תהיתי מדוע הרי"ף והרמב"ם מתעלמים מההבדלים הנזכרים בגמרא על משכון. למשל, בבא מציעא סביב עמוד פ''ב הגמרא מביא את המשנה שאומרת שמלווה עם המשכון הוא שומר בתשלום (שומר שכר) . הגמרא שואל אם זה אולי לא כמו ר' אליעזר שאומר שהוא שומר ללא תשלום (שומר חינם). הגמרא מציע שאולי הם חלוקים בדין של ר' יצחק שאומר שמי שמלווה לאחר עם משכון הוא הבעלים של המשכון. תְשׁוּבָה. ר' יצחק מתייחס למועד שלקח את המשכון במועד שונה מהזמן שבו נתן את ההלוואה. [אפשר להבין את זה כמו תוספות שאומר ר' יצחק אומר שהוא שומר בתשלום, והכוונה היא כשהוא לקח את המשכון בזמן שונה מזמן ההלוואה. אתה יכול גם להבין את זה כמו רש''י שר' יצחק אומר שהוא שואל אם הוא לקח את המשכון בזמן שונה מזמן ההלוואה.] הרי''ף לעומת זאת מבין את ר' יצחק שהמלווה הוא שומר בתשלום ואין זה משנה מתי קיבל את המשכון. אני חושב שהרי"ף מבוסס על הגמרא בפסחים דף ל"א ע''ב שמביא הוראה שאומרת אם יהודי הלווה כסף לנכרי וקיבל חמץ כמשכון ונשאר ברשותו בפסח, אינו עובר על כל איסור. אולם ר' מאיר אמר שהוא אכן עובר עבירה. לפיכך, הרי''ף פשוט הכריע את הדין כמו התנא קמא (הדעה הראשונה בברייתא) אולם לא ברור לי מדוע הרי"ף לא אמר את הוויכוח בין התנא קמא ור' מאיר היא כאשר הוא לקח את החמץ בזמן ההלוואה, ור' יצחק מתייחס כשהוא לקח את החמץ בזמן אחר

Bava Metzia around page 82, Pesachim page 31b

I have wondered why the Rif and Rambam ignore the differences mentioned in the Gemara about a pledge. For example, in Bava Metzia around page 82 the Gemara brings the Mishna that says a lender with the pledge is a paid guard. It asks if that is perhaps not like R Eliezer who says he is an unpaid guard. The Gemara suggests perhaps they are disagreeing about the law of R Isaac who says one who lends to another with a pledge owns the pledge. Answer. R Isaac refers to when he took the pledge at a different time than the time when he made the loan. [you can understand this like Tosphot who says R Isaac means he is a paid guard, and that refers to when he took the pledge at a different time than the time of the loan. You can also understand this like Rashi that R Isaac means he is a borrower if he took the pledge at a different time than the time of the loan.] The Rif however understands R Isaac to mean the lender is a paid guard and it makes not difference when he received the pledge. I think the Rif is based on the Gemara in Pesachim page 31b which bring a teaching that says if a Israeli loaned money to a gentile and received leavened bread as a pledge and it remained in his domain during Passover, he does not transgress any prohibition. However, R Meir said he does transgress. Thus, the Rif simply decided the law like the first Tana teacher (the first opinion in the braita). (That does seem not to be like R Isaac. To R Isaac the Israeli ought to be considered to transgress.) It is however unclear to me why the Rif did not say the argument between the first tana and R Meir when he took the leavened bread at the time of the loan; and R Isaac refers to when he took te bred at a different time.-----------------------------------I have wondered why the רי''ף and רמב''ם ignore the differences mentioned in the גמרא about a משכון. For example, in בבא מציעא around page פ''ב the גמרא brings the משנה that says a lender with the משכון is a paid guard (שומר שכר) . It asks if that is perhaps not like ר' אליעזר who says he is an unpaid guard (שומר חינם). The גמרא suggests perhaps they are disagreeing about the law of ר’ יצחק who says one who lends to another with a משכון owns the משכון. Answer. ר’ יצחק refers to when he took the משכון at a different time than the time when he made the loan. [You can understand this like תוספות who says ר’ יצחק means he is a paid guard, and that refers to when he took the משכון at a different time than the time of the loan. You can also understand this like רש''יthat ר’ יצחק means he is a borrower if he took the משכון at a different time than the time of the loan.] The רי''ף however understands ר’ יצחק to mean the lender is a paid guard and it makes not difference when he received the משכון. I think the רי''ף is based on the גמרא in פסחים page 31 which bring a teaching that says if a יהודי loaned money to a נכרי and received חמץ as a משכון and it remained in his domain during פסח, he does not transgress any prohibition. However, ר' מאיר said he does transgress. Thus, the רי''ף simply decided the law like the תנא קמא teacher (the first opinion in the ברייתא). (That does seem not to be like ר’ יצחק. To ר’ יצחק the יהודי ought to be considered to transgress.) It is however unclear to me why the רי''ף did not say the argument between the תנא קמא and ר' מאיר when he took the חמץ at the time of the loan; and ר’ יצחק refers to when he took החמץ at a different time.

