zb19 B minor a midi file zb B minor nwc

בבא מציעא ל''ה ע''ב בתוספות

שוכר של בהמה משאיל אותה לשואל והיא מתה (בבא מציעא לה ע''ב). החכמים אומרים שהשוכר נשבע שזה קרה שלא באשמתו, והלווה משלם את השוכר. אולם, ר’ יוסי חולק על כך ושואל, "כיצד יכול השוכר לעשות עסקים עם בהמה של מישהו אחר?" ישנן שתי דרכים להבין זאת. התוספת על הדף אומרים שהטיעון זהה לזה המובא בהמשך הגמרא. (רב אידי בר אבין שאל את החכמים, "מדוע המשכיר לא יכול להגיד לשוכר, 'אני לא רוצה שתשבע'?" אביי ענה לו שהשבועה אינה הגורמת לקניין אלא מות הבהמה.) מתי מתרחשת העברת האחריות, בזמן השבועה או ברגע מות בעל החיים? (הר''ן (על הרי''ף) ושאר ראשונים חלוקים.) רב שך מביא את הרעיון של ר' אהרן קוטלר שטענה על תאונה בלתי נמנעת (אונסים גדולים) אינה טענה תקפה, אבל גם מראה כיצד ניתן לראות בה טענה תקפה. רב שך כתב שזה הוויכוח בין ר' יוסי לחכמים. לחכמים, אנו מתחילים בהנחה שהטענה של תאונה בלתי נמנעת (אונסים גדולים) תקפה. אנחנו רק דורשים שבועה כדי לוודא כפליים. כלומר, העברת האחריות הכספית התרחשה כשהחיה מתה. מבחינת ר' יוסי, הטענה כשלעצמה אינה נחשבת תקפה. לפיכך, הבעלים יכול לומר לשוכר לא להישבע, והוא יגבה ישירות מהלווה. הרקע כאן הוא ששוכר נשבע במקרה של תאונות בלתי צפויות (אונסים גדולים) אך שואל תמיד משלם ולא משנה מה היו הנסיבות הערה: בנוגע לדיון בין אביי ורב אידי בר אבין. המצב היה שרב אידי בר אבין שאל על חכמים, "למה לא להגיד שהמשכיר יגיד לשוכר, הבה נדלג על השבועה שלך, ואני אגבה עלות הבהמה ישירות מן השואל". אביי ענה לו שהשבועה היא לא מה שגורם לרכישה, אלא מות החיה. השאלה היא (שעל פני השטח), לא שבועה ולא מות החיה מקנים רכישה. רב שך ענה על כך בחלקו שהוויכוח בין ר' יוסי לחכמים הוא אותו ויכוח בין אביי לרב אידי; והוויכוח הזה תלוי בשאלה אם טענת אונס נחשבת טענה אפילו קודם השבועה. זה מסביר היטב את רב אידי, אבל זה עדיין משאיר אותי תוהה למה אביי התכוון. אני רוצה לענות על השאלה הזו עכשיו. אני חושב שאביי התכוון לומר שלא השבועה היא שגורמת לרכישה לשוכר. איך אנחנו יודעים את זה? כי אם יהיו שני עדים שהחיה מתה מעצמה ללא רשלנות מצד השואל או השוכר, אז השוכר לא יהיה חייב לשלם דבר לבעל החיה. לכן, רכישתו את ערך החיה אינה תלויה בשבועה, אלא בעובדה שאנחנו יודעים שהחיה מתה בגלל תאונה בלתי נמנעת, אונס גדול

Bava Metzia page 35b.

A hirer of an animal loans out the animal to a borrower and it dies, (Bava Metzia page 35b). The sages say the hirer takes an oath that it was not his fault, and the borrower pays the hirer. R Jose disagrees, and asks how can the hirer make business with someone else's animal? There are two ways of understanding this. Tosphot on the page says the argument is the same one as brought later in the Gemara. [Rav Adi bar Abin asked on the sages, "Why not just have the hirer tell the renter, 'Let us delete your oath, and I will deal with the borrower directly.'" Abye answered him the oath is not what causes the transfer but the death of the animal.] When does the transfer of responsibility happen, at the time of the oath or of the moment the animal died? (The Ran (on the Rif) and other Rishonim disagree.) Rav Shach brings the idea of Reb Aaron Kotler that a claim of an unforeseen accident is not a valid claim, but also shows how it can be considered a valid claim and that both R Yose, and the sages might agree with this. To rav shach this is the argument between R Yose and the sages. Thus, To the sages, we start off with the assumption that the claim of and unforeseen accident is valid. We just require an oath to make doubly sure. That is that the transfer of monetary responsibility happened when the animal died. To R jose the claim in itself is not considered valid. Thus, the owner can tell the hirer to not take an oath and he will collect from the borrower directly. ------------------------------------------------A שוכר of an animal loans out the animal to a שואל and it dies, (בבא מציעא ל''ה ע''ב). The חכמים say the שוכר takes an oath that it was not his fault, and the borrower pays the שוכר. HOWEVERר’ יוסי , disagrees, and asks "How can the שוכר make business with someone else's animal?" There are two ways of understanding this. תוספות on the דף says the argument is the same one as brought later in the גמרא. When does the transfer of responsibility happen, at the time of the oath or of the moment the animal died? (The ר''ן (on the רי''ף) and other ראשונים disagree.) רב שך brings the idea of ר' אהרן קוטלר that a claim of an unforeseen accident אונסים גדולים is not a valid claim, but also shows how it can be considered a valid claim and that both ר' יוסי, and the חכמים might agree with this. To me it seems best to say that that in itself is the exact argument between ר' יוסי and the חכמים. Thus, To the חכמים, we start off with the assumption that the claim of and unforeseen accident (אונסים גדולים)is valid. We just require an oath to make doubly sure. That is that the transfer of monetary responsibility happened when the animal died. To ר’ יוסי the claim in itself is not considered valid. Thus, the owner can tell the שוכר to not take an oath, and he will collect from the borrower directly. [The background here is that a hirerשוכר takes an oath in a case of unforeseen accidents אונסים גדולים but a borrower שואלalways pays no matter what the circumstances were.] I think to mention here that it is curious that R. Jose does not mention an oath, so it might be difficult to say the reasoning of Rav Adi bar Abin is the reasoning of R. Jose might be difficult. Also, I wanted to mention what Abaye meant by saying the death of the animal is what causes the transfer of responsibility. That is the difference between a loan and borrowing an animal. If the money of the loan is lost it makes no difference. The same responsibility to pay it back remains the same. but with borrowing an animal the death of the animal causes a new set of laws to be applied. Before it died the borrower had to give it back to the lender. But after it died, the familiar set of laws apply. A free guard swears for theft and loss. A paid guard pays for theft and loss, but swears when it is a case of large accidents like being accosted by armed robbers. A renter is the same. A borrower pays for everything.----------------------I think to mention here that it is curious that ר' יוסי does not mention an oath, so it might be difficult to say the reasoning of רב אידי בר אבין is the reasoning of ר' יוסי might be difficult. Also, I wanted to mention what אביי meant by saying the death of the animal is what causes the transfer of responsibility. That is the difference between a loan and borrowing an animal. If the money of the loan is lost it makes no difference. The same responsibility to pay it back remains the same. but with borrowing an animal the death of the animal causes a new set of laws to be applied. Before it died, the borrower had to give it back to the lender. But after it died, the familiar set of laws apply. A free guard swears for theft and loss. A paid guard pays for theft and loss, but swears when it is a case of large accidents like being accosted by armed robbers. A renter is the same. A borrower pays for everything.--------------------- \\\a further note concerning the discussion between Abaye and Adi bar Abin., (Rav Adi bar Abin asked on the sages, "Why not just have the hirer tell the renter, 'Let us delete your oath, and I will deal with the borrower directly.'" Abaye answered him the oath is not what causes the acquisition, but the death of the animal.) The question is on the surface, neither an oath nor the death of the animal confers acquisition. I answered this partly saying the argument between R. Jose and the sages is the same argument between Abaye and Rav Adi; and that argument is the same as the argument between Rav Shach and Reb Aaron Kotler. This explains Rav Adi well, however it still leaves me wondering what Abaye meant. I would like to answer this question now. I think Abaye meant to say that it is not the oath which causes acquisition to the renter. How do we know this? Because if there would be two witnesses that the animal died by itself with no negligence on the part of the borrower or renter, then the renter would not be required to pay anything to the owner of the animal. Therefore, his acquisition of the value of the animal does not depend on the oath but on the fact that we know the animal dies because of an unavoidable accident.----------------------a further note concerning the discussion between אביי andרב אידי בר אבין . THE CASE WAS רב אידי בר אבין asked on the sages, "Why not just have the hirer tell the שוכר, 'Let us delete your oath, and I will deal with the שואל directly.'" אביי answered him the oath is not what causes the acquisition, but the death of the animal. The question is ]on the surface[, neither an oath nor the death of the animal confers acquisition. Tosphot answered this partly saying the argument between ר' יוסי and the sages is the same argument between אביי and רב אידי; and that argument is the same as the question is if a claom of unavoidable accident is considered valid even before an oath is taken. that is- what do we think happened even before claims came. This explains רב אידי well, however it still leaves me wondering what אביי meant. I would like to answer this question now. I think אביי meant to say that it is not the oath which causes acquisition to the שוכר. How do we know this? Because if there would be two witnesses that the animal died by itself with no negligence[פשיעה] on the part of the שואל or שוכר, then the שוכר would not be required to pay anything to the owner of the animal. Therefore, his acquisition of the value of the animal does not depend on the oath, but on the fact that we know the animal dies because of an unavoidable accident אונס גדול .

zb18 midi file F Minor zb18 nwc file

בבא מציעא דף צ''ג ובפירוש הרמב''ן

בימי רב איסר מלצר, מישהו מצא עותק עתיק של פירוש הרמב''ן ובמהדורה הראשונה שלו, ר' מלצר כתב הערות. אבל בהערות האלה, הוא מחזיק שומר חינם משלם לניזק. אולם רב שך כתב לו ומראה שהרמב''ן כתב שתי גישות שונות, האחת בדף ל''ו והשנייה בדף צ''ג. בגישה אחת השומר משלם לבעל החיה, והוא (הבעלים) משלם לניזק. בגישה השנייה הוא משלם את הניזק. קשה לי להבין את זה, כי אנחנו לא רואים בשום מקום שאם החיה שהוא שומר עליה גורמת נזק, השומר חינם ששמר שמירה פחותה מחויב בכלל. אם האחריות כולה היא שמירה מינימלית, אז זהו. גם אם החיה אכן גורמת נזק, ובעל החיה צריך לשלם עבור נזקים אלה, אנחנו לא רואים בשום מקום שהשומר חינם משלם משהו. יהיה אשר יהיה, אני רוצה כאן להסביר את שתי הגישות הללו של הרמב"ן בצורה זו. הכל תלוי אם אנו אומרים שכל שומר צריך לשמור מפני האפשרות שהחיה עלולה לצאת ולגרום נזק. אבל אני לא חושב שזה מה שהרמב"ן מתכוון. אלא, אם לאחר מעשה, אם החיה אכן הלכה וגרמה נזק, אז אנחנו אומרים רטרואקטיבית, שהוא היה צריך לעשות שמירה מקסימלית. רואים זאת בברייתא בבבא קמא דף מ''ה. אם חיה ששומר חינם שומר הולכת והורגת מישהו (והחיה נהרג), הוא משלם כופר אבל לא את שווי החיה לבעלים. אם היה נדרש מלכתחילה (להישמר מפני אפשרות זו), אז היה נדרש לבצע שמירה מקסימלית, ולכן בכל מקרה היה מחויב כלפי בעל החיה לשלם עבורה. אבל לאחר העובדה שהחיה אכן הרגה, אנו אומרים רטרואקטיבית שהוא היה נדרש לבצע שמירה מקסימלית, ואם המקרה היה שהחיה תגרום נזקים אחרים, השומר היה משלם את הניזק ישירות. זהו הסבר לרמב"ן על בבא מציעא צ"ג. אבל אנחנו יכולים גם להבין ששומר חינם לעולם לא משלם את הניזק. אם יש נזק, אז בעל החיה משלם עבורו, וחובת הכופר היא לתשובה, לא לתשלום עבור נזקים. ואנחנו תמיד אומרים ששומר חינם נדרש לבצע שמירה מינימלית

Bava Metzia pg.s 36 and 93 in the commentary of the Ramban (Nachmanides)

