You have a ברייתא thus:
You have a מלווה and a לווה with שדה and the לוקח who bought from the לווה. The לווה defaults and the מלווה gets the field. Then the לוקח goes and gets paid back for his loose from the property of the לווה--even from property the לווה has sold.
תוספות asks why not prove from this that מה שאקנה קנה ומכר אינו משתעבד what I will buy is not a lean for a loan from this that the לווה could not collect from the field that the לוקח could collect from.
The מהר''ם שיף says you learn from תוספות question that everywhere where it says הלוקח יכול לומר למלווה מקום הנחתי לי לגבות ממנו means even after the second field was sold.
This is also the opinion of מהרש''ל. The idea here is that the second field was bought after the loan and that is the only way that the question of תוספות makes sense. Then when he writes "מה שאקנה קנה ומכר buy" and still the מלווה can't collect then תוספות has a proof. So we see from תוספות that the second field was not owned at the time of the loan. Why not? Because according to the Maharam Shif if it had been then the מלווה would have had to collect from the second field.
בבא מציעא יד:
יש לך ברייתא כך:
יש לך מלווה ולווה ולוקח שקנה שדה מן הלווה. יש מחדל בתשלום ההלוואה. והמלווה מקבל את השדה. אז הלוקח הולך ומקבל תשלום להפסדו מרכושו של לווה-- אפילו מרכוש שהלווה מכר
תוספות שואלים מדוע לא להוכיח מזה שמה שאקנה קנה ומכר אינו משתעבד? מזה שהמלווה לא יכול לגבות מהשטח שהלוקח גובה ממנו?
המהר''ם שיף כתב שיש ללמוד משאלת תוספות כי בכל מקום שבו הוא אומר "הלוקח אומר למלווה מקום הנחתי לך לגבות ממנו פירושו יכול גם לאחר שדה השני נמכר. זו גם דעתו של מהרש''ל. הרעיון כאן הוא שהשדה השני נקנה לאחר ההלוואה, כי הוא הדרך היחידה שהשאלה של תוספות הגיונית. היינו כאשר הוא כותב "מה שאקנה" וקנה ומכר ועדיין לא יכול המלווה לגבות אז יש תוספות הוכחה. כך אנו רואים מתוספות שהשדה השני לא היה בבעלות בזמן של ההלוואה. למה לא? כי לפי שיף מהר"ם אם זה היה אז מלווה היה צריך לגבות מהשדה השני
I wrote this to show how in the Tosphot in Bava Metzia there is no doubts. It is when you get to Bava Batar 157 that there is an argument between the Maharsha and Maharsha what Tosphot holds.
You have a מלווה and a לווה with שדה and the לוקח who bought from the לווה. The לווה defaults and the מלווה gets the field. Then the לוקח goes and gets paid back for his loose from the property of the לווה--even from property the לווה has sold.
תוספות asks why not prove from this that מה שאקנה קנה ומכר אינו משתעבד what I will buy is not a lean for a loan from this that the לווה could not collect from the field that the לוקח could collect from.
The מהר''ם שיף says you learn from תוספות question that everywhere where it says הלוקח יכול לומר למלווה מקום הנחתי לי לגבות ממנו means even after the second field was sold.
This is also the opinion of מהרש''ל. The idea here is that the second field was bought after the loan and that is the only way that the question of תוספות makes sense. Then when he writes "מה שאקנה קנה ומכר buy" and still the מלווה can't collect then תוספות has a proof. So we see from תוספות that the second field was not owned at the time of the loan. Why not? Because according to the Maharam Shif if it had been then the מלווה would have had to collect from the second field.
בבא מציעא יד:
יש לך ברייתא כך:
יש לך מלווה ולווה ולוקח שקנה שדה מן הלווה. יש מחדל בתשלום ההלוואה. והמלווה מקבל את השדה. אז הלוקח הולך ומקבל תשלום להפסדו מרכושו של לווה-- אפילו מרכוש שהלווה מכר
תוספות שואלים מדוע לא להוכיח מזה שמה שאקנה קנה ומכר אינו משתעבד? מזה שהמלווה לא יכול לגבות מהשטח שהלוקח גובה ממנו?
המהר''ם שיף כתב שיש ללמוד משאלת תוספות כי בכל מקום שבו הוא אומר "הלוקח אומר למלווה מקום הנחתי לך לגבות ממנו פירושו יכול גם לאחר שדה השני נמכר. זו גם דעתו של מהרש''ל. הרעיון כאן הוא שהשדה השני נקנה לאחר ההלוואה, כי הוא הדרך היחידה שהשאלה של תוספות הגיונית. היינו כאשר הוא כותב "מה שאקנה" וקנה ומכר ועדיין לא יכול המלווה לגבות אז יש תוספות הוכחה. כך אנו רואים מתוספות שהשדה השני לא היה בבעלות בזמן של ההלוואה. למה לא? כי לפי שיף מהר"ם אם זה היה אז מלווה היה צריך לגבות מהשדה השני
I wrote this to show how in the Tosphot in Bava Metzia there is no doubts. It is when you get to Bava Batar 157 that there is an argument between the Maharsha and Maharsha what Tosphot holds.