כשחזרתי מהים, עלה בדעתי למה הרמב''ם לא מחזיק בדין ר' יצחק. [ר' יצחק אמר שהמלווה המחזיק בערבות נחשב כבעל המשכון.] הסיבה היא בש''ך בחושן משפט פרק ע''ב הלכה ב'. שם הש''ך מראה שהחזקת המשכון משמעה שהמלווה נחשב לשואל שחייב לשלם אם המשכון אבד, גם אם אבד בנסיבות קיצוניות (אונסים כגון טבעה ספינתו). זו שהוא מראה היא גישתו של רש''י. אולם אנו יודעים שהרמב''ם אינו פוסק כך. אני מניח שהסיבה היא שהמשנה עצמו מביא את דעתו של ר' עקיבא שהמלווה עם המשכון הוא שומר בתשלום, שומר שכר. אם כן, הרמב''ם לא מחזיק כמו רש''י. וכפי שמראה הש''ך, הדרך היחידה להבין את ר' יצחק היא שהמלווה נחשב שואל. אז, הרמב''ם לא מחזיק עם ר' יצחק..----השאלה שאני מתמודד איתה כאן היא שהגמרא נראה שמחזיקה מהדין של ר' יצחק--------- כאן אני רוצה להוסיף כמה מחשבות. האחת היא שכפי שאני רואה את הדברים, הרמב''ם לא החליט כמו ר' יצחק כי המשנה בבא מציעא דף פ''ב אומרת שהמלווה עם המשכון הוא שומר שכר לפי ר' עקיבא, או שומר חינם לפי ר' אליעזר, ולא הכריע כמו שמואל בגלל המשנה בדף מ''ב בשבועות. זה נראה חריג, שהרי הרב''ם אני חושב שבדרך כלל הולך כמו שהגמרא נוטה---[סתמא דגמרא.] וסתמא דגמרא היא למעשה הדרך שבה אמור ללכת הדין, לפי סוגיא של דיין שטעה