In the days of Isar Meltzer someone found an ancient copy of the commentary of the Ramban and in the first published edition of it, Rav Meltzar wrote comments. But, in those comments he holds a free guard pays the damaged person, i.e., a guard loses the animal he was guarding and it goes and caauses damage. To whom does the guard pay, or to anyone? Maybe just the owner of the animal pays for the damage?) Rav Shach wrote to him showing that the Ramban wrote two different approaches, one on page 36 and the other on page 93. In one approach the guard pays the owner of the animal and he pays the damaged person. In the other approach he pays the damaged person. To me this is hard to understand because we do not see anywhere that if the animal he is guarding causes damage that the guard is obligated at all. If the whole responsibility is a minimum guarding, then that is that. Even if the animal does causes damage, and the owner of the animal has to pay for those damages, we do not see anywhere that the free guard pays anything.---- Be that as it may be, I would like here to explain these two approaches of the Ramban in this way. (It might have depended on if the court says any guard has to guard from the possibility that the animal might go out an cause damage, but I do not think that is what the Ramban intends.) Rather, if after the fact, if the animal has in fact gone and caused damage, then we say retroactively that he should have done maximum guarding. We see this in the braita in Bava Kama page 45 that says if an animal that a free guard is guarding goes and kills someone, he pays kofer (restitution), but not the value of the animal to the owner. If he had been required from the start to guard from this possibility, then he would have been required to do maximum guarding, and therefore would anyway be obligated to the owner of the animal to pay for it. But after the fact, that the animal did kill, we say retroactively that he was required maximum guarding and if the case would be of the animal causing other kinds of damage, the guard would pay the damaged person directly. that is an explanation of the ramban on page 93. but we can also understand that a free guard never pays the damaged person. if there is damage then the owner of the animal pays for it, the obligation of kofer is for repentance, not payment for damages. and we always say a free guard is required to di minimum guarding.-------------------------------------In the days of איסר מלצר ר' someone found an ancient copy of the commentary of the רמב''ן and in the first published edition of it, ר' מלצר wrote comments. But in those comments, he holds a שומר חינם pays TO the ניזק. HOWEVER, רב שך wrote to him showing that the רמב’’ן wrote two different approaches, one on דף ל''ו and the other on דף צ''ג. In one approach the guard pays the owner of the animal, and he הבעליםpays the ניזק. In the other approach he pays the ניזק. To me this is hard to understand because we do not see anywhere that if the animal he is guarding causes damage that the שומר חינם ששמר שמירה פחותה is obligated at all. If the whole responsibility is a minimum guarding, then that is that. Even if the animal does causes damage, and the owner of the animal has to pay for those damages, we do not see anywhere that the שומר חינם pays anything. Be that as it may be I would like here to explain these two approaches of the רמב’’ן in this way. It all depends on if אנחנו say any guard has to guard from the possibility that the animal might go out an cause damage. But I do not think that is what the רמב’’ן intends. Rather, if after the fact, if the animal has in fact gone and caused damage, then we say retroactively, that he should have donE maximum guarding. We see this in the ברייתא in בבא קמא דף מ''ה. If an animal that a שומר חינם is guarding goes and kills someone (והחיה נהרג) , he pays כופר but not the value of the animal to the owner. If he had been required from the start )to guard from this possibility(, then he would have been required to do maximum guarding, and therefore would anyway be obligated to the owner of the animal to pay for it. But after the fact, that the animal did kill, we say retroactively that he was required maximum guarding and if the case would be of the animal causing other kinds of damage, the guard would pay the ניזק directly. That is an explanation of the רמב’’ן on בבא מציעא צ''ג. But we can also understand that a שומר חינם never pays the ניזק. If there is damage, then the owner of the animal pays for it, the obligation of כופר is for repentance, not payment for damages. And we always say a שומר חינם is required to dO minimum guarding.

בבבא קמא כ''ב בבא קמא דף כ''ב, ר' יוחנן טוען שאחריות על היזק של אש היא בגלל חיציו. אבל לריש לקיש אש מחויבת בנזקים משום ממונו. האם חובת שמירת בעל חי כדי שלא ייצא ויגרום נזק היא על האדם שבתחום שלו נמצא בעל החי ובאחריותו (שומר), או שמא חובה זו על הבעלים? אם זה על הבעלים כנראה שזאת שיטת ריש לקיש. יש ברייתא בבבא קמא דף מ''ה שאומרת שיש ארבעה סוגי שומרים, שומר חינם, שומר שכר, שוכר, ושואל. אם בעל החי הולך והורג מישהו, כולם צריכים להביא את הכופר והבעל חי נהרג, והשומרים משלמים את עלות בעל החי לבעלים. עם זאת, השומר חינם אינו חייב לשלם לבעלים את עלות בעל החי משום שהוא עשה את חובת השמירה שלו. הגמרא שם אומרת שהמקרה הוא שבו כל אחד שמר על החיה עם המינימום שמירה פחותה. אם הייתה חובה על השומר חינם לשלם פיצויים לניזק (מכיוון שהחיה הייתה ברשותו ובאחריותו), אז הוא לא היה פטור מעלות החיה. אלא, אנו רואים שהבעלים הוא זה שמשלם פיצויים [כמו ריש לקיש, והאחריות לפיצויים היא על הבעלים, לא האדם ששומר על החיה כפי שברור ברמב"ם עצמו בתחילת ה' ניזקי ממון וזה לשונו, "כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהיזיקה הבעלים חייבין לשלם שהרי ממונם הזיק." אבל יש להקשות על זה בגלל שהרמב''ם פסק כר' יוחנן. וצ''ל כמו הגר''א שר' יוחנן גם מסכים עם ריש לקיש.]. ההיגיון כאן הוא שאם המקרה לא היה של הריגה, אלא של החיה שגורמת נזק, ולשומר חינם הייתה חובה כלפי אנשים שהחיה גרמה להם נזק, אז הוא היה נדרש לעשות המקסימלית שמירה מעולה כמו שאר השומרים. ואז היה חייב גם לשלם עלות החיה. אלא מכאן רואים שהחיוב שמירה על הבעלים

In Bava Kama page 22 R. Yochanan holds the liability of fire is because of his arrows. But to Reish Lakish fire is obligated in damages it belongs to him. Neither say openly whether the obligation of guarding an animal so that it will not go out and cause damage is on the person in whose domain the animal is, or the owner. But a braita in Bava Kama page 45 says there are four types of guards, free, for pay, a renter, and a borrower. If the animal goes and kills someone, they all have to bring the kofer [restitution] and the animal is killed, and the guards pay the cost of the animal to the owner. However, the unpaid guard does not have to pay the owner for the cost of the animal because he did his obligation of guardianship. The gemara there says the case is where each one guarded the animal with minimum confinement. If the there would be an obligation on the unpaid guard to pay damages because the animal was in his domain and guardianship, then he would not be exempt from the cost of the animal. Rather, we see it is the owner who pays damages [like Reish Lakish, and the liability of damages is on the owner, not the person guarding the animal as is clear in the Rambam himself in the beginning of law of damages ] The other guards would pay back the owner, but not the unpaid guard. The reasoning here is if the case was not of killing, but of the animal causing damage, and the unpaid guard had an obligation to people that the animal caused damage to, then he would be required to do maximum confinement like the other guards.---------------------------------In בבא קמא ר' יוחנן holds the liability of fire is because of his arrows. But to ריש לקיש fire is obligated in damages because ממונו. does the obligation of guarding an animal so that it will not go out and cause damage is on the person in whose domain the animal is, or is that obligation on the owner? A ברייתא in בבא קמא דף מ''ה says there are four types of guards, free, for pay, a renter, and a borrower. If the animal goes and kills someone, they all have to bring the כופר [restitution] and the animal is killed, and the guards pay the cost of the animal to the owner. However, the unpaid guard does not have to pay the owner for the cost of the animal because he did his obligation of guardianship. The גמרא there says the case is where each one guarded the animal with minimum confinement שמירה פחותה . If the there would be an obligation on the unpaid guard to pay damages because the animal was in his domain and guardianship, then he would not be exempt from the cost of the animal. Rather, we see it is the owner who pays damages (and thus decided the רמב''ם himself in the beginning of ה' ניזקי ממון.] The other guards would pay back the owner, but not the unpaid guard. The reasoning here is if the case was not of killing, but of the animal causing damage, and the unpaid guard had an obligation to people that the animal caused damage to, then he would be required to do maximum confinement שמירה מעולה like the other guards.

zb17 midi D minorzb17 nwc file d minor

בבא מציעא דף צ''ז ע''ב וכתובות דף י''ב

הייתי בדרך חזרה מהים וחשבתי על בבא מציעא דף צ''ז ע''ב וכתובות דף י''ב ופתאום עלה בדעתי מה שאני חושב שזו בעיה אמיתית. בבא מציעא אנו אומרים ודאי וספק, ודאי אינו עדיף, ברי ושמא לאו ברי עדיף. זה ויכוח שם, אבל החוק הוא ודאי לא טוב יותר. אפשר לומר שאולי זה בגלל חזקת ממון. {המקרה שם הוא שיש שני אנשים מגיעים לבית המשפט. אחד אומר שאתה חייב לי חמישים שקלים. השני אומר שאני לא יודע.)} עם זאת, בכתובות י''ב הרמב''ן, הרשב''א והרבינו יונה כולם אומרים שכאשר כלה טרייה אומרת שנאנסה לאחר האירוסין, היא מאמינה מבחינת הכתובה, וגם, היא מותרת לבעלה, אף על פי שחזקת ממון שפועלת נגדה. ובכל זאת, הגמרא מביאה שהסיבה שהיא מאמינה היא משום שוודאי וספק, ודאי עדיף, ברי ושמע ברי עדיף. ולמרות שהרמב''ם אינו הייתי בדרך חזרה מהים וחשבתי על בבא מציעא דף צ''ז ע''ב וכתובות דף י''ב ופתאום עלה בדעתי מה שאני חושב שזו בעיה אמיתית. בבא מציעא אנו אומרים ודאי וספק, ודאי אינו עדיף ברי ושמא לאו ברי עדיף. זה ויכוח שם, אבל החוק בטוח שהוא לא טוב יותר. אפשר לומר שאולי זה בגלל יזקת ממנן. {המקרה שיש שני אנשים מגיעים לבית המשפט. אחד אומר שאתה חייב לי חמישים שקלים. השני אומר שאני לא יודע.)} עם זאת, בכתובות י''ב הרמב''ן, הרשב''א והרבינו יונה כולם אומרים שכאשר כלה טרייה אומרת שנאנסה לאחר האירוסין, היא מאמינה מבחינת הכתובה, וגם, היא מותרת לבעלה, ויש גם חזקת ממון שפועלת נגדה. ובכל זאת, הגמרא מביאה שהסיבה שהיא מאמינה היא משום שוודאי וספק, ודאי עדיף, ברי ושמע ברי עדיף. ולמרות שהרמב''ם אינו מתיר אותה לבעלה אם הוא כהן מכיוון שהיחסים היו יכולים להיות לאחר האירוסין (מרצונה, או שלא ברצונה, היא אסורה לו), ועדיין היא מקבלת את הכתובה----------------------------------ברצוני להוסיף כאן שההבחנה של תוספות של "ברי טוב כנגד שמה חלש עדיף" לא תעזור כאן, משום שהספק של הבעל חזק, בעוד שהוודאות שלה חלשה. הסיבה לכך היא שהיא יודעת שהוא לא היה שם כדי לסתור את טענתה. (הוא אומר שלא מצא אותה בתולה, והיא אומרת משאירסתני נאנסתי.) כמו כן, חזקת הגוף לא תעזור כאן, משום שאם נלך לפי חזקת הגוף, זה ידחה את הזמן בו היא קיימה יחסי מין מאוחר ככל האפשר, וזה אומר שזה היה אחרי האירוסין שלה. יתר על כן, אם נלך לפי חזקת הגוף, זה יהפוך את אשת ישראלי לאסורה גם עבורו, משום שנדע שקיום יחסי המין היה אחרי האירוסין ולכן יהיה רק ספק אחד, כלומר אם זה היה מרצונה או בניגוד לרצונה. (ולכן היא אסורה) יתר על כן, דעתו של הרמב"ם כאן מבלבלת אותי, כי מצד אחד אנו מאמינים לה כדי לתת לה את הכתובה, אך היא עדיין אסורה לבעלה כהן------------------מצד אחד, הגמרא בדף י'ב עונה על השאלה הזאת בעובדה שיש לה מיגו, היא יכלה לומר שאיבדה את הבתולים שלה בגלל משחק גס בילדותה. עם זאת, הגמרא אומרת גם שחזקת בתולה היא זו שמקנה לה את הכתובה. משמעות הדבר היא שחזקת הגוף מבטלת את טענת הבעל, ואנו מאמינים לטענתה. זה מתיישב עם תוספת בדף ט' שחזקת הגוף דוחפת את זמן הקיום המין לאחר האירוסין. עם זאת, שם זה משמש כסיבה לאסור אותה לבעלה, וגם צריך לשמש כדי לאסור אותה לבעלה הישראלי. ואולי זו בדיוק הסיבה של הרמב"ם שהיא מקבלת את הכתובה אבל עדיין אסורה לבעלה

