By the grace of God,here are my thoughts about the Talmud. Most of these ideas were in previous blogs in English. None of this could have been done without my learning partner, but he has asked me not to mention him. At the most I call him David. But he should get the lion's share of the credit for this and the book on Bava Metzia

כאן הוספות חידושים על סוגיות בש''ס בס''ד

 סנהדרין ס: אני רוצה קודם כל להציע את הגמרא בקצרה ואחר כך מחלוקת תוספות עם בעל המאור, ואחר כל זה להציע שתי קושיות על בעל המאור. הברייתא אומרת שלומדים עבודה שלא כדרכה מזביחה (היינו מן הפסוק "זובח לאלהים יחרם") [שמות כב

רבא בר רב חנן שואל,"למה אין יכולים ללמוד את זה מהשתחוויה ("וילך וישתחווה") [דברים יז]. רב אחא מדפתי שאל על רבא בר רב חנן, "אם היינו לומדים מהשתחוייה, אז מה היה  'איכה יעבדו הגויים את אלהיהם' בא למעט? [היינו מה היה בא לפטור

תוספות ובעל המאור שואלים על רב אחא, למה הוא שאל רק על השתחוויה (הִשְׁתַּטְּחוּת)? למה הוא לא שאל גם על זביחה? היינו, אם לומדים שלא כדרכה מזביחה, מה בא "איכה יעבדו" למעט? תוספות עונים ששואלים רק על השתחוויה בגלל שאם משתמשים עם השתחוויה אז שייך לשאול מה בא "איכה יעבדו" לומר לנו. זה בגלל שמהשתחוויה אפשר ללמוד את הכול, אפילו עבודה כדרכה. האופן לראות את זה הוא לדגש שבשלב הזה הגמרא חושבת שהשתחוויה מכילה גם עבודה של בזיון. רואים את זה מן התירוץ לשאלת רב אחא שהשתחוויה לא מכילה עבודה של בזיון. אבל מזביחה לא היינו מכילים עבודה של בזיון, ולכן שייך לא לשאול למה בא "איכה יעבדו"? הוא בא לומר עבודה כדרכה חייבת. אבל בעל המאור הולך בכיוון אחר. הוא ראה ששאלת הגמרא היא מה איכה יעבדו בא למעט (לפטור). היינו שהיא בא לרבות מה שהוא ולמעט מה שהוא. ובהמשך הגמרא משתדלת למצוא דבר ש"איכה יעבדו" יכול לפטור. לפי ההקדמה הזאת הוא אומר שמן זביחה היינו מחייבים נשיקה למגפפים [עבודה זרה שדרכה בחיבוק]. ואז בא "איכה יעבדו" לומר לנו שאינו חייב

שתי שאלות יש לי כאן על שיטת המאור. אם זה נכון ש"איכה יעבדו" בא לפטור נושק למגפפים, אז למה לשאול על השתחוויה (הִשְׁתַּטְּחוּת)? תגיד שהשתחוויה בא לחייב נושק למגפפים.  ותגיד ש"איכה יעבדו" בא לפתור אותו

שאלה שנייה איך התירוץ עובד? איך היינו חושבים שזביחה באה לחייב נושק למגגפים מראש? אין סיבה לחשוב שזביחה הייתה מכילה נשיקה למגפפים. אפשר לראות את זה על ידי זה שנזכרים שמשתמשים עם זביחה בשביל להרבות עבודות פנים. אין שום הווה אמינא שזביחה היתה מכילה שום דבר אחר. רק השתחוויה חשבנו שהיא באה לרבות כל דרך כבוד

   סנהדרין  ס: החברותא שלי הציע שזביחה יצאה מכלל "בלתי להשם לבדו" ללמד על הכלל כולו, ולא מן הכלל של "וילך ויעבוד". להסביר את הרעיון הזה, אני רוצה לתת הקדמה קטנה. המשנה בסנהדרין אומרת שעבודה שלא כדרכה חייב. הגמרא שואלת איך אנחנו יודעים את זה? והיא מביאה ברייתא שמתרצת את זה. הברייתא אומרת שאנחנו יודעים זביחה מן הפסוק "זובח לאלהים יחרם". יודעים שאר עבודות פנים מן הפסוק "בלתי להשם לבדו". ויודעים השתחוויה על ידי הפסוק "וישתחוו". אבל איך יודעים גיפוף ונישוק אינם חייבים? מן העובדה שזביחה יצאה מן הכלל. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל בא ללמד מה שהוא על הכלל כולו. דָּוִד שאל כאן מאיזה כלל היא יצאה? כנראה מרש''י שהיא יצאה מן הכלל "וילך ויעבוד". והוא אומר שהפסוק הזה מדבר על עבודה כדרכה. אבל אם זה נכון, איזה דבר היא באה ללמד על הכלל כולו? היא לא מלמדת על עבודה כדרכה כלום. אלא צריך לומר שהיא יצאה מן הכלל של
בלתי להשם לבדו

א)סנהדרין סא. תוספות ד''ה "איכה יעבדו". החברותא שלי, דוד, הציעה סיבה אפשרית למה שהמאור הגדול לא פירש כמו תוספות.תוספות מבינים את שאלת הגמרא להיות אם יש לנו השתחווייה למה צריכים את איכה יעבדו? היינו בשלב הזה הגמרא לא יכולה למצוא דבר שאיכה יעבדו אוסרת שהשתחווייה כבר אסרה. וזה בגלל שלפי תוספות השתחווייה אוסרת את הכול [היינו כדרכה, שלא כדרכה, דרך כבוד, דרך בזיון]. וזה טוב. אבל הגמרא ממשיכה, אולי איכה יעבדו בא למעט (היינו לפטור) פוער לזובחים(דרך בזיון לאלילים שעובדים אותם דרך כבוד). אבל השתווייה כבר מיעטה את זה. (והגמרא נותנת סיבה לכך: כמו שהשתחווייה היא דרך כבוד אף כול דרך כבוד).אלא צריך לומר שאיכה יעבדו בא למעט פוער למרקוליס. אבל נסתכל למה שהגמרא אמרה. היא צימצמה איכה יעבדו לדרך כבוד. והתוצאה מכך צריכה להיות שיש לנו עכשיו דבר שאיכה יעבדו יכולה לאסור, היינו כדרכה דרך בזיון. תוספות יודעים שיש הקושיה הזאת, והם מתרצים שעדיין השתחייווה הייתה אוסרת כדרכה דרך בזיון. והם מביאים ראיה (הוכחה) לזה, שזה מובנת ממה שהגמרא אמרה אחר כך שהשתחווייה הייתה אוסרת פוער למרקוליס אם לא הייתה איכה יעבדו. השאלה של החברותא פה היא שאין לנו סיבה לחלק בשלב הזה בין כדרכה ושלא כדרכה.אם מצמצמים את השתחווייה לדרך כבוד אז המשמעות היא שזה כדרכה ושלא כדרכה. ולכן יש לנו צורך באיכה יעבדו לאסור את כדרכה דרך בזיון. זו שאלה טובה. והיא יכולה להיות הסיבה שבעל המאור דרך דרך אחרת. והשאלה שלי הייתה שאפילו שתניח שתוספות צודקים שהיינו אוסרים כדרכה בזיון למרקוליס, זה לא אומר שהיינו אוסרים כדרכה דרך בזיון לזובחים. והחברותא ענה שאין כזה דבר. דרך בזיון לזובחים על ידי פירוש המילים אינה כדרכה.

סנהדרין סא: אני רוצה להביא קצת בירור לענין עבודה זרה. דבר ראשון זה דבר קל להיות חפץ של עבודה זרה. לא צריכים לחשוב שהדבר הזה ברא את העולם. למשל חשבו שהיה כוח לזוס על ברק, לא חשבו שברא את העולם. וגם אלו האלילים שחשבו שיצרו את העולם תמיד הם מצאו איזה חומר קדום לייצר. וגם בן אדם יכול להיות חפץ של עבודה זרה. הוא צריך לומר רק מילה אחת: עבדוני. להיות חייב צריכים לעשות אחת מארבע עבודות ניסוך, הקטרה, זיבוח, השתחוויה, או לעבוד כדרכה. עכשיו קל להבין איך שללכת לצדיק לקבל ברכה יכול להיות בעיתי. לא צריכים לחשוב שהצדיק ברא את העולם. ולא  צריכים עבודה כמו זיבוח. רק עבודה כדרכה כגון לתת לו צדקה מספיק להיות חייב

אבל אנחנו מוצאים בתורה שאנשים הלכו לנביאים בשביל ברכה. כגון אבימלך צווה מהשם לבקש שאברהם אבינו שיתפלל בשבילו. כנראה מן התורה שעיקר הבעיה היא לחשוב שהדבר יש לו כוח מצד עצמו. אבל אם מכירים שהוא רק צינור מן השם, מותר. לא זביחה או שום עבודה אלא לבקש ברכה

סנהדרין סא: הרמב''ם פסק שעבודה לאמצעי גם כן נחשבת למינות. יש אם כן קושיה איך הולכים לצדיק בשביל ברכה? בפירוש המשנה הוא מסביר העיקר החמישי שעבודה לשום דבר חוץ מן השם היא עבודה זרה. וזה אפילו אם כוונתו היא שהאמצעי יקרב אותו להשם יתברך. (ושם הוא מסביר שהאיסור מכיל כול דבר מהמלאכים עד הגלגלים ועד כל דבר מורכב מארבעה היסודות. כוונתו כל דבר מן הרוחניים ודברים שנעשו מן ההיולי כמו הגלגלים, וגם דברים בזה העולם שנעשו מן ארבעה היסודות. ובמשנה תורה הוא מוסיף שהאיסור מכיל כל דבר שנברא

סנהדרין סא: מחלוקת אביי ורבא לגבי העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה. אביי אוחז בשיטה שהעובד עבודה זרה מאהבה ומיראה חייב.(להרמב''ם זאת אומרת יראה שמא תריעה לו, ואהבה מאהבת היופי. לרש''י זאת אומרת מאהבת ומיראת אדם.) אביי הולך ישיר  לדיון שכהן הגדול  מביא שעירה אם עבד בשוגג. לרבי יהודה הנשיא זאת אומרת אפילו אם עבד בשוגג בלי העלם דבר. (היינו בלי לסמוך על פסק הלכה מוטעית.) אביי שואל איזו מין טעות היא זאת? אם השתחווה לבית עבודה זרה וחשב שהוא בית הכנסת, ליבו לשמיים. [אגב: בית עבודה זרה אם נבנה לשם כך, הוא גם עבודה זרה גמורה.]  אם השתחחווה לאנדרטה, אז עם קיבל אותה לאלוה, הוא חייב, ואם לא לא כלום הוא. אלא מאהבה ומיראה. [חייב חטאת אם חשב מאהבה ומיראה מותר. ואם ידע אז חייב עונש בשביל עבודה זרה במזיד.] למה אביי הלך ישיר לרבי יהודה ולא לחכמים שצריכים גם שוגג וגם העלם דבר? בגלל שהם יכולים לומר שאין שום דבר כמו שגגת עבודה זרה בלי העלם דבר. הם אומרים שגם הכהן הגדול וגם היחיד מביאים חטאת בשגגת מעשה עם העלם דבר. רואים את זה בהוראיות ב:. שם יש מחלוקת אם היחיד שסמך על הוראת בית דין מביא חטאת. החכמים אומרים שהוא חייב, ורבי יהודה אומר שהוא פטור. וזאת הסיבה שאביי אינו יכול ללכת אל החכמים, בגלל שהם יכולים לומר שאין שום שגגת עבודה זרה חוץ מן המצב שיש העלם דבר

אבל רואים שאביי הוכיח את שיטתו רק לפי רבי יהודה הנשיא, לא לחכמים. אני חשבתי שאולי מסיבה הזאת אין אנחנו פוסקים כאביי כאן, רק בשישה מקומות אחרים (יע''ל כג''ם סימן) אבל החברותא שלי הוכיח שזה אינו נכון שלמעשה החכמים כן מסכימים שהיחיד מביא חטאת בשגגת מעשה בלי העלם דבר (כמו שרואים בספר במדבר ט''ו איפה שכתוב קרבן יחיד בעבודה זרה ולא כתוב "ונעלם ממנו"). רק שאביי לא יכול לקחת ראיה לשיטתו מן החכמים בגלל שלא אמרו את זה בפירוש

 סנהדרין סב. המשנה בשבת פרק כלל גדול אומרת שלשה דינים לשלשה מצבים. 1) אם בן אדם שכח עיקר שבת הוא מביא קרבן אחד. 2) אם הוא יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת אז הוא מביא קרבן על כל שבת 3) אם הוא יודע שהיום שבת ושכח מלאכות הוא מביא קרבן על כל סוג מלאכה.רבא  שאל מה קורה אם אתה מצרף מצב 2) ומצב 3)? היינו העלם זה וזה בידו? הגמרא בסנהדרין רוצה לתרץ את השאלה בזאת. הגמרא בסנבדרין מתחילה לפרש "אחת מהנה" שהיא שגגת ע''ז וזדון עבודות. והיא שואלת מה היא שגגת ע''ז? והיא מתרצת: "אומר מותר". ואז היא ממשיכה ואומרת אם כן העלם זה וזה בידו חייב קרבן אחד לבד

רש''י אומר אומר מותר הוא שהוא אומר אין ע''ז בתורה. וגם שהמשפט של רבא הוא כללי. היינו שבא לומר יותר דברים חוץ מן לתרץ מה היא שגגת ע''ז וזדון עבודות

 הר''י (בשיטה מקובצת כריתות ב') שואל אם כן התירוץ אינו שווה לשאלה. והוא מתרץ ש"אומר מותר" הוא יותר מצומצם ממה שרש''י פירש כדי שיהיה מתאים לשאלה של רבא. אבל רש''י יכול לשאול אם אומר מותר רק במצב פרטי של איזה ע''ז פרטית, אם כן איך זה מתרץ את שאלת רבא? "אומר מותר" יכול להיות על איזה ע''ז פרטית וגם על עבודות

סנהדרין סב: הגמרא בצד זה של הדף רוצה למצוא מצב ששגגת שבת תהיה פטורה ושגגת ע''ז חייבת. ואז היא שואלת מהיא שגגת ע''ז? ומתרצת "אומר מותר." ואז היא רוצה להשוות בין שגגת ע''ז ושגגת שבת לומר ששגגת שבת פטור. וזו היא הפתעה גדולה. "אומר מותר" הוא טעות בדין שהוא חייב בשבת כמו בע''ז. אחר זה הגמרא שואלת מקושיית רבא על העלם זה וזה בידו. אבל זו אינה הקושיה שלי כאן.

