משכון הוא ערבות להלוואה. ישנם שני סוגים של ערבויות לכסף שחייבים, אחד הוא משכון, והשני הוא עירבון. האחרון קשור למכירה למרות שהגמרא בבבא מציעא משווה את שניהם. אבל אני רוצה לציין שעירבון נראה נתון לחילוקים. ישנן שלושה מינים: אחד הוא תשלום חלקי עבור מכירה. האחר הוא שמדובר במשהוא שמשלים את המכירה. כלומר, מדובר בכסף, אך הוא נועד לסיים את המכירה עוד לפני שהקונה משך את הפריט הנמכר. סוג נוסף הוא אותו דבר כמו משכון. זוהי הקדמה קצרה. יש ויכוח גם לגבי משכון וגם לגבי עירבון. בבבא מציעא דף מ''ח ע''ב, ר' יוחנן אומר עירבון מכסה לכל ההלוואה. רב אמר שזה רק כדי לשלם עבור השווי המקביל של המכירה. רב שך רוצה לקשר זאת לוויכוח בין הרמב''ן והר''ן לגבי משכון. (זה מובא ברי''ף.) הסיבה היא שהגמרא בבא מציעא משווה משכון לעירבון. הרמב"ן אומר שאם אדם לווה כסף, ונתן ערבות למלווה, אם אז המלווה מאבד את החפץ, עבור ר' יוחנן, החפץ האבוד נחשב כתשלום עבור כל ההלוואה, והלווה אינו חייב דבר. לעומת זאת, עבור רב, הוא נחשב כתשלום המקביל לערכו עצמו. בכל מקרה, הרמב"ן (כפי שהובא בהר"ן על הרי"ף בשבועות) קובע שאם יש לאדם הלוואה, והחפץ שנתן למלווה כערבות אבד, הלווה אינו חייב דבר עד שיקבל בחזרה את החפץ, או אם ניתן להוכיח שהמלווה לא התרשל. הר"ן אומר שאם החפץ שווה פחות מההלוואה, הלווה נדרש להחזיר את הסכום הנוסף אפילו אם החפץ לא מוחזר. רב שך רוצה לקשר את הוויכוח בין הרמב"ן להר"ן לויכוח בין ר' יוחנן לרב. זה נראה קשה להבנה במבט ראשון משום שהחוק הוא כמו ר' יוחנן נגד רב ככלל. לכן, (כדי לענות על כך בצורה שונה מרב שך, אך עדיין לשמור על הגישה הבסיסית), מה שעלה בדעתי הוא שהרמב"ן סבור שהחוק הוא כמו ר' יוחנן מבחינת הלוואות ועירבון. אבל הר"ן סבור שהחוק הוא כמו רב שהמשכון או העירבון נחשבים כמשלמים רק עבור הערך המקביל שלהם בחפץ הנקנה או בהלוואה

