ברצוני להציע תשובה אפשרית לסוגיה שהעליתי מקודם, בהקשר לקושייתו של הרב שך על דברי התוספות. קידושין דף ב' ע''א. העניין הוא כדלקמן: התוספות שואלים – מניין לנו ששווה כסף יכול לשמש לקניין אישה? והתשובה היא: מכך ששווה כסף יכול לשמש לקניית עבד עברי. על כך מקשה הרב שך: הרי הדין הזה פועל רק בכיוון אחד – לצורך קנייה; אך לצורך פדיון של עבד עברי, יש להעביר את הכסף לידי האדון הגוי. אם כן, הגזרה שווה היא למעשה רק חצי גזרה שווה שאינה גזרה שווה. התשובה לכך היא שהפסוק עצמו עוסק בפדיון עבד עברי – "כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו" (ויקרא כ"ה) – וזהו עיקרו של הפסוק. איננו מתעלמים מעובדה זו, אלא מציינים שפדיון עבד עברי עניינו שחרורו מחיוב כלשהו; היבט זה של הפסוק אינו רלוונטי לנישואי אישה, שכן יציאה מנישואין נעשית באמצעות שטר גירושין. החלק היחיד בפסוק הנוגע לאישה הוא היכולת של כסף שווה כסף לחולל קניין