שוב הייתי בבית מדרש המקומי שהולך בשביל הגר"א (וילנאי גאון), והסתכלתי שוב על נושא מעות קונות. אחר כך הלכתי לים, וחשבתי על התשובה שנתתי אתמול, וכשחזרתי מהים, עלה בדעתי להרחיב על מה רב שך עונה. כי הדרך שבה הסברתי אתמול, נראית לי עכשיו כחסרה קצת בהירות. לגבי השאלה העיקרית מה ברמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו' הלכה י', שאם יהודי קונה מיהודי אחר בכסף הקדש, הוא אינו חייב במעילה. נראה כי הדרך לענות על שאלה זו אינה ניתנת לתשובה על פי דעתו של בעל המאור (שהחכמים סבורים שמעות קונות). זה רק מחמיר את השאלה. לפחות עם הרי"ף, נוכל לומר שחכמים ביטלו לחלוטין את הרכישה בכסף עד שיש משיכה של החפץ. לכן, בנקודה זו, עלינו להגיע לתשובה מלאה יותר עבור הרמב"ם. ותשובה זו צריכה להתבסס על מספר גמרות, אחת לגבי בית המרחץ שבה הגמרא עצמה מבחינה בין בעל בית המרחץ שהוא יהודי או גוי; והמקרה בעבודה זרה דף 63 של אתנן שבו שוב יש את אותה הבחנה. לכן, לרמב"ם יש סיבה טובה לחלוטין לעשות את ההבחנה הזו. כל שנותר הוא למצוא הסבר סביר כדי להצדיק אותה. וזה לא קל למצוא. אם מדובר רק ביכולת לחזור בו מהעסקה, אז מדוע כאשר יהודי קונה מהגוי הוא אחראי, למרות שהעסקה ניתנת להפרה על ידי כל צד. נראה לי שהרמב"ם חושב שגזירת חכמים אינה יכולה לחול על גויים. לכן, כאשר יהודי קונה מהגוי, אנו הולכים לפי דין התורה שהיהודי אחראי על מעילה. אבל כאשר האינטראקציה היא בין שני יהודים, חכמים ביטלו לחלוטין את הרכישה בכסף, וקבעו שרק משיכה יכולה לגרום לרכישה

I was again the local beit midrash that goes by the path of the Gra, (the Gaon of Villna), and looked again at the subject of money acquires. Then I went to the sea, and thought about the answer I gave yesterday, and when I came back from the sea, it occurred to me to expand on what Rav Shach answers. For the way I explained it yesterday, seems to me now to be lacking a bit of clarity. For the major question what in Rambam, laws of meila, chapter 6 law 10, where if a Jew buys from another Jew with money of hekdesh [without picking up the object], he is not liable for meila.] The way to answer this question does not seem to be answerable by the opinion of the Hameor (that the sages hold money acquires). That just makes the question stronger. At least with the Rif, we can say the sages nullified acquisition by money completely until there is picking up of the object. So, at this point, we have to come to a more complete answer for the Rambam. And that answer has to be based of several Gemaras, one about the bathhouse where the Gemara itself makes a distinction between bathhouse keeper that is a Jew or a gentile; and the case in Avoda Zara pg. 63 of the payment to a prostitute where again there is this same distinction. Therefore, the Rambam has a perfectly good reason to make this distinction. All that is left is to find a reasonable explanation to justify it. And that is not easy to find. If it is just a matter of being able to renege on the deal, then why when the Jew buys from the gentile he is liable, even though the deal can be broken by either party. It seems to me that the Rambam might be thinking that a decree of the sages cannot apply to gentiles. So, when the Jew buys from the gentile, we go by the law of the Torah that the Jew is liable for meila. But when the interaction is between two Jews, the sages nullified acquisition by money completely, and held that only picking up can cause acquisition.----------------------------------------I was again the local בית מדרש that goes by the path of the גר''א, (ווילנא גאון), and looked again at the subject of מעות קונות. Then I went to the sea, and thought about the answer I gave yesterday, and when I came back from the sea, it occurred to me to expand on what רב שך answers. For the way I explained it yesterday, seems to me now to be lacking a bit of clarity. For the major question what in רמב’’ם, laws of מעילה, chapter 6 הלכה 10, where if a Jew buys from another Jew with money of הקדש [without משיכה the object], he is not liable for מעילה.] The way to answer this question does not seem to be answerable by the opinion of the בעל המאור (that the sages hold מעות קונות). That just makes the question stronger. At least with the רי''ף, we can say the sages nullified acquisition by money completely until there is משיכה of the object. So, at this point, we have to come to a more complete answer for the רמב’’ם. And that answer has to be based of several גמרות, one about the bathhouse where the גמרא itself makes a distinction between bathhouse keeper that is a Jew or a gentile; and the case in עבודה זרה pg. 63 of the אתנן where again there is this same distinction. Therefore, the רמב’’ם has a perfectly good reason to make this distinction. All that is left is to find a reasonable explanation to justify it. And that is not easy to find. If it is just a matter of being able to renege on the deal, then why when the Jew buys from the gentile he is liable, even though the deal can be broken by either party. It seems to me that the רמב’’ם might be thinking that a decree of the sages cannot apply to gentiles. So, when the Jew buys from the gentile, we go by the law of the תורה that the Jew is liable for מעילה. But when the interaction is between two Jews, the sages nullified acquisition by money completely, and held that only משיכה can cause acquisition.

