אני מבין שהמטרה העיקרית של שותפי ללמידה דיוויד ברונסון הייתה להבין את הגמרא. ולמעשה, הוא מצא שרבינו יצחק (נכדו של רש''י) החזיק לרוב במפתח לכך. [תוספות מבוססות בעיקר על ר' יצחק] ודוד אמר לי הרבה פעמים תוספות תמיד צודק. אני מתכוון לומר שהבנת כל הגישות השונות לגמרא לא הייתה הגיונית בעיניו. אלא מה שחשוב, זה להבין את הגמרא עצמו. ולמעשה, זוהי החובה העיקרית להבין את התורה שבכתב ותורה שבעל פה. אבל להבין מדוע החליט הבית יוסף על החוק מסוים, נראה לי חסר חשיבות. הסיבה שאני מרגיש כך היא שאין הכרעה ממשית בדין אחרי הגמרא. זה פתוח בגמרא עצמה: רבינא ורב אשי סוף הוראה. הם סוף האפשרות להכריע את הדין. אז כל מה שאנחנו יכולים לעשות, זה לראות איך התלמוד עצמו החליט. וכאן הדבר מתבלבל. העקרונות הקובעים את החוק אינם מפורטים במדויק. יש לנו בערובין את סדר התנאים – עם מי הולך הדין. קודם ר' יוסי, אחר כך ר' יהודה וכו'. ואז יש לנו עיקרון אחר, החוק הוא תמיד כמו סתם משנה שזה כמו ר' מאיר שבתחתית הרשימה של איך החוק הולך. אז יש לנו את החוק שאן הלכה כתלמיד במקום הרב. עם זאת, החוק הוא לפעמים כמו ריש לקיש במקום ר' יוחנן המורה שלו. יש לנו את דעת רוב שהיא כמו בית הלל חוץ מכל מסכת הוריות שכלה היא כמו בית שמאי (דעת המיעוט). יכולתי להמשיך עוד ועוד, אבל בעצם לגמרא עצמה, לא היה מעניין במיוחד לומר בגלוי איך החוק צריך להתנהל מלבד במקומות המעטים שבהם הגמרא עצמה אומרת בגלוי את ההחלטה הסופית. במקום זאת, נראה לי שהגישה הטובה ביותר היא כמו רב נחמן מברסלב, "אם אתה יכול למצוא דעה לסמוך עליה, אז אתה יכול לסמוך עליה". רב נחמן לא החזיק בריצה אחרי הגבלות נוספות (חומרות יתירות). אז יש לנו הדין הוא תמיד כמו הסמכות המאוחרת בסדר האמוראים לאחר נקודה מסוימת(בתרא), ובכל זאת יש יוצאים מן הכלל כמו העובדה שהדין הוא כמו רבא נגד אביי חוץ מיע''ל כג''ם למרות שאמוראים מאוחרים יותר חלקו. אף על פי שר' יוסף קרו החליט על החוק בשלחן ערוך, זה לא היה בגלל שהוא חשב שזוהי אובייקטיביות החוק. אלא כתב זאת כפשרה בין הספרדים שהולכים עם הרי''ף והרמב''ם והאשכנזים שהולכים עם הרא''ש. [וחוץ מזה, החוק שהוא החליט לא נמצא בשלחן ערוך (שאמור להיות סקירה מהירה), אלא בספר הבית יוסף על הטור]. הוא כתב בהקדמה לטור שהדרך בה הכריע את הדין בכתב אינה משום שחשב שזה מדויק, אלא משום שזאת הייתה דעת הרוב בין שלושת הגדולים הרי''ף רמב''ם ורא''ש. [אפשר להוסיף שהיעב''ץ (רב יעקב עמדן) כתב בתשובות שהוא שנא את כל החומרות המיותרות שהאשכנזים תמיד מוסיפים.]