בבא מציעא ט''ו ע''א. רמב"ם הלכות הלוואות כ''א, חוק י'

המקרה הוא שיש הלוואה והלווה מכר את אדמתו לקונה לאחר ההלוואה. במקרה של חדלות פירעון בהלוואה, המלווה יכול לקחת את הנכס. אבל האם הוא משלם את הוצאות הקונה, את הזמן, המאמץ והכסף שהשקיע כדי לשפר את הנכס? עבור הרי"ף התשובה היא לא. עבור רבינו חננאל התשובה היא "כן". רב נחום מהמיר סבור שהמקרה ברמב"ם הלכות הלוואות כ''א, חוק י' דומה לרי"ף מכיוון שהמקרה הוא של אפותיקי (נכס שהוקצה לתשלום ההלוואה) והרווחים קטנים מההוצאות, והמלווה משלם רק את סכום הרווחים לקונה, אבל אני לא רואה את זה ככה. אני חושב שהמלווה עדיין משלם את ההוצאות, אבל רק פחות מהסכום המלא, ולכן זה לא כמו הרי"ף. חוץ מזה, רב שך גורס שהרמב''ם גורס כמו רבינו חננאל שהמלווה אכן משלם את הוצאות הקונה

The case is there is a loan and the borrower sold his land to a buyer after the loan. In case of default on the loan, the lender can take that property. But does he pay the expenses of the buyer, the time effort and money he spent to improve that property? To the Rif the answer is no. To R Chananel the answer is yes. Rav Nachum of the Mir thinks that the case in Rambam laws of loans 21, law 10 is like the Rif because the case is that of an apotiki (property set aside to pay for the loan) and the profits are less than the expenses, and the lender only pays the amount of the profits to the buyer, but I do not see it this way. I think the lender is still paying the expenses, but just less than the full amount, and so it is not like the Rif. Besides that, Rav Shach also holds that the Rambam holds like R. Chananel that the lender does pay the expenses of the buyer.-------------------------------The case is there is a loan and the borrower sold his land to a buyer after the loan. In case of default on the loan, the lender can take that property. But does he pay the expenses of the buyer, the time effort and money he spent to improve that property? To the רי''ף the answer is no. To רבינו חננאל the answer is "yes." רב נחום of the מיר thinks that the case in רמב''ם laws of loans 21, law 10 is like the Rif because the case is that of an אפותיקי(property set aside to pay for the loan) and the profits are less than the expenses, and the lender only pays the amount of the profits to the buyer, but I do not see it this way. I think the lender is still paying the expenses, but just less than the full amount, and so it is not like the רי''ף. Besides that, רב שך also holds that the רמב''ם holds like רבינו חננאל that the lender does pay the expenses of the buyer.

I think the Schrodinger equation has a certain insight in it about the nature of time. after all the first part of the equation is change in time. the second part is the total energy. and the equation says they are equal. so, if we look at the wave function psi of the universe, we see change in time can only happen because of the energy of the universe. --and visa versa. I mean to say that when we see an object moving, we say it has moment of inertia. Something is keeping it moving, and that is is momentum. And we know from relativity that space itself (though not matter) is a thing that can flow and move. The Einstein equation says the curvature of space equals its energy. Well the Schrodinger equation tells us the same thing about time.

רמב''ם ה' מלווה ולווה פרק כ'א הלכה א' ו הלכה י'

