זבחים דף ז' בתוספות, רמב''ם פסולי המוקדשים פרק ט''ו הלכה ח'

יש ויכוח בין תוספות לרמב"ם. לתוספות, אם מי שהוא שחט עולה עבור מישהו שאינו חייב עולה, אזי אותה עולה תקפה ומקיימת את חובתו של האדם שנדר וחייב להביא אותה. הסיבה לכך היא שמקרה העולה מקביל למקרה החטאת בכך שאם הי שהוא שחט חטאת למען מישהו שאינו חייב בחטאת, אזי אותה חטאת תקפה, אך אינה מקיימת את חובתו של האדם שהיה חייב להביא אותה והקדיש את אותה בהמה. עם זאת, הרמב"ם מקבל נימוק זה במידה מסוימת, אך טוען שכולם עברו בשלב מסוים על מצווה עשה. לכן, אם אדם שוחט עולה למען מישהו אחר שאינו חייב בעולה, עדיין אנו אומרים שזוהי שינוי בעלים, ולכן למרות שהיא תקפה, היא אינה מקיימת את חובתו של זה שחייב להביא את העולה, ושהנדר את הבהמה הספציפית הזו. השאלה שיש לי על רמב"ם זה היא שגם אם בתיאוריה, כולם חייבים בעולה על הזנחת מצוות עשה, זה לא אותו דבר כמו נדר להביא עולה בפועל. גם במקרה של חטאת, כדי שזו תחשב שינוי בעלים, האדם האחר חייב לא רק שאכל חלב אסור, אלא גם להיות מחויב להביא חטאת משום שהוא יודע שעשה זאת. ---- הרעיון הבסיסי כאן הוא שחטאת שונה באופן משמעותי מעולה בכך שעולה שמקריבים למען סוג אחר של קורבן או עבור אדם אחר, אותה עולה תקפה אך אינה מקיימת את חובתו של זה שנדר אותה. אבל חטאת באותו מצב אינה תקפה כלל. אבל יש יוצא מן הכלל במקרה של החטאת, שאם שוחטים אותה עבור מישהו שחייב בעולה או כאילו אינה קורבן כלל אלא חולין, היא תקפה, אך אינה מקיימת את החובה. העיקרון הבסיסי כאן הוא שעבור שינוי בעלים, גם האדם השני צריך להיות מחויב בחטאת. אותו סוג יכול לגרוע מאותו סוג. סוג אחר לא יכול לגרוע ממנו

Zevachim page 7 Tosphot. Rambam invalid sacrifies chapter 15, law 8.

There is an argument between Tosphot and the Rambam. To Tosphot if one slaughters a burnt offering for someone who is not obligated in brining a burnt offering, then that burnt offering is valid and fulfills the obligation of the person that vowed to bring it. The reason is that the case of the burnt offering is parallel to that case of the sin offering in that if one slaughters a sin offering for the sake of someone who is not obligated in a sin offering then that sin offering is valid, but does not fulfill the obligation of the person that was required to bring it and sanctified that animal. However, the Rambam accepts this reasoning to some degree, but instead claims that everyone some point transgressed a positive command. Therefore, if one slaughters a burnt offering for the sake of someone else who is not obligated in burnt offering, we still say that this is a change of the owner, and therefore even though it is valid, it does not fulfill the obligation of the one who is obligated to bring the burnt offering, and who vowed this particular animal. The question I have on this Rambam is that even if in theory, everyone is obligated in a burnt offering for neglect of a positive command, that is not the same thing as actually vowing to bring a burnt offering. In the case of a sin offering also, for there to be considered a change of owners, the other person must have not only eaten forbidden fat, but to have in fact been obligated in bringing a sin offering because he knows he did so.----The basic idea here is that a sin offering is different in a significant way from a burnt offering in that a burnt offering that is sacrificed for the sake of another kind of sacrifice of for another person, that burnt offering is valid but does not fulfill the obligation of the one who vowed it. But a sin offering in the same circumstance is not valid at all. But there is a exception in the case of the sin offering in that if one slaughters it for someone who is obligated in a burnt offering or for as if it is not a sacrifice at all, it is valid but does not fulfill the obligation. the foundational principle here is that for a change in the person for who the animal was sacrificed the other person needs also to be obligated in a sin offering. A same type can damage the same type. A different type cannot detract from it. ==============================There is an argument between תוספות and the רמב’’ם. To תוספות if one slaughters a עולה for someone who is not obligated in brining a עולה, then that עולה is valid and fulfills the obligation of the person that vowed to bring it. The reason is that the case of the עולה is parallel to that case of the חטאת in that if one slaughters a חטאת for the sake of someone who is not obligated in a חטאת then that חטאת is valid, but does not fulfill the obligation of the person that was required to bring it and sanctified that animal. However, the רמב’’ם accepts this reasoning to some degree, but instead claims that everyone some point transgressed a positive command. Therefore, if one slaughters a עולה for the sake of someone else who is not obligated in עולה, we still say that this is a שינוי בעלים and therefore even though it is valid, it does not fulfill the obligation of the one who is obligated to bring the עולה, and who vowed this particular animal. The question I have on this רמב’’ם is that even if in theory, everyone is obligated in a עולה for neglect of a positive command, that is not the same thing as actually vowing to bring a עולה. In the case of a חטאת also, for there to be considered a שינוי בעלים, the other person must have not only eaten forbidden fat חלב , but to have in fact been obligated in bringing a חטאת because he knows he did so.----The basic idea here is that a חטאת is different in a significant way from a עולה in that a עולה that is sacrificed for the sake of another kind of sacrifice OR for another person, that עולה is valid but does not fulfill the obligation of the one who vowed it. But a חטאת in the same circumstance is not valid at all. But there is a exception in the case of the חטאת in that if one slaughters it for someone who is obligated in a עולה or for as if it is not a sacrifice at all, it is valid, but does not fulfill the obligation. The foundational principle here is that for a שינוי בעלים ,the other person needs also to be obligated in a חטאת. A same type can detract from the same type. A different type cannot detract from it.

