הרמב"ם אומר שאם שחט קרבן עולה למען מי שאינו חייב להביא קרבן עולה, הקורבן תקף אך אינו נחשב כמילוי חובתו של זה שהביא אותו, משום שהאדם שלמענו הביא אותו בוודאי עבר על מצוות עשה בזמן אחד או אחר. רב שך עונה מסביר את זה על ידי הבאת מקרה של מי שמביא קרבן חטאת של חלב עבור דם. הקשר והתשובה של רב שך לא היו ברורים לי בהתחלה. אבל עכשיו אני רוצה להסביר מה כוונת רב שך. יש ויכוח בין רבא לרב אחא על המקרה האחרון הזה, היינו אחד שמביא קרבן חטאת של חלב עבור חטאת דם. לרבא זה תקף ולא לרב אחא. רב שך לומד מכך שמשהו יכול להיות במצב אמצע שבו לא חל שינוי השם אבל גם לא שינוי בעלים. שכן במקרה הזה השם היה קרבן חטאת ועדיין הוא. וזה לא שינוי בעלים. אז רבא אומר שזה תקף. רב אחא אומר ששינוי בעלים אינו אומר שינוי בעלים דווקא אלא פירושו שינוי בשאלה עבור מי או עבור מה הקורבן הזה מובא. זה לא "שינוי קודש" שפירושו שינוי שם הקורבן. אז מה שנותר הוא "שינוי בעלים", שאינו אומר פשוטו כמשמעו שינוי מאדם אחד לאחר, אלא כולל גם שינוי במטרה. כך רב שך זה עונה על שאלה ברמב"ם. הרמב"ם נראה שמרמז שאם אדם היה מקרב עולה עבור מי שמעולם לא עבר על מצווה חיובית, היה ממלא את חובתו. הרמב"ם עונה ש"שינוי בעלים" אינו מרמז על כך במובן צר, אלא על שינוי במטרה. מטרת הקורבן יכולה להיות מסיבות שונות. זה יכול להיות למען מישהו אחר. זה יכול להיות בגלל חטא שונה מזה שהחיה נועדה לכפר עליו. אחרי הכל, במקרה המאוחר יותר אין שינוי שם מסוג אחד של קורבן לאחר [למשל מקרבן עולה לפסח]. ואין שינוי בעלים. אז למה רב אחא יאמר שזה לא תקף? זה חייב להיות מהפסוק על שינוי בעלים. לכן קרבן עולה שהובא עבור מי שמעולם לא היה מחויב בקרבן עולה אינו שינוי מטרה כי אין לו שום מטרה. לכן זה היה תקף אלמלא העובדה שכולם עברו על מצוות עשה בזמן כזה או אחר. זה כמו לשחוט קרבן חטאת למען חולין [לא קורבן]. אין שם שניתן ליישם ולכן זה תקף. הבעיה שאני רואה בזה היא שהמקרה של קרבן חטאת שונה. שם, שם הקורבן זהה, וההבדל היחיד הוא שהוא בא לחטא אחר, וזו מטרה שונה. אבל במקרה של קרבן עולה, הבהמה מובאת עבור מישהו שאינו הבעלים, ולכן מדובר במקרה מובהק של שינוי בעלים גם אם שם הקורבן נשאר.