אופן אחד לתרץ את זאת הוא אולי לומר שכאן הגמרא לא רצתה להתעכב. וזה התירוץ השלישי של תוספות לגבי שאלה אחרת שאומר מותר הוא  יותר דומה לשכח עיקר שבת מן השאלה של רבא שהיתה נוגעת רק שמצב של יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת וגם מלאכות

סנהדרין סב: יש ארבעים ושלשה חטאים שבשבילם אדם מביא קורבן חטאת. יש שני מיני שגגה בהרבה מהם, שגגת מציאות ושגגת דין. החברותא שלי רוצה  לומר כלל שרק כשיש הנאה יש שגגת מציאות. למשל אדם אכל חלב ולא ידע שהוא חלב ואחר כך אמרו לו. הוא חייב חטאת. אבל אדם הרים ירק בשבת בחשבו שהוא תלוש, והתברר שהיה מחובר, הוא פטור בגלל שהיה מתעסק. לפי זה אפשר להבין אביי בסנהדרין סב:. אביי אמר שאם אדם השתחווה לאנדרטא (ורש''י מוסיף ולא ידע שפעם היתה נעבדת והתברר שכן
היתה נעבדת), לא כלום הוא

אני שאלתי על זה מהרמב''ם הלכות שגגות ז:א' וב'. זדון עבודות ושגגת עבודה זרה חייב רק חטאת אחת
זאת אומרת אני חשבתי שמצאתי מצב של טעות במציאות נחשבת לשגגה להיות חייב קרבן

אבל החברותא הראה לי שהרמב''ם מסיים שהוא חשב שאינו עבודה זרה בגלל שלא נעשה מכסף או זהב. משמע שטעה בדין

אבל יש כאן בעיה כללית

הבעיה כאן היא זאת. כשהרמב''ם רוצה למצוא שגגת עבודה זרה הוא הולך לטעות בדין ואז הבן אדם חייב קרבן. וכשהגמרא רצתה למצוא שגגה שהוא פטור בשבילו היא הלכה לטעות במציאות. איפה הדיון הפשוט? שהוא שכח שהצורה הזאת היא עבודה זרה

  רואים מזה  שהרמב''ם מדקדק לומר דווקא טעות בהוראה חייבת בקרבן, לא טעות במציאות

לא כמו שבת שבמצב שאדם שכח שהיום שבת כן הוא חייב קרבן

אני חשבתי לתרץ שבן אדם חייב לזכור את השבת ולכן כשהוא שכח זה קרוב למזיד והוא חייב חטאת, מה שאין כן בעבודה זרה. אבל היום חשבתי שיכול להיות שעבודה זרה אינה כמו שבת. דָּוִד אמר לי שאי אפשר לחייב בן אדם על עבודה זרה אלא אם כן יש חפץ גשמי. בלי זה אין על מה לחייבו. מזה אני בא להציע ששגגת שבת איפה ששכח את השבת אין שום חפץ גשמי,- זו היא טעות בדין, ולכן הוא חייב חטאת. אבל כששכח שאיזו צורה היא עבודה זרה, זה שכחת מציאות, ולכן הוא פטור

עכשיו אפשר לשאול אם הרמב''ם צודק למה אביי ורבא לא תפסו את הדוגמה --שחשב מותר בגלל שנעשית מן חומר לא כסף ולא זהב? תירוץ: זה כן מה שאומרים. רבא אמר שגגת עבודה זרה היא כשהוא אומר מותר. אביי גם אמר ששגגת עבודה זרה היא כשעשה טעות בדין וחשב מאהבה ומיראה מותר

אבל עדיין הסוגיא אינה מיושבת. בשלב הזה אני אומר טעות בדין עבודה זרה ושבת חייב. אבל עדיין רואים שיש חילוק ביניהם. בשבת טעות בדין מתחלקת לארבע מחלקות, תינוק שנשבה, שכח עיקר שבת, יודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת, יודע שהיום שבת אבל שכח את המלאכות. ולא עושים את החילוקים בעבודה זרה. ובמיוחד רואים שהרמב''ם אינו עושה את החילוקים האלו לגבי עבודה זרה. וזה למרות שבסנהדרין סב: הגמרא השוותה אותם

סנהדרין סב: רבי זכאי אמר יש חומר בשבת מה שאין כן בשאר מצוות. בשבת אם עשה שתי מלאכות בהעלם אחד הוא חייב  שתי חטאות משא''כ בשאר מצוות. הגמרא שואלת על איזה מצב הוא דיבר? אם הוא עשה טחינה וקצירה בהעלם אחד שזה חייב שתיים כמו כן בשאר מצוות אכל חלב ודם הוא חייב שתיים. אם עשה שתי פעולות  טחינה שזה חייב אחת, כמו כן אכל דם ודם וחייב אחת. יש פה קושיה גדולה. מה שרבי זכאי אומר הוא בדיוק גמור. בשבת יש חילוק מלאכות, משא''כ בשאר מצוות. בשבת אם עשה שתי
מלאכות בהעלם אחד-היינו ששכח שתיהן- הוא חייב שתיים.  אם שכח ואכל שני מיני חלב הוא חייב אחת

זאת אומרת רבי זכאי אמר בשבת יש חילוק מלאכות מה שאין כן בשאר מצוות. וזה נכון. למה צריכים לפרש אותו שדיבר על שמות מוחלקים באופן שיוצאת קושיה



סנהדרין סב: התלמוד רוצה ליישב את רבי זכאי. ואני מתקשה להבין למה יש קושיה. התלמוד מסיקה שרבי זכאי אמר שגגת ע''ז בלי כוונה חייב משא''כ בשבת. מה זה שגגת ע''ז? לאביי מאהבה ומיראה ולרבא היא אומר מותר. אומר מותר הוא תינוק שנשבה. וזו שיטת מונבז שהוא פטור. זה ישר ופשוט. אבל הגמרא שואלת מן השאלה של העלם זה  וזה בידו.שאז יש חיוב גם בשבת. אבל השאלה הזאת נשאלת רק לגבי הבבות האמצעיות של המשנה בכלל גדול שבת פרק ז'. ולכן קשה לראות מה יש קשה להבין ברבי זכאי

 סנהדרין סב: כשלמדתי את הרמב''ם בהלכות עבודה זרה, לא היה ברור לי מהוא עיקרו ומהותו של עבודה זרה. ראיתי שהוא מביא את הענין של "לקבל כאלוה", וחשבתי שזה מהותו של עבודה זרה. אבל אחר כך ראיתי את הגמרא בסנהדרין סב: אתמר העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב, רבא אמר פטור. והבנתי שאם מהותו של עבודה זרה היא לקבל כאלוה, אז אין מקום לשיטת אביי שגם בלי זה הוא חייב. ואין מקום לכל המחלוקת. ואז הבנתי למה הרמב''ם התחיל עם הסיפור של דור אנוש. לפי דעת הרמב''ם עיקרו של עבודה זרה הוא לשבח ולפאר או לעבוד שום נברא בתור אמצעי כדי לקיים רצון הבורא, או שיהיה האמצעי מליץ טוב בשבילו, או שהאמצעי ישפיע איזו טובה אליו.

 רמב''ם הלכות שגגות  פרק ז' הרמב''ם כתב שאם בן אדם עשה מלאכה בשבת בשוגג הוא מביא קרבן חטאת. היינו ששכח את המלאכה או ששכח את העונש, וזכר את השבת. אם שכח כל השלשים ותשע הוא מביא שלשים ותשעה חטאות. זאת אומרת שהוא פסק כרבי יוחנן ששגגת עונש שמה שגגה. אבל לריש לקיש רק שגגת מלאכה שמה שגגה. בגמרא מדייקים ששגגת כל הל''ט מביא ל''ט חטאות. אבל אם שכח כולן במה הוא זוכר את השבת? לא שואלים את זו על רבי יוחנן בגלל שהוא יכול לומר ששכח את העונש. אבל מה ריש לקיש יכול לומר? מתרצת הגמרא: בתחומין ואליבא דרבי עקיבה.

אבל זה כנראה אינו עוזר להרמב''ם. הרמב''ם משמע ששכח כולן ועדיין מביא ל''ט. במה זכר את השבת? בנו של הרמב''ם תירץ: יכול להיות שהרמב''ם דיבר רק במצב ששכח את העונש. או שזכר איזו תולדה. החברותא שלי תירץ שאין שום סיבה לומר שהרמב''ם לא יכול לומר גם כן תחומים. רק בגמרא רבי יוחנן לא היה צריך את התרוץ הזה. אבל זה כל שכן: אם זדון שבת ומלאכות ושכחת עונש הוא שגגה, כל שכן שכחת מלאכות וזכירת תחום שבת. 

 ב''מ יד: יש פה שלשה אנשים: נגזל,גזלן, ולוקח מן הגזלן והקרקע שנגזלה. הקרקע חוזרת לבעלים עם השבח שהשביחה הלוקח. רב אמר שהלוקח גובה מחיר הקרקע ושבחה מן הגזלן. תוספות אומרים שהדין של היורד לתוך שדה חבירו בלי רשות שמקבל היציאה שייך לפה. זה דין של רב בדף קג. ושם רב אומר ידו על התחתונה. זאת אומרת שאם השבח פחות מן היציאה, אז הנגזל משלם את היציאה. ואם היציאה פחותה, אז הוא משלם את היציאה. ועכשיו אפשר להבין כוונת התוספות פה בדף יד:. פה יש שתי אפשריות. א) השבח יותר מן היציאה. ב) השבח פחות מן היציאה. מצב הראשון הוא המצב שרב דיבר עליו. שם הנגזל משלם את היציאה, והגזלן משלם את השבח. [פה כוונת רב היא שהגזלן משלם את השבח היתר מן היציאה, היינו ההפרש. וזה שלא ככוונתו בדף קג. אולי יש פה איזו קושיא?] במצב השני שהשבח פחות, אז הגזלן אינו משלם כלום, והנגזל משלם את השבח. וזאת היא השאלה שלי. למה הגזלן אינו משלם את היציאה? אם אנחנו הולכים לפי מה שכתוב בשטר, אז הוא חייב לשלם את היציאה. אם אנחנו לא הולכים לפי מה שכתוב בשטר (אחריות לאו טעות סופר היא) אז גם השבח אינו משלם.

  יבמות ג: הברייתא שואלת איך יודעים שאחות אשתו אסורה ביבום? והיא מתרצת שכתוב בויקרא אצל עריות "עליה" וכתוב בדברים אצל יבום "עליה". זה נראה כמו גזרה שווה. [גזרה שווה בדרך כלל היא שיש אותה מילה אחת בשני מקומות, ולכן שמים את הדינים של מקום אחד למקום השני.] תוספות שואל, למה לא להפוך את הגזרה שווה לכיוון השני? והוא מתרץ, שהתנא של הברייתא אוחז בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זאת אומרת שבלי הגזרה שווה היינו אומרים שיבום דוחה איסור אחות אשתו. אם כן למה צריכים את הגזרה שווה? אלא על כורחך היא באה לומר את החידוש שאין יבום דוחה אחות אשתו.