I was on my way back from the sea and thinking about Bava Metzia page 97 and Ketuboth page 12 and suddenly it occurred to me what I think is a real problem. In Bava Metzia we say certain and doubt, certain is not better [r nachman and r. yochanan]. It is an argument there, but the law is certain is not better. You could say maybe that is because status of money. {The case there is two people come to court. One says you owe me 50 shekels. The other says I do not know.)} However, in Ketuboth page 12 the Ramban, Rashba and Rabbainu Yona all say when a newly married bride says she was raped after the engagement she is believed in terms of the Ketuba and also, she is permitted to her husband, and there is also status of money working against her. Still, the Gemara brings that the reason she is believed is because certain and doubt, certain is better. And though the Rambam does not permit her to her husband who is a kohen since the sex might have been after the engagement (willingly, or not she is forbidden to him,) still she gets the ketubah.------------------------------------I was on my way back from the sea and thinking about בבא מציעא דף צ''ז ע''ב and כתובות דף י''ב and suddenly it occurred to me what I think is a real problem. In בבא מציעא we say certain and doubt, certain is not better ברי ושמא לאו ברי עדיף. It is an argument there, but the law is certain is not better. You could say maybe that is because יזקת ממנן. {The case there is two people come to court. One says you owe me חמישים shekels. The other says I do not know.)} However, in כתובות י''ב the רמב''ן, רשב''א and רבינו יונה all say when a newly married bride says she was raped after the engagement she is believed in terms of the כתובה and also, she is permitted to her husband, and there is also חזקת ממון working against her. Still, the גמרא brings that the reason she is believed is because certain and doubt, certain is better, ברי ושמא ברי עדיף . And though the רמב''ם does not permit her to her husband who is a כהן since the sex might have been after the engagement (willingly, or not she is forbidden to him,) still she gets the כתובה.------I would like to add here that the distinction of Tosphot of a good doubt and a weak certainty, will not help here because the doubt of the husband is strong, while her certainty is weak. the reason is because she knows he was not there to be able to contradict her claim. Also, status of the body will not help here because if we go by status of the body, that would push the time that she had sex as late as possible and that means it would have been after her engagement. Furthermore, if we go by status of the body that would make the wife of a Israeli also forbidden to him because we would know that that of sex would have been after the engagement and therefore there would be only one doubt, i.e. if it was willingly or against her will. furthermore, the opinion of the Rambam here is confusing to me because on one hand we believe her to give her the ketubah but she is still forbidden to her kohen husband.-------------------I would like to add here that the distinction of תוספות of ברי טוב כנגד שמא חלש עדיף , will not help here because the doubt of the husband is strong, while her certainty is weak. The reason is because she knows he was not there to be able to contradict her claim. Also, חזקת הגוף will not help here because if we go by חזקת הגוף, that would push the time that she had sex as late as possible and that means it would have been after her engagement. Furthermore, if we go by חזקת הגוף that would make the wife of a ישראלי also forbidden to him because we would know that that of sex would have been after the engagement and therefore there would be only one doubt, i.e. if it was willingly or against her will. furthermore, the opinion of the רמב''ם here is confusing to me because on one hand we believe her to give her the כתובה but she is still forbidden to her כהן husband.----on one hand the gemara on page 12 answers this very same question with the fact that she has a migo, she could have said she lost her hymen because of rough play when she was a child. However, the gemara also says the status of a virgin is what gets her the ketubah. That means the status of the body cancels the plea of the husband, and we believe her claim. This goes with Tosphot on page 9 that holds because of status pf the body we push the time of sex to be after she was engaged. however, there it is used as a reason to forbid her to her husband the kohen and also ought to be used to forbid her even to her Israeli husband. And perhaps that is the exact reasoning of the Rambam that she gets the ketubah but is still forbidden to her husband-----------------------on one hand the גמרא on דף י''ב answers this very same question with the fact that she has a migo, she could have said she lost her בתולים because of rough play when she was a child. However, the גמרא also says the חזקת בתולה is what gets her the כתובה. That means the חזקת הגוף cancels the טענה of the husband, and we believe her claim. This goes with תוספות on דף ט' that holds because of חזקת הגוף we push the time of sex to be after she was engaged. However, there it is used as a reason to forbid her to her husband the כהן and also ought to be used to forbid her even to her ישראלי husband. And perhaps that is the exact reasoning of the רמב''ם that she gets the כתובה but is still forbidden to her husband ]

היום אני רוצה לענות על השאלה ששאלתי אתמול על רב שמואל רוזובסקי. במידה רבה, הוא עונה על השאלה בעצמו. הוא אומר שהתוספת בכתובות ע''ה ע"ב (תוספת רביעית בדף, המילים הראשונות "אבל היכא") הולכת כמו ר' יהושע. וזה פחות או יותר עונה על השאלה. לכן הוא יכול לומר שהגמרא בנידה דף ב' ע"ב הולכת כמו התנא קמא של ר' יהושע. במקרה שיש שערה לבנה נמצאת בכתם של צרעת. לא ידוע אם זה קרה לפני הנגע, ולכן האדם אינו טמא, או שאולי זה קרה אחרי שהנגע הופיע ולכן האדם הוא טמא. חכמים אמרו שזהו מקרה של ספק ור' יהושע אמר שהאדם טהור. אז אנחנו רואים את החכמים מחזיקים בחזקה של הגוף וחזקה של דין מבטלים זה את זה. כך נענית השאלה מנידה ב' ע''ב. היום אני רוצה לענות על השאלה ששאלתי אתמול על רב שמואל רוזובסקי. במידה רבה, הוא עונה על השאלה בעצמו. הוא אומר שהתוספת בכתובות עה ע"ב (תוספת רביעית בדף, המילים הראשונות "אבל איפה") הולכת כמו ר' יהושע. וזה פחות או יותר עונה על השאלה. לכן הוא יכול לומר שהגמרא בנידה דף ב' ע"ב הולכת כמו התנא קמא של ר' יהושע. במקרה שיש שערה לבנה נמצאת בכתם של צרעת. לא ידוע אם זה קרה לפני הכתם ולכן האדם אינו טמא, או שאולי זה קרה אחרי שהכתם הופיע ולכן האדם הוא טמא. חכמים אמרו שזהו מקרה של ספק ור' יהושע אמר שהאדם טהור. אז אנחנו רואים את החכמים מחזיקים בחזקה של הגוף וחזקה של דין מבטלים זה את זה. כך נענית השאלה מנידה ב' ע''ב. התקווה נמצאה חסרת נפח מתאים וזהו גוף חזק שאנו דוחפים קדימה בזמן. מי שטבל יש לו חזקת דין אם כן, כל אחד מבטל את השני, ונשארנו עם חזקה של השתא שגם דוחקת את החוסר אחורה בזמן, ולכן האוכל שהוכן עליו הוא בהחלט טמא. זה עונה בבירור לשאלתי על רב שמואל כי הגמרא בנידה מחזיקה חזקה של דין יכולה לעמוד לפני חזקה של גוף לפי התנא קמא. השאלה היחידה בעניין זה היא שקשה להבין מהי הגישה הכללית של ר' יהושע. בכתובות הוא מתווכח עם רבן גמליאל. המקרה הוא שאישה מגיעה לבית המשפט ואומרת שהיא לא בתולה אבל הסיבה היא כי היא נאנסה. רבן גמליאל אומר שהיא מאמינה והגמרא אומרת שהסיבה היא חזקה של הגוף ומיגו. ור' יהושע חולק על כך. אז שם הוא לא תומך בחזקה של הגוף בניגוד למה שהוא אומר בכתובות דף ע''ה. כמו כן, אני רוצה להוסיף כאן שהמקרה של דף ט' קשה להבנה. שם נאמר שאם הבעל החדש הכהן יבוא לבית המשפט וטוען שלא מצא אותה בתולה, היא אסורה לו. אבל מה יקרה אם אז היא תגיד, "כן, לא הייתי בתולה, כי נאנסתי אחרי האירוסין", והחוק הוא כמו רבן גמליאל שהיא מאמינה ויש שאומרים שהיא מותרת אפילו לבעלה (ר'יונה, רמב''ן, רשב''א). מה יהיה החוק? האם היא כבר אסורה לו וזה לא ניתן לשנות? המקווה נמצאה חסרת נפח מתאים וזהו חזקת הגוף שאנו דוחפים קדימה בזמן. מי שטבל יש לו חזקת דין אם כן, כל אחת מבטלת את השניה, ונשארנו עם חזקה של השתא שגם דוחקת את החוסר אחורה בזמן, ולכן האוכל שהוכן עליו הוא בהחלט טמא. זה עונה בבירור לשאלתי על רב שמואל כי הגמרא בנידה מחזיקה חזקה של דין יכולה לעמוד לפני חזקה של גוף לפי התנא קמא. השאלה היחידה בעניין זה היא שקשה להבין מהי הגישה הכללית של ר' יהושע. בכתובות הוא מתווכח עם רבן גמליאל. המקרה הוא שאישה מגיעה לבית המשפט ואומרת שהיא לא בתולה אבל הסיבה היא כי היא נאנסה. רבן גמליאל אומר שהיא מאמינה והגמרא אומרת שהסיבה היא חזקה של הגוף ומיגו. ור' יהושע חולק על כך. אז שם הוא לא תומך בחזקה של הגוף בניגוד למה שהוא אומר בכתובות עמוד 75. כמו כן, אני רוצה להוסיף כאן שהמקרה של דף ט' קשה להבנה. שם נאמר שאם הבעל החדש הכהן יבוא לבית המשפט וטוען שלא מצא אותה בתולה, היא אסורה לו. אבל מה יקרה אם אז היא תגיד כן, לא הייתי בתולה כי נאנסתי אחרי האירוסין והחוק הוא כמו רבן גמליאל שהיא מאמינה ויש שאומרים שהיא מותרת אפילו לבעלה. מה יהיה החוק? האם היא כבר אסורה לו וזה לא ניתן לשנות. שוויא עלין חתיכה של איסור. -----------------------אחרי שכתבתי את הפסקה הנ"ל ראיתי את הרא"ש בכתובות פרק א', פסקה י"ח, שם הוא מביא את ר' יונה, ועכשיו אני רואה שר' יונה הרמב"ן והרשב"א קובעים שאם היא סותרת את דברי הבעל, אין להאמין לה, והיא אסורה לו. אבל אם היא אומרת שקיימה יחסי מין לפני האירוסין, אז היא מותרת לו. היא מאמינה. הרמב"ם קובע שברגע שהוא אומר שהוא מצא אותה לא בתולה, היא אוטומטית אסורה לו, אבל היא מקבלת את המתים זוז כתובה. הדבר שעדיין קשה לי הוא שרבן גמליאל מדבר רק על אשתו של ישראלי. שם היא אומרת שהיא נאנסה לאחר האירוסין ומאמינים לה. אבל הוא לא הזכיר את המקרה של אשתו של כהן. אני חושב שזה מובן שגם יאמינו לה אם היא תגיד שהמעשה המיני היה לפני האירוסין, אבל הוא לא מזכיר את זה. ואני לא בטוח למה יאמינו לה. טענתה סותרת את מעמדה של הגופה-חזקת הגוף

Today I would like to answer the question I asked yesterday on Rav Shmuel Rozovski. To a large degree, he answers the question himself. He says that the Tosphot in Ketuboth 75b (forth Tosphot on the page, first words “but where”.) is going like R Joshua. And that pretty much answers the question. He can therefore say that the Gemara in Nida page 2b is going like the tana kama of R Joshua. case there is a white hair is in a spot of leprosy. It is not known whether it came before the spot and therefore the person is not impure, or perhaps it came after the spot appeared and therefore the person is impure. The sages said it is a case of doubt and R Joshua said the person is pure. so, we see the sages hold a status of the body and status of law cancel each other. Thus, the question from Nida is answered. Thee mikve was found lacking the right volume and that is status of the body which we push forwards in time. Thus, we would say the mikve lacked the right volume after the person was tovel the person that dunked has status of being impure which cancels that a status of law and we say he remained impure. 99So, each cancels the other and we are left with status of now which also pushes the lack backwards in time and so the food that was prepared on it is definitely impure. This clearly answers my question on Rav Shmuel because the gemara in Nida holds a status of law can stand before a status of body according to the sages. The only question on this is that it is hard to figure out what the general approach of r Joshua is. In Ketuboth he argues with Raban Gamliel . The case is a woman comes to court and says she was found to be not a virgin but the reason is because she was raped. Raban Gamiel says she is believed and the Gemara says the reason is status of the body and a migo. R Joshua disagrees there. So there he does not hold with status of the body as opposed to what he says in Ketuboth page 75. Also I might add here that the case of page 9 is hard to understand. It says if the new husband comes to court and claims he did not find her to be a virgin, she is forbidden to him. But what would happen if right then she says yes, I was not a virgin because I was raped after the engagement and the law is like Raban Gamliel that she is believed and some (ramban, rashba, rabainu yona) says she is even permitted to her husband. What would be the law? Is she already forbidden to him and that cannot be changed? --------After writing the above paragraph I saw the Rosh in Ketuboth chapter one, paragraph 18 where he brings Rabbainu Yona, and now I see that R Yona the Ramban and Rashba hold if she contradicts the husband she is not believed and she is forbidden to him. But if she says she had sex before the engagement then she is permitted to him. She is believed. The Rambam holds once he says he found her to not be a virgin she is automatically forbidden to him but she gets the 200 zuz ketubah. The thing that I am still curious about is that Raban Gamliel is only talking about the wife of a Israeli. There she says she was raped after the engagement and is believed. But he did not mention the case of the wife of a kohen. I think it is understood that she also would be believed if she says the act of sex was before the engagement but that is not mentioned by him. And I am not sure why she would be believed. Her plea goes against status of the body. ___________________________________________Today I would like to answer the question I asked yesterday on רב שמואל Rozovski. To a large degree, he answers the question himself. He says that the תוספות in Ketuboth 75b (forth תוספות on the page, first words “but where”.) is going like ר' יהושע. And that pretty much answers the question. He can therefore say that the Gemara in Nida page 2b is going like the תנא קמא of ר' יהושע. THE case there is a white hair is in a spot of leprosy. It is not known whether it came before the spot and therefore the person is not טמא, or perhaps it came after the spot appeared and therefore the person is טמא. The sages said it is a case of doubt and ר' יהושע said the person is pure. so, we see the חכמים hold a חזקה of the body and חזקה of דין cancel each other. Thus, the question from נידה ב' ע''ב is answered. The מקווה was found lacking the right volume and that is חזקת הגוף which we push forwards in time. מי שטבל יש לו חזקת דיןSo, each cancels the other, and we are left with חזקה of השתא which also pushes the lack backwards in time, and so the food that was prepared on it is definitely טמא.This clearly answers my question on רב שמואל because the גמרא in נידה holds a חזקה of דין can stand before a חזקה of גוף according to the תנא קמא. The only question on this is that it is hard to figure out what the general approach of ר' יהושע is. In כתובות he argues with רבן גמליאל. The case is a woman comes to court and says she was found to be not a virgin but the reason is because she was raped. רבן גמליאל says she is believed and theגמרא says the reason is חזקה of the body and a מיגו. AND ר' יהושע disagrees there. So there he does not hold with חזקה of the body as opposed to what he says in כתובות page 75. Also, I might add here that the case of page 9 is hard to understand. It says if the new husband comes to court and claims he did not find her to be a virgin, she is forbidden to him. But what would happen if right then she says yes, I was not a virgin because I was raped after the engagement and the law is like רבן גמליאל that she is believed and some says she is even permitted to her husband. What would be the law? Is she already forbidden to him and that cannot be changed?----------------After writing the above paragraph I saw the רא''ש in כתובות chapter one, paragraph 18 where he brings ר' יונה, and now I see that ר' יונה the רמב''ן and רשב''א hold if she contradicts the husband, she is not believed, and she is forbidden to him. But if she says she had sex before the engagement, then she is permitted to him. She is believed. The רמב''ם holds once he says he found her to not be a virgin, she is automatically forbidden to him, but she gets the מאתיים זוז כתובות. The thing that I am still curious about is that רבן גמליאל is only talking about the wife of a Israeli. There she says she was raped after the engagement and is believed. But he did not mention the case of the wife of a kohen. I think it is understood that she also would be believed if she says the act of sex was before the engagement, but that is not mentioned by him. And I am not sure why she would be believed. Her plea goes against status of the body.