A mashkon is guarantee for a loan. There are two kinds of guarantees for money that is owed, one is a mashkon, and the other is an eiravon. The later is related to a sale even though the gemara in Bava Metzia pg 48b seems to want to equate the two of them. But i would like to mention that an eiravon seems to be subject to an argument. There are three opinions, one is that it is partial payment for a sale. One is that it considered to intend to complete the sale. That is, it is money, but it is intended to finalize the sale even before the buyer picks up the sold item. One other opinion is that is it the same as a mashkon. This is a small introduction. There is an argument in regard to both a mashkon and an eiravon. in Bava Metzia page 48b R. Yochanan says an eiravon is for the whole loan. Rav said it is only to pay for its parallel value of the sale. Rav Shach wants to relate this to an argument between the Ramban and Rabainu Nisim bar Reuven in regard to a mashkon.]. (This is brought in the Rif.) the reason is that the Gemara in Bava Metzia wants to equate a mashkon with an eiravon. The Ramban says if one has borrowed money, and given a guarantee mashkon to the lender, if then the lender loses the object, to R Yochanan, the lost object is considered to be payment for the loan, and the borrower owes nothing. To Rav however, it is considered to be payment only parallel to it's own value. At any rate, the Ramban (as brought in the R. Nisim on the Rif in Shavuot) holds that if one has a loan, and the object he gave to the lender as a guarantee was lost, the borrower owes nothing until he gets back the object, or if it can be proven that the lender was not negligent. R Nisim says if the object is worth less than the loan, the borrower is required to pay back the extra amount even before the object is returned. Rav Shach wants to relate the argument between the Ramban and R Nisim to the argument between R Yohanan and Rav. This seems hard to understand at first sight because the law is like R Yochanan against Rav as a general rule. So, (to answer this in a different way than Rav Shach, but still keeping to the basic approach,) what occurred to me is that the Ramban holds the law is like R. Yochanan in terms of loans and eiravon. But Rabainu Nisim holds the law is like Rav that the mashkon or eiravon are considered to pay only for their parallel value in the bought object or the loan. ------------------------------------------------A משכון is guarantee for a loan. There are two kinds of guarantees for money that is owed, one is a משכון, and the other is an עירבון. The latter is related to a sale even though the גמרא in בבא מציעא equates the two of them. But I would like to mention that an עירבון seems to be subject to an argument. There are three opinions, one is that it is partial payment for a sale. One is that it considered to intend to complete the sale. That is, it is money, but it is intended to finalize the sale even before the buyer picks up the sold item. One other opinion is that is it the same as a משכון. This is a small introduction. There is an argument in regard to both a משכון and an עירבון. In בבא מציעא דף מ''ח ע''ב ר’ יוחנן says an עירבון is for the whole loan. רב said it is only to pay for its parallel value of the sale. רב שך wants to relate this to an argument between the רמב’’ן and הר''ן in regard to a משכון.]. (This is brought in the רי''ף.) The reason is that the גמרא in בבא מציעא equates a משכון with an עירבון. The רמב’’ן says if one has borrowed money, and given a guarantee משכון to the lender, if then the lender loses the object, to ר’ יוחנן, the lost object is considered to be payment for the loan, and the borrower owes nothing. To רב however, it is considered to be payment only parallel to its own value. At any rate, the רמב’’ן (as brought in the הר''ן on the רי''ף in שבועות) holds that if one has a loan, and the object he gave to the lender as a guarantee was lost, the borrower owes nothing until he gets back the object, or if it can be proven that the lender was not negligent. הר''ן says if the object is worth less than the loan, the borrower is required to pay back the extra amount even before the object is returned. רב שך wants to relate the argument between the רמב’’ן and הר''ןto the argument between ר' יוחנן and רב. This seems hard to understand at first sight because the law is like ר’ יוחנן against רב as a general rule. So, (to answer this in a different way than רב שך, but still keeping to the basic approach,) what occurred to me is that the רמב’’ן holds the law is like ר’ יוחנן in terms of loans and עירבון. But הר''ן holds the law is like רב that the משכון or עירבון are considered to pay only for their parallel value in the bought object or the loan.

בדף מ''ח ע''ב בבא מציעא יש מקרה שבו לר' חייא בר יוסף היה מלח למכור. מישהו נתן לו תשלום חלקי (ערבון). ואז מחיר המלח עלה. רב חייא ניגש לר' יוחנן ושאל אם יוכל לחזור בו מהעסקה. ר' יוחנן אמר שהוא חייב לקיים את העסקה, כי ר' יוחנן קבע שתשלום חלקי רוכש את כל הרכישה [יש לספק את הסחורה ואת יתרת התשלום יש לשלם]. אבל, רב אמר שהוא רוכש רק עד לסכום שלו. השאלה שלי כאן היא איפה המשיכה? כי למרות שכסף רוכש מדין התורה, אולם חכמים גזרו שאין עסקה סופית עד שהחפץ הנקנה נמשך או נגבה. אז, במקרה שלנו, איפה המשיכה? המלח לא נמשך ובכל זאת המכירה נחשבת סופית

