בבא מציעא דף מ''ח. עבודה זרה דף ס''ג

אם יהודי קונה חפץ מגוי בכסף הקדש, הוא עובר על איסור מעילה (הלכות מעילה ברמב"ם פרק ו' הלכה י'). זה מפתיע, שכן הדין הוא כמו ר' יוחנן שכסף או מטבעות גורמים רכישה לפי דין התורה, אך החכמים ביטל זאת מבחינת יהודים, וקבע שרק הרמה או משיכה של החפץ גורמות לרכישה. לכן, מה שמפתיע בהלכה זו הוא שהיהודי נתן פיזית את הכסף, אך הכסף הזה לא רכש דבר, שכן מבחינת יהודי, רק הרמה של החפץ גורמת לרכישה. אך במחשבה שנייה, עולה בדעתי שהרמב"ם אינו מחזיק בשינוי תחום מבחינת מעילה, אלא רק השגת תועלת (נהנה). לכן, ייתכן שזה מספיק שהכסף החליף ידיים (גם אם לא נרכש דבר), כדי לחייב את הבעלים במעילה. אולי. [לפי תוספות חלה איסור מעילה על ידי שינוי תחום, אבל זה אינו לפי הרמב"ם.]

If a Jew buys an object from a gentile with money of hekdesh [that belongs to the temple] he transgresses the prohibition of meila, [the prohibition of using things for secular purposes that have been consecrated to the temple. in laws of meila in the Rambam. this is a surprize since the law is like R Yochanan that money or coins cause acquisition by the law of the Torah but the sages nullified that as far as Jews are concerned, and held that only picking up or pulling the object causes acquisition. What is therefore a surprise in this law is that the Jew has physically given the money, but that money has not acquired anything, since as far as a Jew is concerned, only picking up the object causes acquisition. This is just my first thought about this subject, but I realize there is a tremendous amount of work I need to do in tractate Bava Metzia page 47 to 48 and tractate Avoda Zara page 63. I have tried for a few days to go to the local Litvack Beit Midrash [study hall that follows the Gra and Rav Shach] in my area to learn this subject, but I have barely scratched the surface. But on second thought, it occurs to me that the Rambam does not hold with change of domain in terms of melia, only gaining benefit. (This was pointed out by the Or Sameach chapter 6 in laws of meila, the Keren Ora and Rav Shach ) So, the fact that the money has changed hands (even if it did not acquire anything) might be enough to liable for meila. Maybe. [Tosphot holds with change of domain, not the Rambam.] ----------------------------------------------------------------If a Jew buys an object from a gentile with money of הקדש [that belongs to the temple] he transgresses the prohibition of מעילה, [the prohibition of using things for secular purposes that have been consecrated to the temple )in הלכות of מעילה in the רמב’’ם(. This is a surprize since the law is like ר' יוחנן that money or coins cause acquisition by the law of the תורה but the חכמים nullified that as far as Jews are concerned, and held that only picking up or pulling the object causes acquisition. What is therefore a surprise in this law is that the Jew has physically given the money, but that money has not acquired anything, since as far as a Jew is concerned, only picking up the object causes acquisition. But on second thought, it occurs to me that the רמב’’ם does not hold with change of domain in terms of מעילה, only gaining benefit. So, the fact that the money has changed hands, (even if it did not acquire anything), might be enough to liable for מעילה. Maybe. [תוספות holds with change of domain, not the רמב’’ם.]

zb 24 C Minor a Midi File zb24 a nwc file

zb23 C minor midi file

בבא מציעא כ''ח ע''ב

הגעתי לים, ואז בדרך חזרה, פתאום עלה בדעתי כיצד לענות על שאלה ברמב"ם בצורה הקרובה למה שרב שך אומר. [ה' גזלה ועבדה י''ג:י''ז] הרעיון שעלה בדעתי הוא זה. כאשר אדם שומר על חפץ אבוד, הוא שומר בשכר. אבל אם החפץ יאבד את כל ערכו אם הוא יישמר זמן רב מדי, השומר חייב למכור אותו, ולשמור על מחיר המכירה (ויכול להשתמש בכסף). לכן, הוא שואל, לא שומר בשכר. לא צריכה להיות שום עמימות לגבי זה מכיוון ששמירה על חפץ אבוד אינה זהה לשמירה על הכסף שמישהו שילם עבורו. אמנם לעתים קרובות אנו אומרים שווה כסף ככסף, אבל זה עדיין לא אוניברסלי, ואנחנו דורשים פסוק מיוחד כדי להראות לנו את זה לפי זכרוני. [ראה תחילת קידושין, וסוגיא של תשלום כפל עבור גנבה.] והעובדה שהרמב''ם מחזיק את השומר הופך לשואל אין בעיה בפני עצמה. הרי הוא רק מצטט את ר' יוסי בבא מציעא כ''ח ע''ב] שאומר אם אבד כספי המכירה בתאונה בלתי נמנעת (אונסים גדולים), עליו לשלם על זה כדין שואל, לא כשומר שכר. השאלה היחידה היא מדוע הוא אינו לווה של כסף במקום שואל של חפץ? והתשובה, לדעתי, היא זו. המלווה לא הלווה לו דבר. אלא, הוא (בעל החפץ) איבד חפץ, והחכמים קבעו את החוק הזה של מכירת החפץ, והרשאה להשתמש בכסף. זהו שואל, לא לווה של כסף. איך אפשר להיות לווה, אם אין מלווה? אמרתי את הרעיון הזה לרב ברודי (ראש כולל בנתניה) והוא שאל, "מה יהיה הדין אם לא תהיה רשות להשתמש בכסף של החפץ האבוד?" הטענה שלו היא שעדיין יש לו חובה לשמור על הכסף כאילו היה החפץ האבוד עצמו. התנגדתי לטענה זו בכך שציינתי שזו תהיה דעתו של ר' עקיבא, שחולק על ר' יוסי, וקובע שהמוצא אינו יכול להשתמש בכסף. לכן, דעתו של ר' יוסי תהיה שהוא יכול להשתמש בכסף, והוא הופך לשואל מיד עוד לפני שהוא משתמש בכסף. עם זאת, אני מבין שהקושיא הזו של רב ברודי יכולה להיות הסיבה לכך שרב שך מצא תשובה אחרת לרמב"ם רב שך עונה שהוא חייב משום שהתורה מטילה עליו חובה לשמור על החפץ האבוד, ולכן יש דרגה גבוהה יותר של אחריות על ידי ההרשאה להשתמש בכסף מאשר אם היה מדובר בפיקדון