בכתובות דף ט'

ברצוני להביא כאן את הנושא בכתובות דף ט' ואת גישתו של רב שמואל רוזובסקי (חידושי ר' שמואל על כתובות, פרק י''ב, חלק י'), ולאחר מכן לשאול שאלה על גישה זו. ר' שמואל מביא את ר' שמשון בן אברהם (רשב''א) בכתובות דף ע''ה ע''ב (תוספות מילה ראשונה "אבל"). הוא מסביר את ר' שמשון בצורה מסוימת, ואני חושב שאני יכול להראות שההסבר של ר' שמואל שונה ממה שכיוון ר' שמשון. הנושא הוא האמירה של ר' אלעזר שכאשר כהן בעלה הטרי של אישה אומר שהוא מצא שהיא לא בתולה, אז האישה אסורה עליו. הגמרא מסבירה שזה בגלל שיש ספק מתי היא קיימה יחסי מין. אם לפני האירוסין, היא מותרת. אם אחרי האירוסין, היא אסורה. מכיוון שזה ספק, היא אסורה. תוספות שואלים על כך: האם לא היא צריכה להיות מותרת משום חזקה של מותרת לכהן (כשרה לכהונה)? תשובה, יש חזקה כנגד זה. כלומר חזקה של הגוף. ר' עקיבא איגר שואל, "יש לה להיות מותרת משום שיש שתי חזקות כנגד אחת", כלומר חזקה של להיותה מותרת לכהן, וחזקה שעכשיו נמצא שהיא לא בתולה, ולכן אנו דוחים זאת אחורה בזמן ככל האפשר בדיוק כמו במקרה של מקווה בנידה עמוד ב'. ר' עקיבא איגר עונה על שאלתו בצורה מסוימת. אבל רב שמואל רוזובסקי שם לב שתוספות שואלת את אותה השאלה בכתובות דף ע''ה ע''ב לגבי מקרה שונה. שם נמצאה אישה עם מום, ואיננו יודעים מתי קיבלה אותו (לפני האירוסין או אחרי)? אם אחרי האירוסין, אז האירוסין תקפים. אם לפני כן, אז האירוסין פסולים. שם היא הייתה בספק אלמלא חזקה של כסף. לכן תוספות שואלת: אבל יש שתי חזקות, כלומר, הרי מום כאן, והחזקה של פנויה. שתיהן דוחות את הזמן שבו קיבלה את המום להיות לפני האירוסין. כנגד זה יש חזקה של הגוף שגופה נשאר אותו הדבר עד הרגע האחרון שאנו יודעים אחרת. לכן, היא לא נשואה. ר' שמשון אומר שחזקה של פנויה היא לא כלום לעומת חזקה של הגוף. ר' שמואל רוזובסקי אומר שר' שמשון מתכוון לומר שחזקה של דין היא לא כלום לעומת חזקה של הגוף. אולם אם כך מתכוון ר' שמשון, הרי זה סותר את התוספות בכתובות דף ט' וגמרא נידה ב' ע''ב. תוספות מחזיקים חזקה של הגוף וחזקה של כשרה לכהונה מבטלות זו את זו, ולכן אשת הכהן תיאסר בספק. אם היה הדבר שחזקה של דין היא לא כלום לעומת חזקה של הגוף, אז לא יהיה מה לעמוד נגד חזקה של הגוף חוץ מחזקה של עכשיו שגם לרב וגם שמואל בקידושין דף ע''ט מחזיקים שזו לא יכולה לעמוד בפני עצמו בפני חזקה מעיקרא. וכן אומר הגמרא נידה ב' ע''ב שהסיבה שהטהרות שהוכנו על מקוה שנמצאה חסרת נפח מתאים הן טמאות משום שתי חזקות כנגד אחת, דהיינו חזקה של האדם שטבל לתוך המקוה, וחזקת השתא כנגד חזקה מעיקרא של מקוה. שם שתי החזקה עבדו יחד כדי שהאוכל יהיה מאה אחוז טמא, לא טמא בגלל ספק. וחזקה של האדם שהוא טמא היא חזקה בדין. יש עוד שאלות בנושא, אבל שכחתי את רובן. אדרבא, עלינו לומר שמשמעות ר' שמשון היא שהחזקה של אי נשויה (פנויה) אינה חזקה כלל. אין חזקה כזו. זה פשוט היעדר חזקה. כך הוא עונה לשאלה בכתובות דף ע''ה, ואין לזה קשר לנושא שלנו בכתובות דף ט' שם תוספות עוסקת בחזקה של הכשר לכהן, והיא חזקה. ואין לזה קשר לגמרא בנידה דף ב' שחזקה של האדם שהוא טמא עד שנכנס למקוה היא חזקה. אז עכשיו תוספות נשאר הגיוני לחלוטין. בכתובות דף ט' יש לנו חזקה אחת של הגוף כנגד חזקה של הכשר לכהן, ומבטלות זו את זו, ולכן היא בספק. בנידה יש לנו שתי חזקות, האחת של חזקת השתא, והשנייה האדם שהוא טמא, וכך מבטלות את החזקה האחת של מקוה, ולכן האוכל הוא מאה אחוז טמא, וזה לא בספק, אלא בוודאות

Ketuboth page 9

I would like to bring here the subject in Ketuboth page 9 and the approach of Rav Shmuel Rozovski of Ponovitch [Hidushim of Rav Shmuel, Ketuboth, Chapter 12, section 10], and then to ask a question on that approach. Rav Shmuel brings Rabbainu Shimshon ben Avraham in Ketuboth page 75b (Tosphot first word "But"). He explains Rav Shimshon in certain way, and I think I can show that the explanation of Rav Shmuel is different than what R Shimshon means. The subject is the statement of R. Elazar that when the kohen, a newly married husband of a woman says he found her to not be a virgin, the woman is then forbidden to him. The Gemara explains that this is because it is doubtful when she had sex. If before the engagement she is permitted. If after the engagement, she is forbidden. Since this is a doubt, she is forbidden. Tosphot asks on this should not she be permitted because a status of being permitted to a kohen? Answer: there is a status quo against this. That is status of the body. R. Akiva Eiger asks, “she should be permitted because there are two statuses against one”, i.e., status of being permitted to a kohen, and status that now she has been found to not be a virgin, and therefore we push that back in time as far as possible just like the case of the mikve in Nida page 2. R Akiva Eiger answers his question in a certain way. But Rav Shmuel takes note that Tosphot asks the identical question in Ketuboth page 75 about a somewhat different case. There a woman was found to have a blemish, and we do not know when she got it, (before the engagement or after)? If after the engagement, then the engagement is valid. If before, then the engagement is invalid. There she would be in doubt if not for status of money. So Tosphot asks: but there are two statuses, i.e., behold a blemish is here, and the status of her not being married. Both push off the time she got the blemish to be before the engagement. Against that there is the status of the body that her body stayed the same until the last minute that we know about. So, she ought to be not married. Rabainu Shimshon says status of not being married is nothing compared with status of the body. R Shmuel Rozovski says R. Shimshon intends to say that status of law is nothing compared with status of the body. However, if this is what R Shimshon means, then this contradicts the Tosphot in Ketuboth page 9 and the Gemara Nida page 2. Tosphot holds status of the body and status of being permitted to kohen cancel each other in so far as the wife of a kohen will be forbidden by a doubt. If it would be the case that status of law is nothing compared with status of the body, then there would be nothing to stand against status of the body except status of now which both to Rav and Shmuel in Kidushin 79 cannot stand by itself before that of the body. Also, the gemara says the reason the pure food prepared on a mikve that was found lacking the proper volume is impure is because two statues against one, i.e., status of the person who dunked into in the mikve and status of now against status of the mikve. There both statuses worked together to make the food to be 100 percent impure, not impure because of doubt. And staus of the man being impure is status in law. There are more questions on this but I forgot most of them. Rather we must say that Rav Shimshon means the status of not being married is not a status at all. There is no such status. It is rather just an absence of status. That is how he answer the question in Ketuboth page 75, and that has no connection with out subject in Ketuboth page 9 where Tosphot deals with a status of being permitted to a kohen, and that is a status. And that has no connection with the gemara in Nida page 2 where the status of the person being impure until he has gone into the mikve is a status. So, now everything Tosphot stays makes perfect sense. In Ketuboth page 9, we have one status of the body against status of being permitted to a kohen, and they cancel each other so she is in doubt. In Nida, we have two statuses, one of now, and the other the person being impure, and thus they cancel the one status of the mikve, and so the food is a hundred percent impure, and that is not by doubt, but by certainty.----------------------------I would like to bring here the subject in כתובות page 9 and the approach of רב שמואל רוזובסקי and then to ask a question on that approach. ר' שמואל brings the ר' שמשון בן אברהם (רשב''א) in כתובות page ע''ה ע''ב (תוספות first word "But"). He explains ר’ שמשון in certain way, and I think I can show that the explanation of ר' שמואל is different than what ר' שמשון means. The subject is the statement of ר' אלעזר that when the newly married husband of a woman says he found her to not be a virgin, the woman is then forbidden to him. The גמרא explains that this is because it is doubtful when she had sex. If before the engagement, she is permitted. If after the engagement, she is forbidden. Since this is a doubt, she is forbidden. תוספות asks on this: should not she be permitted because a חזקה of being permitted to a כהן? Answer there is a חזקה against this. That is חזקה of the body. ר' עקיבא אייגר asks, “she should be permitted because there are two חזקהes against one”, i.e., חזקה of being permitted to a כהן, and חזקה that now she has been found to not be a virgin, and therefore we push that back in time as far as possible just like the case of the מקוה in נידה page 2. ר' אקיבא אייגר answers his question in a certain way. But רב שמואל רוזובסקי takes note that תוספות asks the identical question in כתובות page ע''ה ע''ב about a somewhat different case. There a woman was found to have a מום, and we do not know when she got it, (before the engagement or after)? If after the engagement, then the engagement is valid. If before, then the engagement is invalid. There she would be in doubt if not for חזקה of money. So תוספות asks: but there are two חזקות, i.e., הרי a blemish is here, and the חזקה of her not being married. Both push off the time she got the blemish to be before the engagement. Against that there is the חזקה of the body that her body stayed the same until the last minute that we know about. So, she ought to be not married. ר' שמשון says חזקה of not being married is nothing compared with חזקה of the body. ר' שמואל רוזובסקי says ר' שמשון intends to say that חזקה of law is nothing compared with חזקה of the body. However, if this is what ר' שמשון means, then this contradicts the תוספות in כתובות page ט' and the גמרא נידה page ב' ע''ב. תוספות holds חזקה of the body and חזקה of being permitted to כהן cancel each other in so far as the wife of a כהן will be forbidden by a doubt. If it would be the case that חזקה of law is nothing compared with חזקה of the body, then there would be nothing to stand against חזקה of the body except חזקה of now which both to רב and שמואל in קידושין דף ע''ט cannot stand by itself before that of the body. Also, the גמרא says the reason the טהרות prepared on a מקוה that was found lacking the proper volume is טמא is because two חזקות against one, i.e., חזקה of the person who טובל into in the מקוה and חזקה of השתא against חזקה מעיקרא of the מקוה. There both חזקות worked together to make the food to be 100 percent טמא, not טמא because of doubt. And חזקה of the man being טמא is חזקה in דין. There are more questions on this, but I forgot most of them. Rather, we must say that ר' שמשון means the חזקה of not being married is not a חזקה at all. There is no such חזקה. It is rather just an absence of חזקה. That is how he answer the question in כתובות page ע''ה, and that has no connection with our subject in כתובות page ט' where תוספות deals with a חזקה of being permitted to a כהן, and that is a חזקה. And that has no connection with the גמרא in נידה page 2 where the חזקה of the person being טמא until he has gone into the מקוה is a חזקה. So, now everything תוספות stays makes perfect sense. In כתובות page ט', we have one חזקה of the body against חזקה of being permitted to a כהן, and they cancel each other, so she is in doubt. In נידה, we have two חזקות, one of חזקת השתא , and the other the person being טמא, and thus they cancel the one חזקה of the מקוה, and so the food is a hundred percent טמא, and that is not by doubt, but by certainty.

zb15 midi C minor zb15 C Minor nwc file ----I do not know if this is interesting to anyone, but just in case anyone wants to know:—I played violin in my high school orchestra. The conductor in those days was Mr. Smart who had an obvious excitement in classical music. At home also, my father encouraged my interest in Mozart and other great composers.