As I was coming back from the sea, it suddenly occurred to me why the Rambam would not hold with the law of R. Isaac. [R. Isaac said the lender who holds a guarantee is considered to own the mashkon.] The reason is in the Shach in Choshen Mishpat, chapter 72, law 2. There the Shach shows that to have possession of the mashkon means the lender is considered to a a borrower who is obligated to pay if the mashokn is lost, even if it was lost in extreme circumstances. This he shows is the approach of Rashi. However, we know the Rambam does not hold that way. I assume the reason is the Mishna itself brings the opinion of R. Akiva that the lender with the mashkon is a paid guard. So, the Rambam does not hold like Rashi. And as the Shach shows, the only way to understand R. Isaac is that the lender is considered a borrower. So the Rambam does not hold with R. Isaac. (The question I am dealing with here is that the Gemara looks to be holding with R. Isaac. )----------------------------------------------As I was coming back from the sea, it suddenly occurred to me why the רמב''ם would not hold with the law of ר' יצחק. [ר' יצחק said the lender who holds a guarantee is considered to own the משכון.] The reason is in the ש''ך in חושן משפט פרק ע''ב הלכה ב'. There the ש''ך shows that to have possession of the משכון means the lender is considered to a שואל who is obligated to pay if the משכון is lost, even if it was lost in extreme circumstances (אונסים גדולים כגון טבעה ספינתו) . This he shows is the approach of רש''י. However, we know the רמב''ם does not hold that way. I assume the reason is the משנה itself brings the opinion of ר' עקיבא that the lender with the משכון is a paid guard. So, the רמב''ם does not hold like רש''י. And as the ש''ך shows, the only way to understand ר' יצחק is that the lender is considered a שואל. So, the רמב''ם does not hold with ר' יצחק.[The question I am dealing with here is that the גמרא looks to be holding with ר' יצחק.]-------------------------The question I am dealing with here is that the גמרא looks to be holding with ר' יצחק.] here I want too add a few thoughts. one is that the way I am seeing things, the Rambam did not decided like R. Isaac because the Mishna in Bava Metzia 82 says the lender with the mashkon is a paid guard according to R. Akiva, or an unpaid guard according to R. Eliezer, and he did not decide like Shmuel because of the Mishna in Shavuot pg 43. This seems unusual, for the Rambam I think usually goes like the way the Gemara seems to tilt---[stama degemara.] And stama degemara is in fact the way the law is supposed to go-as per the sugia of a judge who made a mistake in law.------The question I am dealing with here is that the גמרא looks to be holding with ר' יצחק.] here I want too add a few thoughts. one is that the way I am seeing things, the רמב''ם did not decided like ר' יצחק because the משנה inב בבא מציעא דף פ'' says the lender with the משכון is a שומר שכר according to ר' עקיבא, or an שומר חינם according to ר' אליעזר, and he did not decide like שמואל because of the משנה in שבועות דף מ''ג. This seems unusual, for the רב''ם I think usually goes like the way the גמרא seems to tilt---[סתמא דגמרא.] And סתמא דגמרא is in fact the way the law is supposed to go, as per the סוגיא of a דיין שטעה.

זוהי תעלומה מדוע הרי"ף והרמב"ם מתעלמים מההבחנה בגמרא לגבי האם אדם נותן ערבות להלוואה או למכירה, וזה משנה אם הוא אמר שהערבות תיחשב רק בערכה הכספי או אם היא נחשבת כעבור ההלוואה כולה (מפרש או לא) [באופן שאם היא אובדת, ההלוואה כולה בטלה]. התשובה היא (אני חושב) שהגמרא סבורה עם ר' יצחק שמשכון נחשב בבעלות המלווה [כלומר, המלווה נחשב כמלוא המשכון]. עם זאת, הסיבה שהרי"ף והרמב"ם אינם מחזיקים עם חוק ר' יצחק זה. לכן, ההבחנה של הגמרא מתעלמת משום שהמשכון לעולם אינו נחשב שווה להלוואה כולה אלא אם כן זהו למעשה ערכה הכספי. [שני משתנים אלה אינם חייבים להיות תלויים זה בזה, אולם נראה שכך ראו אותם הרי"ף והרמב"ם.הסיבה היא אולי שר' יצחק מחזיק שמשכון נחשב עבור כל שווי ההלוואה. אחרת, מדוע הוא יאמר שהמשכון נחשב בבעלות המלווה? אבל מהמשנה בשבועות שמחזיקה במשכון מוערכת רק בערכה הכספי בלבד, אנו יכולים לראות שהמשנה אינה מחזיקה עם ר' יצחק

