קידושין דף ב'

תוספות שואלים בתחילת מסכת קידושין: מניין לנו ש"שווי כסף" יכול לשמש לקניית אישה (לצורך קידושין), בדיוק כפי שכסף יכול לשמש לכך? ותשובתם היא שאנו למדים זאת מעניינו של עבד עברי. אולם, הרב שך מקשה על כך, בטענה שעבד עברי אינו ניתן לפדיון באמצעות שווי כסף, אלא רק באמצעות כסף (מטבעות). עם זאת, אינני בטוח מהי בדיוק הקושיה על דברי תוספות. נראה לי שכוונת תוספות היא שאנו למדים מכך שיהודי יכול להיקנות על ידי כסף או שווי כסף, ומכאן שגם אישה יכולה להתקדש (להינשא) על ידי כסף או שווי כסף, כלומר, שהדין זהה למקרה שבו יהודי נקנה כעבד על ידי יהודי אחר. אינני מצליח להבין היכן טמונה הקושיה. הרי איש אינו טוען שאישה יכולה להשתחרר מנישואיה באמצעות כסף (מה שהיה מקביל למקרה שבו עבד עברי זוכה בחירותו); שהרי שחרור כזה יכול להתבצע אך ורק באמצעות כסף ממש, ולא באמצעות "שווי כסף". [כמו כן, עלי להודות שהפסוק שמביאים תוספות נראה כמתייחס גם לבעלים יהודי של עבד עברי; על כן, אני מודה שאינני בקיא די הצורך בנושא זה. עם זאת, אני זוכר שכאשר קראתי לראשונה את דברי הרב שך, הבנתי שהוא מבקש ללמוד את התוספות כך שניתן לקנות אישה באמצעות כסף או שווי כסף. אך כאשר אנו מנסים לאתר את המקור לדין זה, ששווי כסף דינו ככסף, אנו מוצאים אותו רק בהקשר של עבד עברי הנקנה או נפדה על ידי יהודי (ולא על ידי גוי). [שהרי הגוי חייב לקבל כסף [מטבעות] כדי לשחרר את היהודי; אם יקבל שווי כסף, היהודי נותר מבחינה משפטית בבעלותו. נמצא אפוא שמדובר בגזרה שווה הפועלת רק בחלקה, וגזרה שווה שכזו אינה תקפה. אולם, שאלתי היא: מדוע עלינו לבחון דווקא את פדיון העבד העברי? הרי אנו מבקשים ללמוד ששווי כסף יכול לשמש לקניית אישה, בדומה לאופן שבו ניתן לקנות יהודי (כעבד), בין אם הקונה הוא יהודי ובין אם הוא גוי