למדתי בגמרא בבא מציעא דף מ''ג ע''א ואז הלכתי לחוף הים, ובדרך חזרה עלה בדעתי שיש שם מה שאני חושב שצריכה להיות שאלה, אבל אני לא זוכר שראיתי מישהו שואל אותה. השאלה מבוססת על משנה בבא מציעא מ''ב ע''ב, שאומרת: אם אדם נותן את כסף שלו (שאינו חתום) לשמירה אצל שולחני, השולחמי יכול להשתמש בכסף. לכן, אם הוא אבד בתאונה בלתי נמנעת (אונסים גדולים), השולחני אחראי. רב הונא סבור שהוא אחראי מיד כשהכסף מגיע לרשותו, משום שההיתר להשתמש בו הופך אותו לשואל, לא רק לשומר בשכר. [אם הוא היה כשומר בשכר, הוא לא היה אחראי לתאונות גדולות.] רב נחמן אמר שחלף הכספים אינו אחראי עד שהוא משתמש בכסף. הבעיה שעלתה בדעתי הוא מבבא מציעא דף צ''ט. שם אמר רב הונא על גרזן של הקדש שהגזבר השאיל לו בטעות, ''אם קצץ בו עצים, הוא אחראי על מעילה, אם לא, לא. השאלה ברורה. רב הונא נראה סותר את עצמו-------------זה קרוב לשאלת הגמרא על רב הונא מברייתא שאומר שהוא חייב מעילה רק אם השתמש בכסף------------------ושאלה זו כמעט זהה לשאלה על הרמב''ם [הלכות גזלה ואבדה, פרק י''ג, הלכה י''ז] שהמחזיק בכסף של חפץ אבוד (הוא מכר את החפץ שומר את הכסף לבעליו) שאם אבד, המוצא חייב כשואל רק בגלל רשות השימוש בכסף, ואילו במקרה של אדם נותן כסף בלתי אטום (נחתם או קשור) לחבר שישמור עליו, החבר הוא רק שומר שכר עד שישתמש בכסף. ה' שאלה ופיקדון פרק ז' הלכה ו---------אחר כך ראיתי את הגמרא בבא מציעא צ''ט ע''א. שם שואלת הגמרא את השאלה הזו בצורה מקבילה. כלומר, הוא מוצא מקרה שבו מושאלת פרה, ורב הונא יצטרך להסכים שהשואל חייב מיד (אפילו קודם שישתמש בה). יכול היה לשאול מהוויכוח בינו לבין רב נחמן בדף מ''ג ע''א, אבל שאל (משום מה) ממקום אחר. התשובה שהיא נותנת היא רב הונא כיוון שלאחר שהשואל הגרזן קצץ בו, המשאיל אינו יכול לבקש אותו בחזרה עד שיסתיימו ימי (תקופת) השאלה. אבל, הוא עדיין אחראי כשואל באופן מיידי'..