I have been dealing with health issues and that is part of the reason I have not been posting here. (I did go to David Abuchazira in Naharia to get a blessing and I hope that helps.) Another reason that I have not been posting about philosophy is that I can not read from screen so the only place i could learn about the Kant-Friesian School of thought [see the web site of Kelley Ross] was when I was in Uman, and could download his writings on a hard copy, I still very much want to get through the three critiques of Kant and the major book of fries and of Leonard Nelson who founded the second Friesian school. the music i have not been posting also because My spirit has been broken by the death of my son Isaac so I write music only rarely nowadays. In terms o Torah, I am hoping to get my two little booklets prepared for publishing and in the meantime i am hoping to add a little to the last book on Shas concerning the sugia of a sin offering that was sacrificed not as a sin offering but I am seeing I need a lot of review of the first chapter of zevachim. I also have wished to put some ideas here in math and physics but the limitations of health seem to have restricted my abilities to concentrate.

זבחים דף ב' ע''א

למידע רקע. באופן כללי, כל הקורבנות שהוקרבו בטעות עבור משהו שלא נועדו עבורו תקפים, אך אינם מיוחסים לבעליהם באופן שפוטר אותם מחובתם. עם זאת, הדין לגבי קורבן פסח הוא שבכל ימי השנה מלבד היום שלפני פסח הוא קורבן שלמים. אבל יום שלפני פסח, אם הוא שחט אותו עבור משהו שאינו קורבן פסח, אזי קורבן זה אינו תקף. יתר על כן, הדין באופן כללי הוא שאם אדם שוחט קורבן עבור קורבן הלא נכון או עבור האדם הלא נכון, הוא תקף, אך הוא אינו מיוחס לבעלים כמילוי חובתם, אלא הוא נחשב כמתנה מרצון. ברצוני לשאול אם אדם שוחט קורבן פסח בכל יום אחר בשנה מלבד היום שלפני פסח, כיצד עליו לנהוג? האם עליו להמשיך לעשות את העבודות הבאות ((הליכה, זריקת הדם, שריפת הקורבן על המזבח)) למען קורבן פסח, או שמא עליו לעשות את העבודות הבאות למען קורבן שלמים? מצד אחד, אפשר לומר שעליו להמשיך לעשות את העבודות הנותרות כאילו מדובר בפסח, כי כך הוא נדר. אבל מצד שני, הדין הוא שקורבן פסח בכל שאר ימי השנה הוא קורבן שלמים. לכן, עליו להמשיך את העבודות הנותרות למען קורבן שלמים. ולמעשה, קשה לומר שעליו להמשיך לעשות את העבודות הנותרות למען פסח, שכן בכך הוא עושה במודע משהו רע. הוא ממשיך את קורבן השלמים, ולכן זו צריך להיות הכוונה שלו