עכשיו שמסקנת הגמרא היא (לקמן) שעשה אינו דוחה לא תעשה הסברה הייתה צריכה ללכת בכיוון השני. זאת אומרת שאין לנו מקום ללמוד ממנו שעריות אסורות ביבום. (אולי יש לומר שבאמת זאת היא סברת בית שמאי.) אופן שני להסתכל בברייתא הוא זה: אין הברייתא מזכירה גזרה שווה. יכול להיות היא חושבת על "מה מצינו". והיא חושבת כך: אנחנו מוציאים שאשת אחיו אסורה אפילו אם אחיו אינו בעולם. רק במקום יבום היא מותרת. באופן דומה היינו צריכים להתיר את כל העריות במקום יבום. ולכן אנחנו צריכים את המילה "עליה" לומר לנו שאחות אשתו וכל העריות אסורות. הקושיא פה היא שזה היה עובד אפילו אם היתה לנו את המילה "עליה" רק במקום אחד. והברייתא אומרת שהדין שלה באה מן העובדה שאותה מילה נמצאת בשני המקומות. עוד קושיה גדולה פה היא שאם הברייתא מכוונת לגזרה שווה יש פה אי הבנה. גזרה שווה רגילה נותנת את הדינים של מקום אחד למקום השני וממקום השני למקום הראשון. אם זאת היא גזרה שווה, אזי התוצאה של זו היא שמילת "עליה" בעריות מדברת רק במקום יבום, ואז כל העריות תהיינה אסורות רק במקום יבום. וזה אי אפשר. ולכן צריכים לומר שכוונת התנא היא שזה מה מצינו

 רמב''ם הלכות שבת. אני רוצה להסביר תירוצו של ר' חיים הלוי על הרמב''ם בענין  דבר שאינו מתכוון ומלאכה שאינה צריכה לגופה וצידת נחש. דבר שאינו מתכוון יכול להכיל הרבה דברים, למשל מתעסק במקום שיש הנאה. שם ההנאה מספיקה קצת כוונה בכדי שיהיה חייב קרבן. ועוד יש טעות בדין או במציאות שנחשבים בכלל אינו מכווין. נראה לי שזאת הסיבה שתוספות רצו לצמצים את גדר מלאכה שצריכה לגופה להיות רק מלאכה הנעשית לצורך מה שהייתה צורכה במשכן. הסברא הזו עוזרת לנו להבין ר' חיים סולובייטשיק. בשבת הרמב''ם פסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייבת. ולכן למה צידת נחש מותרת?בגלל שהיא דבר שאינו מתכוון דלא ניחא ליה כשיטת הערוך. אבל למה זו דבר שאינו מתכוון? אני רוצה להגיד שהרמב''ם כמו תוספות רוצה לצמצם את הגדר של מלאכה שצריכה לגופה, וכל מה שחוץ לגדר הזה הוא דבר שאינו מתכוון  

יומא לד: סוגיית מלאכה שאינה צריכה לגופה. הגמרא בסנהדרין אומרת שרב לא הניח לבנו להוציא שבריר ממנו. הסיבה לכך היא חשש שמא יעבור על האיסור לגרום חבלה לאביו ואמו. הגמרא שואלת על זה מן המשנה בשבת שמותר ליטול מחט בשבת בגלל שאפשר להשתמש אתו במלאכות מותרות כגון להוציא שבריר. כוונת הגמרא היא שחבלה בשבת גם כן איסור חמור. אם כן למה לא חוששים לה? אלא על כורחך משום שאינו מתכוון. אם כן, גם אצל רב זה אינו מתכוון. הגמרא מתרצת ששבת שונה. והמשנה היא כרבי יהודה שכל המקלקלים בשבת פטורים. אז שואלת הגמרא, איך המשנה הזאת מסתדרת עם רבי שמעון שאמר, "כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר?" תירוץ: היא מלאכה שאינה צריכה לגופה. זאת אומרת, שהגם שרבי שמעון אוחז שמקלקל בחבלה חייב, עם כל זה אם היא אינה צריכה לגופה, הוא פטור. זה סתירה  ישירה לרש''י בשבת קג.

פסחים כל שעה כב רבי אבהו אומר שכל פעם שכתוב בתורה "לא תאכל" הכוונה היא שלא לאכול ושלא ליהנות. והדין של נבלה היה קשה על זה בשביל שהתורה היתרה בהנאה. ואז באים לדין של דם. דם אנחנו רואים במשנה שהוא מותר בהנאה. כגון מותר לגזבר של הבית המקדש למכור את הדם שיורד בסילון למשק.  וזה נראה כמו סתירה לרבי אבהו. דם אסור באכילה ומותר בהנאה. הגמרא מתרצת: יש פסוק "על הארץ תשפכנו כמים." הגמרא מבינה בזה שהתורה עושה היקש בין דם למים. כמו שמים מותרים בהנאה, כן דם. והשאלה שלי פה היא שהגמרא לקחה אותנו רק חצי הדרך. יש לנו פסוק שאומרת שדם אסור בהנאה, ויש פסוק אחר שואמרת לנו שהוא מותר בהנאה. בסך הכל אתה נשאר בתיקו [דהיינו שאי אפשר להכריע.] והייתי חוזר מן בשאלה הזאת אם התורה הייתה אומרת בפירוש שדם יוצא מן הכלל (כמו שהתורה עשתה לגבי נבלה), אבל היא לא עושה את זה. כל מה שהיא אומרת הוא שדם הוא דומה למים. ובגלל ההיקש הזה אני צריך למצוא החידוש הכי פחות שאפשר.(זאת אומרת אני לא יכול לומר שהוא מותר באכילה.) והחידוש הכי פחות צריך לדמות דם באיזו צורה למים. טוב. אם כן אני מדמה אותו לניסוך המים בחג הסוכות [ששופכים על המזבח.] ועל ידי הדרשה הזו היה יותר מובנת העובדה שיש פתח תחת מילת כמים. אם הכוונה הייתה רק על מים רגילים, אז המילה הייתה צריכה ניקוד עם שווה, והיינו יודעים שהכוונה היא על מים רגילים. אבל הפסוק לא אומרת את זה. היא אומרת כמים עם פתח,דהיינו מים הידועים.

נראה לי שכל מה שכתבתי מוכלל במה שהגמרא אמרה "אימא כניסוך המים." אבל לתרץ את השאלה לא צריכים לומר את זה. רק צריכים לראות שזאת מתורצת על ידי מה שרב אשי אמר: אם היה כתוב לערות אותו כמים היה כדבריך. עכשיו שכתוב "תשפכנו כמים" המשמעות היא כמים רגילים.

 פסחים כג. הגמרא מביאה משנה שמחשיבה תרומה להיות מותרת בהנאה. [זה רואים מן הדין שמותר לעשות עירוב תחומין מתרומה.] וזה נראה כקושיא על רבי אבהו שאמר שכל מקום שכתוב איסור אכילה, איסור הנאה במשמע

 פסחים כג. הגמרא רוצה להציעה שהדין של רבי אבהו הוא מחלוקת תנאים. להראות את זה הגמרא מביאה משפט של רבי יוסי לגבי חלב נבלה. הפסוק אומר "חלב נבלה יעשה לכל מלאכה". רבי יוסי שואל למה הפסוק צריך לומר את המילה "כל"? והוא עונה שבלי מילת "כל" הייתי אומר שהפסוק מתיר הנאה רק להקדש. מילת "כל" באה לרבות הנאה להדיוט. [בשלב הזה אנחנו מבינים שהפסוק שמתיר הנאת נבלה להדיוט אינו שייך לחלב נבלה.] [והגמרא פה רוצה להראות כמו רבי אבהו שמאחר שחלב אסור באכילה, ממילא הוא אסור בהנאה עד שהפסוק מתירו.] השאלה של דָּוִד פה היא זאת: מתי חלב היה אסור להקדש באופן שהיינו צריכים פסוק להתירו? אני חשבתי לתרץ את זאת כך:חלב של נבלה באמת הוא אסור למזבח, ולכן צריכים פסוק להתירו בהנאה להקדש.   אבל הקושיא על תירוץ הזה היא שיש כבר פסוק אחד להתיר נבלה בהנאה להדיוט, ועכשיו הפסוק הזה להתיר חלב נבלה בהאה להקדש. עכשיו מה מילת "כל" באה להרבות?

  יומא לד: ענין של מלאכה שאינה צריכה לגופה. הגמרא בכריתות אומרת שהמהפך עצים תחתונים במדורה למעלה (שאינו מכווין לעשותם גחלים) ועצים העליונים למטה חייב אחת רק  בגלל העליונים לרבי שמעון. תוספות אומרים שיש שלש סיבות לחייב אותו גם בשביל התחתונים אפילו לרבי שמעון. א) מלאכת מחשבת. ב) מקלקל בהבערה חייב לרבי שמעון. ג) פסיק רישא בדבר שאינו מכווין. אבל הסיבה שהוא פטור היא שזאת מלאכה שאינה צריכה לגופה. בשלב הזה תוספות שואלים אם כן למה הברייתא קוראת את זו דבר שינו מכווין? תירוץ: להראות כוחו של רבי יהודה.

זאת אומרת שאפילו אם זו פסיק רישא בדבר שאינו מתכוון, הוא פטור אם זו מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואז תוספות מביאים את הגמרא בשבת קג. שהתולש עולשים לאוכל פטור לרבי שמעון מצד יפויי הקרקע [אבל חייב אחת משום תולש לאוכל]. הגמרא שואלת והלא רבי שמעון מודה בפסיק רישא? תירוץ: זה בשדה אחר, שאינו שלו. תוספות מדייקים שאם זה בשדה שלו הוא חייב בגלל פסיק רישא בדבר שאינו מכווין. תוספות מכוונים לשאול שמזה יש סתירה למה שתוספות אמרו מקודם שמלאכה שאינה צריכה פוטרת גם פסיק רישא בדבר שאינו מתכוון

שאלה שלישית תוספות אמרו הבערה לרבי שמעון חייב אפילו אם הוא מתעסק. אם כן, מה אפשר לומר בענין חותה גחלים שהוא פטור? הלא אפילו אם היה חושב שהוא חותה תפוחים היה חייב

המהרש''א מתרץ את זו

קושיית התוספות היא משדה שלו שהוא צריך להיות פטור בגלל מלאכה שאינה צריכה לגופה. ותוספות מתרצים את זו על ידי הרעיון של אנן סהדי שבגלל שהוא שלו, הוא רוצה שהשדה יתייפה. אבל יש קושיה גם מצד שדה שאינו שלו שהוא פטור בגלל פסיק רישא שלא איכפת ליה. וזה בניגוד לתוספות שאמרו במהפך גחלים שאפילו פסיק רישא כנגד רצונו היה חייב אם לא בגלל מלאכה שאינה צריכה לגופה

 יומא לד: יש עוד קושיה בענין התוספות הזאת.  תוספות אומרים שלרבי שמעון מקלקל בהבערה חייב אפילו אם הוא מתעסק. תוספות מזכיר את זה כשהוא נותן שלשה טעמים שהמהפך גחלים צריך להיות חייב שתיים אפילו לרבי שמעון.] הקושיה שלי על זה נובעת מהסוגיא שרבי שמעון לומד את דינו שמקלקל בהבערה חייב. הוא לומד את זה מבת כהן. ובמצב של שרפת בת כהן אין מתעסק. להפך. עושים את זה בכוונה. דָּוִד, החברותא, תירץ שתוספות לומדים שמתעסק בהבערה חייב מכריתות יט: שמתעסק במילה חייב לרבי שמעון. שם מהוא מחליף תינוקות

אני שאלתי שמקלקל בחבורה רבי שמעון לומד מפסוק אחר ויכול להיות שאין לו קשר עם הבערה

 סנהדרין לג. המשנה בסנהדרין אומרת כשדיין טועה בדין, הדין חוזר. הגמרא שואלת על זה מן המשנה בבכורות שאומרת שהדין קיים והדיין משלם הכיסו. אם אנחנו הולכים לפי גירסת רש''י, הוא מובן שההלכה לרב יוסף הוא שלגבי מומחה הדין חוזר, ולגבי אינו מומחה הוא משלם מביתו. ואז הגמרא שואלת מן המשנה בבכורות:" והלא המשנה אומרת שאינו חייב לשלם?" איך זאת קושיא על רב יוסף?תירוץ: המשנה בבכורות אוחזת שהדין קיים בכול מצב. והיא מחלוקת רק בין מומחה ואינו מומחה רק שהמומחה אינו צריך לשלם. השאלה של הגמרא היא זאת: כשבאים למומחה, המשנה משאירה הכל במקומו ומשנה רק דבר אחד-- שהמומחה אינו משלם [לא כמו האינו מומחה].

