What is a woman? Anyone who identifies as a woman. But then what is it exactly that they are identifying as?

Most people in the USA will tell you a woman is anyone who identifies as a woman. But then I ask, "What is it exactly that they are identifying as?" The answer must surely be they identify as someone who identifies as a woman. After all that is the definition of a woman. And this is in fact accurate. They identify as someone who identifies as a woman. And now we have an infinite regression. So, we still do not know who to believe anything and everything they say because we ae supposed to believe all women.

המצב שאני מתמודד איתו כאן הוא שאדם רואה אדם אחר שזה עתה הפיל חפץ או איבד בעל חיים בצורה כלשהי. האדם שאיבד את החפץ עדיין אינו מודע לאובדן שלו. אז זה שראה את החפץ מרים אותו כדי לקחת אותו לעצמו. הוא נחשב גזלן. אם הוא מרים אותו כדי להחזירו לבעליו, אך מאוחר יותר מחליט לשמור אותו, גם הוא גזלן. אבל במקרה הראשון שבו מישהו מרים את החפץ כדי לגנוב אותו, במקרה זה ייאוש או וויתור של הבעלים אינו חל. לכן, החפץ עדיין שייך לבעלים גם לאחר שהבעלים ויתר על החפץ או בעל החיים. אבל במקרה השני, וויתור או ייאוש חל והחפץ שייך לגזלן לאחר שהבעלים ויתר עליו. כמו כן, להבהרה נוספת הרשו לי להביא את חוק התורה. כאשר אדם גונב כבש או שור ואז שוחט אותו או מוכר אותו, הוא משלם ארבעה כבשים עבור הכבש וחמישה בקר עבור השור. וכאן אני רוצה להביא דברי התוספות בבא קמא ס''ט ע''א שאף למאן דאמר יאוש כדי לא קני, מכל מקום כל המחזיק בהגזלה זכה והטעם משום שלגבי כולי עלמא יש לזה שם אבדה מה שהחפץ ביד הגזלן רק לגבי הגזלן עצמו אין לה שם אבדה שעליו החיוב להחזיר ------רב שך שואל שאלה על תוספות בבבא קמא דף ס''ט שהתקשיתי להבין עד היום. לכן, אני רוצה לשתף כאן את מחשבותיי. הרעיון של תוספות הוא שבין אם ייאוש חל על גזלן ובין אם לאו, במקרה של אדם שלוקח חפץ שאבד לפני שהבעלים מתייאש עליו בכוונה לגנוב אותו, הוא אינו הבעלים שלו. רב שך שואל על כך, מדוע הוא יהיה חייב לשלם ארבעה או חמישה במקרה שבו הוא שחט או מכר אותו? [כאשר אדם גונב בהמה, ואז מוכר אותה או שוחט אותה, הוא חייב לשלם ארבעה כבשים עבור כבש אחד או חמישה בקר עבור שור אחד.] שאלה זו נראתה לי קשה מאוד להבנה, כי זה בדיוק המקרה שבו הוא צריך להיות חייב בארבעה או חמישה. אני מתכוון לומר שמכיוון שייאוש אינו חל, לכן הבהמה האבודה עדיין שייכת לבעליה, וזה בדיוק המקרה שבו אדם חייב בארבעה או חמשה. התשובה לשאלה זו עלתה בדעתי היום שרב שך מתייחס למקרה שבו אדם מרים את הבהמה האבודה בכוונה להחזירה לבעליה, ולאחר מכן מחליט לא להחזיר אותה. במקרה כזה, הוויתור (ייאוש) על ידי הבעלים אכן חל, ולכן הבהמה שייכת לגזלן, ולכן יש שאלה מדוע הוא יהיה חייב במקרה זה בתשלום של ארבעה או חמישה. זה כמו שהגמרא אומרת בבבא קמא דף ס''ח ע''א במקרה שהוא מוכר או שוחט את מה שכבר שייך לו ולכן אינו חייב בארבעה או חמשה.-----------כעת ברצוני להציע תשובה לשאלת רב שך בנושא התוספות. זוהי. אולי תוספות מתייחסת למקרה שבו הגזלן לוקח את הבהמה כדי להחזירה, ולאחר מכן מחליט לגזול אותה לעצמו, ואז הבעלים מתייאשים. במקרה זה, ייאוש או ויתור לא יחול, ולכן הבהמה עדיין שייכת לבעלים, ולכן אם הגזלן מוכר אותה או שוחט אותה, הוא חייב בארבעה או חמשה. המקרה שרב שך מביא הוא כאשר ייאוש או ויתור קרה לאחר שינוי דעתו, ושם ייאוש או ויתור יחול, ולכן הגזלן יהיה הבעלים של הבהמה, ולכן לא יהיה חייב בארבעה או חמשה או אפילו בתשלום כלשהו