it is a mystery why the Rif and Rambam ignore the distinction in the Gemara about if one gives a guarantee for a loan or sale that it makes a difference if he said the guarantee is only to be counted for it monetary value or if it is considered to be for the whole loan [in such a way that if it is lost, the whole loan is nullified.] The answer is (I think) that the Gemara holds with R Isaac that a mashkon is considered to be owned by the lender [that means the lender is considered to be borrowing the mashkon. however, for some reason the Rif and Rambam do not hold with this law of R. Isaac. Therefore, the distinction of the Gemara is ignored because the mashkon is never considered to be equal to the whole loan unless that is in fact its monetary value. [These two variables not have to be dependent one another, however it looks that that is how the Rif and Rambam considered them.][The reason is possibly that ר' יצחק holds the משכון goes for the whole value of the loan. Otherwise, why would he say the משכון is considered to be owned by the lender? but from the משנה בשבועות that holds the משכון is valued only for it monetary value alone, we can see the משנה does not hold with ר' יצחק ]-------------------------It is a mystery why the רי''ף and רמב''ם ignore the distinction in the גמרא about if one gives a guarantee for a loan or sale that it makes a difference if he said the guarantee is only to be counted for its monetary value, or if it is considered to be for the whole loan [in such a way that if it is lost, the whole loan is nullified.] The answer is (I think) that the גמרא holds with R. Isaac that a משכון is considered to be owned by the lender [that means the lender is considered to be borrowing the משכון. However, for some reason the רי''ף and רמב''ם do not hold with this law of ר' יצחק. Therefore, the distinction of the גמרא is ignored because the משכון is never considered to be equal to the whole loan unless that is in fact its monetary value. [These two variables not have to be dependent one another, however it looks that that is how the רי''ף and רמב''ם considered them. The reason is possibly that ר' יצחק holds the משכון goes for it whole value. Otherwise, why would he say the משכון is considered to be owned by the lender? but from the משנה IN שבועותthat holds the משכון is valued only for it monetary value alone we can see the משנה does not hold with ר' יצחק,

אני חושב שהרמב"ם אינו פוסק את דינו של רבי יצחק. דבריו של רבי יצחק הם אלה: אדם המלווה כסף לאחר, ומקבל ערבות (משכון) עבורו, רוכש את הערבות. נימוקי הוא זה. הגמרא בקידושין דף ח' אומרת שאם אדם אומר לאישה התקדשי לי במנה [מאה זוזים], והניח לה משכון (להחזיק עד שייתן לה את הכסף), היא אינה מקודשת בכך, כי אין כסף, ואין משכון. וזהו הדין. אם רבי יצחק היה צודק, אז היא הייתה מקודשת. רק כדי להוסיף מעט תמיכה לדעתי, אני רוצה להצביע על הש"ך בשולחן ערוך חושן משפט, פרק ע''ב הלכה ב', שם הוא מראה שאם רבי יצחק צודק, אז מקבל הערבות נחשב כשואל על המשכון (וחייב באונסים), והגר"א בפסקה י''א מסכים עם נימוק זה. אבל אנחנו יודעים שהרמב"ם קובע שהמלווה שמקבל את המשכו לשומר שכר--לא שואל. יתר על כן, הרמב"ם אינו מבחין בין אם מסבירים או לא מסבירים שהערבות היא להלוואה כפי שוויו כפי שאנו רואים בהלכות הלוואות פרק י"ג, הלכה ד'. אני רוצה לציין שכל זה עלה בדעתי כשראיתי את הר''י מיגש פוסק כהגמרא הזו בקידושין. הוא (הר''י מיגש) אכן מבחין בין אם מסבירים או לא, כפי שאומרת הגמרא בבבא מציעא פ''א ע''ב, אולם הרמב"ם אינו מבחין כזה. כעת, אני רוצה גם לציין שאני מבין שדעת הש"ך שהמלווה שמקבל משכון הוא שואל היא דעתו של רש"י, אבל נראה שרוב הראשונים האחרים חולקים עליה. עם זאת, הגר"א מסכים עם נימוקיו של הש"ך