 פה אני ממשיך עניןים ששייכים לסנהדרין בענין פסק הלכה. יכול להיות שפירוש "שיקול הדעת" שונה בין רב פפא ורב המנונא. יכול להיות שלרב פפא רוב הגמרא היא נחשב שיקול הדעת. סוף סוף רואים שיש מחלוקת איך לדון בהרבה מקומות בש''ס.

שבת צד: שבת קו. ויומא לד. סוגיית מלאכה שאינה צריכה לגופה. אני רוצה להסביר תירצו של ר' חיים הלוי על הרמב''ם בענין  דבר שאינו מתכוון ומלאכה שאינה צריכה לגופה וצידת נחש. דבר שאינו מתכוון יכול לכלול הרבה דברים, למשל מתעסק במקום שיש הנאה. שם ההנאה מספיקה קצת כוונה בכדי שיהיה חייב קרבן.ועוד יש טעות בדין או במציאות שנחשבים בכלל אינו מכווין. נראה לי שזאת הסיבה שתוספות רצו לצמצים את גדר מלאכה שצריכה לגופה להיות רק מלאכה הנעשית לצורך מה שהייתה צורכה במשכן. הסברא הזו עוזרת לנו להבין ר' חיים סולובייטשיק. בשבת הרמב''ם פסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייבת. ולכן למה צידת נחש מותרת?בגלל שהיא דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא דלא ניחא ליה כשיטת הערוך. אבל למה זו דבר שאינו מתכוון? אני רוצה להגיד שהרמב''ם כמו תוספות רוצה לצמצים את הגדר של מלאכה שצריכה לגופה, וכל מה שחוץ לגדר הזה הוא דבר שאינו מתכוון

 יומא לד: רק נשאר מקום אחד שקשה להבין בקטע הזה של תוספות הוא מה שאמרו שאם רבי יהודה היה מחלק בין מתכוון לאינו מתכוון, אז המשפט של רבי אושיה (שמקשר בין מילה לבהרת על ידי מילה המיותרת "בשר") הייתה יוצאת כמו רבי שמעון. נראה  שכוונתו שהברייתא של בהרת הייתה כמו שהגמרא פירשה אותה אליבא דאביי אליבא דרבי שמעון. היינו שהברייתא של בהרת שאמרה שמילת "בשר" באה לרבות בהרת מדברת במצב שהאב אומר שהוא מכווין להסיר את הבהרת. וזאת היא כוונת התוספות: שאם רבי יהודה היה מחלק בין מתכוויין או לא, אז הוא היה צריך לפרש את הברייתא כמו הפירוש הזה של אביי בשיטת רבי שמעון

החברותא שלי ציין שיש שבע מילים בתוספות שהן קשה להבין: "אי משני ליה אפילו לרבי שמעון אתיא". מה יוצא טוב לרבי שמעון? הברייתא? הפסוק? הפירוש של אביי בענין איך רבי שמעון היה מתרץ הצורך למילת בשר

  יומא לד: אני חשבתי שכדאי להסביר הוויכוח ביני והחברותא שלי בענין כוונת התוספות, ואיך שהחברותא ניצח אותי. רבי יהודה אמר להשליך עשישיות במים ביום כיפור מותר, ומילה על בהרת מותר רק בגלל פסוק. תוספות אומרים עשישיות אינו פסיק רישא. חשבתי בגלל זה שגם מצב של בהרת אינו פסיק רישא, שאם לא כן איך יכולה להיות קושיה ממנה לעשישיות? וחשבתי יותר שיש אופן שהתורה הייתה מחשיבה אסורה בלעדי פסוק. האופן הזה הוא כשהאב מכווין. והגם שידעתי שזה דוחק, חשבתי שזו כוונת תוספות. אבל עכשיו אני מודה שזה אינו נכון. הסיבה לכך היא זאת: הגמרא ביומא מצטטת אביי בשבת קלג. ושם אביי לא חשב על פסיק רישא. וכשרבא העלה ענייו פסיק רישא ואמר שעל ידי זה הברייתא של רבי אושיה יכולה להיות כמו רבי שמעון, אביי הודה לו. רואים  שאביי לא חשב על פסיק רישא עד שרבא העלה את הענין, וכשהוא שינה את דעתו לגבי רבי שמעון אין סיבה לומר ששינה דעתו לגבי רבי יהודה. יוצא מזה שהגמרא שלנו ביומא הייתה יכולה לענות פסיק רישא, אבל היא בחרה תירוץ יותר טובה. שאם היא הייתה בוחרת בתירוץ פסיק רישא, אז היה יוצא שאין חילוק בין רבי יהודה ורבי שמעון

 יומא לד: בסיכום: רבי יהודה אמר בהרת היא אמורה להיות אסורה לולי שהתורה התירה, ועשישיות מותר בלא צורך של פסוק. זו סתירה. למה הגמרא לא ענתה בהרת היא פסיק רישא, ועשישיות אינן פסיק רישא? הסיבה היא שבתחלה אביי לא ייחס שום חשיבות לענין של פסיק רישא. ואחר שחזר בו, עדיין אין טעם לומר ששינה דעתו בענין רבי יהודה.  ופה אפשר לשאול  שבסוף תוספות אומרים שפסיק רישא גם שייך לשיטת רבי יהודה בגלל שהם אומרים שבענין איסורי שבת רבי יהודה כן מחלק בין פסיק רישא או לא. אולי הגמרא לא הייתה יכולה לענות את זה בגלל שאז שיטת רבי יהודה הייתה שווה לשיטת רבי שמעון. אבל עדיין התירוץ הזה היה עובד אם הגמרא רצתה לתרץ אותו

 דָּוִד הציע משווה אחת שממנה רבי שמעון קובע אם איזו מלאכה היא חייבת. קודם כול הוא שואל אמ זו מלאכה? אם כן, אז אם הוא מכוון? אם כן הוא חייב. אם לא אז הוא שואל אם היא פסיק רישא? הוא כן הוא חייב. אם לא, הוא שואל אם הוא צריך אותה

 דָּוִד ראה פעם אחת בבבא מציעא בפרק השואל הגיון אם "א" אז "ב" משמע אם אין א אז אין ב. ואני אמרתי שזה אימו נכון. אפילו אם א אז ב יכול להיות שיש עוד דברים שגורמים ב. אם יש גשם אז בחוץ רטוב. אבל אינו נכון לומר שאם אין גשם אז הוא יבש. יכול להיות שמי שהוא פתח את הברז ועכשיו הוא משקה את גנו. אחר זה ראינו אותו דבר ברש''י באיזה מקום. והיום דָּוִד הראה לי את הגמרא בשבת קנה. שרבא משתמש עם הגיון כזה והגמרא בעצמה טוענת כנגדו. היינו -רמי בר חמא אמר מחמר אינו חייב חטאת[בשוגג] אבל חייב סקילה [במזיד].רבא הביא ברייתא כנגד זה שאומרת אם אחד חייב חטאת בשוגג אז הוא חייב סקילה במזיד. רבא אמר מזו רואים אם אין  חטאת אין סקילה. ואז בגמרא בעצמה אמר שאין זו ראיה. יכול להיות שיש עוד דברים שגורמים סקילה

 בענין ספרים חיצוניים. המשנה מביאה שלשה דברים שבגללם האדם מאבד חלקו בעולם הבאה. רבי אקיבא מוסיף הקורא בספרים חיצוניים. הגמרא מפרשת שהם ספרי מינים. לרי''ף ולרא''ש יש גירסה אחרת. לפי גירסתם ספרים חיצוניים הם ספרים שמפרשים את התורה לא לפי הקדמות חז''ל

עד כאן אין סיבה לאסור ספרי מדעי הטבע. אפילו אם הרי''ף והרא''ש פוסקים כדעת יחיד [ר' אקיבא] עדיין אין קשר לספרי חכמה

הרמב''ם אינו מביא את דעת רבי אקיבא. בהלכות תשובה איפה שהוא מביא את המשנה, הוא מתעלם מדעת רבי אקיבה.  המשמעות של זה היא שהוא פסק כתנא קמא כנגד דעת יחיד. אבל לרמב''ם יש ספרים שאסור לקרוא, והם ספרי עבודה זרה. אבל כנראה שהוא מביא את ההלכה הזאת ממקום אחר. רואים את זה בספר המצוות לגבי במצווה שלא להתעסק בשום ענין של עבודה זרה בכלל. ובכלל הזה שלא ללמוד ספרי עבודה זרה

בבא קמא ב. הגמרא מגדירה אב מלאכה להיות במשכן חשובהיש ארבע אפשריות מה הכוונה בזה: (1) אב הוא מלאכה שהייתה במשכן. [זאת אומרת שאינו משנה אם הייתה חשובה.] (2) אב הוא מלאכה שהייתה חשובה. [זאת אומרת שאינו משנה אם הייתה במשכן.] (3) אב הוא מלאכה או שהייתה במשכן או שהיא חשובה. (4) אב הוא מלאכה שהייתה במשכן וחשובה.

לפי הר''י הגדרת מלאכה שצריכה לגופה היא מלאכה שמכוונים בה אותה כוונה שכוונו בה במשכן. ] פירוש הר''י אינו בהתאמה עם אפשריות (2) ו(3). אם לא הייתה במשכן אי אפשר לכוון את הכוונה שכיוונו במשכן

  ב''ק ג. רש''י ד''ה אידי ואידי מפרש את הגמרא בענין "ושילח" באופן כנראה שאינו מתאים עם הגמרא שאחר כך בענין מילת "וביער".  קודם כל אני רוצה להציע את תוכן הענין. הפסוק אומר "ושילח". הברייתא אומרת שזה רגל. ואז היא מביאה ראייה לזה מעוד פסוק. הגמרא שואלת: אפילו בלא פסוק השני, היינו צריכים לומר ש"ושילח" היא רגל בגלל שאין מקום אחר לשים אותה. תירוץ: היינו אומרים ש"ושילח" "וביער" שתיהן שן. אחת היא לאיפה שנכלה השורש, ואחת לאיפה שלא נכלה השורש. רש''י שואל: אז תכתוב רק פסוק אחד איפה שלא כל כך מסתבר שיהיה חייב (איפה שלא נכלה השורש, "ושילח") והיינו יודעים איפה  שנכלה השורש בקל וחומר. רש''י מתרץ: אם היה כתוב רק "ושילח", היינו אומרים שזה רק כשנכלה את הכול

 התירוץ של רש''י עובד פה. אבל בגמרא הבאה איפה שיש אותה קושיה מה הוא יכול לומר? תוכן הגמרא הוא כך: הפסוק אומר "וביער". זה השן. הברייתה מביאה עוד פסוק לראייה. שואלת הגמרא: אפילו בלא הפסוק השני, היינו צריכים לומר ש"וביער" היא השן שאין מקום אחר בשבילה. תירוץ: היינו אומרים "וביער" זו הרגל. שאלה: אז יש שתי מילים לרגל. תירוץ: אחת שאיפה שהבעלים שלחו אותה, ואחת לאיפה שהם לא שלחו אותה. פה יש אותה קושייה שרש''י שאל מקודם. תכתוב רק מילה אחת שאיפה שלא כל כך מסתבר ["וביער" שהלכה ממילא] והיינו יודעים איפה שהבעלים שלחו אותה. תירוץ: היינו אומרים ש"וביער" היא איפה שהבעלים שלחו אותה. אבל זה אינו עובד כל כך טוב פה. למעלה היינו יכולים לומר ש"ושילח" היא איפה שנכלה השורש בגלל שנכלה הוא בכלל שאינו נכלה. הקבוצה של אינו נכלה מכילה מצב של אינו נכלה וגם נכלה, בגלל שאם היא אכלה את הכול, היא גם אכלה את החלק. אי אפשר לאכול את הכול בלי לאכול חלק. אבל מצב איפה ששלחה את הבהמה הוא שונה לגמרי מאיפה שהיא הלכה מעצמה

רש''י יכול  לומר בתור תירוץ פה אתה צריך להחליף את המילים. נכון שהגמרא משתמשת עם "ושילח" בשביל איפה שנשתלחה, "וביער" לאיפה שהלכה ממילא.  וזה המהלך נמשך גם בתוך קושיית רש''י. אבל כשרש''י היה מגיע לתירוץ הוא היה מחליף את המילים ואומר שאם הייתה רק מילה אחת היינו אומרים שהמילה הזאת מסתובבת על המצב ששלחה אותה, והמילה הזאת היתה צריכה להיות "ושילח" (לא "וביער"). אבל תוספות יכולים פה לשאול שאם זה נכון אז משתמשים עם "ושילח" בשביל שתי מטרות וכאמור למעלה שזה אי אפשר. [זאת אומרת, שאם כבר משתמשים עם "ושילח" לרגל, אי אפשר להשתמש איתה לשן

אבל רש''י יכול לתרץ שכן משתמשים עם מילה אחת לשתי מטרות במסקנת הגמרא. עיין להלן בסוף הסוגייה שמשתמשים עם וביער בשביל שן ורגל. הסיבה לזה שם היא שהם שקולים ואי אפשר להוציא אחד בלא השני. ולכן שניהם באים על ידי פסוק אחד. 