ראה רמב''ם הלכות תרומה ח' הלכה י"ד, והלכות איסורי ביאה פרק ט"ו הלכות י"א ו-י"ב.

אני רוצה להוסיף כאן שהרמב"ם מבחין בין מקרה שבו רוב האנשים בעיר הם פסולים (אבל אף אחד לא אומר כלום) לבין מקרה שבו אנשים אומרים שהיא (אישה לא נשואה) קיימה יחסי מין עם מישהו מסוים או עם אחרים. במקרה האחרון, אם אנשים אומרים שהיא קיימה יחסי מין עם אחרים מלבד הכהן שאנו יודעים עליו, אז היא לא יכולה לאכול תרומה, אבל העובדה שרוב האנשים בעיר פסולים לא תפגע במעמדה כמי שיכולה לאכול תרומה. כלומר: גם כשהיא לא אומרת כלום, אבל אנחנו יודעים שהיא קיימה יחסי מין עם כהן וילדה בן זכר, היא יכולה לאכול תרומה. לא אכפת לנו מרוב האנשים בעיר, אלא אם כן אנשים טוענים שהיא קיימה יחסי מין עם אחרים מלבד הכהן. אבל במקרה של אישה מאורסת, מה שהיא אומרת משנה. אם היא לא אומרת כלום, הילד הוא בחזקת ממזר. אבל אם היא אומרת שקיימה יחסי מין עם בעלה המאורס, היא והילד כשרים. אם בעלה המאורס חולק עליה, זהו מקרה של עד אחד שחולק עליו על עד אחר, ועדות שניהם בטלה ומבוטלת, והילד הוא בהחלט ממזר, אך היא עדיין נחשבת כשרה. ראה רמב''ם הלכות תרומה ח' הלכה י"ד, והלכות איסורי ביאה פרק ט"ו הלכות י"א ו-י"ב. אני חושב, (אבל אני לא בטוח), שחלק מהפרשנים רואים באנשים מדברים את אותה קטגוריה של רוב העיר פסולים. ואני חושב שרב שך מחשיב אנשים מדברים כביטוי זהה לביטוי בגמרא של דיימא דעלמא, יבמות סביבות דף פ''ח---------------------בשני כמקומות הרמב"ם עוסק בשאלה של פנויה שקיימה יחסי מין עם מישהו. מקום אחד הוא בהלכות תרומה (ח' הל' י''ד). שם הרמב"ם לא אומר דבר על האם היא אמרה משהו. אלא שהמקרה הוא שאנו, בית הדין, יודע שהיא קיימה יחסי מין עם כהן. המקרה השני הוא בהלכות איסורי ביאה פרק י''ב, ושם היא נמצאת בהריון והיא אומרת שהאב כשר, כלומר, כשיר להתחתן עם יהודייה. שם הרמב"ם כן מזכיר שרוב העיר פסולים. ובכל זאת, מאמינים לה. הקטע הנ"ל מבוסס על הרעיון שאנחנו מאמינים לה בשני המקרים אלא אם כן אנשים (רינון) אומרים אחרת. העובדה שרוב העיר פסולים, אני חושב, לא משנה בשני המקרים

I might add here that the Rambam makes a distinction between a case where most people in a city are pasul (but no one says anything) to a case where people are saying she (an unmarried woman) had sex with someone in particular or with others. In this last case, if people say she had sex with others besides the kohen we know about, then she cannot eat truma, but the fact that most people in the city are passul (invalid) would not harm her status of being abele to eat truma. That is to say this: Even when she says nothing, but we know she had sex with a kohen, and has given birth to a male child, she can eat truma. We do not care about the majority of people in the city unless people are claiming she had sex with others besides the kohen. But in the case of a betrothed woman, what she says matters. If she says nothing, the child is probably a bastard. But if she says she had sex with her betrothed husband, then she and the child are kosher. ,If the betrothed husband disagrees with her that is a case of one witness that is disagreed with by another, and the testimony of both is null and void and the child is definitely a bastard, but she is still considered kosher. See Laws of Truma 8, law 14, and Laws of Forbidden Relations chapter 15, laws 11 and 12-------------------------------I might add here that the רמב''ם makes a distinction between a case where most people in a city are פסול (but no one says anything) to a case where people are saying she (an unmarried woman) had sex with someone in particular or with others. In this last case, if people say she had sex with others besides the כהן we know about, then she cannot eat תרומה, but the fact that most people in the city are invalid would not harm her status of being able to eatתרומה . That is to say this: Even when she says nothing but we know she had sex with a כהן and has given birth to a male child, she can eat תרומה. we do not care about the majority of people in the city unless people are claiming she had sex with others besides the כהן. But in the case of a betrothed woman, what she says matters. if she says nothing the child is probably a bastard. But if she says she had sex with her betrothed husband she and the child are כשר. If the betrothed husband disagrees with her that is a case of one witness that is disagreed with by another and the testimony of both is null and void and the child is definitely a bastard, but she is still considered כשר. see הלכות of תרומה 8 הלכה 14 and הלכות of איסורי ביאה chapter 15 הלכות 11 and 12. The I think, but I am not sure, that some commentators consider people speaking to be the same category of people most people in the city are invalid. And I think רב שך considers people speaking to be identical with the phrase in the גמרא ofדיימא דעלמא ----------------In two places the Rambam deals with the question of an unmarried woman who had sex with someone. One place is in laws of truma. There the Rambam says nothing about if she says anything. Rather the case is we the court knows she had sex with a kohen. The other case is in laws on forbidden relations chapter 12, and there she is found pregnant and she says the father is kosher i.e., fit to marry a Jewess. There the Rambam does mention that most of the city is not valid. Still, she is believed. The above essay is based on the idea that we believe her in both cases unless people say otherwise. The fact of the majority of the city I think does not matter in either case.In two places the רמב''ם deals with the question of an פנויה who had sex with someone. One place is in laws of תרומה. There the רמב''ם says nothing about if she says anything. Rather the case is we the court knows she had sex with a כהן. The other case is in הלכות on איסורי ביאה chapter 12, and there she is found pregnant and she says the father is כשר i.e., fit to marry a Jewess. There the רמב''ם does mention that most of the city is not valid. Still, she is believed. The above essay is based on the idea that we believe her in both cases unless people say otherwise. The fact of the majority of the city פסוליםI think does not matter in either case.

אז בהתבסס על מה שאני רואה ברמב"ם, אני חושב שההיררכיה הולכת כך. קודם כל מה שאנשים אומרים. זה גובר על כל השאר. אחר כך מגיע מה שהאישה אומרת. ואז אחר זה בא חזקה. איך אתה רואה את זה? לפי חוק תרומה. אפילו כשרוב האנשים בעיר הם פסולים אצלה כגון ממזרים נתינים עמוניים, אבל אף אחד לא אומר כלום, והיא טוענת שקיימה יחסי מין רק עם כהן והיא יולדת בן זכר, היא יכולה לאכול תרומה. אבל אם אנשים אומרים שקיימה יחסי מין עם אחרים, אז לא. כך קורה במקרה של אישה מאורסת (ארוסה). היא בהריון, וטוענת שהילד הוא מבעלה המאורס. מאמינים לה לגבי עצמה ולילדה אלא אם כן בעלה המאורס מכחיש שקיים יחסי מין איתה

so based on what I am seeing in the Rambam I think the hierarchy goes like this. First what people say. That overrides everything else. Then comes what the woman says. And then status quo. How do you see this? By the law of Truma. Even when most people in the city are pasul, but no one is saying anything, and she claims she had sex only with kohen and she gives birth to a male child, she can eat truma. But if people say she had sex with others, then no. The comes the case of a betrothed woman. She is pregnant and claims the child is from her betrothed husband. She is believed about herself and her child unless the betrothed husband denies that he had sex with her.0-----------------------So based on what I am seeing in the רמב''ם I think the hierarchy goes like this. First what people say. That overrides everything else. Then comes what the woman says. And then חזקה. How do you see this? By the law of תרומה. Even when most people in the city areפסול , but no one is saying anything, and she claims she had sex only with כהן and she gives birth to a male child, she can eat תרומה. But if people say she had sex with others, then no. The comes the case of a betrothed womanארוסה . She is pregnant ,and claims the child is from her betrothed husband ארוס . She is believed about herself and her child unless the betrothed husband denies that he had sex with her-----

רמב''ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט''ו הלכות י''א וי''ב כתובות י''ד

ישנה גם סתירה נוספת לרעיון שאנחנו הולכים עם רוב האנשים בעיר ורק אז אנחנו שמים לב למה שהאישה אומרת. זה בהלכות איסורי ביאה פרק ט''ו הלכות י''א וי''ב. שם נמצאה אישה לא נשואה בהריון, והיא אומרת שהאב כשר, מאמינים לה גם אם רוב האנשים בעיר פסולים. זה סותר את ההלכות ייבום פרק ג' הלכה ד' `אישה נמצאה בהריון והיא והוא אומרים שהילד ממנו, אנחנו עדיין אומרים שהאב בספק. אז הנה אנחנו הולכים לפי האזור הכללי ולא שמים לב למה שהיא אומרת....ובהלכות תרומה פרק ח' הלכה י''ד אנחנו הולכים רק לפי מה שאומרים אנשים בעיר. כלומר, אנחנו הולכים לפי הרכילות של רינון. אם רוב האנשים אומרים שהילד מכהן, אז בסדר. אם רוב האנשים אומרים שלא, אז זה הסוף. ושם, היא לא אומרת כלום. אנחנו רק יודעים שיחסי מין היו עם כהן, והספק הוא שאולי היא גם קיימה יחסי מין עם אחרים---------------------------לאחר כתיבת הפסקה הנ"ל, הבנתי שאין בעיה. במקרה של אישה לא נשואה, אנשים לא אומרים כלום, ולכן אנו מאמינים לה אפילו למרות העובדה שרוב האנשים בעיר הם פסולים. במקרה של אישה מאורסת עם בעלה המאורס, אנשים כן אומרים משהו, ולכן איננו מאמינים לה. השאלה עולה במקרה של אשת כהן או שהיא הייתה מאורסת לפני גיל שלוש. שם, אנו מאמינים לה בגלל חזקה או מיגו, ולא שמים לב לאנשים בעיר. שם כולם בבירור פסולים מכיוון שהיא הייתה מאורסת, אך עדיין, אנו מאמינים לה מבחינת הכתובה. אם היא עצמה נאמנת מבחינת היתר לכהן, זה ויכוח. אז למה לא אכפת לנו מה אנשים אומרים? הם יכולים לומר שהמין לא היה כפוי, ולכן היא תהיה אסורה

There is also another contradiction to the idea that we go with the majority of people in the city and only then we pay attention to what the woman says. That is in laws of forbidden relations chapter 15 laws 11 and 12. There a unmarried woman is found to be pregnant, and she says the father is kosher, she is believed even if most of the people in the city are pasul invalid. This contradicts the law in Yibum chapter 3 law 4 where a woman is found to be pregnant and she and he say the child is from him, we still say the father is in doubt. So there we go by the general area and pay no attention to what she says.-- And in laws of truma 8 law 14 we go only by what people in the city say. That is, we go by the rinun gossip. If most say the child is from a kohen, then Ok. If most say not, then that is the end of that. And there, she says nothing. We just know the sex was with a kohen, and the doubt is perhaps she also had sex with others. ------------------------------There is also another contradiction to the idea that we go with the majority of people in the city and only then we pay attention to what the woman says. That is in הלכות איסורי ביאה פרק ט''ו הלכות י''א וי''ב. There a unmarried woman is found to be pregnant, and she says the father is כשר, she is believed even if most of the people in the city are פסול invalid. This contradicts the הלכות ייבום פרק ג' הלכה ד' ` a woman is found to be pregnant and she and he say the child is from him, we still say the father is in doubt. So there we go by the general area and pay no attention to what she says. And in הלכות תרומה פרק ח' הלכה י''ד we go only by what people in the city say. That is, we go by the רינון gossip. If most say the child is from a כהן, then Ok. If most say not, then that is the end of that. And there, she says nothing. We just know the sex was with a כהן, and the doubt is perhaps she also had sex with others. -----------------------------------After writing the above paragraph, it occurred to me that there is no problem. The case of an unmarried woman is where people do not say anything, and so we believe her even against the fact that the majority of people in the city are pasul. The case of the betrothed woman with her betrothed husband is where people do say something, and therefore, we do not believe her. The question comes up in the cases of a wife of a kohen or she was betrothed before three. There, we believe her because of a status quo or migo, and pay no attention to people in the city. There everyone is clearly pasul since she was betrothed but still, we believe her in terms of the ketuba. If she herself is believed in terms of being permitted to a kohen is an argument. So, why do we not care what people say? They could say the sex was not forced, and therefore she would be forbidden. ---------------------------After writing the above paragraph, it occurred to me that there is no problem. The case of an unmarried woman is where people do not say anything, and so we believe her even against the fact that the majority of people in the city are פסול. The case of the betrothed woman with her betrothed husband is where people do say something, and therefore, we do not believe her. The question comes up in the cases of a wife of a כהן or she was betrothed before three. There, we believe her because of a חזקה or מיגו, and pay no attention to people in the city. There everyone is clearly פסול since she was betrothed but still, we believe her in terms of the כתובה. If she herself is believed in terms of being permitted to a כהן is an argument. So, why do we not care what people say? They could say the sex was not forced, and therefore she would be forbidden. [[an Israeli wife who has had sex with anyone besides her husband is forbidden to her husband unless the sex was against her will. however, a kohen's wife who has had sex with anyone besides her husband even by rape is forbidden to her husband. also, a betrothed woman is legally married.

