בבא קמא י''ז

עלה בדעתי להזכיר כאן משהו שהתלבטתי לגביו. יש שני מקומות בבבא קמא שבהם שואל רב אשי על גישת סומכוס אך נראה ששני המקומות הללו אינם מתאימים. גם ש ם עולה השאלה בגמרא אם אתה הולך בהתחלה או בסוף ויש קשר כלשהו לשאלה אחרת אם אתה מחשיב את כוחו של כוח זהה לכוח. אבל אולי יותר הגיוני להביא את הנושא עצמו כהקדמה כדי להסביר על מה אני תמה. במקרים מסוימים שבהם בעל חיים גורם נזקים משלם נזק מלא. אבל יש מקרה שהחכמים אומרים שמשלם רק חצי נזק. כלומר כשבהמה הולכת, ודורכת על חלוקי נחל והם מתעופפים ושוברים כלי. שחייבים בחצי נזק לפי החכמים, אבל סומכוס גורסת שמשלם נזק מלא. רבא שאל על מקרה של כוח. האם כוח הוא כמו גוף של חיה או לא. ברור שבסומכוס זה כמו הגוף. אבל מה עם החכמים? אם זה כמו הגוף, אז הוא צריך לשלם נזק מלא. אם לא, הוא לא צריך לשלם כלום. רבא ענה על השאלה שלו ואמר שכולם מסכימים שכוח הוא כמו גוף. אבל החכמים לומדים דין שנמסר מסיני על חצי נזק של אבן להפחית נזקי מלא לחצי נזק. אתה יכול לראות שרבא חושב שחוק חצי פיצויים בא להפחית תשלום, לא להגדיל מכלום לחצי. מאוחר יותר שאל רבא "האם אתה הולך לפי ההתחלה או הסוףדוגמה לשאלה זו תהיה אם מישהו יורה חץ לעבר כלי ואז לפני שהגיע ליעד מישהו שבר את הכלי בפטיש. אם החוק על פי ההתחלה, זה הופך את האדם הראשון לחייב. אם החוק על פי הסיום זה יהפוך את האדם השני לחייב. הגמרא ניסתה לענות על שאלה זו על ידי ברייתא שאמרו במקרה של כח כחו שהוא רק חצי נזק. הגמרא עונה על זה ואומרת הברייתא ההיא כסומכוס. הגמרא אומרת אז שזה לא יכול להיות שכן אז לרב אשי תהיה תשובה לשאלתו. [רב אשי לא היה שואל את זה אם התשובה הייתה מיידית ופשוטה.] שאלת רב אשי הייתה אם כוח של כוח כמו כוח לפי סומכוס או לא. המקום שבו רב אשי שואל את השאלה הזו, אולם הוא שונה במקצת. שם הוא שואל לפי סומכוס כוח של כוח כמו כוח של לא? האם הוא לומד את חוק חצאי הנזק ומחיל אותו בכוח כוח או לא? אם ילמד רב אשי כמו רבא שדין חצי נזק בא להפחית את הקנס, אז זה אומר שסומכוס מחזיק כח כח כמו כח, אזי נדרש תשלום מלא. אבל יכול להיות שרב אשי ילמד שדין חצי נזק בא לתשלום להיות חייב במקום שאם לא כן, לא היה חייב כלל. כמו כן, נראה ששתי השאלות של רב אשי קשורות. אחד אם כוח של כוח הוא כמו כוח או לא. השני אם סומכוס למד לדין חצי נזק בכלל. נראה סביר לומר שאם יחיל בכלל דין חצי נזק זה יכול להיות רק מכוח כח ושאם לא יחיל את הדין הזה אז כח כח יכול להיות לגמרי לא חייב בכלל או שמא יתחייב במלוא הנזק. אני רוצה להוסיף שהרא''ש גורס שאפשר ללמוד משאלת רב אשי על גישתם של החכמים. היו גורסים שכוח כח חייב בנזק מלא, אבל לפי התוספות ורמב''ם החכמים היו אומרים בכח כח שאין חייבים כלל/אולם ברייתא שהגמרא מביא להשיב לשאלת כח כח לחכמים אומרים אם עוף שרט את החוט המחזיק את הדלי והוא נשבר ונפל הדלי ושבר כלי אחר שהוא חצי נזק.וכן בדף כ''ב תוספות מביאה לכאורה הוכחה שכוח כחו אינו חייב כלל, ובכל זאת אפשר ללמוד את הגמרא להיות כמו הרא''ש שיהיה נזק מלא. ומכל מקום שקשה להבין ה את הגמרא. למה לשאול מלכתחילה "בשביל מה חייבת אש?" ר' יוחנן אומר בגלל "חיציו" וריש לקיש אומר בגלל כספו. למה לא לענות כי יש פסוק בתורה שאומר שאש חייבת? כמו כן, מדוע ריש לקיש צריך להפוך את המצב של הכלב שנושא כיכר שיש בה פחם בוער לזה שצריך להיות מקרה של הזה שהכלב זרק את הכיכר. אולי זה בגלל שהוא חושב שאם הכלב היה מוריד את זה, יהיה נזק מלא? אבל על כל פנים, תוספות אומר שלר' יוחנן