אבל תוספות יכולים לתרץ שזה רק שם בסוף הסוגייה.פה  הגמרא אוחזת שלא משתמשים עם מילה אחת לשתי מטרות

) בבא קמא ג. תוספות ד''ה אצטריך] הפשט בתוספות הוא זה. בגמרא מכסה על כל כל האפשריות על ידי שלשה פסוקים "ושילח", "וביער", "ומשלחי רגל השור והחמור". זאת אומרת אפילו שן במצב שלא נכלה השורש.  תוספות שואלים פה, אם זה נכון למה צריכים את הפסוק כאשר יבער הגלל [שהברייתא אמרה שצריכים אותו. היינו, הגמרא לא דחתה את דרשת הברייתא, רק היא אמרה שאפשר ללמוד שן ורגל באופן אחר-שניהם מושילח ואז למלאות מקום החלק מ"וביער". תירוץ התוספות: נכון שהכול עובד בלי כאשר "יבער הגלל". רק הברייתא אומרת שבלי הדרשה השלישית היינו צריכים כאשר "יבער הגלל" להשלים את הדרשה.  

 ב''ק ג. תוספות ד''ה אצטריך. כדי להבין את התוספות הזאת צריכים לחלק את הגמרא לשלשה חלקים. חלק ראשון ושני דנים בהברייתא-איך שהיא לומדת שן ורגל. ואז הגמרא לומדת שן ורגל האופן אחר. היא מתחילה עם ושילח. ואז היא דנה בבעיה שאם אתה לומד מושילח נשאר אזלא ממילא. ואז הגמרא מכסה על זה עם וביער. הגמרא מכסה על כול האפשריות על ידי ושילח וביער בלא להשתמש עם כאשר יבער הגלל.

עכשיו התוספות שואלים אם כן למה צריכים את הפסוק "כאשר יבער". היינו, כמו שהגמרא שאלה את זאת למעלה על הברייתא, כן תשאל את זו פה. היינו הברייתא כן אוחזת בשיטה שצריכים את "כאשר יבער", אבל כנראה מחלק השלישי של הגמרא שלא צריכים "כאשר יבער". איך זה יכול להיות?תירוץ: הברייתא מכוונת שאם לא היה הלימוד השלישי [איפה שלמדנו את הכל מן "ושילח" "וביער" "משלחי"] היה אפשר ללמוד את הכול על ידי הלימוד של הברייתא ["ושלח", "וביער", "משלחי", ו"כאשר".

עכשיו יש שאלה. איך החלק השלישי של הגמרא מכסה על לא כליא קרנא? (ברור שתוספות אוחזים שכיסו על זה, אבל איפה? רואים את זה על ידי הקושיה שלהם. בלא זה אין קושיה.) גם זה מובן מהגמרא בעצמה שלא הייתה מביאה את לימוד השלישי אם לא הייתה משלימה את הענין. 

תירוץ: לא כליא קרנא בא על ידי "וביער". איך זה? על ידי המושג שהגמרא עכשיו ביארה ששן ורגל הם שקולים. אם כן אם אתה  מביא "וביער" לרגל (שלוחי) אתה חייב להביא אתו גם לשן. הבנתי את זה ממהדורא בתרא של המהרש''א.

עוד שאלה: אנחנו רואים שהחילוקים ששייכים לרגל שייכים גם לשן ואותו דבר להפך. (זה ברור מתוך הגמרא בעצמה וגם המהר''ם מלובלין מבין את זה כך.) אבל לפי האופן שביארתי את התוספות יצא רק שני מיני רגל (שלח ולא שלח) ושני מיני שן (כליא קרנא ולא כליא קרנא). עשיתי את זה בגלל שאם הייתה מטה את הקווים באלכסון כדי לחלק שלח שלוחי שניים (כליא קרן ולא כליא קרן) וכן כולם, אז לא היה יוצא מזה שום דבר חדש. שינית את הקווים אבל התוצאה נשארת כמו שהייתה.

עכשיו האופן שתוספות מבארים את הסוגיה פה זה יוצא כמו הגמרא בבא מציעא סא  

  ב''ק ג: תוספות ד''ה משורו. תוספות אומרים שכאשר רב לומד אבן וסכין משור הוא אינו מכווין על תמות ומועדות. הקושיה פה היא שאם כן יש לנו כבר תירוץ על שאלת הגמרא על איזו תולדה רב פפא אמר שאינו דומה לאב? תירוץ: אבן וסכין שאינם מופקרים.  הם אינם דומים לאב שלהם בגלל שתמות ומועדות אינן שייכות להם

ב''ק ג:  תוספות ד''ה משורו. אני רוצה קודם כול להציע שיטות רב ושמואל ואחר לבא  לתוספות

שמואל אוחז את השיטה שתקלה, כגון אבן או סכין ברשות הרבים חייבת בנזק לאדם ובהמה, לא לכלים. רב מסכים עם זה אם התקלה הפקר. אם התקלה אינה הפקר אז חייבת הנזק לאדם ובהמה. הגמרא אומרת שתקלה שאינה מופקרת רב לומד משור. תוספות שואל שיש להקשות מה לשור שהיא בעל חי? הרשב''ם מתרץ: רב לומד תקלה שאינה מופקרת על ידי מה הצד השווה בין שור ובור.מה שור ממונך ושמירתו עליך אף אבן וסכין. מה לשור בעל חי, תאמר באבן?אלא מה לבור שתחילו לנזק, כן אבן. מה לבור שאינו ממונך,תאמר באבן  וחזר הדין.[זה נקרא "פלגא דדינא" בגלל שאין פה קל וחומר ללמוד ממנו.]

תוספות שאולים על הרשב''ם שאם לומדים ממה הצד אם כן דיו לבוא מן הדין להיות כנידון. לשור ובור יש רק נזק אחד משותף הוא נזק לבהמה. שור אינו חייב בנזק לאדם ובור אינו חייב בנזק לכלים. ואנחנו יודעים שרב מחייב תקלה שאינה הפקר בנזקי כלים.

אי  אפשר לתרץ  פה אחר שלומדים את החיוב על ידי מה הצד  אפשר שהדינים יהיו מחולקים. זה רואים שזה אינו נכון בדף ה: שאפילו שאפשר ללמוד את החיובים ממה הצד התורה הייתה צריכה לכתוב דינים מיוחדים לכול אחד. זאת אומרת שבלי זה הדינין היו צריכים להיות שווים

 ב''ק ג: הרי''ף מבין את שאלת רב פפא כך: רוב תולדות הן כמו אביהן, גם התולדות של קרן. אבל בקרן יש דבר יוצא דופן שהוא ענין תם ומועד שהם שונים בתשלומים. לכן הוא שואל אם יש תולדות שלא כמו אביהן חוץ מן הדוגמה של קרן שיש שם חילוק בתשלומים. הסיבה שהרי''ף מבין את הגמרא ככה היא הגמרא פה בדף ג: שמשתדלת בכול כוחה לומר שחצי נזק צרורות הוא תולדה של רגל בין לרב פפא בין לרבא. וזאת במבט ראשון אינו נראה ברור. הלא אם חצי נזק צרורות היה תולדה של קרן גם היה שונה מן האב שלו. אלא שהגמרא כל כורחך מבינה שאלת רב פפא באופן שאם חצי נזק צרורות היה תולדה של קרן הוא לא היה מתרץ שאלת רב פפא.   

  בבא קמא יט: הרמב''ם [נזקי ממון ב:ט] פה קשה להבין. הדיון הוא במצב של תרנגול שיש חוט קשור לרגלו. על החוט יש דלי או כלי אחר שנגרר ונשבר. לדעת הרמב''ם אם יש בעלים לתרנגולת ולחוט אין בעלים, בעל התרנגולת משלם חצי נזק.וזה רק אם קשרו אדם. (אם נסתבך ברגל התרנגול מאליו הוא פטור.) אם יש בעלים לחוט. הם משלמים חצי נזק [אם קשרו אדם]. אם בעל החוט כיסהו, גם הוא פטור.  

זה אינו נראה כמו הגמרא.ויש לתרץ את הרמב''ם כך. אם הגמרא הייתה מסכים עם האוקימתא של רישה הונא אז לא היה מה לעשות. אבל היא לא עשתה את זה.  זאת אומרת שהיא חזרה על זה. נשאר רק למצוא סיבה. והסיבה ברורה. רבי נתן אמר את דינו רק במצב שיש נזק שלם. אבל במצב של אדיי אדויי שיש בסך הכול רק חצי נזק לא אומרים שזה משלם חצי נזק וגם השני. וזה אינו כמו זה וזה גורם, אלא הבור, החוט עשה את הנזק ישר והתרנגול לא ישיר  

 ב''ק יט: הקדמה. המשנה דנה  במצב זה: יש תרנגול עם חוט קשור לרגלו, ונסתבך דלי בחוט ונשבר, חייבים חצי נזק. רב הונא אמר במה דברים אמורים, כשנקשר החוט מאליו. אבל אם קשרו אדם חייבים נזק שלם.

הגמרא שואלת מי משלם את החצי נזק? בעל החוט? אבל אם הוא כיסה אותו הוא אינו אשם בכלל ופטור. אם לא כיסהו, חייב נזק שלם. אלא בעל התרנגל. אבל איך הוא יכול להיות חייב? והלא הפסוק אומר "איש בור", ולא "שור בור". ופה התרנגל הוא שסחב את החוט. אלא המשנה מדברת במצב שהעוף היה פורח באוויר, שזה מצב של חצי נזק צרורות, ורב הונא דיבר בדיון אחר שלא קשור למשנה, מצב שאין לחוט בעלים. ואז אם נתקשר החוט מאליו פטור ואם קשרו אדם חייב.

הרמב''ם אומר במצב שיש תרנגל שיש חוט קשור ברגלו ונסתבך דלי, ונשבר שאם  יש בעלים לחוט הם משלמים חצי נזק. וזה אם קשרו אדם. אבל אם נתקשר מאליו, גם הם פטורים וגם בעל התרנגל

אם אין לחוט בעלים, בעל התרנגל משלם חצי נזק אם קשרו אדם, ופטור אם נתקשר מאליו

חלק השני של הגמרא אינו קשה לרמב''ם בגלל שהוא מפרש חייב להיות חייב חצי נזק

מה הרמב''ם עושה עם חלק הראשון של הגמרא? לפי הנראה, היה צריך להיות במצב עפיפה נזק שלם אם קשרו אדם

ויש לומר לדעת הרמב''ם שהגמרא חזרה ממהלך הראשון (וזו היא כוונת "אלא").זה  מן המגדול עוז

אבל עדיין צריכים להבין: למה בעל התרנגל ובעל הדלי לא משלמים נזק שלם ביחד כמו בדיון של רבי נתן בבבא קמא נג.? ויש לומר שעצם המצב של חוט ותרנגל שונה משור שדחף לבור. שור שדחף לבור שניהם אחראים, כן צריך לומר בדעת הרמב''ם. אבל במצב של תרנגל וחוט צריך לומר לדעת הרמב''ם שרק בעל החוט אחראי. [וכן באמת הגמרא מסיקה בדעת רבי נתן. או ששנהים אחראים כול אחד חצי נזק או כל אחד אחראים לכול הנזק

אם לא אומרים את זה לדעת הרמב''ם, אין חילוק בין זה  והדין של רבי נתן שהרמב''ם פסק כמותו

אבל מאיפה הרמב''ם למד את זה? מן הגמרא עצמה. הרמב''ם ראה את שאלת הגמרא "איש בור" ולא "שור בור" והוא שאל את אצמו: "למה הגמרא לא שאלה את זו על בעל החוט? והלא גם שם התרנגל סחב את החוט, לא בן אדם. אלא על כרחך הגמרא לא יכלה לשאול את זאת שם בגלל שהיא אוחזת שאם לחוט יש בעלים הם כן אחראים." אפילו לא הפריע לגמרא אם בעל החוט היה חייב נזק שלם אפילו אם יש בעל התרנגל. והגם שהגמרא עזבה את מהלך הראשון, עדיין הכלל הזה קיים. אם יש בעל לחוט הם אחראים לכול הנזק

 אבל האופן להבין את דעת הגר''א על הרמב''ם הוא כך: (אני מדבר על מה שהגר''א כתב על ברמב''ם את המילים האלו:"אינו מובן".) אם אנחנו עושים מה שהגמרא אמרה לעשות ואומרים שהמשנה מדברת על תרנגול בעפיפה, וגם מקבלים מה שהרמב''ם אמר על תרנגול עם חוט, אינה נראית שום סיבה לומר שרב הונא אינו מדבר על המשנה. סוף סוף המשנה אומרת שתרנגול עם חוט הוא חצי נזק, ואפילו שהגמרא אומרת שזה כשהתרנגול עופף, עדיין המשנה אומרת שזה חצי נזק. עכשיו יש לנו תרנגול עם חוט שעופף שהמשנה אומרת שהוא חצי נזק. (ולפי רב הונא זה כשקשרו אדם.)  וזה בדיוק כמו הרמב''ם. אם לחוט יש בעלים הם משלמים חצי נזק. ואם אין בעלים לחוט, בעל התרנגול משלם חצי נזק. ולכן יש קושיה על הרמב''ם