Bava Metzia page 28b

I got to the sea, and then on the way back, it suddenly occurred to me how to answer a question in the Rambam in a way that is close to what Rav Shach says. [Laws of robbery and Lost Objects 13:17] The idea that occurred to me is this. When a person is guarding a lost object, he is a paid guard. But if the object will lose all its value if it is kept around too long a time, the guard must sell it, and guard the price of the sale. Therefore, he is a borrower, not a paid guard. There should be no ambiguity about this since guarding a lost object is not the same as guarding the money someone paid for it. While often we say what is worth money is money, still that is not universal, and we usually require a special verse to show us this. [See the beginning of Kidushin, and the sugia of paying double for theft where this is an argument.] And the fact that The Rambam holds the guard becomes a borrower is no problem in itself. After all, he is just quoting R Yose in Bava Metzia page 28b] who says if the money of the sale is lost with a by an unavoidable accident, he must pay for it like the law of a borrower, not a paid guard. The only question is why is he not a borrower of money instead of a borrower of an object? And the answer I think is this. The lender did not lend him anything. Rather he lost an object, and the sages instituted this law of selling the object, and being allowed to use the money. That is a borrower of an object, not a borrower of money. How can you be a borrower, if there is no lender? Besides that, the statement the value of money is like money means an object can be used instead (in place of) of money, not the money can be used instead of the object. I said this idea to Rav Brodi (a rosh kollel in Netanya) and he asked, “What would be the law if there was no permission to use the money of the lost object?” His point is that he still has an obligation to guard the money as if it was the lost object itself. I countered this argument by mentioning that that would be the opinion of R Akiva who disagrees with R Jose, and holds the finder cannot use the money. So, it would be the opinion of R Jose that he can use the money, and he becomes a borrower right away even before he uses the money. However, I realize that this objection of Rav Brodi might be the reason that Rav Shach found a different answer for the Rambam. However, Rav Shach answers that he is liable because the Torah places a obligation on him to guard the lost object and so there is a higher degree of responsibility by the permission to use the money that is it was a case of a deposit. -------------------------------At any rate, I got to the sea, and then on the way back, it suddenly occurred to me how to answer a question in the רמב''ם in a way that is close to what רב שך says. [ה' גזלה ואבדה י''ג:י''ז] The idea that occurred to me is this. When a person is guarding a lost object, he is a paid guard. But if the object will lose all its value if it is kept around too long a time, the guard must sell it, and guard the price of the sale ויכול להשתמש בכסף. Therefore, he is a שאול, not a paid guard. There should be no ambiguity about this since guarding a lost object is not the same as guarding the money someone paid for it. While often we say what is שווה כסף ככסף, still that is not universal, and we require a special verse to show us this לפי זכרוני . [See the beginning of קידושין , and the סוגיא of paying double for גנבה where this is an argument.] And the fact that The רמב''ם holds the guard becomes a שאול is no problem in itself. After all, he is just quoting ר' יוסי in בבא מציעא כ''ח ע''ב] who says if the money of the sale is lost by an unavoidable accident אונסים גדולים ,, he must pay for it like the law of a שואל, not a שומר שכר. The only question is why is he not a לווה of money instead of a שואל of an object? And the answer I think is this. The מלווה did not lend him anything. Rather, he lost an object, and the חכמים instituted this law of selling the object, and being allowed to use the money. That is a שואל of an object, not a לווה of money. How can you be a borrower, if there is no lender? מלבד זאת, שווה כסף ככסף פירושו שניתן להשתמש בחפץ במקום כסף, לא שניתן להשתמש בכסף במקום החפץ עצמו---------------------I said this idea to רב ברודי (a ראש כולל בנתניה) and he asked, “What would be the law if there was no permission to use the money of the lost object?” His point is that he still has an obligation to guard the money as if it was the lost object itself. I countered this argument by mentioning that that would be the opinion of ר' עקיבא who disagrees with ר' יוסי, and holds the finder cannot use the money. So, it would be the opinion of ר' יוסי that he can use the money, and he becomes a borrower right away even before he uses the money. However, I realize that this objection of רב ברודי might be the reason that רב שך found a different answer for the רמב''ם. ] רב שך answers that he is liable because the תורה places a obligation on him to guard the lost object, and so there is a higher degree of responsibility by the permission to use the money (than if it was a case of a deposit).

h9 a midi file zb 20 a midi file D major i6 a midi file zb21 A Major 6/8 time midi file zb22 midi B Minor