Bava Metzia page 48b.rav chia bar joseph had salt to sell. someone gave him partial [payment. then the price of salt went up. Rav Chiya came to R Yochanan and asked if he could retrack on the deal. R. Yochanan said he has to keep the deal, because R Yochanan held a partial payment acquires the whole purchase [the goods need to be delivered and the remaing payment needs to be paid.]. Rav said it acquires only up to its amount. my question here is where is the picking up? for even though money acquires from the law of the Torah, however the sages decreed no deal is final until the bought object is picked up. so in our case let me ask. where is the picking up?--------------------IN בבא מציעא page מ''ח ע''ב there is a case where ר' חייא בר יוסף had salt to sell. Someone gave him partial payment ערבון . Then the price of salt went up. רב חייא came to ר' יוחנן and asked if he could retrack on the deal. ר' יוחנן said he has to keep the deal, because ר' יוחנן held a partial payment acquires the whole purchase [the goods need to be delivered and the remainder of payment needs to be paid.]. But, רב said it acquires only up to its amount. My question here is where is the picking up? for even though money acquires from the law of the תורה, however the sages decreed no deal is final until the bought object is picked up. So, in our case let me ask. where is the picking up? The salt was not picked up and yet the sale is considered to be final.

בבא מציעא דף מ''ח ע''א. רמו'ב''ם מעילה פרק ו' הלכה י'

הצעתי כיצד רב שך יכול להסביר את הרמב"ם במעילה. עם זאת, בדרכי חזרה מהים עלה בדעתי לשאול על כך. במילים אחרות, תשובתי יכולה להיות שונה מזו של רב שך. הסיבה שאני אומר זאת היא שהוא מביא את בעל המאור מסיבה שונה משלי. הוא מביא אותו משום שבעל המאור דורש שגם הכסף וגם החפץ הקנוי יהיו קיימים בזמן ביטול המכירה. אבל גישה זו אינה עוזרת בהתחלה מהסיבה שאנו מחפשים סיבה שאם יהודי קונה חפץ מיהודי אחר מבלי למשוך אותו, הוא אינו עובר על מעילה בגלל הגזירה ש"משיכה קונה" אלא אם כן שני החפצים נמצאים קיימים. אם גם הכסף וגם החפץ נמצאים בסביבה, אז כסף קונה לפי בעל המאור, ולכן יש לראות את הקונה כעובר על העבירה של מעילה. [עם זאת, ברור שרב שך מתכוון לומר שמכיוון שהמכירה אינה סופית, אז אין מעילה.] רב שך חושב שזה לא מספיק שהמכירה תקפה כעת מהתורה משום שכסף רוכש (מעות קונות), אלא שאנחנו צריכים גם שהקונה ירוויח מהמכירה. זה נראה לי רעוע. אם הוא רוכש את החפץ, זה כנראה אומר שהוא הרוויח גם אם הוא יכול לבטל את המכירה עד שהוא מושך את החפץ.] בכל מקרה, יש עוד שאלות שעולו בדעתי בדרכי חזרה מהים ואני בספק אם אני יכול לזכור את כולן. שאלה נוספת היא תשלום "אתנן זונה" עבור כבשה לאישה עבור יחסי מין. אם היא נכרית, היא רוכשת. אם היא יהודייה, היא לא רוכשת עד שהיא מכניסה את הכבשה לחצרה. נראה שרב שך כאן תלוי באחרונים שאומרים שרק תועלת מהקדש היא מעילה לדעת הרמב''ם, לא שינוי תחום. שאלתי היא שאם הכבשה היא התשלום עבור המין, אז הוא הרוויח תועלת ולכן הכבשה צריכה להיות אתנן, שכן דאורייתא, כסף רוכש. אבל רב שך נוקט בגישה שפעולת המין היא מה שנחשב תשלום עבור הכבשה, וכי ניתן להפוך אותה על ידי תשלום עבור המין בכסף. אבל אם המין הוא התשלום, אז הוא הרוויח הנאה. עם זאת, כאן אני מודה שרב שק צודק שהשאלה אינה אם הוא עבר על מעילה, אלא אם הכבשה הפכה לאתנן