  ב''מ קד: עכשיו שפירשתי את הרמב''ן אני רוצה ליכנס יותר עמוקה בתוך המשנה ולהראות למה הרמב''ם והתוספות חולקים על זה וסוברים שאי אפשר להביא ראיה מן התוספתא בבבא מציעא על משנתינו.הסיבה היא שהברייתא מתנגדת לדינה של המשנה. ולכן אי אפשר להביא ראיה ממנה לשיטת המשנה, [וזה רק אם אתה מפרש את המשנה כמו רב פפא]. המשנה אומרת שאם השוכר אמר את המילה "זו", יש הקפדה. התוספתא אמרה שבין אם השוכר אמר "זו" או לא אין חילוק. בשני המצבים יש הקפדה. סתירה ישירה למשנה.האופן שהרמב''ן יצא מן הבעיה הזאת היה על ידי הנתון שהמשנה מתפרשת ומתפרסת על אזור רחב של אפשריות. [דהיינו: מה שגורם להקפדה הוא, (1) שכירות, (2) השוכר הוא שדיבר,(3) השוכר דיבר וגם אמר "זו", (4) המילה "זו",(5) המשכיר אמר "זו" או שהשוכר דיבר.]אבל זה עובד רק אם הבנת המשנה היא שהיא מציגה קבלנות כנגד שכירות.ולפי רב פפא המשנה לא גורסת חילוק כזה. הוא אומר כשהמשנה אומרת קבלנות היא גם מכוונת לשכירות, וכן להפך.ולכן הרמב''ם ראה את רב פפא ואמר לפי זה המשנה והתוספתא חולקים, ואין להביא ריאה מן התוספתא להמשנה   

   

Learning Physics and Math is a mitzvah, and possible even if you have zero talent

  I want to suggest doing the learning immediately when you wake up for as long as you can go. Say the words and go on. This was the path of learning for Torah and I have seen that it works for Physics and Math too.  

1) The major idea comes in fact from the Rambam in the Guide. People in general are not aware of this opinion of the Rambam because they don't learn the Guide. You can find the same opinion in all Musar books from Saadia Geon until Kabalah started in around 1260 C.E., (e.g. the book Maalot HaMidot from Binyamin  the doctor.). The Rambam could not have been more explicit about this.

2) But to be a working physicist you have to do this in your twenties. At around 40 the ability to sit and learn for long concentrated periods dries up. That means even if you have the privilege of having a Litvak yeshiva nearby, you still should go to collage in the afternoon.

3) And Physics and Math I consider as not just a part of Torah but essential aspects of it. Because to the anonymous commentary on the Rambam on the first four chapters of the Yad HaChazakah we see the mitzvot are to bring to Love and Fear of God. And to the Rambam learning Physics and Metaphysics is the key.
4) If you are after your twenties you can still do this but it is almost impossible to become a working Physicist. [I tend to look askew at people that  try to convince yeshiva students to learn Torah alone--or so called "Kiruv." Because they are almost guaranteeing that the people they convince to drop collage will not have the ability after that to learn a kosher profession. They will end up having to use the Torah to get money or depend on charity.]


5) So after this intro I want to suggest doing the learning immediately when you wake up for one hour. Say the words and go on. This was the path of learning fasr for Torah and I have seen that it works for Physics and Math too.  Cook coffee and tea in the same pot and drink them together. (That is what Bava Sali used to do.) I had a few other ways of learning that I hesitate to say because I think they slowed me down.
That is to say I found various methods but nothing compared with just saying the whole book from the beginning to the end and then doing it again. at least four times.

What if anyone could open a place with classes and a call it a "yeshiva"? Then you would never be able to tell it it had anything to offer. That is the situation today.
The fact that there are so many places that go by the name "yeshiva" means that people end up in evil cults and places where the so called teachers know nothing.


You could learn Torah at home. Get yourself the Talmud with the Soncino English Translation. Then go through the whole Talmud with Tosphot, Maharasha, and learn the R. Akiva Eiger and  Rishonim (First authorities ) and Achronim (later authorities).

 But I believe book studies lack the human interface with  other students offered through a legitimate yeshiva and student community as well as with the teaching staff.

  Going to straight, legitimate yeshiva is one of the phases of many young people's life learning processes by living through Torah. 

You can be self taught in Torah to some degree. But without an expert, it is hard to get very far. And nowadays the insane religious world  presents itself as an expert, when in fact they are usually members \of some Jewish cult, and know nothing about  Torah.
Outside of a very few legitimate yeshivas (Ponovitch, Brisk, Mir and schools based on that model) the entire the insane religious world  consists of frauds. 
Unless I know that they learned in a straight Litvak yeshiva I will not go anywhere near an the insane religious world  under any circumstances. Even to hear the Megilah. If the only place in town is a cult then you are not obligated.

Sanhedrin 62b.

The Gemara on this side of the page is interested in finding a case in which an accidental act of Shabat would be not liable and the same kind of accident  for idolatry would be liable.
That is how it tries to deal with the statement of Rabbi Zachei that shabat is less strict than idolatry in that an accident on shabat is not liable while for idolatry it is liable.
Then the Gemara goes off to try and find what is accidental idolatry. They come to the statement of Rava אומר מותר he says it is allowed.  That means he made a mistake in law, not in material facts of the case.
[For example of he bows to a statue he did not know was an idol he is not liable even a sin offering because the act is nothing. It is not even an accident].
So far this is just straight Gemara.

But then what happens next is very hard for me to understand. Because then the Gemara tries to say this is where an accident on Shabat is different from an accident in idolatry. But if we are talking about a mistake in law then in both cases he brings a sin offering. If it is a mistake in material facts then in both cases he is not liable. [My question is this: To say Shabat is less strict than idolatry in some specific kind of accident we have to be talking about the same kind of accident.]

To answer this: We already see in Tosphot three basic approaches to a different question--the fact that אומר מותר  he says it is allowed is a wide category which could be obligated just one sin offering, while the question of Rava to Rav Nachman about cases 2 and 3 in Klal Gadol [Shabat chapter 7] was narrow, and could be obligated a lot.
The third answer of Tosphot seems to be that it could have asked that but just was not interested in spending time on a side question.

This might help us also.

So what might the Talmud mean here is this: what is שגגת accidental idolatry? He says it is allowed. What is שגגת שבת an accident on Shabat? העלם שבת והעלם מלאכה. He forgot today is Shabat and or he forgot acts of work. This could conceivably means he forgot laws about Shabat. So what the Gemara is doing is simply comparing an accident in idolatry for which he is liable and an accident in Shabat in which he is not liable.--Though it might be aware that the laws of what constitutes an accident in each case might be different. And at that point he could ask in fact that there does not seem to be much of a comparison but at that point maybe it just did not want to get involved in a side issue.

There is a  lot (as "a lot" approaches infinity) to talk about here but I think in the above paragraph I covered the basic idea. At this point it seems all that I can do is either to go on or to go to the Gemara in Kritut from which Tosphot is quoting in his third answer.








Appendix:
1) This question is not the question of the Gemara itself.
2) This does serve to remind me that the Torah is not in favor of idolatry. The Torah frowns on it. For this reason I sometimes wonder about Jewish cults that are obviously doing idolatry towards their leaders. In spite of their keeping ritual observances, perhaps they should be kicked out of the Pale?
3) In Hebrew this is the basic idea of the above essay:
 סנהדרין סב. המשנה בשבת פרק כלל גדול אומרת שלשה דינים לשלשה מצבים. 1)אם בן אדם שכח עיקר שבת הוא מביא קרבן אחד. 2) אם הוא יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת אז הוא מביא קרבן על כל שבת 3) אם הוא יודע שהיום שבת ושכח מלאכות הוא מביא קרבן על כל סוג מלאכה.רבא  שאל מה קורה אם אתה מצרף מצב 2) ומצב 3)? היינו העלם זה וזה בידו? בסנהדרין רוצה לתרץ את השאלה בזאת. הגמרא בסנבדרין מתחילה לפרש אחת מהנה שהיא שגגת ע''ז וזדון עבודות. והיא שואלת מה היא שגגת ע''ז? והיא מתרצת: אומר מותר. ואז היא ממשיכה ואומרת אם כן העלם זה וזה בידו חייב קרבן אחד לבד
רש''י אומר אומר מותר הוא שהוא אומר אין ע''ז בתורה. וגם שהמשפט של רבא הוא כללי. היינו שבא לומר יותר דברים חוץ מן לתרץ מה היא שגגת ע''ז וזדון עבודות
 הר''י שואל אם כן התירוץ אינו שווה לשאלה. והוא מתרץ שאומר מותר הוא יותר מצומצם ממה שרש''י פירש כדי שיהיה מתאים לשאלה של רבא. אבל רש''י יכול לשאול אם אומר מותר רק במצב פרטי של איזה ע''ז פרטית אם כן איך זה מתרץ את שאלת רבא? אומר מותר יכול להיות על איזה ע''ז פרטית וגם על עבודות
סנהדרין סב: הגמרא בצד זה של הדף רוצה למצוא מצב ששגגת שבת תהיה פטורה ושגגת ע''ז חייבת. ואז היא שואלת מהיא שגגת ע''ז? ומתרצת "אומר מותר." ואז היא רוצה להשוות בין שגגת ע''ז ושגגת שבת לומר ששגגת שבת פטור. וזו היא הפתעה גדולה. אומר מותר הוא טעות בדין שהוא חייב בשבת כמו בע''ז. אחר זה הגמרא שואלת מקושיית רבא על העלם זה וזה בידו. אבל זו אינה הקושיה שלי כאן. אופן אחד לתרץ את זאת הוא אולי לומר שכאן הגמרא לא רצתה להתעכב. וזה התירוץ השלישי של תוספות לגבי שאלה אחרת שאומר מותר הוא  יותר דומה לשכח עיקר שבת מן השאלה של רבא שהיתה נוגעת רק שמצב של יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת וגם מלאכות

I am thinking that Communism is really not gone. It seems to me that democracy is hanging on by a thread. I think the president of the USA despises the USA and is working as hard as possible to destroy it.


I am saying this now because by government regulation of the Internet soon I will not be able to say anything.


 To my way of thinking Karl Popper already said it all in his Open Society and its Enemies. Who are the enemies of the open society today? The President of the USA, Muslims,  Social Studies departments in Universities.

 If you are living in one of the few areas where you can still say your opinions in pubic without fear, and your property rights are respected  and you live free, then enjoy your freedom while it lasts. Better yet. Learn Torah. The Oral and written Law. Where there is Torah there is freedom. חירות על הלחות
"Freedom was written on the Two Tablets."


These enemies of freedom ought to step back and consider the damage they are doing. That is: they ought to repent, because their actions in stamping out freedom and Democracy if successful will have dire ramifications for all future generations.

Navardok= trust in God and learning Torah.
There are plenty of Breslov oriented yeshivas where the Rosh yeshiva himself will tell you he got his inspiration from Navardok.
Since you can't depend on others to do the right thing, I therefore recommend  to anyone who will listen to me to start you own Narvardok yeshiva in your own home.
That is: get a regular set of the Oral Law: (1)Talmud, Bavli, Yerushalmi, (2) Rambam, (3) Tur, (4) Shulchan Aruch and plow through them every spare minute.
And don't ask for support. I have no idea why as soon as people become religious, they start asking others for charity. Either just wait until God sends you his blessings, or work for a living. Trust in God is not the same thing as asking people for charity.

And I say this with my mind on the problems between the Ukraine and Russia. I think that Torah would bring peace. Therefore I am specifically recommending Navardok types of yeshivas in Russia and Ukraine. Save the few Billion Euros and send in a few Lithuanian yeshiva type people --and I believe you would see wonders.

But for this to work you have to get rid  the dark side. You can't just add white paint together with black because then all you get is mud and mess. Get rid of the Jewish cults and then this advice can work.


In any case, I don't think sanctions are going to bother Putin the slightest bit. It will just make him more determined to take the Ukraine back. And all the more so sending weapons. I highly recommend everyone to take  a few steps back from Apocalypse. Calm down, And tomorrow is Sunday so go to synagogue or the church and pray for peace.

A Bangladeshi-American blogger was killed by nuns...Opps Muslims, for saying something not nice about the religion of Satan, Islam.

A Bangladeshi-American blogger who wrote often opposing religious extremism was hacked to death on the streets of Dhaka, the capital of Bangladesh, as he returned home from a book fair with his wife. Avijit Roy, whose blog Free Mind spoke out against extremism in all religions, was killed by Muslim extremists who carefully planned and executed the attack professionally.