לדעתי, הרמב"ם מסביר את החוק בנוגע לאדמה המוקצאת לתשלום הלוואה (אפותיקי) שהאפותיקי נמצא ברשות המלווה, ולכן החוק דומה לחוק בבבא מציעא דף ק''י של מבול שעקר ונטע עץ בשדה של שכן. שם הרווחים מתחלקים מכיוון שחלק מהרווחים נגרמים מהאדמה, וחלקם נגרמים מהעץ. לכן, במקרה של אפותיקי, הרווחים מתחלקים בין המלווה לקונה. זה שונה מהלוואה רגילה שבה כל רכוש הלווה נמצא תחת שיעבוד של המלווה, אך הוא אינו נחשב ברשות המלווה. לכן, כוחו של המלווה אינו נובע מכך שהאדמה שלו גרמה לרווח, אלא בגלל התנאי המוצהר או הלא מוצהר במכירה, "מה שברשותי, או מה שאקנה, יהיה תחת שיעבוד לשלם עבור הלוואה זו". במקרה כזה, השיעבוד היחיד של הנכס הוא למלווה. [הקונה יצטרך להשיב את הפסדיו מהמוכר, הלווה.] לפיכך, כל הרווח במקרה זה הולך למלווה]. באופן זה ניתן להבין מה נראה סותר ברמב"ם. שכן בחוק הלוואה רגילה, הרמב"ם כותב שהמלווה מקבל את כל הרווח מהנכס הנמכר. אבל במקרה של אפותיקי (שבו הייתם חושבים שיש לו יותר זכות על הרווחים), הוא מקבל רק מחצית מהרווחים. זה קרוב לאופן שרב שך מסביר את הרמב''ם אבל קצת שונה. אני מתיחס לשבח ורב שך מתייחס להוצאותץ-----------------אגב:אני חושב שיכול להיות הבדל בגירסא שברמב"ם. המגיד משנה אומר שהרמב"ם קובע שהמלווה לא משלם את ההוצאות במקרה של האפותיקי, בעוד שהניסוח שיש לנו הוא שהוא כן משלם את ההוצאות==============================אני חושב שכבר הזכרתי את זה קודם, אבל מכיוון שייתכן שלא נתתי לי להביא הוכחה שהרמב"ם החליט כמו ר' חננאל שהמלווה אכן משלם את הוצאות הקונה. הסיבה לכך היא שהוא אומר כך לגבי אפותיקי. אם הרמב"ם היה מחליט כמו הרי"ף, אז לא המלווה שגובה אפותיקי ולא קרקע שאינה אפותיקי צריך להיות מחויב בהוצאות. אני אומר זאת בהתייחס לפרק כ''א חוק א' שבו הרמב"ם מביא תחילה את דעת הרי"ף ולאחר מכן את דעת ר' חננאל

Rambam laws of loans chapter 21, laws 1 and 10

The way I think the Rambam explains the law about the land set aside to pay for a loan (apotiki) is that the apotiki is in the domain of the lender, and therefore the law is like the law in Bava Metzia page 110 of a flood that uprooted and planted a tree in the field of a neighbour. There the profits are divided since part of the profits are caused by the land, and part are caused by the tree. Therefore, in the case of an apotiki, the profits are divided between the lender and the buyer. This is different from a regular loan where all the property of the borrower is under obligation to the lender, but it is not considered in the domain if the lender. Therefore, the power of the lender is not because his land caused the profit, but rather because of the stated or unstated condition in the sale, "What I own, or what I will buy, will be under obligation to pay for this loan". In that case, the only obligation of the property is to the lender. [The buyer would have to retrieve his losses from the seller, the borrower.] Thus, all the profit in this case goes to the lender]. In this way it is possible to understand what seems contradictory in the Rambam. For in the law of a regular loan, the Rambam writes the lender gets all the profit from the sold property. But in the case of an apotiki (where you would think he has more of a claim on the profits), he gets only half the profits.--------------------------The way I think the רמב’’ם explains the law about the land set aside to pay for a loan (אפותיקי) is that the אפותיקי is in the domain of the lender, and therefore the law is like the law in בבא מציעא page 110 of a flood that uprooted and planted a tree in the field of a neighbour. There the profits are divided since part of the profits are caused by the land, and part are caused by the tree. Therefore, in the case of an אפותיקי, the profits are divided between the lender and the buyer. This is different from a regular loan where all the property of the borrower is under שיעבוד to the lender, but it is not considered in the domain if the lender. Therefore, the power of the lender is not because his land caused the profit, but rather because of the stated or unstated condition in the sale, "What I own, or what I will buy, will be under שיעבוד to pay for this loan". In that case, the only שיעבוד of the property is to the lender. [The buyer would have to retrieve his losses from the seller, the borrower.] Thus, all the profit in this case goes to the lender]. In this way it is possible to understand what seems contradictory in the רמב’’ם. For in the law of a regular loan, the רמב’’ם writes the lender gets all the profit from the sold property. But in the case of an אפותיקי (where you would think he has more of a claim on the profits), he gets only half the profits. [This is not how Rav Shach explains this but it is close.]---I think there might be a difference in the girsa in the Rambam. The Magid Mishna says the Rambam holds the lender does not pay the expenses in the case of the apotiki, while the language we have have is that he does pay the expense. --I think I mentioned this beforehand but since I might not have let me bring a proof that the Rambam decided like Rabainu Chanael that that the lender does pay the expenses of the buyer. The reason is that he says so about an apotiki. If the Rambam would decide like the Rif then neither an apotiki nor a non apotiki should be obligated in the expenses. I say this in reference to chapter 21 law 1 where the Rambam brings first the opinion of the Rif and then that of Rabainu Chananel.--------------I think I mentioned this beforehand but since I might not have let me bring a proof that the רמב’’ם decided like ר' חננאלthat that the lender does pay the expenses of the buyer. The reason is that he says so about an אפותיקי. If the רמב’’ם would decide like the רי''ף then neither an אפותיקי nor a non אפותיקי should be obligated in the expenses. I say this in reference to chapter 21 law 1 where the רמב’’ם brings first the opinion of the רי''ף and then that of ר' חננאל.

