רמב''ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט''ו הלכות י''א וי''ב כתובות י''ד

ישנה גם סתירה נוספת לרעיון שאנחנו הולכים עם רוב האנשים בעיר ורק אז אנחנו שמים לב למה שהאישה אומרת. זה בהלכות איסורי ביאה פרק ט''ו הלכות י''א וי''ב. שם נמצאה אישה לא נשואה בהריון, והיא אומרת שהאב כשר, מאמינים לה גם אם רוב האנשים בעיר פסולים. זה סותר את ההלכות ייבום פרק ג' הלכה ד' `אישה נמצאה בהריון והיא והוא אומרים שהילד ממנו, אנחנו עדיין אומרים שהאב בספק. אז הנה אנחנו הולכים לפי האזור הכללי ולא שמים לב למה שהיא אומרת....ובהלכות תרומה פרק ח' הלכה י''ד אנחנו הולכים רק לפי מה שאומרים אנשים בעיר. כלומר, אנחנו הולכים לפי הרכילות של רינון. אם רוב האנשים אומרים שהילד מכהן, אז בסדר. אם רוב האנשים אומרים שלא, אז זה הסוף. ושם, היא לא אומרת כלום. אנחנו רק יודעים שיחסי מין היו עם כהן, והספק הוא שאולי היא גם קיימה יחסי מין עם אחרים---------------------------לאחר כתיבת הפסקה הנ"ל, הבנתי שאין בעיה. במקרה של אישה לא נשואה, אנשים לא אומרים כלום, ולכן אנו מאמינים לה אפילו למרות העובדה שרוב האנשים בעיר הם פסולים. במקרה של אישה מאורסת עם בעלה המאורס, אנשים כן אומרים משהו, ולכן איננו מאמינים לה. השאלה עולה במקרה של אשת כהן או שהיא הייתה מאורסת לפני גיל שלוש. שם, אנו מאמינים לה בגלל חזקה או מיגו, ולא שמים לב לאנשים בעיר. שם כולם בבירור פסולים מכיוון שהיא הייתה מאורסת, אך עדיין, אנו מאמינים לה מבחינת הכתובה. אם היא עצמה נאמנת מבחינת היתר לכהן, זה ויכוח. אז למה לא אכפת לנו מה אנשים אומרים? הם יכולים לומר שהמין לא היה כפוי, ולכן היא תהיה אסורה