למדתי את הרמב"ם בפרק ט"ו פסולי המוקדשים, ושמתי לב שהוא אומר שכאשר מדברים על שחיטת קורבן שלא למטרה שלשמה נועד, כמו במשנה הראשונה בזבחים, פירוש הדבר שהוא עשה זאת בכוונה. עלה בדעתי שהסיבה שהרמב"ם קבע זאת היא משום שהוא קובע במקום אחר שהדין הוא כמו רבה שקובע שעקירה בטעות אינה עקירה. משמעות הדבר היא שאם שחט קורבן שלא לשמו בשוגג, זה אפילו לא נחשב כבעל השפעה. לכן, כאשר מדברים על שחיטת קורבן שלא לשמו (ושהקורבן תקף אך אינו ממלא את החובה מלבד חטאת ופסח שפסולים לגמרי), הכוונה היא שהשחיטה הייתה בכוונה שלא לשמה. [רב חיסדא הוא האמורה שחולק על רבה והוא מחזיק שעקירה בטעות היא עקירה...עם זאת, התוספות חולק על הרמב"ם וסבור ש"שלא לשמה" כולל עשיית בשוגג או בטעות. לכן, הם מסבירים את הנושא "שלא לשמה" לפי רב חסדא ו"שלא לשמה" כולל בטעות או בשוגג....זה לא מסכים עם רב אהרון קוטלר שסבור שהוויכוח בין רבה לרב חסדא אינו רלוונטי לויכוח בין התוספות לרמב"ם בנוגע ל"שלא לשמה".

I was looking at the Rambam (in Invalid Sacrifices chapter 15) and noticed that he says that when we talk about slaughtering a sacrifice not for the purpose it was meant for as in the first Mishna in Zevachim that means he did it on purpose. and it occurred to me that the reason the Rambam decided this is because he holds in another place that the law is like Rabah that holds uprooting by accident is not uprooting. (Menachot page 49 side A) That implies that if one slaughtered a sacrifice not for its own name by accident, that is not even considered to have an effect. So when we talk about slaughtering a sacrifice not for its own name (and that the sacrifice is valid but does not fulfill the obligation except for the sin offering and the Passover), this has to mean on purpose. [Rav Hisda is the amora who disagrees with Rabah and he holds uprooting by accident is uprooting]-------------------------I was looking at the רמב’’ם (in Invalid Sacrifices chapter ט''ו) and noticed that he says that when we talk about slaughtering a sacrifice not for the purpose it was meant for as in the first משנה in זבחים that means he did it בכוונה. It occurred to me that the reason the רמב’’ם decided this is because he holds in another place that the law is like רבה that holds uprooting by accident is not uprooting. That implies that if one slaughtered a sacrifice not for its own name by accident, that is not even considered to have an effect. So when we talk about slaughtering a sacrifice not for its own name (and that the sacrifice is valid but does not fulfill the obligation except for the sin offering and the פסח), this has to mean on purpose. [רב חיסדא is the אמורא who disagrees with רבה and he holds uprooting by accident is uprooting. Tosphot however disagree with the Rambam and hold that not for its name includes doing so by accident or by mistake. So, they explaining not for its sake includes by mistake or by accident[[[ תוספות however disagree with the רמב''ם and hold that “not for its name” includes doing so by accident or by mistake. So, they explaining the subject “not for its name” according to חיסדא רב and that it includes by mistake or by accident]]]This disagrees with Reb Aaron Kotler who holds that the argument between Raba and Rav Hisda are not relevant to the argument between the Tosphot and the Rambam.=======------------------- Also I want to add here on a slightly different note that the Rambam does say slaughtering a burnt offering for the sake of someone who is not obligated to bring a burnt offering still does not fulfill the obligation of bringing burnt offering because the person for who it was slaughtered had still at some time transgressed a positive command.[So this case is considered as a change of ownership] Rav Shach asks on this why should it make any difference if the person for whom it was slaughtered had transgressed a command? For a burnt offering can be brought for no otherers than the fact that a person just decided to bring it as a free present. So for that reason alone he is considered in the category of bringing a burnt offering and you do not need the criterion of being obligated to do so in order for there ro be change of owner. Rav Shach answers this based on a ruling by Rava (and Rav Acha bar Rava) that if one slaughters a sin offering that was separated for the sin of eating blood to be for the sin of eating forbidden fat is considered change of kodesh; and that the teaching about change of owner comes to include more things. Therefore, change from fat to fat (by the same person) also would be included. (That is the the teaching about change from blood to fat would not include from fat to fat, and therefore that last case would have to be learning from a different teaching, and the only teaching left is that of change of owner.) However that teaching that Rav Shach is referring to is Rava as opposed to Rav Hiya bar Rava. While I can see the teaching from blood to fat is also considered change in kodesh, I have trouble seeing change from fat to fat as being included by the law of change in owner. After all it is the same person! If anything at all it also has to be change of kodesh

