בדרך חזרה מהים עלה בדעתי לשאול מה לדעתי צריך להיות פשוט לענות, אבל אני באמת לא יודע מה יכולה להיות התשובה. בבא בתרא י''ז, אביי אומר שהמשנה צריך להיקרא: "צריך לשמור את בורו שלושת טפחים מכותל הבור של חברו", ולא "מבור חברו". זה נראה כמו הוכחה ישירה לרבא שצריך להחזיק חפץ שיכול לגרום נזק לשלושה טפחים מקו הגבול, גם כשאין עדיין כלום בצד השני. איך אביי יכול להבין את דבריו שלו לפי פסיקתו שאפשר לשים את הגורם לנזק ליד גבול שכנו עד שהשכן ישים שם משהו שיכול להינזק?(רבא אמר שצריך להרחיק את החפץ שלו שלושה טפחים מהגבול, והצהרה זו של אביי עוזרת לו ישירות.) אולם בהמשך הגמרא רבא מסביר את המשנה לפי ר' יוסי שהחפירה עצמה גורמת נזק. אני לא מבין איך זה עוזר לאביי. אם הוא מתכוון שהקיר עצמו נחשב לחלק מהבור שגורם נזק, אז הוא צריך לומר שהוא יכול לשים אותו ליד הגבול, והשכן השני צריך אז לשמור את הבור שלו ששה טפחים מהגבול. אם מצד שני, הוא מתכוון שרק חלול הבור הוא שגורם לנזק, אז הדרך שבה הוא קורא את המשנה היא ההפרכה הישירה שלו. הוא אמר שהוא יכול לשים משהו שגורם נזק ליד הגבול. לא שלושה טפחים מהגבול. יתרה מזאת, איך כל זה יכול להתייחס לגמרא בהמשך גישתו של רבינו יצחק שאומרת שאם אחד עשה משהו מעט לא בסדר על ידי הצבת החפץ שלו ליד הגבול, אז השני יכול לעשות את אותו הדבר. האם זה אומר שהקיר עושה את הנזק? אז זה כמו מה שהוא אמר. אבל אם הוא מתכוון לשקע הבור, אז שני הבורות יתחברו לבור אחד. אבל על זה כבר ענה רבא שהחפירה היא שגורמת לנזק. אבל עדיין, אני לא רואה איך זה עוזר לאביי