בבא מציעא ל''ה ע''ב בתוספות

שוכר של בהמה משאיל אותה לשואל והיא מתה (בבבא מציעא לה ע''ב). החכמים אומרים שהשוכר נשבע שלא באשמתו, והלווה משלם את השוכר. אולם, יוסי חולק על כך ושואל "כיצד יכול השוכר לעשות עסקים עם בהמה של מישהו אחר?" ישנן שתי דרכים להבין זאת. התוספת על הדף אומרים שהטיעון זהה לזה המובא בהמשך הגמרא. מתי מתרחשת העברת האחריות, בזמן השבועה או ברגע מות בעל החיים? (הר''ן (על הרי''ף) ושאר ראשונים חלוקים.) רב שך מביא את הרעיון של ר' אהרן קוטלר שטענה על תאונה בלתי צפויה (אונסים גדולים) אינה טענה תקפה, אבל גם מראה כיצד ניתן לראות בה טענה תקפה, ושגם ר' יוסי וגם החכמים עשויים להסכים לכך. נראה לי שהכי טוב לומר שזה כשלעצמו הוויכוח המדויק בין ר' יוסי לחכמים. לפיכך, לחכמים, אנו מתחילים בהנחה שהטענה של תאונה בלתי צפויה (אונסים גדולים) תקפה. אנחנו רק דורשים שבועה כדי לוודא כפליים. כלומר, העברת האחריות הכספית התרחשה כשהחיה מתה. מבחינת ר' יוסי, הטענה כשלעצמה אינה נחשבת תקפה. לפיכך, הבעלים יכול לומר לשוכר לא להישבע, והוא יגבה ישירות מהלווה. הרקע כאן הוא ששוכר נשבע במקרה של תאונות בלתי צפויות (אונסים גדולים) אך שואל תמיד משלם ולא משנה מה היו הנסיבות------------------------אני מודה שייתכן שזה מה שרב שך התכוון אליו , אבל לא ראיתי את זה שם. לי נראה שהוא הסביר גם את ר' יוסי וגם את התנא קמא ככאלה שחושבים שטענות של אונסים גדולים הן טענות תקפות עוד לפני שהוגשו טיעונים לבית המשפט