The importance of Kant is the synthesis of faith and reason. The metaphysics of the ancients has assumptions built into it that do not hold up to scrutiny of Berkley and David Hume. That includes Aristotle and Plato. Their structure is fine, but needs patching up. Kant does that job of patching up the system of Plato, but also with some reservation. The best synthesis that I have seen includes the approach of the Neo-Friesian School of Leonard Nelson and Kelley Ross. Hegel might also have been a solution to the problem of faith and reason, but in Hegel there is an elimination of any world that could be outside the reach of reason. חשיבותו של קאנט היא הסינתזה של אמונה ותבונה. המטאפיזיקה של הקדמונים כוללת הנחות יסוד מובנות שאינן עומדות בבחינה של ברקלי ודיוויד הום. זה כולל את אריסטו ואפלטון. המבנה שלהם בסדר, אך זקוק לתיקון. קאנט עושה את עבודת התיקון של המערכת של אפלטון, אך גם עם הסתייגות מסוימת. הסינתזה הטובה ביותר שראיתי כוללת את הגישה של האסכולה הניאו-פריזיאנית של ליאונרד נלסון וקלי רוס. הגל יכול היה להיות גם פתרון לבעיית האמונה וההיגיון, אך בהגל ישנה ביטול של כל עולם שיכול להיות מחוץ להישג ידו של התבונה. There are endless interpretations of Kant, but considred Jacob Fries and Leonard Nelson outside of Kant, yet I think that their approach is within the realm of Kant and I do not see why people do not engage with their approach.

זבחים דף ז' בתוספות, רמב''ם פסולי המוקדשים פרק ט''ו הלכה ח'

יש ויכוח בין תוספות לרמב"ם. לתוספות, אם מי שהוא שחט עולה עבור מישהו שאינו חייב עולה, אזי אותה עולה תקפה ומקיימת את חובתו של האדם שנדר וחייב להביא אותה. הסיבה לכך היא שמקרה העולה מקביל למקרה החטאת בכך שאם מי שהוא שחט חטאת למען מישהו שאינו חייב בחטאת, אזי אותה חטאת תקפה, אך אינה מקיימת את חובתו של האדם שהיה חייב להביא אותה והקדיש את אותה בהמה. עם זאת, הרמב"ם מקבל נימוק זה במידה מסוימת, אך טוען שכל אדם עבר בשלב מסוים על מצוות עשה. לכן, אם אדם שוחט עולה למען מישהו אחר שאינו חייב בעולה, עדיין אנו אומרים שזוהי שינוי בעלים, ולכן למרות שהיא תקפה, היא אינה מקיימת את חובתו של זה שחייב להביא את העולה, ושהנדר את הבהמה הספציפית הזו. השאלה שיש לי על רמב"ם זה היא שגם אם בתיאוריה, כולם חייבים בעולה על הזנחת מצוות עשה, זה לא אותו דבר כמו מי שהוא נדר להביא עולה בפועל. גם במקרה של חטאת, כדי שזו תחשב שינוי בעלים, האדם האחר חייב לא רק שאכל חלב אסור, אלא גם להיות מחויב להביא חטאת משום שהוא יודע שעשה זאת. עם זאת, מאוחר יותר חשבתי שהרעיון שכולם מחויבים להביא קורבן עולה מובא בגמרא עצמה, כך שבמקום שזו שאלה על הרמב"ם, זה רק מראה שלא ברור מתי אדם נחשב מחויב? האם זה כאשר הוא מבצע את החטא בשוגג או כאשר הוא מודע לכך שביצע חטא בטעות, או כאשר הוא נודר להביא קורבן לכפרה. ---- הרעיון הבסיסי כאן הוא שחטאת שונה באופן משמעותי מעולה בכך שעולה שמקריבים למען סוג אחר של קורבן או עבור אדם אחר, אותה עולה תקפה אך אינה מקיימת את חובתו של זה שנדר אותה. אבל חטאת באותו מצב אינה תקפה כלל. אבל יש יוצא מן הכלל במקרה של החטאת, שאם שוחטים אותה עבור מישהו שחייב בעולה או בתור חולין, היא תקפה, אך אינה מקיימת את החובה. העיקרון הבסיסי כאן הוא שעבור שינוי בעלים, גם האדם השני צריך להיות מחויב בחטאת. אותו סוג יכול לגרוע מאותו סוג. סוג אחר לא יכול לגרוע ממנו. מינו מחריב במינו. מה שאינו מינו אינו מחריב במינו------ אני רוצה להוסיף כאן, שהרמב"ם אכן אומר ששחיטת קרבן עולה למען מישהו שאינו מחויב להביא קרבן עולה עדיין אינה מקיימת את חובת הבאת קרבן עולה, משום שהאדם שלמענו נשחט עבר בשלב מסוים על מצוות עשה. [לכן מקרה זה נחשב כשינוי בעלים]. שואל רב שך על כך, "מדוע זה משנה אם האדם שלמענו נשחט עבר על מצווה?" כי קרבן עולה יכול להילקח מסיבת העובדה שאדם פשוט החליט להביא אותו כמתנה. לכן מסיבה זו בלבד הוא נחשב בקטגוריה של הבאת קרבן עולה, ואינך צריך את הקריטריון של מחויבות לעשות זאת כדי שיהיה שינוי בעלים. אז רב שך עונה על כך בהתבסס על פסיקה של רבא במנחות דף מ''ט שאם שחט חטאת שהופרשה לחטאת אכילת דם להיות לחטאת לאכילת חלב אסור נחשב שינוי קודש; ושההוראה על שינוי בעלים באה לכלול דברים נוספים נוסף על זה. לכן, שינוי מחלב לחלב (על ידי אותו אדם) ייכלל גם כן. (ההוראה על שינוי מדם לחלב לא תכלול מחלב לחלב, ולכן את בעבור המקרה האחרון הזה יהיה צורך ללמוד מלימוד אחר, והלימוד היחיד שנותר הוא זה של שינוי בעלים.) אולם, לימוד שאליה מתייחס רב שך היא של רבא בניגוד לרב חייא בר רבא. בעוד שאני יכול לראות שההוראה מדם לחלב נחשבת גם לשינוי בקודש, אני מתקשה לראות שינוי מחלב לחלב ככלול בחוק שינוי הבעלים. אחרי הכל, זה אותו אדם! אם בכלל, זה חייב להיות גם שינוי של קודש