The situation I deal with here is a person sees another who just dropped an object or lost and animal in some way. The person that lost the object is not aware of his loss yet. Then the one that saw it picks it up to keep it. he is considered a robber. If he picks it up to return it to its owner but later decides to keep it, he is also a robber. But in the first case where one picked up the object to steal it, in that case giving up of the owner is not applicable. Therefore, the object still belongs to the owner even after the owner has given up on the object or animal. But in the second case, giving up is applicable and the object belongs to the robber after the owner has given up on it. Also, for further clarification let me bring the law of the Torah. When one steals a sheep or ox and then slaughters it or sells it, he pays four sheep for the sheep and five oxen for the ox. Also let me bring here what Tosphot says on page 69a of Bava Kama. Even according to the opinion giving up does not cause acquisition, even so anyone that grabs the stolen object from the original thief acquires it. The reason for this is because to the whole world besides the thief, the object is considered lost by the fact that it is in the hands of the thief. However, to the thief himself the object is not considered lost because he could give it back to the owner anytime. Rav Shach (Laws of Robbery or Loss, 14 halacha 6) asks a question on Tosphot in Bava Kama page 69 that I found hard to understand until today. So, I would like here to share my thoughts. The idea of Tosphot is that if giving up is or is not applicable to a robber, in the case of a person that picks up a lost object before the owner gave up on it with intent to steal it does not own it. Rav Shach ask on this then why would he be obligated to pay four or five in the case where he slaughtered or sold it? [When one steals an animal and then sells it or slaughters it, he is liable to pay four sheep for one sheep or five oxen for one ox.] This question seemed very hard to understand to me because that is the exact case where he should be liable in four or five. I mean to say that since giving up does not apply therefore the lost animal still belongs to the owner and that is the exact case when one is liable for four or five. The answer to this question occurred to me today that Rav Shach is referring to the case where a person picks up the lost animal with intention to return it to the owner and then later decided to keep it. In that case, the giving up of the owner does apply and therefore the animal belongs to the robber and therefore there is a question why would he be liable in this case of payment of four or five. This is like the Gemara says in Bava Kama page 68 he is selling of slaughtering what already belongs to himself and therefore is not obligated in four or five. Now I would like to suggest an answer to the question of Rav Shach on Tosphot. It is this. Perhaps Tosphot is referring to a case when the thief picks up the animal to return it, and then decides to keep it for himself, and then the owner gives up on it. In this case, giving up would not be applicable, and therefore the animal still belongs to the owner, and so if the thief sells it or slaughters it, he is liable for four or five. The case Rav Shach brings is when the giving up happened after the change of mind, and there giving up would be applicable, and so the thief would own the animal, and so not be liable for four or five or even for any payment. -------------------------------------------------- המצב שאני מתמודד איתו כאן הוא שאדם רואה אדם אחר שזה עתה הפיל חפץ או איבד בעל חיים בצורה כלשהי. האדם שאיבד את החפץ עדיין אינו מודע לאובדן שלו. אז זה שראה את החפץ מרים אותו כדי לקחת אותו לעצמו. הוא נחשב גזלן. אם הוא מרים אותו כדי להחזירו לבעליו, אך מאוחר יותר מחליט לשמור אותו, גם הוא גזלן. אבל במקרה הראשון שבו מישהו מרים את החפץ כדי לגנוב אותו, במקרה זה ייאוש או וויתור של הבעלים אינו חל. לכן, החפץ עדיין שייך לבעלים גם לאחר שהבעלים ויתר על החפץ או בעל החיים. אבל במקרה השני, וויתור או ייאוש חל והחפץ שייך לגזלן לאחר שהבעלים ויתר עליו. כמו כן, להבהרה נוספת הרשו לי להביא את חוק התורה. כאשר אדם גונב כבש או שור ואז שוחט אותו או.Also let me bring here what תוספות says on בבא קמא דף ס''ט ע''א. Even according to the opinion וויתור does not cause קניין, even so anyone that grabs the stolen object from the original גזלן acquires it. The reason for this is because to the whole world besides the גזלן, the object is considered lost by the fact that it is in the hands of the thief. However, to the גזלן himself the object is not considered lost because he could give it back to the owner anytime.מוכר אותו, הוא משלם ארבעה כבשים עבור הכבש וחמישה בקר עבור השור רב שך asks a question on תוספות in בבא קמא page ס''ט that I found hard to understand until today. So, I would like here to share my thoughts. The idea of תוספות is that whether or not if יאוש is or is not applicable to a גזלן, in the case of a person that picks up a lost object before the owner מתייאש on it with intent to steal it, he does not own it. רב שך ask on this then why would he be obligated to pay four or five in the case where he slaughtered or sold it? [When one steals an animal and then sells it or slaughters it, he is liable to pay four sheep for one sheep or five oxen for one ox.] This question seemed very hard to understand to me because that is the exact case where he should be liable in four or five. I mean to say that since יאוש does not apply, therefore the lost animal still belongs to the owner, and that is the exact case when one is liable for four or five. The answer to this question occurred to me today that רב שך is referring to the case where a person picks up the lost animal with intention to return it to the owner, and then later decided to keep it. In that case, the giving up of the owner does apply, and therefore the animal belongs to the גזלן and therefore there is a question why would he be liable in this case of payment of four or five. This is like the גמרא says in בבא קמא page ס''ח ע''א he is selling of slaughtering what already belongs to himself and therefore is not obligated in four or five.------ Now I would like to suggest an answer to the question of רב שך on תוספות. It is this. Perhaps תוספות is referring to a case when the גזלן picks up the animal to return it, and then decides to keep it for himself, and then the owner gives up on it. In this case, יאוש או וויתור would not be applicable, and therefore the animal still belongs to the owner, and so if the גזלן sells it or slaughters it, he is liable for four or five. The case רב שך brings is when the יאוש או וויתור happened after the change of mind, and there giving up would be applicable, and so the גזלן would own the animal, and so not be liable for four or five or even for any payment.

