bava Metzia page 6 that where there is a doubt the court does nothing. So, in our Mishna there is no doubt so they divide. In the mishna about the third hundred there is doubt, so the third hundred stays with the person guarding it, until proof can be brought. [O think Rav Shach means that to divide you need two conditions: one is certainty that what each one holds belongs to him, and the second condition is that thy are both holding.] Rav Shach asks a question on his own answer and does not find an answer. the question is from a person sells an object and receives the money to pay for it from two people ad does not know from whom received the money willingly and from whom he received against his will. Since the object is not being held by the two people that bought it, therefore it should be a case of the object is left in place, but instead it is divided. This seems to contradict everything Rav Shach said beforehand. The answer the case of the guard is like that of a person who finds a lost object. He has a responsibility not to give it until he is sure he is returning it to the right person. That is totally different from the seller who is not a guard and has no such responsibility. I saw that Rav Nachum Partzovitz brings this idea to support his own answer on this same question. --------------------------------------If two people are holding a garment that each one claims is his, it is divided. That is the first משנה in בבא מציעא. The גמרא asks on this from the case of one person gives to someone to guard two hundred coins and another gives him to guard a hundred for safekeeping. The person forgot to which person goes the two hundred, and to which the one hundred. The third hundred is not returned to either person. The גמרא asks what is the difference, and answers the reason for dividing in our משנה is the dividing could be correct. The רמב’’ם brings both משנהs with no explanation. The way רב שך explains the רמב’’ם is that the רמב’’ם is like ר' חננאל and the ר''י מיגש that the difference between the two משניות is in our משנה they are holding the object. So then why did the גמרא not answers this? רב שך brings from בבא מציעא page 6 that where there is a doubt the court does nothing. So, in our משנה there is no doubt so they divide. In the משנה about the third hundred there is doubt, so the third hundred stays with the person guarding it, until proof can be brought. [I think רב שך means that to divide you need two conditions: one is certainty that what each one holds belongs to him, and the second condition is that thEy are both holding.] רב שך asks a question on his own answer, and does not find an answer. The question is from a person sells an object and receives the money tרבo pay for it from two people aNd does not know from whom received the money willingly' and from whom he received against his will. Since the object is not being held by the two people that bought it, therefore it should be a case of the object is left in place, but instead it is divided. This seems to contradict everything רב שך said beforehand. The answer the case of the guard is like that of a person who finds a lost object. He has a responsibility not to give it until he is sure he is returning it to the right person. That is totally different from the seller who is not a guard and has no such responsibility. I saw that רב נחום של ישיבת מיר brings this idea to support his own answer on this same question.

za10 midi C minor za10 nwc

מוסר the importance of learning musar. ''Musar'' refers to books on world view, fear of God, and good character from the Middle Ages written by Rishonim, but on a secondary level refers to books from the disciples of Reb Israel Salanter.

Without musar, people put in their own value structures that they pick up from psychology or other garbage they pick up from the street, and impose it on the Torah structure. Thus they appear frum (religious), but they have with values opposite from the Torah. And they do this without knowing that they are doing it.------Without מוסר, people put in their own value structures that they pick up from the street, and impose it on the תורה structure. Thus, they appear דתי, but they have with values opposite from the תורה. And they do this without knowing that they are doing it.בלי מוסר, אנשים שמים את מבני הערכים שלהם שהם לוקחים מהרחוב, וכופים אותם על מבנה התורה. כך, הם נראים דתיים, אבל יש להם ערכים הפוכים מהתורה. והם עושים זאת מבלי לדעת שהם עושים זאת ''Musar'' refers to books on world view, fear of God, and good character from the Middle Ages written by Rishonim, but on a secondary level refers to books from the disciples of Reb Israel Salanter.חשיבות של לימוד מוסר-היינו חובות לבבות, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, שערי תשובה, ותלמידי ישראל ותלמידי ר' ישראל סלנטר.The fact of the matter is that it is hard to figure out from the written Torah and Talmud directly what is the world view of Torah. The importance of the Rishonim is that they are able to define the approach of the Torah based on the Written Law and Talmud and midrashim. the importance of the disciples of Reb Israel Salanter is they try to convey to us that approach in understandable terms and try very hard not to add nor subtract.