כתובות דף ט', דף י''ד, רמב''ם ה' אישות פרק י''א הלכה י''א ירושלמי כתובות פרק א הלכה א' והלכה ו'

עלה בדעתי שיש סתירה לרעיון הזה שהרמב"ם מתעלם מטענת האישה כשזה כנגד רוב כמו במקרה של ייבום ותרומה, (משום שרוב האנשים בעיר אומרים שהיא קיימה יחסי מין רק עם זה שאנחנו יודעים עליו, או שהרוב אומרים אחרת). הסתירה לרעיון הזה היא האישה המאורסת, היא ארוסה. כאשר היא נמצאת בהריון, אנו מניחים שהילד הוא ממזר, משום שברור שרוב האנשים בעיר סביבה היו יכולים לגרום שהילד יהיה ממזר. איננו מניחים שהיא קיימה יחסי מין רק עם בעלה הארוס, משום שהיא רק ארוסה. עם זאת, ההפתעה היא שאם היא אומרת שהילד הוא מהארוס שלה, אנו מאמינים לה אפילו בניגוד לדברי הארוס שלה. אבל במקרה כזה, איננו שומעים על אנשים שמדברים רינון. אבל גם בלי שאנשים מדברים, אנו מניחים מיד שהילד הוא ממזר. כיצד כל זה יכול להיות הגיוני לפי מה שכבר ראינו ברמב"ם בהלכות תרומה וייבום? [אני יכול לציין שבמקרה בו נמצא שהיא אינה בתולה, וזה יהפוך אותה לאסורה לבעלה כהן, או אם היא הייתה מאורסת לפני גיל שלוש, שאם היא אומרת שהיחסים היו בכפייה, אז רבן גמליאל אומר שהיא נאמנת וזהו החוק. ובמקרה זה יש סטטוס קוו ומיגו לצידה. עם זאת, הרמב"ם קובע שם שהיא נאמנת רק לגבי הכתובה, אך היא עדיין אסורה לבעלה.] אני רוצה לציין שזה סותר את רוב הראשונים האחרים שקובעים שהיא מותרת, למשל, ר' יונה, הרמב"ן, הרשב"א וכו'. הם מביאים את הירושלמי כתובות פרק א' כהוכחה, הלכה א' והלכה ו'. אז שם הרמב''ם אכן מתעלם מטענתה מבחינת השאלה אם היא אסורה. הרמב''ם מבין בבירור את הירושלמי כהוכחה שהיא אסורה, ולמעשה זה נראה לי כהסבר הבסיסי והפשוט ביותר של הירושלמי.---------------------------------אני צריך להוסיף כאן שלראות ש"אנשים מדברים" הוא רוב [כלומר, בית המשפט צריך ללכת לפיו] זה מתיחה של דוחק. ולמעשה, כאשר הגמרא חושבת על רוב בעיר או על רוב אנשים, כמו כאשר ילדה הולכת לבאר מחוץ לעיר, זה לא המקרה של רינון, אנשים מדברים. עם זאת, דווקא הרעיון של "אנשים מדברים" שווה ל"רוב" הוא האופן שבו ר' שמואל רוזובסקי עונה על כמה בעיות ברמב"ם

It occurred to me that there is a contradiction to this idea that the Rambam ignores the plea of the woman as per the case of Yibum and Truma because the majority of people in the city say she had sex only with the one we know about or the majority say otherwise. The contradiction to this idea is the betrothed woman. When she is found pregnant, we assume the child is a bastard because clearly most people in the city around her would be cause for the child to be a bastard. We do not assume she had sex only with her husband since she is only betrothed .However, the surprize is that if she says the child is from her husband we believe her even against the word of her husband. But in that case, we do not hear of people talking. But even without people talking, we assume immediately that the child is a bastard. How can any of this make sense according to what we have already seen in the Rambam in laws of Truma and Yibum? [I might mention that in the case where she has been found to not be a virgin and that would make her forbidden to her husband that if she says the sex was by force then Raban Gamliel says she is believed and that is the law. And that case is where there is a status quo and a migo on her side. However, the Rambam holds there that she is believed only as far as the ketubah goes but she is still forbidden to her husband. I might note that that is against most other rishonim that hold she is permitted, e.g., R Yona, the Ramban, the Rashba, etc. They bring the Yerushalmi Ketuboth chapter one as proof, (law one and law six). So there the Rambam does ignore her plea in terms of the question of if she is forbidden.] But the Rambam clearly learns that Yerushalmi as proof that she is forbidden, and in fact that looks to me to be the most basic and simple explanation of the Yerushalmi.------------------------------It occurred to me that there us a contradiction to this idea that the רמב’’ם ignores the plea of the woman as per the case of ייבום and תרומה because the majority of people in the city say she had sex only with the one we know about or the majority say otherwise. The contradiction to this idea is the betrothed woman ארוסה . When she is found pregnant, we assume the child is a bastard because clearly most people in the city around her would be cause for the child to be a bastard. We do not assume she had sex only with her husband since she is only ארוסה . However, the surprize is that if she says the child is from her ארוס we believe her even against the word of her ארוס. But in that case, we do not hear of people talking רינון . But even without people talking, we assume immediately that the child is a bastard. How can any of this make sense according to what we have already seen in the רמב’’ם in laws of תרומה and ייבום? [I might mention that in the case where she has been found to not be a virgin, and that would make her forbidden to her כהןhusband or if she was betrothed before three, that if she says the sex was by force, then רבן גמליאל says she is believed and that is the law. And that case is where there is a status quo and a מיגו on her side. However, the רמב’’ם holds there that she is believed only as far as the כתובה goes but she is still forbidden to her husband. I might note that that is against most other ראשונים that hold she is permitted, e.g., ר' יונה, the רמב''ן, the רשב''א, etc.They bring the ירושלמי כתובות פרק א' as proof, הלכה א' והלכה ו'. So there the רמב''ם does ignore her plea in terms of the question of if she is forbidden. the רמב''ם clearly מבין that ירושלמי as proof that she is forbidden, and in fact that looks to me to be the most basic and simple explanation of the ירושלמי.- I might mention here that Rav Shach and Rav Shmuel Rozovski of Ponovitch deal with these questions ,but I am still in the middle of trying to understand their approaches. i was thinking about these problems all day yesterday. They do not ask this question that I am bringing up here, but they do deal with these issues.I should add here that to consider "people talking" is a majority [that is that the court has to go by it] is a stretch. And in fact, when the Gemara is thinking of a majority of a city or a majority of people like when a girl goes to a well outside town, it is not a case 0f people talking. However, it is this idea of people talking equals majority is how Rav Shmuel Rozovski answer some problems in the Rambam------------------------I should add here that to consider "people talking" is a majority [that is that the court has to go by it] is a "stretch דוחק". And in fact, when the גמרא is thinking of a majority of a city or a majority of people like when a girl goes to a well outside town, it is not a case 0f רינון people talking. However, it is this idea of "people talking" equals "majority" is how ר' שמואל רוזובסקי answer some problems in the רמב''ם

הייתי בדרכי לחוף הים ובחזרה ממנו וכמה מחשבות עלו בדעתי. יש שני חוקים ברמב"ם, ( ה' יבום פרק ג', הלכה ד'.) ( ה' תרומה פרק ח' הלכה י''ד.) אחד על אישה לא נשואה ששכבה עם מישהו. היא והוא אומרים שהילד ממנו. למרות זאת, זה בספק; כי בדיוק כמו שהיא קיימה איתו יחסי מין, היא אולי קיימה יחסי מין עם אחרים. אבל כשאישה קיימה יחסי מין עם כהן, אנחנו אומרים שהילד ממנו, והיא יכולה לאכול תרומה. [אפילו אישה ישראלית שיש לה בן זכר מכהן יכולה לאכול תרומה.] במקרה השני, היא לא אומרת כלום. אבל אנחנו מניחים שהילד מהכהן כי אנשים אומרים את זה. אני חושב שזה מתיישב עם ר' שמואל רוזובסקי שבית הדין פוסק לפי רוב. במקרה הראשון היא אולי קיימה יחסי מין עם אחרים, וזה נחשב לכל מי שנמצא באזור (דיימא מעלמא). זה רוב. לכן, אנו הולכים לפי רוב, ואומרים שהאב אינו ידוע. אבל במקרה השני, רוב האנשים אומרים שהכהן הוא האב, ולכן אנו הולכים לפי זה, ואומרים שזה ודאי שהוא האב. בשני המקרים, נראה שהרמב"ם לא שם לב למה שהיא אומרת. במקרה הראשון היא אומרת שהילד הוא מאדם מסוים, ואנחנו מתעלמים מהטענה הזו. במקרה השני, היא לא אומרת כלום, ואנחנו בכל מקרה אומרים שהילד הוא מהכהן. [אבל ייתכן שהרמב"ם היה שם לב לטענתה אם לא היה רוב נגדה.] אני לא זוכר את הניסוח המדויק של הרמב"ם כאן, אבל אני בטוח שהוא מזכיר חזקה בשני המקרים. אני חושב שניתן להבין מהרמב"ם שאם תהיה חזקה שתתמוך בטענתה, נלך לפיה כמו תוספות בכתובות כ''ו. ייתכן גם שנלך לפי טענתה אם לא תהיה חזקה שתתמוך בה או תכחיש אותה--------עם זאת, יש בעיה עם תשובה זו היא (היינו הסברא שהרמב"ם הולך עם הרוב, כלומר כאשר קיימת אפשרות שהיא קיימה יחסי מין עם רבים אז אנחנו לא מאמינים לה שהילד הוא רק מאדם אחד שאנחנו יודעים עליו). הבעיה היא שזה סותר ישירות את הרמב"ם עצמו, הלכות איסורי ביאה פרק ט"ו, הלכה י"א. אישה רווקה שנכנסה להריון ונשאלה מי האב והיא אומרת אדם כשר, היא נאמנת והילד בסדר גם אם רוב העיר שבה קיימה יחסי מין אינה כשרה, למשל, ממזרות או סוגים אחרים של פסול------------------עם זאת, תשובה פשוטה היא שבמקרה שבו כולם אומרים שהאב אינו זה שאנחנו יודעים עליו, אז אנחנו הולכים לפי הרוב. המקרה כאן ברמב"ם שונה. כאן רוב העיר אינה כשר, אך איש אינו חולק עליה לגבי מיהו האב

I was on my way to and back from the sea shore, and a few thoughts occurred to me. There are two laws in the Rambam, [Yibum, chapter 3. law 4. Truma, chapter 8, law 14 ] one about an unmarried woman who had sex with someone. She and he say the child is from him. Even so, this is doubtful; because just like she had sex with him, she might have had sex with others. But, when a woman had sex with a kohen, we say the child is from him, and she can eat truma. [Even a Israeli woman who has a male child from a kohen can eat truma.] In this second case, she says nothing. But we assume the child is from the kohen because people are saying so. I think this goes along with Rav Shmuel Rozovski [first rosh yeshiva of Yeshivat Ponovitch] that the court goes by a majority. In the first case, she might have had sex with others, and that is considered to mean anyone in the general area. That is a majority. Therefore, we go by the majority, and say the father is unknown. But in the second case, most people say the kohen is the father, and so we go by that, and we say it is certain that he is the father. In both cases, the Rambam does not appear to pay any attention to what she says. In the first case she says the child is from a particular person, and we ignore that claim. In the second case, she says nothing, and we say anyway the child is from the kohen. [But it is possible the Rambam would pay attention to her claim if there was not a majority against it.] I do not recall the exact language of the Rambam here, but I am sure that he mentions about a status quo in both cases. I think that it might be understood from the Rambam that if there would be a status quo to support her claim, we would go by that like Tosphot in Ketuboth page 26. It also might be that we would go by her claim if there would be no status quo to support or deny it. [I do not know all this on my own. I understood some of this after looking at the ideas of Rav Shach and Rav Rozovski of Yeshivat Ponovitch on Ketuboth page 22 side b.]----------------------------I was on my way to and back from the sea shore and a few thoughts occurred to me. There are two laws in the רמב''ם . One about an unmarried woman who had sex with someone. She and he say the child is from him. Even so, this is doubtful; because just like she had sex with him, she might have had sex with others. But when a woman had sex with a כהן we say the child is from him, and she can eat תרומה. [Even a Israeli woman who has a male child from a כהן can eatתרומה .] In this second case, she says nothing. But we assume the child is from the כהן because people are saying so. I think this goes along with ר' שמואל רוזובסקי that the court goes by a רוב. In the first case she might have had sex with others, and that is considered to mean anyone in the general area. That is a רוב. Therefore, we go by the רוב, and say the father is unknown. But in the second case, most people say the כהן is the father, and so we go by that, and we say it is certain that he is the father. In both cases, the רמב’’ם does not appear to pay any attention to what she says. In the first case she says the child is from a particular person, and we ignore that claim. In the second case, she says nothing, and we say anyway the child is from the כהן. [But it is possible the רמב’’ם would pay attention to her claim if there was not a רוב against it.] I do not recall the exact language of the רמב’’ם here, but I am sure that he mentions about a חזקה in both cases. I think that it might be understood from the רמב’’ם that if there would be a חזקה to support her claim, we would go by that like תוספות in כתובות page 26. It also might be that we would go by her claim if there would be no חזקה to support or deny it.-----------------------------------However the problem with this answer is [that the Rambam is going with the majority, i.e. when there is a possibility she had sex with many then we do not believe her that the child is just from the one person we know about]the problem is that this is directly contradicted by the Rambam himself, laws of forbidden relations chapter 15 law 11 a single woman who got pregnant and was asked who is the father and she says a regular Israeli, she is believed and the child is ok even if the majority of the city that she had sex in are not kosher [e.g. bastard are other kinds of illegitimacy.]-----------------------------However the problem with this answer is [that the רמב’’ם is going with the majority, i.e. when there is a possibility she had sex with many then we do not believe her that the child is just from the one person we know about]the problem is that this is directly contradicted by the רמב’’ם himself, laws of הלכות איסורי ביאה פרק ט''ו הלכה י''א a single woman who got pregnant and was asked who is the father and she says a אדם כשר, she is believed and the child is ok even if the majority of the city that she had sex in are not kosher [e.g. ממזרות are other kinds of פסול.-___________________however, a simple answer is that in the case where everyone is saying the father is not the one we know about, then we go by the majority. The case here in the Rambam is different. Here most of the city is not kosher however no one is disagreeing with her about who the father is.--------------------however, a simple answer is that in the case where everyone is saying the father is not the one we know about, then we go by the majority. The case here in the רמב''ם is different. Here most of the city is not כשר however no one is disagreeing with her about who the father is.

