בדרך חזרה מהים עלה בדעתי לשאול מה לדעתי צריך להיות פשוט לענות, אבל אני באמת לא יודע מה יכולה להיות התשובה. בבא בתרא י''ז, אביי אומר שהמשנה צריך להיקרא: "צריך לשמור את בורו שלושת טפחים מכותל הבור של חברו", ולא "מבור חברו". זה נראה כמו הוכחה ישירה לרבא שצריך להחזיק חפץ שיכול לגרום נזק לשלושה טפחים מקו הגבול, גם כשאין עדיין כלום בצד השני. איך אביי יכול להבין את דבריו שלו לפי פסיקתו שאפשר לשים את הגורם לנזק ליד גבול שכנו עד שהשכן ישים שם משהו שיכול להינזק?(רבא אמר שצריך להרחיק את החפץ שלו שלושה טפחים מהגבול, והצהרה זו של אביי עוזרת לו ישירות.) אולם בהמשך הגמרא רבא מסביר את המשנה לפי ר' יוסי שהחפירה עצמה גורמת נזק. אני לא מבין איך זה עוזר לאביי. אם הוא מתכוון שהקיר עצמו נחשב לחלק מהבור שגורם נזק, אז הוא צריך לומר שהוא יכול לשים אותו ליד הגבול, והשכן השני צריך אז לשמור את הבור שלו ששה טפחים מהגבול. אם מצד שני, הוא מתכוון שרק חלול הבור הוא שגורם לנזק, אז הדרך שבה הוא קורא את המשנה היא ההפרכה הישירה שלו. הוא אמר שהוא יכול לשים משהו שגורם נזק ליד הגבול. לא שלושה טפחים מהגבול. יתרה מזאת, איך כל זה יכול להתייחס לגמרא בהמשך גישתו של רבינו יצחק שאומרת שאם אחד עשה משהו מעט לא בסדר על ידי הצבת החפץ שלו ליד הגבול, אז השני יכול לעשות את אותו הדבר. האם זה אומר שהקיר עושה את הנזק? אז זה כמו מה שהוא אמר. אבל אם הוא מתכוון לשקע הבור, אז שני הבורות יתחברו לבור אחד. אבל על זה כבר ענה רבא שהחפירה היא שגורמת לנזק. אבל עדיין, אני לא רואה איך זה עוזר לאביי---------------------------------------------------------------------------------------הערה מאוחרת יותר. לאחר כתיבת האמור לעיל ראיתי שתוספות שואלים את השאלה הזו ועונים עליה. אבל הרשו לי לציין את המשנה והגמרא בפועל בשלב זה כדי להיות ברור. המשנה אומרת, "אסור לחפור בור ליד הקיר של שכנו ולא סוג אחר של דבר הגורם נזק אלא אם כן הוא מרחיק שלושה טפחים" הגמרא שואלת "למה המשנה משתנה מ'בור' ל'קיר'?" אביי ענה, "זה אומר 'כותל של הבור'". לאחר מכן שואלת הגמרא, "אם כן, יאמר: אסור לחפור בור ליד בור חברו אלא אם כן הרחיק שלוש טפחים". הגמרא ענה: "זה בא לומר לנו שקיר בור הוא שלושה טפחים." תוספות אומר "אם היה כתוב 'כותל הבור' זו תהיה הוכחה לרבא, וזה מה שהגמרא מתכוון לשאול. ואז הוא עונה לאביי, "זה אומר שהקיר הרגיל של בור הוא שלושה טפחים." זה עונה על השאלה במידה מסוימת. זה אומר שכל שאר החפצים שגורמים נזק צריכים להיות שלושה טפחים מהחפץ שיכול להינזק. אבל כאן שני הבורות גורמים נזק. לפיכך, לא ניתן לומר "אי אפשר לחפור בור שלושה טפחים מהבור השני", כי כל בור נדרש להזיז שלושה טפחים, בסך הכל שישה. לכן הוא אומר, "אי אפשר לחפור בור, החלל החלול של הבור, בתוך שלושה טפחים מהקיר של הבור השני". לפיכך ההפרדה תהיה שישה טפחים. הבעיה שעדיין יש לי בעניין זה היא הנקודה בדיון שגמרא שואלת אז, "אם כן, צריך לומר 'אסור לחפור בור ליד הבור של שכנו אלא אם כן הרחיק שלושה טפחים'. "זה אומר שאם אביי צודק צריך לומר, "יש להזיז בור שלושה טפחים מהבור השני". כלומר, חלול אחד של בור יכול להיות בגבול, ואת הבור השני יש להרחיק שלושה טפחים. אבל הבעיה שיש לי כאן היא שאם אביי צודק, אז צריך להרחיק את הבור השני שישה טפחים, לא שלושה טפחים. הסיבה היא שלכל סוג של חפץ שיכול לגרום נזק יש להעביר שלושה טפחים מחפץ שעלול להינזק. יש לקרוא את המשנה כך, "יש להזיז את הבור שלו שישה טפחים מהבור של שכנו" אם אביי צודק------------------------------------- אני רוצה לענות על שאלה זו, אך בהסתייגות מסוימת. ראשית אגיד שבגישת ר' יוסי יש כל הקודם זוכה (הרשאה של מי שקודם) ואם אביי הולך לפי ר' יוסי, אז קל לראות שאם המשנה תגיד אי אפשר לחפור בור ליד הבור של שכנו אלא אם כן התרחק שלוש טפחים, אז זה אומר שיש רשות מי בא ראשון. הבור הראשון אינו חייב לזוז, ובבור השני יש רק חובה להרחיק שלושה טפחים. אם הוא לא רוצה להיפגע מהבור הראשון, אז זכותו להתרחק יותר. עם זאת, תשובה זו תעבוד רק אם אביי ור' יוסי יסכימו. עם זאת, אצל אביי עצמו, איננו רואים כל סוג של אישור של כל הקודם זוכה. רק אנחנו רואים שאם אין שום דבר אחר לא ליד הגבול, אז הוא יכול לשים את הדבר שלו שם. אבל אחרי שמשהו יגיע, אנחנו לא יודעים מה אביי היה אומר