הרמב"ם אומר שאם שחט קרבן עולה למען מי שאינו חייב להביא קרבן עולה, הקורבן תקף אך אינו נחשב כמילוי חובתו של זה שהביא אותו, משום שהאדם שלמענו הביא אותו בוודאי עבר על מצוות עשה בזמן אחד או אחר. רב שך עונה מסביר את זה על ידי הבאת מקרה של מי שמביא קרבן חטאת של חלב עבור דם. הקשר והתשובה של רב שך לא היו ברורים לי בהתחלה. אבל עכשיו אני רוצה להסביר מה כוונת רב שך. יש ויכוח בין רבא לרב אחא על המקרה האחרון הזה, היינו אחד שמביא קרבן חטאת של חלב עבור חטאת דם. לרבא זה תקף ולא לרב אחא. רב שך לומד מכך שמשהו יכול להיות במצב אמצע שבו לא חל שינוי השם אבל גם לא שינוי בעלים. שכן במקרה הזה השם היה קרבן חטאת ועדיין הוא. וזה לא שינוי בעלים. אז רבא אומר שזה תקף. רב אחא אומר ששינוי בעלים אינו אומר שינוי בעלים דווקא אלא פירושו שינוי בשאלה עבור מי או עבור מה הקורבן הזה מובא. זה לא "שינוי קודש" שפירושו שינוי שם הקורבן. אז מה שנותר הוא "שינוי בעלים", שאינו אומר פשוטו כמשמעו שינוי מאדם אחד לאחר, אלא כולל גם שינוי במטרה. כך רב שך זה עונה על שאלה ברמב"ם. הרמב"ם נראה שמרמז שאם אדם היה מקרב עולה עבור מי שמעולם לא עבר על מצווה חיובית, היה ממלא את חובתו. הרמב"ם עונה ש"שינוי בעלים" אינו מרמז על כך במובן צר, אלא על שינוי במטרה. מטרת הקורבן יכולה להיות מסיבות שונות. זה יכול להיות למען מישהו אחר. זה יכול להיות בגלל חטא שונה מזה שהחיה נועדה לכפר עליו. אחרי הכל, במקרה המאוחר יותר אין שינוי שם מסוג אחד של קורבן לאחר [למשל מקרבן עולה לפסח]. ואין שינוי בעלים. אז למה רב אחא יאמר שזה לא תקף? זה חייב להיות מהפסוק על שינוי בעלים. לכן קרבן עולה שהובא עבור מי שמעולם לא היה מחויב בקרבן עולה אינו שינוי מטרה כי אין לו שום מטרה. לכן זה היה תקף אלמלא העובדה שכולם עברו על מצוות עשה בזמן כזה או אחר. זה כמו לשחוט קרבן חטאת למען חולין [לא קורבן]. אין שם שניתן ליישם ולכן זה תקף. הבעיה שאני רואה בזה היא שהמקרה של קרבן חטאת שונה. שם, שם הקורבן זהה, וההבדל היחיד הוא שהוא בא לחטא אחר, וזו מטרה שונה. אבל במקרה של קרבן עולה, הבהמה מובאת עבור מישהו שאינו הבעלים, ולכן מדובר במקרה מובהק של שינוי בעלים גם אם שם הקורבן נשאר.

Rambam (Invalid Sacrifices chapter 15)