בבא מציעא דף מ''ח

התלבטתי מה מכווין רב שך על הדין שכסף פיזי רוכש על פי דין התורה, אך היה חשש שהמוכר עלול להשאיר את החפץ שנרכש להישרף (קודם שהלוקח היה משך אותו), וכך לא יידרש להחזיר את הכסף שניתן לו על ידי הקונה. לכן, חכמים קבעו שרק משיכה של החפץ גורמת לרכישה. עיין דף מ''ח בגמרא בבא מציע ואת דף ס''ג וע''א בגמרא עבודה זרה. הלכתי לים, ובדרך חזרה עלה בדעתי מה רב שך אולי מכוון. הרמב"ם כתב שיהודי שקונה חפץ מגוי, ונותן לו כסף של הקדש (ששייך לבית המקדש), אך לא משך את החפץ, היהודי עובר על איסור מעילה (שימוש במה ששייך לבית המקדש למטרה חולנית). אולם, אם היהודי קונה מיהודי אחר בכסף של הקדש, אך עדיין לא משך את החפץ, הוא לא מעל עד שהוא מושך את החפץ. אני חושב שרב שך מתקשה בכך משום שמשיכה היא גזירה של החכמים, אבל לפי דין התורה, כסף מקנה. לכן, היהודי צריך להיות חייב במעילה מיד כשהוא משלם בכסף של הקדש (גם כשהוא קונה מיהודי אחר). אני חושב שרב שך רוצה לענות על כך בהתבסס על גישתו של בעל המאור. בעל המאור סבור שהחכמים לא ביטלו רכישה בכסף. הם סברו שכסף אכן רוכש, אך הקונה או המוכר יכולים לבטל את העסקה עד שהחפץ הנרכש נמשך על ידי הקונה. [אבל גם החפץ וגם הכסף עדיין צריכים להתקיים. אם החפץ נהרס, המכירה לא יכולה להתבטל.] [משמעות הדבר היא שהבעל המאור מסכים שהחוק הוא כמו ר' יוחנן, אך מפרש אותו בצורה שונה מהרי"ף. לפיכך, כעת נוכל להבין את הרמב"ם. החוק הוא שכסף רוכש, אך דין מעילה אינו חל עד שהמכירה סופית, ואף אחד מהצדדים אינו יכול לחזור בו מהמכירה.] לפיכך, כעת נוכל להבין את הרמב"ם. הדין הוא שכסף רוכש, אך דין מעילה אינו חל עד שאף אחד מהצדדים לא יכול לחזור בו מהמכירה. לאחר מכן, בחלק השני של תשובתו של רב שך, הוא מסביר כיצד זה יכול להיות כך, משום שבמקרה אחר (אתנן) הוא מוצא היכן נעשתה עסקה, אך למרות שיש רכישה כספית, העובדה שצד אחד יכול לשנות את דעתו הופכת את הרכישה ללא שלמה. אבל עדיין זה לא מספיק. עדיין צריכים לדעת שלפי דעת הרמב''ם, שינוי רשות אינו גורם מעילה, רק נהנה מן הקדש. ולכן רק כשאי אפשר לחזור על העסקה, אז מעילה חלה, לא רק כשיש שינוי רשות, אלא שהעסקה סופית--------------------- בחלק השני של תשובתו של רב שך, הוא מסביר כיצד זה יכול להיות כך, משום שבמקרה אחר הוא מוצא היכן נעשתה עסקה, אך למרות שיש רכישה כספית, העובדה שצד אחד יכול לשנות את דעתו הופכת את הרכישה ללא שלמה. רב שך מביא גם מהאחרונים שהרמב"ם אינו תוקף בשינוי תחום מבחינת מעילה, אלא רק קבלת תועלת. עובדה זו מסבירה את הדין שמעילה חלה רק כאשר העסקה היא יותר מסופית; היא לא ניתנת לבטלה