נראה שיש מעט אי ודאות לגבי הרמב"ם בדיני הלוואות פרק כ''א, הלכה א' והלכה י'. אנו יודעים שרבינו חננאל מחזיק דין של לווה שמוכר את כל אדמתו והמלווה מקבל את האדמה הזו במקרה של הפרה, שדין זה דומה (בחלקו) לדינו של מי שנכנס לשדה שכניו וזורע אותו ללא רשות בבבא מציעא דף ק''ב ע''א. אנו יודעים גם שהגר"א והרב שך מסבירים שאפותיקי נמצאת ברשות המלווה, וכי מכירת הנכס נועדה להיות זמנית בלבד. כך שזה לא יכול להיות פחות מצד המלווה מאשר במקרה שבו לא הוקצה נכס מיוחד לתשלום ההלוואה. כי אפילו כאשר יש אפותיקי, המלווה יכול בכל מקרה לגובה את כל הרכוש שהיה בבעלות הלווה בזמן ההלוואה או אחר כך. אבל הרמב"ם כותב במקרה של אפותיקי,רכוש שנפרדת כדי לשלם החוב, [הלכה י'] אם ההוצאה הייתה 50 שקלים והרווח היה 102 שקלים, אז המלווה משלם 102 לקונה, כלומר, ההוצאה ועוד חצי מהרווח ושומר לעצמו 51 שקלים מהרווח, כלומר, חצי מהרווח והוא לא צריך לשלם עבור חצי זה. [הקונה מקבל את יתרת הרווח מהמוכר.] אם חצי מהרווח היה פחות ממחצית ההוצאה, למשל, 98 שקלים, אז המלווה משלם 49 שקלים ושומר את 49 הנותרים ללא תשלום, ואינו משלם דבר עבור הוצאות הקונה. [השאר מהמוכר.] זה לא דומה למי שהולך לשדה של שכנו, שם ההלכה הוא אם ההוצאה הייתה 50 והרווח היה 51, הבעלים משלם לקונה רק את ההוצאה ואין כלום עבור הרווח. אני חושב שזה אומר שהבעלים משלם שקל אחד, לא 51, וזה לא הגיוני. הרמב"ם כותב ההלכה בהלוואה שאינה מגובה באפותיקי היא שהוא משלם את ההוצאה לקונה ואין כלום עבור הרווח=====================הסוגיה העיקרית בין ר' חננאל לרי''ף היא האם נוכל להשוות את החוקים לגבי הלוואות רגילות, הלוואות עם אפותיקי, או נכס רגיל שנמכר בבבא מציעא י''ג עד דף י''ז למקרים של מי שנכנס לשדה שכנו וזורע יבולים, והחוק לגבי מבול שמרים עץ ונוטע אותו בשדה שכנו והוא מצמיח פרי. עם זאת, אפילו החוקים שם בבבא מציעא דפים ק''ב וק''י אינם ברורים לי. יש מחלוקת בין הראשונים מהם החוקים בפועל, בעיקר בין הרי''ף לבעל המאור. ואפילו עם דין ה אפותיקי, לא ברור לי על איזה סוג של אפותיקי מדובר, באיזה תשלום יכול להיות רק מזה, או תשלום יכול להיות מזה גם אם נמכר. יתר על כן, כיצד ניתן לקשר בין קבוצה אחת של חוקים לאחרת? לדוגמה, אנו יכולים להבין את הרעיון ברמב"ם של חצי רווח עם האפותיקי, שכן הרעיון הוא שנחלק בין המלווה לקונה, וזה נובע כמובן מהחוק על העץ שנשתל במבול. אבל איך, אם כן, מה לגבי החוק הראשון של הלוואה רגילה? ------------הדרך שבה רב שק מסביר זאת הגיונית לי ביותר, כלומר, שהרמב"ם קבע שהחוק יהיה כמו ר' חננאל. זה מסביר מדוע בחוק על האפוטוקי, הרמב"ם כותב שהוא אכן משלם עבור ההוצאה מכיוון שרכוש שהוקצה במיוחד לתשלום ההלוואה (אפותיקי) לא יהיה פחות מרכוש אחר. לכן, הרמב"ם קובע שהלוואה (ללא אפוטוקי) המלווה אכן משלם את ההוצאה כמו ר' חננאלהדרך שבה רב שק מסביר זאת הגיונית לי ביותר, כלומר, שהרמב"ם קבע שהחוק יהיה כמו ר' חננאל. זה מסביר מדוע בחוק על האפוטוקי, הרמב"ם כותב שהוא אכן משלם עבור ההוצאה מכיוון שרכוש שהוקצה במיוחד לתשלום ההלוואה (אפותיקי) לא יהיה פחות מרכוש אחר. לכן, הרמב"ם קובע שהלוואה (ללא אפוטוקי) המלווה אכן משלם את ההוצאה כמו ר' חננאל