לפי תוספות ביבמות דף צ''ג והרשב''א בקידושין ס''ו טענת "בטוח אני" נאמנת אפילו כנגד חזקה. אבל זה נתון לוויכוחים. יש תוספות בכתובות דף כ''ו שבו תוספות אומר שרבן גמליאל החזיק מאמינים לאישה כשהיא טוענת אני בטוחה במקרה מסויים רק כאשר חזקה תומכת בה. יש גם מקרה שבו תוספות מחזיקים "אני בטוח" עוזרת לתביעה רק כשאין חזקה נגדה, או כשיש שתי חזקות שכל אחת מהן מבוטלת על ידי השניה. דוגמה למקרה האחרון היא כתובות דף כ''ב, שבו שני עדים מגיעים מחו"ל ואומרים שבעלה של אישה נפטר, ולכן היא יכולה להינשא בשנית. אבל שניים אחרים באים ואומרים שבעלה לא נפטר. אם היא נישאה לאחד העדים שאמרו שבעלה נפטר, והיא עצמה אומרת שהיא בטוחה בכך, אז היא יכולה להישאר נשואה. במקרה זה ישנם שתי חזקות שמבטלות זו את זו. האחת היא החזקה שהיא אישה נשואה. השניה היא החזקה שאישה תמיד בודקת לפני שהיא מתחתנת

According to Tosphot in Yevamot page 93 and the Rashba in Kidushin page 66 a claim of "I am sure" is believed even against a status quo. But this is subject to argument. There is a Tosphot in Ketuboth page 26 where Tosphot says that Raban Gamliel held the woman is believed when she claims "I am sure" in a certain case only when a status quo supports her. There is also a case in which Tosphot [Ketuboth page 22B] holds “I am sure” only helps a claim when there is no status quo against it, or when there are two statuses, each one of which is cancelled by the other. An example of the last case is Ketuboth page 22 where two witnesses come from abroad and say a woman's husband had died, and thus, she can remarry. But two others come, and say her husband did not die. If she married one of the witnesses that said her husband died, and she herself says she is sure, then she can stay married. In this case there are two status quos that cancel out each other. One is he status as a married woman. The other is the status that a woman always checks before she gets married.-----------------------------------------According to תוספות in יבמות page צ''ג and the רשב''א in קידושין page 66 a claim of "I am sure" is believed even against a חזקה. But this is subject to argument. There is a תוספות in כתובות page כ''ו where תוספות says that רבן גמליאל held the woman is believed when she claims I am sure in a certain case only when a חזקה supports her. There is also a case in which תוספות holds “I am sure” only helps a claim when there is no חזקה against it, or when there are two statuses, each one of which is cancelled by the other. An example of the last case is כתובות page 22 where two witnesses come from abroad and says a woman's husband had died, and thus, she can remarry. But two others come and say her husband did not die. If she married one of the witnesses that said her husband died, and she herself says she is sure, then she can stay married. In this case there are two status quos that cancel out each other. One is he status as a married woman. The other is the status that a woman always checks before she gets married.

כתובות כ"ב ע"ב. רמב"ם הלכות גירושין פרק י"ב, דין י"ט

ישנה כנראה סתירה במצב של מי שאומר "אני יודע". (כתובות כ"ב ע"ב. רמב"ם הלכות גירושין פרק י"ב, דין י"ט). ה"נודע ביהודה" אומר ש"אני יודע" יכול להיות אמין עבור האדם עצמו, אך לא עבור אחרים. הראש ישיבה הראשון של פונובץ' ר' רוזובסקי חולק על כך. הוא אומר ש"אני יודע" עוזר נגד הסטטוס קוו (חזקה), אך לא נגד רוב. מקרה אחד הוא שאישה לא נשואה קיימה יחסי מין וילדה. היא והגבר אומרים שהילד שלו. למרות זאת, אם הוא נשוי ואז מת ללא ילדים אחרים, אנו אומרים שאשתו מקבלת חליצה, לא ייבום, כי למעשה הילד יכול להיות שלו [ולכן היא לא צריכה חליצה ולא יבום]. אבל אולי הילד אינו שלו, ולכן היא זקוקה ליבום או חליצה. אולם בדין אחר, אם אישה קיימה יחסי מין עם כהן וילדה בן זכר, היא יכולה לאכול תרומה. הנודע ביהודה נותן תשובה שהר' רוזובסקי מוצא בעייתית. במקום זאת, הוא אומר שהמקרה שבו יש ספק אם קיימה יחסי מין עם אחרים הוא כאשר היה רוב של אנשים בסביבה שאיתם ייתכן קיימה יחסי מין. אבל "אני יודע" כנגד חזקה, נאמן [כפי שאומר תוספות וגם הרשב"א]. אין לי מה להוסיף על כך מלבד לציין שמבחינת נושאים כספיים, ל"אני יודע" יש אמינות במידה מסוימת לפי בבא מציעא צ''ז ע''ב, שבה יש ויכוח אם "אני בטוח" נאמן כנגד "אולי" אפילו כנגד חזקה. ברי ושמא ברי עדיף. (החוק הוא שלא מאמינים ברי.) זה לא רק למי שאומר כך. כמו כן, באופן כללי, אנו אומרים שעד אחד נאמן באיסורים, אלא אם כן האיסור נקבע. אמינות זו חלה על אחרים, לא רק על האדם עצמו

There is what looks like a contradiction if a person says, ''I know''. (Ketuboth page 22b. Rambam laws of divorce chapter 12, law 19) The Noda BeYehuda says, “I know” has believability for the person himself, but not for others. The first rosh yeshiva of Ponovitch, Rav Shmuel Rozovski disagrees with this. He says I know helps against status quo, but not against a majority. One case is a unmarried woman had sex and gave birth. She and the man say the child is his. Even so, if he is married and then dies with no other children, we say his wife gets halitza, not yibum, because in fact the child might be his [and therefore she needs neither halitza nor yibum]. But perhaps the child is not his and therefore she requires yibum, [since in this case he died without any children.] However, if a woman had sex with a kohen and gave birth to a male child, she can east truma. The Noda BeYehuda gives an answer that Rav Rozovski [of Yeshivat Ponovitch] finds problematic. Instead, says the case where there is doubt if perhaps she had sex with others is where there was a majority of people around in which she might have had sex with. But in terms of “I know” against status quo that is believed [as one Tosphot says in one place and the Rashba also.] I have nothing to add to this except to make a note that in terms of monetary issues, “I know” does have believability to some degree as per Bava Metzia where there is an argument if “I am sure” is believed against “perhaps” is believed even against status quo. (The law is he is not believed.) That is not just for the one who says so. Also, in general we say one witnesses is believed in terms of prohibitions unless the prohibition is established. That believability applies to others, not just to the person himself.-------------------------------------There is what looks like a contradiction if a person says, ''I know''. (כתובות page כ''ב ע''ב. רמב''ם laws of divorce chapter י''ב, law י''ט) The נודע ביהודה says, “I know” has believability for the person himself, but not for others. The first ראש ישיבה of פונובץ' רוזובסקי disagrees with this. He says "I know" helps against status quo, but not against a majority. One case is a unmarried woman had sex and gave birth. She and the man say the child is his. Even so, if he is married and then dies with no other children, we say his wife gets חליצה, not יבום, because in fact the child might be his [and therefore she needs neither חליצה nor יבום]. But perhaps the child is not his and therefore she requires יבום, [since in this case he died without any children.] However, if a woman had sex with a כהן and gave birth to a male child, she can eat תרומה. The נודע ביהודה gives an answer that ר' רוזובסקי finds problematic. Instead, says the case where there is doubt if maybe she had sex with others is where there was a majority of people around in which she might have had sex with. But in terms of “I know” against status quo that is believed [as one תוספות says in one place and the רשב''א also.] I have nothing to add to this except to make a note that in terms of monetary issues, “I know” does have believability to some degree as per בבא מציעא צ''ז ע''ב where there is an argument if “I am sure” is believed against “perhaps” is believed even against חזקה. ברי ושמא ברי עדיף The law is he is not believed.) That is not just for the one who says so. Also, in general we say one witnesses is believed in terms of prohibitions unless the prohibition is established. That believability applies to others, not just to the person himself.

zb16 midi file A Minor zb16 nwc file

קדושין דף ס''ו

רק רציתי לכתוב מחשבה שעלתה לי בדרכי חזרה מחוף הים, לגבי מקרה של אישה נשואה, שבה יש עדויות סותרות האם בעלה מת או לא. העדים מגיעים לבית המשפט באותו הזמן, ושניים אומרים שכן הוא מת, ושניים אומרים שלא. אם אחר כך היא התחתנה עם עד שאמר שכן, והיא גם אומרת שהיא בטוחה שבעלה מת, היא יכולה להישאר נשואה. (הרמב"ם קובע שחוק זה חל גם במקרה שבו מדובר בעד אחד כנגד אחר, אבל הרמב"ן אומר שבמקרה כזה, היא לא יכולה להיות נשואה לאף אחד.) בעיה אחת עם זה היא השאלה, מדוע הוודאות שלה צריכה להיות רלוונטית לשאלה? חשבתי לעצמי שזה נשמע כמו החוק "עד אחד נאמן בשאלות של איסורים". ויש תמיכה מסוימת לרעיון הזה מאביי בקדושין דף ס''ו. המקרה שם עד אומר לבעל, "אשתך קיימה יחסי מין עם מישהו אחר"(ולכן היא אסורה). רבא אמר, "הוא לא נאמן כי כל שאלה על יחסי נישואין דורשת שני עדים". אבל אביי אמר, "העד נאמן". אני חושב שההיגיון של אביי חייב להיות ששני עדים נדרשים כדי ליצור נישואין או ליצור גירושין, אבל לא כדי להעיד על מקרה של איסור הנובע מעצם הנישואין. [דוגמה מקבילה היא ששני עדים על שטר שונים מהעדות על תוקפו של שטר לאחר שנכתב.] עכשיו, אתם יכולים לשאול אם אני צודק, אז מדוע החוק הוא שהיא יכולה להינשא רק לעד שאמר שבעלה נפטר? למה לא לכל אחד? תירוץ נענה בכתובות דך כ''ב ע''ב, שם הגמרא מעלה את השאלה הזו על תשובה שהייתה לאביי לר' יוחנן, והגמרא ענתה שעבורה להתחתן עם לכתחילה תהיה שערורייה. אבל אני מניח שתשובה זו שלי לא הועלתה על ידי אף אחד מן האחרונים בגלל העובדה שרבא לא הסכים עם אביי--------------------------יש תשובות שונות לשאלה זו בנודע ביהודה, רב שמואל רוזובסקי, ר' אהרן קוטלר, ורב שך.] אני רוצה להוסיף שהנושא בכתובות כ''ב ע''ב הוא קצת שונה מהמשנה של החכמים נגד ר' מנחם בן ר' יוסי. הרמב''ם הכריע את הדין כמו חכמים. אבל בגמרא בכתובות כ''ב, ר' יוחנן אמר אם באים שני עדים ואומרים שבעלה מת ושניים אחרים באו ואומרים "לא", אז אסור לה להתחתן, אבל אם כן היא התחתנה היא יכולה להישאר. אבל אם שניים באים ואומרים "היא גרושה", ושניים אחרים חולקים על כך, אז היא לא יכולה להתחתן, ואם היא כן תתחתן, היא חייבת לעזוב. הגמרא שואלת מה ההבדל בין המקרים? אביי ענה ששני המקרים הם של עד אחד נגד אחד. והתורה מאמינה שעד אחד שאומר שהבעל מת כאילו הוא שני עדים והשני הוא רק אחד, כך שאחד נגד שניים זה לא כלום. הגמרא שואלת שאז צריך לאפשר לה להתחתן להתחילה, לא רק בדיעבד. תשובה: זו תהיה שערורייה. לכן, אנו רואים כאן שאביי אולי מחזיק בהיתר להישאר נשוי בגלל שעד אחד נאמן במקרים של איסור, אבל זה לא יחול כאשר יש עד אחר שחולק על כך כמו שהגמרא אומרת שאחד נגד אחד זה כלום. "עד אחד בהכחשה זה לא כלום". אני רוצה להוסיף כאן שחשבתי גם על ההיגיון של הרמב"ם [הלכות גירושין פרק י''ב, הלכה י''ט] שקובע שאם שניים נגד שניים או אחד נגד אחד היא יכולה להישאר נשואה לעד שאמר שהבעל נפטר. לרי"ף, רש"י והרמב"ם שניים נגד שניים זה ספק דרבנן, וספק דרבנן מותר. אחד נגד אחד מותר בגלל הקביעה של אביי. וזה נראה כמצביע על כך שהרמב"ם תופס כמו אביי במקרה הספציפי הזה אפילו שזה עד אחד כנגד עד אחד---------------------מאוחר יותר ראיתי שרב שמואל רוזובסקי לא הוטרד מהעובדה שעד אחד נאמן כל כך כמו שהוא נאמן כנגד חזקה. (היא הייתה נשואה, אבל האם היא נשואה עכשיו?) אבל הוא עונה על כך בכך שהוא שם לב שרוב המקומות בש"ס וברמב"ם שבהם איננו מאמינים לעד אחד במקרים של איסורים הם מקרים שבהם יש רוב נגדו, למשל, אישה שנכנסה להריון ואיננו יודעים ממי. אבל נגד חזקה זה יהיה שונה. ובפרט שיש כאן חזקה לעומת חזקת אשת איש, היינו חזקה שאישה בודקת ואחר כך מסכימה להתחתן