For background information. In general, all sacrifices that were sacrificed by accident for something they were not intended for are valid, but are not attributed to the owner in a way that absolves them from their obligation. However, the law for a Passover sacrifice is that on all days of the years besides the day before Passover is a peace offering. But the day before Passover, if he slaughters it for something besides a Passover sacrifice, then that sacrifice is not valid. Furthermore the law in general is that if one slaughterers a sacrifice for the wrong sacrifice or the wrong person, it is valid, but it is not attributed to the owner as a fulfilment of their obligation , rather it is considered as a voluntary present. I would like to ask if one slaughters a Passover sacrifice on any other day of the year besides the day before Passover, how should he proceed? Should he keep on doing the next services ((walking, sprinkling the blood, burning the sacrifice on the altar)) for the sake of a Passover sacrifice, or should he do the next services for the sake of a peace offering? On one hand, you can say he must continue doing the remain services as if it is a Passover because that is how he vowed. But on the other hand, the law is that a Passover sacrifice on all the other days of the years is a peace offering. Therefore, he should continue its remaining services for the sake of a peace offering. And, in fact, it is hard to say that he should continue doing the remaining services for the sake of a Passover, since by doing so he is consciously doing something wrong. He is continuing the sacrifice of a peace offering, and therefore that is what he should intend. --------------------------------For background information. In general, all sacrifices that were sacrificed by accident for something they were not intended for are valid, but are not attributed to the owner in a way that absolves them from their obligation. However, the law for a Passover sacrifice is that on all days of the years besides the day before Passover is a peace offering. But the day before Passover, if he slaughters it for something besides a Passover sacrifice, then that sacrifice is not valid. Furthermore the law in general is that if one slaughterers a sacrifice for the wrong sacrifice or the wrong person, it is valid, but it is not attributed to the owner as a fulfilment of their obligation , rather it is considered as a voluntary present. I would like to ask if one slaughters a Passover sacrifice on any other day of the year besides the day before Passover, how should he proceed? Should he keep on doing the next services ((walking, sprinkling the blood, burning the sacrifice on the altar)) for the sake of a Passover sacrifice, or should he do the next services for the sake of a peace offering? On one hand, you can say he must continue doing the remain services as if it is a Passover because that is how he vowed. But on the other hand, the law is that a Passover sacrifice on all the other days of the years is a peace offering. Therefore, he should continue its remaining services for the sake of a peace offering. And, in fact, it is hard to say that he should continue doing the remaining services for the sake of a Passover, since by doing so he is consciously doing something wrong. He is continuing the sacrifice of a peace offering, and therefore that is what he should intend.

Kant thought he could begin with the twelve categories of Logic of Aristotle.The differences between Kant and Prichard are not as great as people (or even Prichard himself) imagined.