צריך להיות המצב שהכלב מניח את הכיכר, כי אם היה זורק אותה, זה יהיה כוח כוחו שלא יהיה חייב לגמרי. אני חושב שתוספות רוצה לומר שר' יוחנן רוצה להסביר את המשנה ([שאומרת אם כלב נושא לחם עם פחם בתוכו לערימת אלומות ואוכל אותו, והערימה נשרף, החיוב הוא שעל הכיכר נזק מלא וחצי נזק לערימת האלומות.]) ששריפת כל ערימת האלומות חייבת בחצי נזק, ולכן אם הכלב היה זורק את הכיכר, הוא לא היה אחראי כלל. אבל מצד שני, לר' יוחנן, אש היא כחיצים שלו, וחצים אתה זורק, אז אולי אם הכלב היה זורק את הכיכר, זה יהיה נזק מלא כמו שהרא''ש מבין את הדין לחכמים בכל אופן, דבר אחד אנחנו יכולים לראות הוא שהגמרא משווה את שאלת רבא אם אנחנו הולכים לפי ההתחלה או הסיום להיות זהה כאילו כוחו של כוחו הוא כמו כוחו או לא. לפיכך, הדברים הם סימטריים. רבא שאל לפי החכמים אם נלך לפי התחלה או סיום, כלומר אם כוח כוחו הוא כמו כוח ישיר או עקיף. ואותה שאלה שואל רב אשי לפי סומכוס. אם כן, אנו רואים מדוע רב אשי לא שאל את שאלתו גם לפי החכמים. ויתרה מכך, כיוון שאמרה רבה אנחנו הולכים לפי ההתחלה, עכשיו יש לנו תשובה לשאלת כוחו של כוח. תשובה: זה כמו הכוח. ולכן אם חיה דרכה על כלי והיא התגלגלה ואחר כך נשברה, אף על פי שמדובר בכוח של כח אנו פוסקים אותה ככוח הישיר לחכםים והוא חייב בחצי נזק. כך בהחלט לומד הרא''ש את הנושא הזה. אבל איך התוספות והרמב''ם לומדים את זה, זה לא מובן לי בשלב זה עם זאת, אני חושב שתוספות גורס שביבי בר אביי הסביר את התוספתא (ברייתא) משמע שהעוף דוחף את הכלי עד שהוא נשבר ולכן אין זה רומז שנלך לפי ההתחלה, ולכן יתכן שכוח הכוח אינו ככוח. אבל עד שזה לא אומר שאולי לחכמים זה לא יהיה חייב בכלל. אבל זה כנראה מה שתוספות ראו. שאי אפשר להתחייב לגמרי בנזק מלא, כי אז זה יחמיר עוד יותר מכוח ישיר שחייב רק בחצי נזק. אז תוספות מחזיקים שאנו למדים מביבי בר אביי (שהוא מסקנת הנושא) שכוח כוחו לחכמים אינו חייב כלל. זה לא יכול להיות חצי נזק כי אז זה יהיה כמו כוח ישיר שהגמרא מראה שזה לא יכול להיות שכן לרבא הייתה תשובה פשוטה לשאלתו עם זאת, יש שאלה על תשובה זו .וזאת היא. בשאלת רבא, אם תלך כפי ההתחלה או הסוף כשהכלי נשבר, הוא אומר בגלוי שאם תלך כפי הסוף, זה יהיה חייב בחצי נזק. אם אתה משווה את זה לכוח כוחו זה אינו יכול להיות כמו תוספות והרמב''ם שמחזיקים שכח כוחו אינו חייב כלל. מצד שני, אם היית הולך עם הרעיון של רבא שכח כחו ככחו, אז אין הבדל בין אם זה כמו כוח או כוח של כוח. אני יכול להזכיר כאן שהתוספתא עצמה אינה בעיה אם תלמד כמו רב ביבי בר אביי, כי הנזק הראשון הוא ישיר ולכן חייב בנזק מלא, ואז הכלי השני שנשבר הוא הכוח הראשון, לא כח כוחו עלה בדעתי שהסיבה שתוספות והרמב''ם גורסים שניהם שכוח כחו אינו חייב כלל היא בגלל הנושא בדפים כ''א וכ''ב. שם אומרת המשנה אם כלב נושא כיכר לחם עם פחם בוער בתוכה לערימת אלומות והיא נשרף, בעל הכלב משלם נזק מלא עבור הכיכר וחצי נזק עבור הערימה. שם ר' יוחנן אמר האש חייבת בגלל "חיציו" והמקרה של המשנה הוא כשהכלב הניח את הכיכר על הערימה. זה יהיה כוח מדרגה ראשונה. לכן, אם הכלב זרק את הכיכר או גרר אותה לאורך הערימה, זה יהיה כוח מדרגה שניה וזה לא יהיה חייב בכלל. אז לתוספות והרמב''ם אף על פי שהמצב ספק לרבא, הוא ברור לר' יוחנן. וכמו כן, יכול להיות שאפילו ריש לקיש מסכים כיון שלמעשה הוא אומר שאם הכלב זרק את הכיכר על הערימה, בעל הכלב אינו חייב כלל [אבל בעל הפחם יהיה חייב אם לא שם את הפחם הזה במקום שהיה שומור.