I just wanted to write down a thought I had on my way back from the sea shore about the case of a married woman where there is conflicting testimony if her husband died or not. the witnesses come to court at the same time and two say yes, he died and two say no. if she got married to a witness that said yes and she also says she is sure that her husband died, she can stay married. (The Rambam holds this law applies even in a case where it is one witness against another, but the Ramban says in that case she cannot be married to anyone.) One problem with this is the question: Why should her being sure have relevance to the question? I thought to myself that this sounds like the law, “One witness is believed in questions of prohibitions.” And there is some support to this idea from Abayee in Kidushin page 66. The case there is a witness says to a husband, “Your wife had sex with someone else (and therefore she is forbidden to her husband, and must be divorced).” Rava said, “He is not believed because any question about marital relations requires two witnesses.” אין דבר שבערווה פחות משניים But Abyee said, “The one witness is believed.” The reasoning of Abayee I think must be that two witnesses are required to create marriage or to create a divorce, but not to testify about a case of prohibition that flows from the fact of marriage. [An parallel example is two witnesses on a document are different from the testimony of the validity of the doc after it was written.] Now, you might ask if I am right, then why the law is she can marry only to the witness that said her husband died? Why not anyone? This is answered in Ketuboth page 22b where the Gemara brings up this question about an answer that Abayee had for R. Yochanan and the Gemara answered that for her to marry anyone else would be a scandal. [There are different answers to this question in the Noda BeYehuda, Rav Shmuel Rozovski, Reb Aaron Kotler, and Rav Shach.] I want to add that the subject in Ketuboth pg 22 is a bit different than the Mishna about the sages against R. Menachem ben R Yose. The Rambam decided the law like the sages. But the Gemara in Ketuboth 22. there R Yochana said if two witnesses come and say her husband died and t come and say no then she should not get married but if she did, she can stay. But if two come and say if she got divorced and two disagree she should not get married and if she does she must leave. The Gemara asks what is the difference in the cases? Abayee answered both cases are with one against one. And the Torah believes one witness that says the husband died as if he is two witnesses and the other is only one so one against two is nothing. the Gemara asks then she ought to be allowed to marry at first, not just after the fact the court will allow it. answer it would be a scandal. So we see here that Abayee might be holding the permission to stat married is one witness is believed in cases of prohibition, but that would not apply when there is another witness that disagrees like the Gemara says one against one is nothing. “One witness that is contradicted by another is nothing.” I might add here that I was also thinking about the reasoning of the Rambam [laws of divorce chapter 12 law 19] who holds whether two against two or one against one she can stay married to the witness that said the husband died. The Rif, Rashi, and Rambam hold two against two is a doubt derabanan, and a doubt deranana is permitted. One against one is allowed because of the statement of Abayee. and this seems to indicate that the Rambam hold with Abayee in this particular case of one against one.-----Later I saw that Rav Shmuel Rozovski was not bothered by the fact that one witness is believed as much as he is believed a against status quo chazaka (she was married, but is she now married?) but he answers this by noticing that most f the places in shas and the Rambm that we do not believe one witness in cases of prohibitions are cases where the re is a majority against him, e.g., a woman who got pregnant and we do not know from whom. but against a status que would be different.-----------------------Later I saw that רב שמואל רוזובסקי was not bothered by the fact that one witness is believed as much as he is believed against status quo חזקה (she was married, but is she now married?). But he answers this by noticing that most f the places in ש''ס and the רמב''ם that we do not believe one witness in cases of prohibitions are cases where there is a majority against him, e.g., a woman who got pregnant and we do not know from whom. But against a חזקה would be different. ובפרט שיש כאן חזקה כנגד חזקת אשת אישש ,היינו היינו חזקה שאישה בודקת ואחר כך מסכימה להתחתן --------------------------------------I just wanted to write down a thought I had on my way back from the sea shore about the case of a married woman where there is conflicting testimony if her husband died or not. the witnesses come to court at the same time and two say yes, he died and two say no. if she got married to a witness that said yes and she also says she is sure that her husband died, she can stay married. The רמב''ם holds this law applies even in a case where it is one witness against another, but the רמב''ן says in that case, she cannot be married to anyone. One problem with this is the question why should her being sure have relevance to the question? I thought to myself that this sounds like the law “one witness is believed in questions of prohibitions.” And there is some support to this idea from אביי in קידושין page 66. The case there is a witness says to a husband “Your wife had sex with someone else.” רבא said, “He is not believed because any question about marital relations requires two witnesses.” (אין דבר שבערווה פחות משניים) But אביי said, “The one witness is believed.” The reasoning of אביי I think must be that two witnesses are required to create marriage or to create a divorce, but not to testify about a case of prohibition that flows from the fact of marriage. [A parallel example is two witnesses on a שטר are different from the testimony of the validity of the שטר after it was written.] Now, you might ask if I am right, then why the law is she can marry only to the witness that said her husband died? Why not anyone? This is answered in כתובות page 22b where the גמרא brings up this question about an answer that אביי had for ר' יוחנן and the גמרא answered that for her to marry anyone else would be a scandal. I assume that this answer was not raised by any later authorities because of the fact that רבא disagreed with אביי ---------------------------[There are different answers to this question in the נודע ביהודה, רב שמואל רוזובסקי, ר' אהרן קוטלר, and רב שך.] I want to add that the subject in כתובות 22 is a bit different than the משנה about the חכמים against ר' מנחם בן ר' יוסי. The רמב’’ם decided the law like the sages. But the גמרא in כתובות 22, ר' יוחנן said if two witnesses come and say her husband died and two others come and say “no”, then she should not get married, but if she did, she can stay. But if two come and say, “She is divorced,” and two others disagree, then she should not get married, and if she does get married, she must leave. The גמרא asks what is the difference in the cases? אביי answered both cases are with one against one. And the תורה believes one witness that says the husband died as if he is two witnesses and the other is only one so one against two is nothing. The גמרא asks then she ought to be allowed to marry at first, not just after the fact the court will allow it. Answer: It would be a scandal. So, we see here that אביי might be holding the permission to stay married is because one witness is believed in cases of prohibition, but that would not apply when there is another witness that disagrees like the גמרא says one against one is nothing. “One witness that is contradicted by another is nothing.” I might add here that I was also thinking about the reasoning of the רמב’’ם [laws of divorce chapter 12 law 19] who holds whether two against two or one against one she can stay married to the witness that said the husband died. The רי''ף, רש''י, and רמב''ם hold two against two is a doubt דרבנן, and a doubt דרבנן is permitted. One against one is allowed because of the statement of אביי. and this seems to indicate that the רמב’’ם hold with אביי in this particular case of one against one.

בכתובות דף י''ט ע''ב

בדרך חזרה מהים הבנתי שיש ויכוח בסיסי בין רבינו יצחק של התוספות לבין הרמב"ם לגבי איך להסביר את נושא שני העדים שאומרים שחתימותיהם על שטר של הלוואה לא היו תקפות, בניגוד לכשהם אומרים שהחתימות היו תקפות, אך מעולם לא הייתה הלוואה. הסיבה שחשבתי שהגישה שלי היא הטובה ביותר היא שחשבתי על דרך הרמב"ם. עם זאת, אני מבין עכשיו שרב שך ור' אהרן קוטלר מסבירים את הנושא לפי התוספות בכתובות דף י''ט ע''ב. עם זאת, אני רוצה להוסיף שיש לי כמה שאלות לגבי גישת התוספות, למרות שאני מניח שעם מחשבה נוספת אוכל למצוא תשובה. אבל השאלות הן אלו. שניים נגד שניים זה ספק, בין אם מהתורה ובין אם מהחכמים. אז, איזה קשר יכול להיות בין זה למה שאמר ר' נחמן? אתה לא מאמין לעדים כשהם אומרים שהשטר היה בדיוני. אם זה ספק, אז זה ספק. (למה להגיד שאין מאמינים להם בכלל?) או אם אתה רוצה לומר שאנחנו מחלקים את מה שהם אומרים, אז זה מה צריך לומר. נראה שאין קשר בין מה שאמר ר' נחמן לבין המקרה של שניים נגד שניים. כמו כן, תוספות מביאה הוכחה שמדובר במקרה של שניים נגד שניים מאמירה מאוחרת יותר של הגמרא שבה העדים על השטר מתו, ושני עדים אחרים באו ומעידים שהחתימות המקוריות לא זויפו, אולם השטר עצמו היה בדיוני. [בדרך זו, תוספות מראה שהשניים על השטר והשניים שמעידים על השטר נחשבים שניים נגד שניים.] הבעיה שאני רואה בזה היא ששני עדים אחרים שמעידים על השטר הם למעשה שני עדים נפרדים מהשניים על השטר. אבל לומר ששני העדים על השטר ואותם עדים בעצמם שמגיעים מאוחר יותר לבית המשפט כדי להעיד על חתימותיהם נחשבים כשניים נגד שניים זה נראה קצת רחוק.

I realized on the way back from the sea that there is a basic argument between Rabainu Izhak of Tosphot and the Rambam about how to explain the subject of two witnesses that say their signature on a doc of a loan was not valid as opposed to when they say the signatures were valid but there never was any loan. The reason I thought my approach in the previous blog entry was best was that I was thinking along the lines of the Rambam. However, I understand now that Rav Shach and Reb aaron kotler are explaining the subject according to Tosphot. However, I want to add that I have a few questions on the approach of Tosphot even though I assume with more thought I can find an answer. But the questions are these. two against two is a doubt either from the torah or from the sages. So, what can that have any relationship with what Rav Nachman said you do not believe the witnesses when they say the doc was fictious. If it is a doubt then it is a doubt. Or if you want to say we divide what they say then that should be what is said. There seems to be no relation between what Rav nachman said and the case of two against two. Also Tosphot brings a proof that it is a case of two against two from a later statement of the Gemara where the witnesses on the doc died and two other witnesses come and testify that the original signatures were not forged however the doc itself was fictitious. [In this was Tosphot shows that the two on the doc and the two that testify about the doc are considered two against two. The problem I see in this is that two other witnesses that testify about the doc are in fact two separate witnesses from the two on the doc. But to say that the two witnesses on the doc and those same witnesses come in later into court to testify about their signatures are considered two against two is too much of a stretch.----------------------------------------------I realized on the way back from the sea that there is a basic argument betweenרבינו יצחק of תוספות and the רמב''ם about how to explain the subject of two witnesses that say their signature on a שטר of a loan was not valid as opposed to when they say the signatures were valid but there never was any loan. The reason I thought my approach in the previous blog entry was best was that I was thinking along the lines of the רמב''ם. However, I understand now that רב שך and ר' אהרן קוטלר are explaining the subject according to תוספות. However, I want to add that I have a few questions on the approach of תוספות even though I assume with more thought I can find an answer. But the questions are these. two against two is a doubt either from the תורה or from the חכמים. So, what can that have any relationship with what ר' נחמן said you do not believe the witnesses when they say the שטר was fictious. If it is a doubt then it is a doubt. Or if you want to say we divide what they say, then that should be what is said. There seems to be no relation between what ר' נחמן said and the case of two against two. Also תוספות brings a proof that it is a case of two against two from a later statement of the גמרא where the witnesses on the שטר died, and two other witnesses come and testify that the original signatures were not forged, however the שטר itself was fictitious. [In this WAY תוספות shows that the two on the שטר and the two that testify about the שטר are considered two against two. The problem I see in this is that two other witnesses that testify about the שטר are in fact two separate witnesses from the two on the שטר. But to say that the two witnesses on the שטר and those same witnesses come in later into court to testify about their signatures are considered two against two is too much of a stretch.