Zevachim page 7 Tosphot. Rambam invalid sacrifies chapter 15, law 8.

There is an argument between Tosphot and the Rambam. To Tosphot, if one slaughters a burnt offering for someone who is not obligated in bringing a burnt offering, then that burnt offering is valid and fulfills the obligation of the person that vowed to bring it.[The Rambam disagress and holds that there is no such thing as a person who is not obligated in bringing a burnt offering.] The reason is that the case of the burnt offering is parallel to that case of the sin offering in that if one slaughters a sin offering for the sake of someone who is not obligated in a sin offering, then that sin offering is valid, but does not fulfill the obligation of the person that was required to bring it and sanctified that animal. However, the Rambam accepts this reasoning to some degree, but instead claims that everyone some point transgressed a positive command. Therefore, if one slaughters a burnt offering for the sake of someone else who is not obligated in burnt offering, we still say that this is a change of the owner, and therefore even though it is valid, it does not fulfill the obligation of the one who is obligated to bring the burnt offering, and who vowed this particular animal. The question I have on this Rambam is that even if in theory, everyone is obligated in a burnt offering for neglect of a positive command, that is not the same thing as actually vowing to bring a burnt offering. In the case of a sin offering also, for there to be considered a change of owners, the other person must have not only eaten forbidden fat, but to have in fact been obligated in bringing a sin offering because he knows he did so. [However later I thought that this idea that everyone is obligated in bringing a burnt offering is from the Gemara itself, so rather that this being a question on the Rambam this merely shows that it is unclear what is the point when one is considered to have be obligated? Is it when he commits the sin of when he becomes aware that he committed a sin by accident or when he vows to bring a sacrifice.]----The basic idea here is that a sin offering is different in a significant way from a burnt offering in that a burnt offering that is sacrificed for the sake of another kind of sacrifice of for another person, that burnt offering is valid but does not fulfill the obligation of the one who vowed it. But a sin offering in the same circumstance is not valid at all. But there is a exception in the case of the sin offering in that if one slaughters it for someone who is obligated in a burnt offering or for as if it is not a sacrifice at all, it is valid but does not fulfill the obligation. the foundational principle here is that for a change in the person for who the animal was sacrificed the other person needs also to be obligated in a sin offering. A same type can damage the same type. A different type cannot detract from it. ==============================There is an argument between תוספות and the רמב’’ם. To תוספות if one slaughters a עולה for someone who is not obligated in brining a עולה, then that עולה is valid and fulfills the obligation of the person that vowed to bring it. The reason is that the case of the עולה is parallel to that case of the חטאת in that if one slaughters a חטאת for the sake of someone who is not obligated in a חטאת then that חטאת is valid, but does not fulfill the obligation of the person that was required to bring it and sanctified that animal. However, the רמב’’ם accepts this reasoning to some degree, but instead claims that everyone some point transgressed a positive command. Therefore, if one slaughters a עולה for the sake of someone else who is not obligated in עולה, we still say that this is a שינוי בעלים and therefore even though it is valid, it does not fulfill the obligation of the one who is obligated to bring the עולה, and who vowed this particular animal. The question I have on this רמב’’ם is that even if in theory, everyone is obligated in a עולה for neglect of a positive command, that is not the same thing as actually vowing to bring a עולה. In the case of a חטאת also, for there to be considered a שינוי בעלים, the other person must have not only eaten forbidden fat חלב , but to have in fact been obligated in bringing a חטאת because he knows he did so.-[However later I thought that this idea that everyone is obligated in bringing a burnt offering is from the גמרא itself, so rather that this being a question on the רמב''ם this merely shows that it is unclear what is the point when one is considered to have be obligated? Is it when he commits the sin OR when he becomes aware that he committed a sin by accident, or when he vows to bring a sacrifice.---The basic idea here is that a חטאת is different in a significant way from a עולה in that a עולה that is sacrificed for the sake of another kind of sacrifice OR for another person, that עולה is valid but does not fulfill the obligation of the one who vowed it. But a חטאת in the same circumstance is not valid at all. But there is a exception in the case of the חטאת in that if one slaughters it for someone who is obligated in a עולה or for as if it is not a sacrifice at all, it is valid, but does not fulfill the obligation. The foundational principle here is that for a שינוי בעלים ,the other person needs also to be obligated in a חטאת. A same type can detract from the same type. A different type cannot detract from it.