The differences between Kant and Prichard are not as great as people (or even Prichard himself) imagined. For Prichard the people that followed him the intuitionists and foundationalists that believe in direct awareness of physical things and direct knowledge --Kant agrees there is such things. I.e., I mean to say that Kant agrees that there is such a thing as direct knowledge. For Kant, all intuition is called Sinnlichkeit. Direct knowledge is a subset of that. Direct awareness is a subset of that. But that does not exclude non-intuitive knowledge. That non intuitive (a priori synthetic) is the category of knowledge that is not based on either sensory perception nor based on reason. Kant thought he could begin this with the twelve categories of Logic of Aristotle. Leonard Nelson and Kelley Ross believe that one needs to start with immediate non-intuitive knowledge --knowledge that one knows, but it is not based on reason nor sensory perception. With Jacob Fries this starts with implanted structures of the mind, and that is highly unsatisfactory, and yet has a grain of truth in it (which is why Leonard nelson took up that idea and changed it into axioms--starting axioms of logic that no reason can begin without, and with Kelley Ross these starting axioms are much more plausible than randomly beginning axioms because they can be tested by means of Kael Popper's falsifiability criterion. -----But this above paragraph is not the reason I wanted to start this blog entry. Rather what I wanted to say is that Kant and Prichard and Hegel are not all so different. Rather each one is dealing with a different world of Plotinus. The world of Emanation for the Good or the One is the world of the Kant Friesian School of Leonard Nelson and Kelley Ross. The world that is created from that world is the world of Logos of Hegel; and Reason all by itself can start with physical reality and come to the One (the absolute Subject). But it can do so only by an infinite progression of dialectics and triads, and so it is in fact impossible since it is an infinite regress. The world that emanates from that world is the physical universe which is the world of direct sensibility and direct knowledge of Prichard, Dr Michael Huemer and Bryan Caplan. The relevance of this is the fact that Saadia Gaon and the Rambam were both drawing from Plotinus. Even though it is known that the Rambam was mainly following Aristotle in his philosophy, even so I think that in fac he was using the approach of Plotinus to combine Plato with Aristotelian elements and principles. [a lot of the guide was to show that there is no contradiction between faith and reason which means for the Rambam that there is no contradiction between Faith in God Torah and Aristotle. -----I would like to add here that in the thought of Kant there is a fundamental difference between the phenomenal world and the world of things in themselves (the name given to that later is noumena,) In that world, space and time do not exist, Space and time apply only in the phenomenal world. This is a surprize because this result of Kant precedes the Bell Iinequality which shows that things do not have classical values of space and time until they are measured. ----------------------------------סעדיה גאון והרמב"ם שאבו שניהם מפלוטינוס הבדלים בין קאנט לפרישארד אינם גדולים כפי שאנשים [(או אפילו פרישארד עצמו] דמיינו. עבור פרישארד,[ והאנשים שבאו אחריו, האינטואיציוניסטים והיסודים] המאמינים במודעות ישירה לדברים פיזיקליים, ובידע ישיר - קאנט מסכים שיש דברים כאלה. כלומר, אני מתכוון לומר שקאנט ​​מסכים שיש דבר כזה ידע ישיר. עבור קאנט, כל אינטואיציה נקראת Sinnlichkeit. ידע ישיר הוא תת-קבוצה של זה. מודעות ישירה היא תת-קבוצה של זה. אבל זה לא שולל ידע לא אינטואיטיבי. אותו ידע לא אינטואיטיבי (סינתטי אפריורי) הוא הקטגוריה של ידע שאינו מבוסס על תפיסה חושית וגם לא על היגיון. קאנט חשב שהוא יכול להתחיל זאת עם שתים עשרה הקטגוריות של הלוגיקה של אריסטו. ליאונרד נלסון וקלי רוס מאמינים שצריך להתחיל עם ידע לא אינטואיטיבי מיידי - ידע שאדם יודע, אבל הוא אינו מבוסס על היגיון, ולא על תפיסה חושית. עם ג'ייקוב פרייז זה מתחיל במבנים מושתלים של התודעה, וזה מאוד לא מספק, ובכל זאת יש בו גרעין של אמת (וזו הסיבה שליאונרד נלסון לקח את הרעיון הזה והפך אותו לאקסיומות - אקסיומות התחלה של לוגיקה שאף היגיון לא יכול להתחיל בלעדיהן, ועם קלי רוס, אקסיומות ההתחלה הללו הרבה יותר סבירות מאקסיומות שמתחילות באופן אקראי מכיוון שניתן לבחון אותן באמצעות קריטריון ההפרכה של קאל פופר. ----- אבל הפסקה לעיל אינה הסיבה שרציתי להתחיל את רשומה הזו. אלא מה שרציתי לומר הוא שקאנט, פריכארד והגל אינם שונים כל כך. אלא שכל אחד מהם מתמודד עם עולם שונה של פלוטינוס. עולם האצלה של הטוב (או של האחד) הוא עולם האסכולה הפריזיאנית של קאנט ושל ליאונרד נלסון וקלי רוס. העולם שיוצא מעולם זה הוא עולם הלוגוס של הגל; והתבונה כשלעצמה יכולה להתחיל במציאות הפיזית ולהגיע להאחד (הסובייקט המוחלט). אבל היא יכולה לעשות זאת רק על ידי התקדמות אינסופית של דיאלקטיקה ו... טריאדות, ולכן זה למעשה בלתי אפשרי מכיוון שמדובר ברגרסיה אינסופית. העולם שיוצא מעולם זה הוא היקום הפיזי שהוא עולם הרגישות הישירה והידע הישיר של פריצ'רד, ד"ר מייקל היומר ובריאן קפלן. הרלוונטיות לכך היא העובדה שסעדיה גאון והרמב"ם שאבו שניהם מפלוטינוס. למרות שידוע שהרמב"ם הלך בעיקר לפי אריסטו בפילוסופיה שלו, אני חושב שלמעשה הוא השתמש בגישתו של פלוטינוס כדי לשלב את אפלטון עם יסודות ועקרונות אריסטוטליים. [חלק ניכר מהספר, המורה, נועד להראות שאין סתירה בין אמונה לתבונה, מה שאומר עבור הרמב"ם שאין סתירה בין אמונה באלוהים, ותורה ולאריסטו.] ברצוני להוסיף כאן כי במחשבתו של קאנט קיים הבדל מהותי בין עולם הפנומנציה לעולם הדברים כשלעצמם (השם שניתן לכך הוא "נומנה"). בעולם זה, מרחב וזמן אינם קיימים. מרחב וזמן חלים רק בעולם הפנומנציה. זה מפתיע מכיוון שתוצאה זו של קאנט קודמת לאי השוויון של בל, המראה שלדברים אין ערכים קלאסיים של מרחב וזמן עד שהם נמדדים

zb7 E flat major zb7 E flat major nwc file I would have rather spent more time editing, but I have been kind of involved in things recently, so I thought to just put this piece here, and I hope anyone who listens will judge this favorably in spite of any mistakes