"This is the handiwork of a professional. They knew where to hit to kill a man,” the autopsy doctor said adding it was impossible to carry out such an attack without "planning, skill and brutality."

http://www.americanthinker.com/blog/2015/02/american_blogger_hacked_to_death_in_bangladesh.html


 Lets get together and blame the Mosad or the evil Zionists for this.

You want to start a yeshiva.?

 It’s imperative that you have the best and brightest for your yeshiva. A yeshiva student is an investment. A yeshiva needs to be properly managed in order to grow and succeed.

Once that yeshiva student reaches his pinnacle of growth and success, you and he have reached the most optimal production output. 

However, not all yeshiva students are created equal. Only the best can ensure you reach that end game of mutual success.

The  adage, “Never judge a book by its cover” is completely false. It’s the single quickest way for an interviewer to take a chance on a complete idiot, drug user, social justice warrior (never let them in your organization), slacker and piss poor student.

So, let me make this crystal clear, judge. Life is about making judgments, but you need to be cautious and judicious with making decisions on potential yeshiva students. Typically, what you see is what you get when interviewing.

Candidates you should definitely pass on: members of religious cults.

 At best, you have to spend additional hours you don’t have correcting them and, eventually you’ll be forced to ask them to leave.  It only goes significantly downhill from that point on – i.e., lawsuits.

Appendix:

Most yeshivas and kollels today are cults.  What I suggest is to start a yeshiva that is not a cult. Also to terminate the cults.

People in the Middle Ages were interesting in seeing in the Torah a self consistent system.
The basic premise was if it is not self consistent it is garbage. This was the reason for Maimonides to write the Guide and the Yad HaChazaka--to show that the Torah is one self consistent system.

But we know from Godel that for this to be true we need axioms from the outside.

But these axioms (although not provable ) in order to be meaningful need to be falsifiable.
How is something not based on physical evidence falsifiable? When from the same axiom you can prove two opposite conclusions --that shows the axiom itself is false.

This is the basic idea I was telling my learning partner yesterday about why Tosphot assumes that the Talmud is self consistent.

Appendix: This need  to show that your system is not full of contradictions was also the reason for Aquinas to write his magnum opus.

In the case of Aquinas- there was a need to resolve the Old Testament, the NT and Aristotle, and the Church Fathers.
In the case of the Rambam there was a need to resolve the Old Testament, the Talmud and Aristotle..
But the work of the Rambam had been started by Saadia Geon.

In no case did anyone think the Torah is up for grabs for any individual to interpret it as he likes.

Now once you have gotten a system without contradictions then you need anyway faith in the axioms. That is where the Rambam and Aquinas are on different grounds.

Putin is not interested in money.
That means that sanctions will not stop him. [The warrior could not care less about money.] And It also means that for the Ukraine to go for help to the USA would result in a defeat for both  the USA and the Ukraine. It would destroy the world as we know it.
If this much is clear in that story then perhaps we can see what could possibly help the situation?
Mainly I think making Lithuanian kind of yeshivas in the Ukraine. Even if in that story, prayer seems to be the central theme, but my opinion is that that would work only together with Torah.
This could avert a major war. Instead of spending billions of dollars and millions of lives on a stupid war about nothing, why not spend a little time and trouble to make places like the Mir Yeshiva?
That means basically to find people who have spent a few years in a Lithuanian yeshiva like Brisk, Ponovitch in Israel or the three great NY yeshivas, Mir, Chaim Berlin, Torah VeDaat and to bring them to the Ukraine and Russia and to start teaching people Torah. Surely that would be less expensive than a major war.


On the other hand it is important to get rid of pseudo - Torah institutions. Fake Torah is as damaging to the world as True Torah is good for it.
That means to have either  straight Torah or nothing.

Mainly this means if you have something that looks like a cult in town it probably is.
Make a list of what ever was on the cherem of the Gra and cross it off.

I mean to talk to God all day long. . Prayer  is not opening up a book of prayers and saying the words. To him it is going up to the mountains on weekends and spending the whole day in a forest alone doing nothing but talking to God directly.


In any case I wanted to mention that the central idea  is that people are surrounded by darkness and by even one single word of prayer towards God with truth one dispels the darkness.
He says that one should pray his whole life to merit to say even one single word of of prayer with real truth before God.

This might be hard to do on a daily basis so I suggest people get together a set of hiking boots and outdoor survival material and go up to the mountains on weekends and spend at least tow days a week doing this.

Rav Shick started out as a regular teenager in Satmar. But he was working in in a printing shop. Leibel Berger had a car. So during non office hours Eliezer Shelomo would print up the books of Breslov and he and Leibel  would go around offering them to people saying that they could have a book for any amount of charity money the person would be willing to pay. That made it impossible to make money for selling Breslov books. Rav Shick thought the teachings of Breslov were universal--that is for everyone. Leibel told me they sold in this way probably close to 1/2 a million books.

Later he started writing the small books and pamphlets.] And in general people from his group did a good amount of learning Torah.
[If you want to compare the actual amount of knowledge and understanding of Torah with people at  the Mirrer yeshiva, Chaim Berlin, and Torah Vedaat in Brooklyn you would have to give first place the Mirrer and Chaim Berlin because Litvak yeshivas combined both approaches of deep learning in the morning and fast learning in the afternoon. Still the amount of learning going on in Rav Shick's crowd was impressive. And it was not just Talmud. In his crowd there were people, that had gone through all the Oral Law--Bavli Yerushalmi, Sifi Midrash Raba, the Zohar, all the writings of Isaac Luria and Moshe Cordovaro (the Remak) and rishonim that you have never even heard of. like the "Egoz".]





People that make fun of this method you can ask yourself how much they really learn? I remember even Reb Shmuel Berenbaum  (The Rosh Yeshiva of the Mirrer Yeshiva) in the afternoon session used to fly through many pages  [with of course Rashi and Tosphot.] That was until he started learning with a learning partner in the afternoon and that clearly caused him to slow down.



My suggestion with halacha is to do  the Rambam, Tur, and Shulchan Aruch . That is to start out with the Rambam. Take one side of a page and read it word for word with the commentaries on the page. And the next day to start where you left off and go to the  next page until you have finished the entire Rambam with the Kesef Mishna and Raadvaz, the Magid Mishna and all the other commentaries on the page. Then do the same with the Tur, Beit Yosef and Bach. Then the same with the Shulchan Aruch with the Magen Avraham and Taz.

The public can't know what I mean by "yeshiva" [a Lithuanian Yeshiva] and my questions about it because they have no frame of reference.
So at least for background information let me try to explain what it is so you  can at least understand when I bring up the subject what I am talking about.

You have a university in town.  You know what that is. But imagine your university was not just for people between ages 18 to 24 or so. Imagine that there were signs all over your town come to university. And you would walk in and there would be a gigantic study hall of people of all ages learning Torah with a learning partner.

You know what a meme is. It is a unit of social information. It is what unites a group. A common set of closely held beliefs. You know what that is because the USA used to be united by this common set of beliefs--the Constitution.
But what if you had a different community that held from neither. But rather its social meme was the Torah--the written and Oral Law.
And this community has no recognized authority except the Torah itself. Full stop. And anyone can challenge the leaders any day of the week by simply opening up a Talmud and showing that the leader made a mistake, and then there is no question that the Talmud would be followed, and the leader himself would admit his mistake.

And this study hall is the center of gravity  of the community, but the community does not just learn Torah. It keeps Torah;-- and everyone gets married. This fellow marries the daughter of some other fellow etc.
No one is left out.
Now you know what a yeshiva is.
It sounds neat. And it is neat
So you might wonder how in the world could have I have questions about such a wondrous thing?
It sounds like the best thing to come to planet Earth. My questions are mainly about what are called out of town yeshivas. [Out of town is a phrase to refer to anything outside NY State lines.]
So now if I have complaints you will know what I am referring to. I would not dare complain about the Great NY yeshivas or  Bnei Brak's Ponovitch.

Glory to God-I have found a way of answering a difficult Rashi.

Sanhedrin 62.
The Mishna in the beginning of Klal Gadol in Shabat. Case 1) He forgot about Shabat he brings one offering. Case 2) He forgot today is Shabat he brings an offering for each shabat. Case 3) He knows today is shabat, but forgot one or more or all types of work.
The question of Rava is: "What happens if you put case 2) and 3) together?"

The Talmud in Sanhedrin asked: Why don't we answer this from the fact that if one thinks idolatry is allowed, he brings just one sacrifice. [i.e. אומר מותר. He thinks "It is allowed" is liable only one sin offering.]

(The Gemara Sanhedrin started off with explaining אחת מהנה (the verse "one of them")  is שגגת עבודה זרה וזדון עבודות .(i.e. Accidental idolatry and yet knowing the different types of idolatry are unlawful.) Full stop. At this point the Talmud interrupts the flow of the discussion instantly when the words accidental idolatry are mentioned and then asks, "What is it?")

 Now Rashi says אומר מותר (He says to himself "It is allowed") means he thinks there is no such thing as idolatry. And he also says that Rava  is not referring to the original question of the Gemara.

 The Ri (Rav Isaac, the grandson of Rashi) asks this question: "The actual question was not the same as if he forgot about Shabat totally שכח עיקר שבת. It was -he forgot today is shabat  and work is forbidden. העלם זה וזה בידו  So it is not parallel to the Mishna in Shabat in chapter 7. And that is why we don't answer the question of Rava from that Mishna. But then how does the statement of Rava about idolatry contain the answer to the question?


The Ri answers,  the Talmud is  thinking idolatry can't be forgotten totally because  is the essence of being a Jew is  to despise idolatry. And that is why idolatry is similar to the subject of the question of Rava about Shabat than the Mishna in Shabat. For the question is dealing with a situation where a simple reminder would perk the guy's memory. And the Mishna is Shabat is dealing with a case where a simple reminder would not work.

 So what we have so far is the Talmud starts with  a limited case accidental idolatry and knowing services. and it finishes with an even more limited case  of forgetting both the major category and subdivisions.
Remember  now this was the case of our original question and this is what caused the Ri to say אומר מותר is also limited to a case when he knows some idolatry somewhere is forbidden but thinks this particular one is allowed.

 Now Rashi here says אומר מותר [He says to himself, "It is allowed."] means he thinks there is no such thing as idolatry. And he also says that Rava  is not referring to the original question of the Gemara. These two statements of Rashi are the keys.
Rashi is aware of the question of the Ri. But let us think. We have a case of שגגת ע''ז [accidental idolatry] and we explained what that is. Then we jump and say maybe with this we can answer the question he forgot both. Why? For all we know he says it is allowed could refer to services also? And if he forgot both that is he says both this particular idolatry and also the four types of service are allowed, then maybe there too he would be liable more than one sacrifice?
That is even if you limit the case of אומר מותר like the Ri, you still have no answer to explain the Talmud.

So Rashi says Rava means like it sounds like he means everywhere when this statement of his is brought up --"He says to himself 'It is is allowed,'" means the guy says there is no prohibition to serve idols. And let me ask you now if one has totally forgotten the prohibition to serve idols or never knew it, does he bring a sacrifice for every kind of service and also for the sin of idolatry? Surely not! He brings one sin offering for the whole shebang. And this is what the Gemara is jumping on and this is why he could not answer Rava's question from the Mishna in Shabat. This is so beautiful it is astounding.
For what was our question? He forgot today is shabat and he forgot a  few kinds of work; and we thought maybe he brings a sacrifice for each kind of forgetting. You can't answer this from the Mishna in Shabat. Forgetting  about shabat completely does not tell us anything about our question
But you can answer our question from idolatry where is is obvious he brings one sacrifice  and nothing more. And what was our question? It was based on the idea the more he forgets the more he has to bring. So now we know from idolatry that that surely cant be right because there too he forgot idolatry and all kinds of service and we know he brings only one sacrifice.