i was puzzling over what Rav Shach says about the law that physical money acquires by the law of the Torah, but there was a worry that the seller might leave the acquired object to be burnt and thus not be required to pay back the money given to him by the buyer. So, the sages decided that only pulling or picking up of the object causes acquisition. I looked that the gemara Bava Metzia page 48 and the gemara Avoda Zara page 71 and 63 and still had zero idea what is going on. I went to dip in the sea, and on the way back it occurred to me what Rav Shach might be saying. I think he intends to ask this: the Rambam wrote that a Jew that buys an object from a gentile, and gives him money of hekdesh (that belongs to the Temple), but has not picked up the object, the Jew has committed the sin of using that which belongs to the Temple for a secular purpose (meila). However, if the Jew buys from another Jew with money of hekdesh, but has not yet picked up the object, he has not committed meila until he picks up the object. I think Rav Shach finds this difficult because picking up is a decree of the sages, and yet by the law of the Torah, money acquires. So, the Jew should be liable for meila immediately when he pays with money of hekdesh (even when he buys from another Jew). I think Rav Shach at first wants to answer this based on the approach of the Baal Hameor. The Baal Hameor hold the sages did not nullify acquisition by money. Rather, they held money does acquire, but that either the buyer or seller can nullify the deal until the acquired object is picked up by the buyer. [But both the object and the money still need to exist. If the object, is destroyed, the sale cannot be nullified. ] [This means that the Baal Hameor agrees that the law is like R. Yochanan but interprets it differently than the Rif. Thus, we can now understand the Rambam. The law is that money acquires, but the law of meila is not applicable until the sale is final and neither party can renege on the sale.] Thus, we can now understand the Rambam. The law is that money acquires, but the law of meila is not applicable until and neither party can renege on the sale.] ----------------------------------------------------------------------------I was puzzling over what רב שך says about the law that physical money acquires by the law of the Torah, but there was a worry that the seller might leave the acquired object to be burnt and thus not be required to pay back the money given to him by the buyer. So, the sages decided that only pulling or picking up of the object causes acquisition. I looked that the גמרא בבא מציעא page מ''ח and the גמרא עבודה זרה page ס''ג and ע''א and still had zero idea what is going on. I went to dip in the sea, and on the way back it occurred to me what רב שך might be saying. I think he intends to ask this: the רמב’’ם wrote that a Jew that buys an object from a gentile, and gives him money of כסף של הקדש (that belongs to the Temple), but has not picked up the object, the Jew has committed the sin of using that which belongs to the Temple for a secular purpose (מעילה). However, if the Jew buys from another Jew with money of הקדש, but has not yet picked up the object, he has not committed מעילה until he picks up the object. I think רב שך finds this difficult because picking up is a decree of the חכמים, and yet by the law of the תורה, money acquires. So, the Jew should be liable for מעילה immediately when he pays with money of הקדש (even when he buys from another Jew). I think רב שך at first wants to answer this based on the approach of the בעל המאור. The בעל המאור hold the sages did not nullify acquisition by money. Rather, they held money does acquire, but that eithr the buyer or seller can nullify the deal until the acquired object is picked up by the buyer. [But both the object and the money still need to exist. If the object, is destroyed, the sale cannot be nullified.] [This means that the בעל המאור agrees that the law is like ר' יוחנן ,but interprets it differently than the רי''ף. Thus, we can now understand the רמב''ם. The law is that money acquires, but the law of מעילה is not applicable until the sale is final, and neither party can renege on the sale.] Thus, we can now understand the רמב''ם. The law is that money acquires, but the law of מעילה is not applicable until and neither party can renege on the sale. Then in the second part of רב שך’s answer, he explains how this might be so because in another case he finds where a deal has been made, but even though there is a monetary acquisition, the fact that one party can change his mind makes the acquisition incomplete.--rav shach also brings from the achronim that the the rambam does not hold with change of domain in terms of meila, only getting benefit. this fact explains the law that meila applies only when the deal is more than final; it can not be reversed.---------------------Then in the second part of רב שך’s answer, he explains how this might be so because in another case he finds where a deal has been made, but even though there is a monetary acquisition, the fact that one party can change his mind makes the acquisition incomplete. רב שך also brings from the אחרונים that the רמב''ם does not hold with change of domain in terms of מעילה, only getting benefit. This fact explains the law that מעילה applies only when the deal is more than final; it can not be reversed.