za95 A Minor midi file za95 A minor nwc file

בבא קמא ו' ע''א ארצה כאן להסביר שאלה שרב שך בניזקי ממון פרק א' הלכה ח' שואל על הרא''ש. הגמרא אומר אבנו סכינו או משאו שמי שהוא משאיר על הגג ונפלו ברוח מצויה חייב משום בור ואש. הרא'ש מביא יש מפרשים שאדם אחראי רק למה שאחראי אם הנזק היה משהו שיהיה אחראי אם הוא נגרם על ידי שניהם, אש וגם בור, לא זה או זה. הרא"ש חולק ואומר שעיקר לימוד היא מבור. רב שך שואל על כך מהעובדה שאבנו סכינו או משאו אחראים אם הם שוברים כלים. (בור פטור על כלים.) בהתחלה נראה לי שרב שך, ניסה להביא הוכחה להיש המפרשים. אבל אז עלה בדעתי שרב שך מציע דעה שלישית. דעה זו של רב שך היא אדם אחראי במקרה של אבנו סכינו או משאו (או בכל המקרים) הנלמדים משני גורמים שאדם אחראי לכל החובות שעלולות להיגרם לאחד או לשני או לשניהם. כלומר, אדם אחראי במקרה של איחוד, לא רק במקרה של הצטלבות. ואדם אחראי לא רק על מה שהוא היה אחראי עבור בור, אלא גם על מה שחייב גם בגלל אש לחוד כמו כלים. וגם הוא חייב על טמון שפטור משום אש אבל חייב משום בור

Bava Kama page 6A I would like here to explain a question that Rav Shach [in laws of damages chapter 1 halacha 8] asks on the Rosh. This question bothered me for a few weeks until I understood what the point if the question is. The Gemara says a burden or stone one leaves on a roof and they fall in a common wind is liable because of pit and fire. The Rosh brings “some explain” that one is only liable for what one would be liable if the damage was something that would be liable if caused by both fire and pit, not one or the other. the Rosh disagrees and says that the main derivation is from pit. Rav Shach asks on this from the fact that the stone knife or burden are liable because if they break vessels. At first it seemed to me that Rav Shach by asking on the Rosh was by that trying to bring a proof to the other opinion brought in the Rosh. But then it occurred to me that Rav Shach is suggesting a third opinion. One that is not like the “some say” nor like the Rosh. This opinion of Rav Shach is that one is liable in this case of stone knife or burden or all cases learned from two things that one is liable for all obligations that could be incurred by one or the other or both. that is one is liable in a case of union, not just intersection. And one is liable not just what one would be liable for pit. ---------------------------------------------------- בבא קמא ו' ע''אI would like here to explain a question that רב שך in ניזקי ממון פרק א' הלכה ח' asks on the רא’’ש. This question bothered me for a few weeks until I understood what the point if the question is. The גמרא says a אבנו סכינו או משאו leaves on a roof and they fall in a רוח מצויה is liable because of pit and fire. The רא’’ש brings יש מפרשים that one is only liable for what one would be liable if the damage was something that would be liable if caused by both אש and בור, not one or the other. The רא’’ש disagrees and says that the main derivation is from pit. רב שך asks on this from the fact that the אבנו סכינו או משאו are liable because if they break vessels. At first it seemed to me that רב שך by asking on the רא’’ש was by that trying to bring a proof to the יש מפרשים brought in the רא’’ש. But then it occurred to me that רב שך is suggesting a third opinion. One that is not like the יש מפרשים nor like the רא’’ש. This opinion of רב שך is that one is liable in this case of אבנו סכינו או משאו or all cases learned from two things that one is liable for all obligations that could be incurred by one or the other or both. That is, one is liable in a case of union, not just intersection. And one is liable not just what one would be liable for בור.

za92 G Minor a midi file za92 G minor nwc file