א) סנהדרין סב. המשנה בשבת פרק כלל גדול אומרת שלשה דינים לשלשה מצבים. 1) אם בן אדם שכח עיקר שבת הוא מביא קרבן אחד. 2) אם הוא יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת, אז הוא מביא קרבן על כל שבת. 3) אם הוא יודע שהיום שבת ושכח מלאכות, הוא מביא קרבן על כל סוג מלאכה. רבא  שאל מה קורה אם אתה מצרף מצב 2) ומצב 3)? היינו העלם זה וזה בידו?  התלמוד בסנהדרין רוצה לתרץ את השאלה הזאת. הגמרא בסנהדרין התחילה לפרש "אחת מהנה" שהיא שגגת ע''ז וזדון עבודות. והיא שואלת מה היא שגגת ע''ז? והיא מתרצת: אומר מותר. ואז היא המשיכה ואמרה אם כן העלם זה וזה בידו חייב קרבן אחד לבד.
רש''י אומר אומר מותר הוא שהוא אומר אין ע''ז בתורה. וגם שהמשפט של רבא הוא כללי. היינו שבא לומר יותר דברים חוץ מן לתרץ מה היא שגגת ע''ז וזדון עבודות
 הר''י שואל אם כן התירוץ אינו שווה בשווה עם השאלה.(יכול להיות אומר מותר יהיה חייב קרבו אחד אהעלם זה וזה בידו יהיה חייב יותר). והוא מתרץ ש"אומר מותר" הוא יותר מצומצם ממה שרש''י פירש כדי שיהיה מתאים לשאלה של רבא.(אומר מותר על ע''ז מיוחדת). אבל רש''י יכול לשאול אם אומר מותר רק במצב פרטי של איזה ע''ז פרטית, אם כן איך זה מתרץ את שאלת רבא? "אומר מותר" יכול להיות על איזה ע''ז פרטית וגם על עבודות. ולכן רש''י אומר שאומר מותר הוא כללי. ואם אדם שכח ע''ז לגמרי אין סברה לחייבו קרבן אחד על ע''ז וארבעה קרבנות על כל סוג עבודה. ולכן הגמרא מביאה מזה תירוץ לרבא, מה שלא הייתה יכולה לעשות מן המשנה בשבת. ויותר מזה. מה הייתה הסברה לחייבו יותר מקרבן אחד בשבת? בגלל שהיו שיכחות הרבה. וברור שזה לא עובד כאן בע''ז. ולכן יש תירוץ לשאלת רבא


I am not saying this is all wrapped up. Only that it is a beginning of a way to understand Rashi here.
We still have to figure out why the case of idolatry is knowable more than the case of Shabat.
You have to say that Rashi here in Sanhedrin is understanding the question of Rava differently than it is stated in Shabat. The only way idolatry can be an answer to Rava is if Rava's question is like the case he forgot that Shabat even exists at all.

For some reason, I can't understand my learning partner is perfectly happy with Rashi as is. And when I posed this problem with Rashi, he was the one who suggested that Rashi understands the question here differently than in Shabat

_______________________________________________ I came to my learning partner is located. And he asked me "Did you see Tosphot?"
I said "No, What Tosphot?"
He said on the opposite side of the page. It was printed in the wrong place so you did not see it. He asks exactly our question."

I was in shock! And so now I have to present what Tosphot says and how it affects us. The first answer of Tosphot is that the Gemara could have asked this question on תפשוט but instead found a better question. That means it in fact thinks there is no proof from אומר מותר to Shabat.. And the he says what I was saying in the name of the Ri. But one thing he does not say is the answer I wrote above to Rashi.

So what I think now is that Rashi could say what Tosphot says: that the Gemara could have asked one of two questions to throw out the idea and choose a better way.
Or Rashi could say like I wrote: that at this point we are learning division of work and division of services from the same verse so if we can see that adding "forgetting"s  does not add sin offerings for idolatry then it would not do so for Shabat either.
But I am not sure.

Since everything I wrote above is already included in Tosphot I was thinking to erase the whole thing.

But on Shabat it occurred to me that you have to say that both answers of Tosphot depend on each other. Because even if you say אומר מותר he says it is allowed is limited, still it does not mean teh same as case (b) and (c) in that mishna in shabat. One could say for example he says a particular service is allowed. Or a particular idol is allowed. and thus you still would not have any answer. So you end up saying in any case that the Gemera just found a better way of pushing it off.

The kelipa of Noga was an important subject to the Gra. This is the energy of the tree of knowledge of good and evil. When people cheat in business that gives power to kelipat Noga which then steals souls and money from the realm of holiness. And the Gra said Hasidim is kelipat Noga. This explains why Chasidim lie and cheat in business, and why they also lie and cheat about spiritual things. That is they lie about what the Torah says, and they get away with it because they get power from the Dark Side. And that is how they steal souls from the realm of holiness.


1) Kelipat Noga mainly refers to something mention in the vision of Ezekiel. It is the kelipa or Dark Force that is closest to holiness and makes a parade of how Jewish it is. The main source of information about it is in the Eitz Chaim of Isaac Luria--the Ari.

It looks like the Gra is saying something  like what we see today in Lithuanian yeshivas.

This comes up as we know in the Nefesh Hachaim of his disciple  volume IV in the most powerful way possible. But in the Gra's writings themselves we see this idea, that (1) Every spare minute should be devoted to learning Torah. And also that: (2) People that are learning Torah should be supported, and not have to work.--Even though (3) They should not be learning for the sake of making a living..

What the Lithuanian yeshivas in Israel and in Brooklyn have done is simply put what the Gra said into action.

This path seems different than that of the Rambam. Maybe I should just accept the fact that this seems to be an argument among Rishonim and leave it at that. This is not any different than I would think about any other argument among Rishonim like between Rashi and Tosphot. Clearly arguments between Rashi and Tosphot don't bother me.

I think what bothered me the most was that for a long time I did not see any support for the yeshiva path. It was not just that it did not look like the Rambam, but it did not look like any Rishonim. [Even the Tashbatz or the Keseph Mishna.]

Furthermore I was unhappy with the way yeshivas were being run. In Uman you can find a wide spectrum of people that agree with me on this point. [Yeshivas often throw out people they feel do not bring something to the table. This hurts people's feelings that when young and successful were welcome but get older and have problems and are not welcome.  But you can say that yeshivas have the right to protect themselves from bad influences.]

But seeing that in fact the Gra is saying pretty much what you see on the ground in the yeshiva world I have to retract my complaint. I guess we will just have to go with the idea that any human institution can and will be abused.
But abuse does not cancel use.

Schopenhauer and facts about the physical world

Schopenhauer claims that facts about the physical world have no internal significance.

In this point, the Rambam surely disagrees. The Rambam holds learning Physics and Metaphysics (of Aristotle) is higher than learning Torah. The Ari ( Isaac Luria) also disagrees. He has a whole list of Divine names that are embodied in the physical universe. See the large Sidur of the Reshash [from the grandson of Shalom Sharabi] for the whole list. (That is besides the smaller list in the Eitz Chaim itself). Some of these Divine names are from the Eitz Chayim itself (The book, Tree of Life of Isaac Luria) but not all. This is common with Shalom Sharabi- to fill in missing gaps in the writings of the Arizal. [The Ramchal also does this,-- e.g. for the intentions of mincha [afternoon prayer] for Shabat which are missing in the Shaar Hakavanot of the Ari and the Ramchal fills the gaps.]

 In this world is hidden holiness; and even in the lowest regions in spirituality is hidden the highest holiness that comes from the hidden statement of creation. [In the first statement of Creation there is no "He said"]  God's holiness is hidden everywhere and in everything.]
But on the question of science,--

To the Rambam when you learn Physics and MetaPhysics you directly fulfill the mitzvah of love and fear of God. These are not means to come to fear of God or love, but direct fulfillment of the actual commandments.
You can see this in the beginning of the "Yad HaChazakah" and also in the Guide. All later Musar books quote the Rambam about this, but seem innocent about what he was actually intending.

This is similar to the mitzvah of being attached to God Deuteronomy 13:5. The Sages ask how is this possible to fulfill. And they answer by marrying off ones daughter to a Torah scholar, and doing business with a Torah scholar, and  giving money to a Torah scholar. (That is how the Gra translates the last phrase.)
The Rambam brings this statement as meaning that doing these things is an actual fulfillment of the commandment;- not just a means to come to attachment with God.


Where do you see that truth is in the ground? In physical matter? Why is it that the Rambam insists on seeing in facts about physics the highest truths? He probably saw it in a Midrash. "God wanted to create Man. The angel of truth came and asked, 'How can you create Man when he is full of lies?' God took the angel of truth and threw him on the ground, as the verse says, 'He threw truth to the ground.'"

A few days ago I asked what seemed to me to be an almost unanswerable question on the Talmud in Sanhedrin 62. That is the fact that the Talmud wants to answer the question in Shabat  of Rava to Rav Nachman by means of a statement about idolatry. The question was: If one forgot both Shabat and work does he bring one sin offering or more? The Talmud in Sanhedrin asked: Why don't we answer this from the fact that if one thinks idolatry is allowed, he brings just one sacrifice.



I noticed today that Rabbainu Isaac [The Ri] answers it.] Now I can't tell what might come up in the future about his answer, but to me it looks fairly good. The Ri asks the question and says like this:the actual question in tractate Shabat was not the same as if he forgot about Shabat totally. It was he forgot shabat is to say and work is forbidden. So it is not parallel to the Mishna in Shabat in chapter 7.This is not new. We assumed it in the first place when we were learning tractate Shabat. But then the Ri says his new idea. It is that when the Gemara quotes the question in Sanhedrin and Kritut, the Talmud is  thinking idolatry can't be forgotten totally because  is the essence of being a Jew is  to despise idolatry. And that is why idolatry is similar to the subject of the question of Rava about Shabat than the Mishna in Shabat. For the question is dealing with a situation where a simple reminder would perk the guy's memory. And the Mishna is Shabat is dealing with a case where a simple reminder would not work.


I saw the Ri in Kritut, not Sanhedrin.

There is a kind of face that I can recognize--one that learns Gemara. The "image of God" radiates from a person that has spent time learning Talmud. It might because I was around people that learned Talmud seriously for years.

But when someone gets the idea to use Torah to make money they get a soul from the Realm of Darkness and slowly imperceptibly\ become agents of the Dark Side.
And people that learn Torah for money also don't get this kind of radiance.



But somehow or other I have not merited to learn Torah myself even if I recognize how great it is. Maybe that is my lot in life--to see greatness but not to be able to reach it.

I don't think the Ukraine can win in the East. And I doubt of they want to either. Surely they can't be thinking of paying peoples pensions over there. It is just the land, not the people that is important. But Russia will take it anyway. The best think is to let it go and to just absorb  losses that can't be recovered anyway. As for the rest of the Ukraine they should be accounted a part of NATO already. I always knew the fact that for the last twenty years the fact that the Ukraine was given a cold shoulder by Europe and the USA and the IMF was not going to end well. I could not believe it when the USA would consider Egypt an ally, when I knew its people had nothing but contempt for the USA, and the Ukraine whom I knew had nothing but respect for Democratic values was shunned.

But obviously none of this advice will be listened to. Not one single word. And the Ukraine will continue fighting in the East and more rivers of innocent blood will flow. And then the Ukraine will have to give it up anyway. But only after thousands of more soldiers will have been killed.
And NATO will still give a cold shoulder to Ukraine as it always has, and then Russia will just come in and take the rest.
I am  sure my advice will not be followed.
I have never been able to talk sense into people. 

 I think that if if people would find a Lithuanian kind of yeshiva to learn in even for just one hour a day, that everything in their  lives would turn around.

[In this context, I have to add the condition to avoid cults. Many places made a show  and claim of learning Torah, but in fact are highly destructive, evil cults. For this reason I specific the condition and adjective "Lithuanian" Yeshivas.]  

Not everything that claims to be Kosher is Kosher.  Cults are cults no matter how much money and success they have. 

The advantage of a Litvak yeshiva is that its social meme is the Torah. It does not in theory recognize any authority except for the Oral and Written Torah. The advantage of this is there are no false gods that are worshiped. And if something is going on that is not like the Torah says, you can call them on it. For the Torah is the final authority and arbitrator,--not any person.

And it is not just a place to learn Torah, but a community that is founded on the same social meme--the Torah.  

The problem in yeshivas is trolls. The Sitra Achra  (Realm of Darkness) can penetrate the protective shielding.


Trolls can sometimes be heads of yeshivas also. So things are not always so simple.  And we know from the Rambam that the vector is the determining factor.
How do you see this in the Rambam? In story about the king that had a palace and country around him. People were graded by their closeness to the king. But only on condition their vector was towards the king.
What we see in Lithuanian yeshivas is radical sectarianism. But not radical enough and not radical in the right directions. Weird people are rigorously excluded while they are usually the most talented and sincere. Country club yeshivas are problematic when they claim to be about Torah. When they are private clubs they give a bad name to Torah.

Character improvement.

My suggestion for this is a two step program.
First learn Musar. That is: Books of Ethics written during the Middle Ages.
Next when you find something in one of those books you know you need to work on then find a small statement that deals with that issue  and say it right away when you get up in the morning and right before you go to sleep at night.
For example I have had some issues brought up to me by others or I myself have noticed my own  deficient character in certain areas. To a great degree this idea has been helpful.
Appendix:
What was special about the Middle Ages in terms of Torah is a good question. This is a axiom in Yeshivas. The period is called the period of Rishonim. I really am not sure what made it special.
At least in terms of Philosophy it is easy to see. Philosophy after the middle ages fell into a kind of Dark Ages. Almost all the great philosophers after the Middle Ages are guilt of circular reasoning. [Assuming what they want to prove. Given this kind of logic you can prove anything by playing with words in a fashion to hide what you are doing.] Not Kant though.