zb25 midi E Major zb25 a nwc file, E Major

בבא מציעא דף מ''ח. עבודה זרה דף ס''ג

אם יהודי קונה חפץ מגוי בכסף הקדש,(ולא היה משיכה עדיין) הוא עובר על איסור מעילה (הלכות מעילה ברמב"ם פרק ו' הלכה י'). זה מפתיע, שכן הדין הוא כמו ר' יוחנן שכסף או מטבעות גורמים רכישה לפי דין התורה, אך החכמים ביטל זאת מבחינת יהודים, וקבע שרק הרמה או משיכה של החפץ גורמות לרכישה. לכן, מה שמפתיע בהלכה זו הוא שהיהודי נתן פיזית את הכסף, אך הכסף הזה לא רכש דבר, שכן מבחינת יהודי, רק הרמה של החפץ גורמת לרכישה. אך במחשבה שנייה, עולה בדעתי שהרמב"ם אינו מחזיק בשינוי תחום מבחינת מעילה, אלא רק השגת תועלת (נהנה). לכן, ייתכן שזה מספיק שהכסף החליף ידיים (גם אם לא נרכש דבר), כדי לחייב את הבעלים במעילה. אולי. [לפי תוספות חלה איסור מעילה על ידי שינוי תחום, אבל זה אינו לפי הרמב"ם.]---------------------כלומר, מאחר שהיהודי נתן את הכסף לגוי, הוא יכול כעת למשוך את החפץ שקנה. לכן, למרות שעדיין לא רכש אותו, העובדה שהוא יכול למשוך אותו יכול להיחשב כהפקת הנאה מהכסף של הקדש, ולכן הוא חייב במעילה

tractate Bava Metzia page 47 to 48 and tractate Avoda Zara page 63

If a Jew buys an object from a gentile with money (but without picking up the object) of hekdesh [that belongs to the temple] he transgresses the prohibition of meila, [the prohibition of using things for secular purposes that have been consecrated to the temple (chapter 6, law 10 in Laws of Meila in the Rambam). This is a surprize since the law is like R. Yochanan that money or coins cause acquisition by the law of the Torah, but the sages nullified that as far as Jews are concerned, and held that only picking up or pulling the object causes acquisition. What is therefore a surprise in this law is that the Jew has physically given the money, but that money has not acquired anything, since as far as a Jew is concerned, only picking up the object causes acquisition. This is just my first thought about this subject, but I realize there is a tremendous amount of work I need to do in tractate Bava Metzia page 47 to 48 and tractate Avoda Zara page 63. I have tried for a few days to go to the local Litvack Beit Midrash [study hall that follows the Gra and Rav Shach] in my area to learn this subject, but I have barely scratched the surface. But on second thought, it occurs to me that the Rambam does not hold with change of domain in terms of melia, only gaining benefit. (This was pointed out by the Or Sameach chapter 6 in laws of meila, the Keren Ora and Rav Shach ) So, the fact that the money has changed hands (even if it did not acquire anything) might be enough to liable for meila. Maybe. [Tosphot holds with change of domain, not the Rambam.] That is to say that since the Jew has given the money to the gentile, he can now pick up the object that he has bought. So, even though he has not yet acquired it, the fact that he can pick it up might be considered as deriving benefit from the money, and thus be liable for meila. ----------------------------------------------------------------If a Jew buys an object from a gentile with money of הקדש [that belongs to the temple] he transgresses the prohibition of מעילה, [the prohibition of using things for secular purposes that have been consecrated to the temple )in הלכות of מעילה in the רמב’’ם(. This is a surprize since the law is like ר' יוחנן that money or coins cause acquisition by the law of the תורה but the חכמים nullified that as far as Jews are concerned, and held that only picking up or pulling the object causes acquisition. What is therefore a surprise in this law is that the Jew has physically given the money, but that money has not acquired anything, since as far as a Jew is concerned, only picking up the object causes acquisition. But on second thought, it occurs to me that the רמב’’ם does not hold with change of domain in terms of מעילה, only gaining benefit. So, the fact that the money has changed hands, (even if it did not acquire anything), might be enough to liable for מעילה. Maybe. [תוספות holds with change of domain, not the רמב’’ם.]