I suggest in my previous blog entry how Rav Shach might be explaining the Rambam in meila . However, it occurred to me on my way back from the sea to ask on this. In other words, my answer might be differentp that that of Rav Shach. The reason I say this is that he brings the Baal Hameor for a different reason than I do. He brings him because the Baal Hameor requires that both the money and bought object be in existence at the time of nullification of the sale. But that approach does not help at first for the reason that we are looking for a reason that if a Jew buys an object from another Jew without picking it up, he does not transgress meila because of the decree that” picking up acquires” unless both objects are around. If both the money and object are around, then money acquires according to the Baal Hameor, and therefore the buyer should be considered to transgress. [However, it is clear that Rav Shach intends to say that since the sale is not final, then there is no meila.] Rav Shach is thinking that it is not enough that the sale is now valid from the Torah because money acquires, but that we also need the buyer to benefit from the sale. This seems shaky to me. If he acquires the object, that would seem to mean that he gained benefit even if he can nullify the sale until he picks up the object.] At any rate, there are more questions that came shooting at me on my way back from the sea and i doubt if I can remember them all. Another question is the ''etnan zona'' payment of a sheep to a woman for sex. If she is a gentile, she acquires the sheep. If she is Jewish, she does not acquire until she picks up the sheep. Rav Shach here seems to depend on the achronim that say only benefit of hekdesh transgress, not change of domain. My question is that if the sheep is the payment for the sex, then he gained benefit and so the sheep should be an etnan[payment] since from the Torah, money acquires. But Rav Shach takes the approach that the act of sex is what is considered payment for the sheep, and that it can be reversed by paying for the sex with money. But if the sex is the payment, then he gained pleasure. However here I admit that Rav Shach is right that the question is not if he transgressed meila, but if the sheep became an etnan. Here she does not acquire unless she picks it up or brings it into her domain. At any rate, I see that Reb Aaron Kotler has a significantly different approach to this, that I see is very important,-----------------------I suggest in my previous blog entry how רב שך might be explaining the רמב''ם in מעילה . However, it occurred to me on my way back from the sea to ask on this. In other words, my answer might be different that that of רב שך. The reason I say this is that he brings the Baal Hameor for a different reason than I do. He brings him because the Baal Hameor requires that both the money and bought object be in existence at the time of nullification of the sale. But that approach does not help at first for the reason that we are looking for a reason that if a Jew buys an object from another Jew without picking it up, he does not transgress מעילה because of the decree that” picking up acquires” unless both objects are around. If both the money and object are around, then money acquires according to the בעל המאור, and therefore the buyer should be considered to transgress. [However, it is clear that רב שך intends to say that since the sale is not final, then there is no מעילה.] רב שך is thinking that it is not enough that the sale is now valid from the תורה because money acquires(מעות קונות) but that we also need to buyer to benefit from the sale. This seems shaky to me. If he acquires the object that would seem to means that he gained benefit even if he can nullify the sale until he picks up the object.] At any rate, there are more questions that came shooting at me on MY WAY back from the sea and I doubt if I can remember them all. Another question is the ''אתנן זונה'' payment of a sheep to a for sex. If she is a gentile, she acquires. if she is Jewish, she does not acquire until she picks up the sheep. רב שך here seems to depend on the אחרונים that say only benefit of הקדש transgress, not change of domain. my question is that if the sheep is the payment for the sex, then he gained benefit and so the sheep should be an אתנן[payment] since דאורייתא, money acquires. But רב שך takes the approach that the act of sex is what is considered payment for the sheep, and that it can be reversed by paying for the sex with money. But if the sex is the payment, then he gained pleasure. However here I admit that רב שך is right that the question is not if he transgressed מעילה, but if the sheep became an אתנן.

חשבתי על מה שכתבתי מקודם על בבא מציעא דף מ''ח ע''א, והבנתי שיש לי באמת רק תשובה אחת לרמב''ם. זהו הרעיון של בעל המאור והרמב''ן התקנה שמשיכה רוכשת היא רק למוכר ולקונה. חכמים לא היו קובעים גזירה לגוי. לכן, כאשר יהודי משלם בכסף הקדש לגוי (מבלי לקחת את הקנוי) הוא עובר על מעילה משום שהגוי רכש את הכסף בין אם היהודי רכש את הקנוי ובין אם לאו. אינך צריך את הרעיון של המהר''ם מלובלין שגזירת חכמים הייתה רק שהקונה לא רוכש עד שהוא לוקח את הקנוי, לא שהמוכר לא רוכש את הכסף. אני חושב שהרעיון הזה לא פותר את הרמב"ם בכל מקרה, כי אם זה יהיה כך, אז מה לגבי המקרה שבו יהודי קונה מיהודי אחר? שם הדין הוא שהוא לא עובר על מעילה אלא אם כן הוא לוקח את החפץ. אבל אם המוכר רוכש את הכסף, אז הקונה בוודאי עובר על מעילה גם אם לא קנה