I have been dealing with health issues and that is part of the reason I have not been posting here. (I did go to David Abuchazira in Naharia to get a blessing and I hope that helps.) Another reason that I have not been posting about philosophy is that I can not read from screen so the only place i could learn about the Kant-Friesian School of thought [see the web site of Kelley Ross] was when I was in Uman, and could download his writings on a hard copy, I still very much want to get through the three critiques of Kant and the major book of fries and of Leonard Nelson who founded the second Friesian school. the music i have not been posting also because My spirit has been broken by the death of my son Isaac so I write music only rarely nowadays. In terms o Torah, I am hoping to get my two little booklets prepared for publishing and in the meantime i am hoping to add a little to the last book on Shas concerning the sugia of a sin offering that was sacrificed not as a sin offering but I am seeing I need a lot of review of the first chapter of zevachim. I also have wished to put some ideas here in math and physics but the limitations of health seem to have restricted my abilities to concentrate.

זבחים דף ב' ע''א

למידע רקע. באופן כללי, כל הקורבנות שהוקרבו בטעות עבור משהו שלא נועדו עבורו תקפים, אך אינם מיוחסים לבעליהם באופן שפוטר אותם מחובתם. עם זאת, הדין לגבי קורבן פסח הוא שבכל ימי השנה מלבד היום שלפני פסח הוא קורבן שלמים. אבל יום שלפני פסח, אם הוא שחט אותו עבור משהו שאינו קורבן פסח, אזי קורבן זה אינו תקף. יתר על כן, הדין באופן כללי הוא שאם אדם שוחט קורבן עבור קורבן הלא נכון או עבור האדם הלא נכון, הוא תקף, אך הוא אינו מיוחס לבעלים כמילוי חובתם, אלא הוא נחשב כמתנה מרצון. ברצוני לשאול אם אדם שוחט קורבן פסח בכל יום אחר בשנה מלבד היום שלפני פסח, כיצד עליו לנהוג? האם עליו להמשיך לעשות את העבודות הבאות ((הליכה, זריקת הדם, שריפת הקורבן על המזבח)) למען קורבן פסח, או שמא עליו לעשות את העבודות הבאות למען קורבן שלמים? מצד אחד, אפשר לומר שעליו להמשיך לעשות את העבודות הנותרות כאילו מדובר בפסח, כי כך הוא נדר. אבל מצד שני, הדין הוא שקורבן פסח בכל שאר ימי השנה הוא קורבן שלמים. לכן, עליו להמשיך את העבודות הנותרות למען קורבן שלמים. ולמעשה, קשה לומר שעליו להמשיך לעשות את העבודות הנותרות למען פסח, שכן בכך הוא עושה במודע משהו רע. הוא ממשיך את קורבן השלמים, ולכן זו צריך להיות הכוונה שלו