אם אדם מחזיק בפיקדון ואחר כך הוא אובד, עליו להישבע "אינו ברשותי" – כך פוסק רב הונא (בבא מציעא ל"ד). בטור (חושן משפט, סימן פ"ב) מובא כי שבועה זו היא מן התורה לדעת רש"י, ואילו לדעת הרמב"ם היא מדרבנן. שאלתי היא: הגמרא (בשם ר' יצחק) קובעת כי מלווה המחזיק במשכון – הרי הוא כבעלים על המשכון. אם כן, מה הדין במקרה שבו המלווה מכחיש שהוא מחזיק במשכון? האם עליו להישבע את השבועה "אינו ברשותי"? ואם הוא נשבע כך, אך מתברר לאחר מכן ששיקר – האם הוא חייב להביא קרבן, והאם הוא מחויב לפרוע את החוב? כלומר, אם הוא נחשב כבעלים על המשכון, הרי שלא ניתן לחייבו בגין גזל; אך מאידך, הוא הרי נשא שבועת שקר