The Rambam (Invalid Sacrifices chapter 15) says that if one slaughters a burnt offering for the sake of one who is not obligated in bringing a burnt offering, the sacrifice is valid but is not accounted as fulfilling the obligation of he who brought it because the person he brought it for had certainly transgressed a positive command at one time of another. Rav Shach answer this by brining the case of one who brings a sin offering of fat for a sin offering of blood. The connection and answer of Rav Shach was not clear to me at first. But now I would like to explain what Rav Shach intends. there is an argument between Rava and Rav Acha [Menachot page 3 and Zevachim page 9 ] about this last case. to Rava it is valid and not to Rav Acha. Rav Shach derives from this that something can be in a middle state in which change of name does not apply but neither does change of owner. For in this case the name was sin offering and still it is. and it is not a change in owner. So Rava says it is valid. Rav Acha says change of owner does not mean change of owner, but rather it means a change in the question for who or for what is this sacrifice is brought. That is not change of holiness which means change in name of the sacrifice. So what is left? Change of owner which does not mean literally change for one person to another, but also includes change in purpose. But this Rav Shach answers the question on the Rambam. The Rambam seems to imply if one brought a burnt offering for one who was never transgressed positive command that would fulfill his obligation. Why? Is it not change of owner? Rav Shach answers change of owner does not infer this in a narrow sense, but rather change in purpose. The purpose of the sacrifice might be for different reasons. It might be for the sake of someone else. It might be for a different sin than the one the animal was meant to atone for. After all, in this later case there is not change of name from one kind of sacrifice to another [e.g., from a burnt offering to a Passover offering] and there is no change in owner. So why would Rav Acha says it not valid. This has to be from the verse about change of owner. This a burnt offering brought for one who was never obligated in a burnt offering is not a change in purpose because it has no purpose at all. Thus it would be valid if not for the fact that everyone transgressed a positive command at one time or anther.it is like slaughtering a sin offering for the sake of chulin [not a sacrifice]. There is no name that can be applied therefore it is valid. the problem I see in this is the case of the sin offering is different. There the name of the sacrifice is the same and the only difference is it is coming for a different sin which is a different purpose. but in out case with the burnt offering the anima is being brought for some who is not the owner and so it should because it is a clear case of change of owner even if the name of the sacrifice remains.--------------------the רמב’’ם says that if one slaughters a קרבן עולה for the sake of one who is not obligated in bringing a קרבן עולה, the sacrifice is valid but is not accounted as fulfilling the obligation of he who brought it because the person he brought it for had certainly transgressed a positive command at one time of another. רב שך answer this by bringing the case of one who brings a קרבן חטאת of חלב for aעל דם קרבן חטאת . The connection and answer of רב שך was not clear to me at first. But now I would like to explain what רב שך intends. There is an argument between רבא and רב אחא about this last case היינוone who brings a קרבן חטאת of חלב for aעל דם קרבן חטאת. To רבא it is valid and not to רב אחא. רב שך derives from this that something can be in a middle state in which change of name does not apply but neither does שינוי בעלים. For in this case the name was קרבן חטאת and still it is. and it is not a change in owner. So רבא says it is valid. רב אחא says שינוי בעלים does not mean שינוי בעליםship but rather it means a change in the question for who or for what is this sacrifice is brought. That is not שינוי קודש which means change in name of thesacrifice, So what is left שינוי בעלים which does not mean literally change for one person to another but also includes change in purpose. but this רב שך answers the question of the רמב’’ם. the רמב’’ם seems to imply if one bright a קרבן עולה for one who was never transgressed positive command would fulfill his obligation רמב''ם answers שינוי בעלים does not infer this in a narrow sense, but rather change in purpose. The purpose of the sacrifice might be for different reasons. It might be for the sake of someone else. It might be for a different sin than the one the animal was meant to atone for. After all, in this later case there is no change of name from one kind of sacrifice to another [e.g. from a קרבן עולה to a פסח] and there is no change in owner. So why would רב אחא says it not valid It has to be from the verse about שינוי בעלים. Therefore a קרבן עולה brought for one who was never obligated in a קרבן עולה is not a change in purpose because it has no purpose at all. Thus it would be valid if not for the fact that everyone transgressed a positive command at one time or another. It is like slaughtering a קרבן חטאת for the sake of chulin [not a sacrifice]. There is no name that can be applied therefore it is valid. the problem I see in this is the case of the קרבן חטאת is different. There the name of the sacrifice is the same and the only difference is it is coming for a different sin which is a different purpose. but in out case with the קרבן עולה the animal is being brought for some who is not the owner and so it should because it is a clear case of שינוי בעלים even if the name of the sacrifice remains.