There seems to be a bit of uncertainty about the Rambam in laws of loans chapter 21 law 1 and law 10. We know Rabainu Chananel holds the law of a borrower that sells all his land and the lender gets that land in case of default that this law is like (in part) that of one who goes into his neighbours’ field and plants it without permission in Bava Mezia page 102 side A,{not like the Rif}. We also know the the Gra and Rav Shach explain that an apotiki [property set aside to repay a loan.] is in the domain of the lender, and that the sale of that property was only meant to be temporary. So that cannot be less of the lender than a case where there was not special property set aside to pay for the loan. For even when there is an apotiki, the lender can anyway go after all the property that was owned by the borrower at the time of the loan or afterwards. But the Rambam writes in case of an apotiki,[law 10] if the expense was 50 shekels and the profit was 102 shekels then the lender pays 102 to the buyer, i.e., the expense plus half the profit and keeps 51 shekels of the profit, ie, half the profit and he need not pay for that half. [The buyer gets the rest of the profit from the seller.] If half the profit was less than half the expense eg 98 shekels, then the lender pays 49 shekels and keeps the other 49 free of charge and pays nothing for the expense of the buyer. [the rest from the seller] It is not like one who goes into the field of his neighbor where the law is if the expense was 50 and the profit was 51, the owner only pays to the buyer the expense and nothing for the profit. I think that means the owner pays 1 shekel, not 51 which would make no sense. the law by a loan not backed up by an apotiki is he pays the expense to the buyer and nothing for the profit.------------------------- The main issue between Rabbainu Chananel and the Rif is if we can compare our the laws about regular loans, loans with an apotiki, or regular sold property in Bava Mezia pages 13 to 17 to the cases of one who goes into the field of his neighbour and plants crops, and the law about a flood that picks up a tree and plants it in his neighbour’s field and it grows fruit. However, even those laws over there in Bava Metzia pages 102 and page 110 are unclear to me. There is a disagreement between Rishonim what the actual laws comes out to be, mainly between the Rif and Baal Hamor]. And even with the law of the apotiki, it is unclear to me what kind of apotiki we are talking about, that in which payment can only be from this, or payment can be from this even if sold. Furthermore, how to relate one set of laws to the other? For example, we can understand the idea in the Rambam about half profit with the apotiki since the idea would be we would be dividing between the lender and the buyer, and that would obviously come from the law about the tree planted by the flood. But how then what about the first law of a regular loan? In the meantime, I am trying to see how Rav Shach and Rav Nachum of the Mir explain this sugia but I have not come to any realistic conclusion as of yet.-------------------------------------The main issue between ר' חננאל and the רי''ף is if we can compare the laws about regular loans, loans with an אפותיקי, or regular sold property in Bava Mezia pages 13 to 17 to the cases of one who goes into the field of his neighbour and plants crops, and the law about a flood that picks up a tree and plants it in his neighbour’s field and it grows fruit. However, even those laws over there in בבא מציעא pages 102 and page 110 are unclear to me. There is a disagreement between ראשונים what the actual laws comes out to be, mainly between the רי''ף and בעל המאור]. And even with the law of the אפותיקי, it is unclear to me what kind of אפותיקי we are talking about, that in which payment can only be from this, or payment can be from this even if sold. Furthermore, how to relate one set of laws to the other? For example, we can understand the idea in the רמב''ם about half profit with the אפותיקי since the idea would be we would be dividing between the lender and the buyer, and that would obviously come from the law about the tree planted by the flood. But how then what about the first law of a regular loan? ------The way Rav Shach explains this makes the most sense to me, i.e., that the Rambam decided the law to be like R. Chananel. That explains why in the law about the apotiki, the Rambam writes that he does pay for the expenses because it makes sense that an apotiki would not be less than other property. So clearly the Rambam holds with a loan (with no apotiki) that the lender does pay the expense like R. Chananel---The way רב שך explains this makes the most sense to me, i.e., that the רמב''ם decided the law to be like ר' חננאל. That explains why in the law about the אפותיקי, the רמב''ם writes that he does pay for the expense because property set aside specifically to pay for the loan (אפותיקי) would not be less than other property. So, the רמב''ם holds with a loan (with no אפותיקי) that the lender does pay the expense like ר' חננאל