Translate

Powered By Blogger

29.10.26

ברצוני להציע תשובה אפשרית לסוגיה שהעליתי מקודם, בהקשר לקושייתו של הרב שך על דברי התוספות. קידושין דף ב' ע''א. העניין הוא כדלקמן: התוספות שואלים – מניין לנו ששווה כסף יכול לשמש לקניין אישה? והתשובה היא: מכך ששווה כסף יכול לשמש לקניית עבד עברי. על כך מקשה הרב שך: הרי הדין הזה פועל רק בכיוון אחד – לצורך קנייה; אך לצורך פדיון של עבד עברי, יש להעביר את הכסף לידי האדון הגוי. אם כן, הגזרה שווה היא למעשה רק חצי גזרה שווה שאינה גזרה שווה. התשובה לכך היא שהפסוק עצמו עוסק בפדיון עבד עברי – "כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו" (ויקרא כ"ה) – וזהו עיקרו של הפסוק. איננו מתעלמים מעובדה זו, אלא מציינים שפדיון עבד עברי עניינו שחרורו מחיוב כלשהו; היבט זה של הפסוק אינו רלוונטי לנישואי אישה, שכן יציאה מנישואין נעשית באמצעות שטר גירושין. החלק היחיד בפסוק הנוגע לאישה הוא היכולת של כסף שווה כסף לחולל קניין-----------------לאחר מכן ראיתי שרב שך עונה על שאלה זו (הלכות אישות, פרק ג', הלכה א') – לאחר דיון מעמיק המשתרע על פני מספר עמודים – כי פדיון עבד עברי נחשב כרכישה (עבורו עצמו), וכל דבר המביא לידי רכישה (כלומר, משמש כאמצעי תשלום) באמצעות חליפין, חייב להיות מטבע-----------------------נראה שכוונת הרב שך היא כזו: שחרורו של עבד עברי מידי גוי חייב להיעשות באמצעות כסף (מטבע כדעת רב נחמן שמטבע גורם קניין חליפין, לא פירות), כיוון שאין כאן מקרה של קנייה ומכירה רגילות. אף על פי שגופו נקנה, הגמרא עצמה מציינת כי שכירת פועל כמוה כעבדות למשך שעות העבודה; ואף על פי שחילופי "שווי בשווי" (החלפת דבר בערך שווה) עשויים להועיל לשחרור עבד כנעני, הרי שלגבי עבד עברי הדבר אינו מועיל – כיוון שאין כאן "החלפה" (במובן של עסקת חליפין)