I would like to suggest that there are two aspects of Kant that are in parallel with Aristotle and another that is parallel with Plato, because Kant divides metaphysics into two parts. One area is that area that deals with the universe as a whole, and the other is that which deals with individual things [all individual things] in the universe. To the part that deals with individual things, Kant has proven that synthetic a priori knowledge is possible, and that the twelve categories apply to them (e.g., when? where? how? why? etc.,...] These a priori categories are also what were known in the Middle Ages as universals. [An example of a universal is whiteness that can apply to different things.] The nature of universals is a debate between Aristotle and Plato. According to Plato, they do not depend on individuals, but to Aristotle they do depend on individual things. [Does the existence of whiteness depend on individual white things,or could it exist even without anything being white? Thus, in the area of "ta anta" (being things),a priori knowledge is possible as Kant proves. But in the area of being in itself,knowledge according to Kant cannot exist. But Leonard nelson and Kelley Ross show that even in areas that deal with the universe as a whole,knowledge is possible,but it is not based on sensory perception,nor on the faculty of reason which begins with axioms. It has to begin with a kind of knowledge that Socrates discovered when he interrogated a slave boy , but simple questions were able to show that the slave boy knew geometry,even though he did not know that he knew geometry. Thus, there is knowledge that we know,but we do not know that we know it. This is non intuitive immediate knowledge,and it is the way we might come up with axioms that can begin the process of reasoning. But theses axioms can neve proven to be correct,but they can be disproven by the process defined by Karl Popper of falsification.] ----------------------------------------------------------- אני רוצה להציע שיש שני היבטים של קאנט המקבילים לאריסטו והיבט נוסף המקביל לאפלטון, משום שקאנט מחלק את המטאפיזיקה לשני חלקים. תחום אחד הוא התחום שעוסק ביקום בכללותו, והשני הוא זה שעוסק בדברים אינדיבידואליים [כל הדברים פרטים] ביקום. לגבי החלק שעוסק בדברים פרטים, קאנט הוכיח שידע סינתטי אפריורי אפשרי, וששתים עשרה הקטגוריות חלות עליהם (למשל, מתי? איפה? איך? למה? וכו',...). קטגוריות אפריורי (ידע שאינו תלוי בחושים) אלו הן גם מה שנודעו בימי הביניים כאוניברסליות. [דוגמה לאוניברסלי היא לובן שיכול לחול על דברים שונים.] טבען של אוניברסליות הוא ויכוח בין אריסטו לאפלטון. לדברי אפלטון, הן אינן תלויות בדברים פרטים, אך עבור אריסטו, הן כן תלויות בדברים פרטים. [האם קיומה של לובן תלוי בדברים לבנים פרטים, או שהיא יכולה להתקיים גם בלי שמשהו יהיה לבן? לפיכך, בתחום ה"טא אנטה" (הוויה של דברים), ידע אפריורי אפשרי כפי שקאנט מוכיח. אבל בתחום ההוויה כשלעצמה, ידע לפי קאנט לא יכול להמצא. אבל ליאונרד נלסון וקלי רוס מראים שגם בתחומים שעוסקים ביקום בכללותו, ידע אפשרי, אך הוא אינו מבוסס על תפיסה חושית, וגם לא על יכולת התבונה שמתחילה באקסיומות (יסודות). הוא חייב להתחיל בסוג של ידע שסוקרטס גילה, זאת כאשר חקר נער עבד, אך שאלות פשוטות הצליחו להראות שהנער ידע גיאומטריה, למרות שלא ידע שהוא יודע גיאומטריה. לכן, יש ידע שאנו יודעים, אך איננו יודעים שאנו יודעים אותו. זהו ידע מיידי שאינו תלוי בחושים, וזוהי הדרך בה אנו עשויים להגיע לאקסיומות שיכולות להתחיל את תהליך ההיגיון. אך אקסיומות אלו לעולם לא ניתן להוכיח את נכונותן, אך ניתן להפריך אותן באמצעות התהליך שהגדיר קרל פופר כסילוקציה