הדרך שבה אני מציע להבין את הגמרא בבא מציעא בדף ג' היא שהגמרא הולך כמו סומכוס, אבל אפשר להבין גם כהולך לפי חכמים אבל בקושי. [הסבר הגמרא הזה כמו סומכוס הוא איך עניתי על השאלה ברמב''ם אותה משנה של פיקדון אבל בלי תשובת הגמרא.] הריב''א אומר השומר על חפץ אינו נחשב כאילו הם אוחזים בו. לפיכך, אנו יכולים להבין את המשנה בדף ג' ככוונתנו לומר ששני אנשים המחזיקים בבגד שמצאו הוא מקרה שאין דררא דממונא. עתה דררא דממונא משמע לפי תוספות והריב''א שלא מפסידים כסף. משמעות הדבר היא שמאחר ששניהם מצאו בגד אבוד, המקרה אינו דרא דמונא, שכן גם אם אדם לא יקבל דבר, הוא לא יפסיד דבר. הוא פשוט לא ירוויח דבר. מאחר שאין דרא דמונא, והגמרא בבבא בתרא קובעת היכן שאין דרא דממונא, סומכוס מסכים עם החכמים, ולכן הוא אינו אומר את דינו הרגיל של "מחלקים בלי שבועה". אבל אז הגמרא שואלת על משנתינו ממקרה של נפקד שמחזיק מאתיים לאדם אחד ומאה לאחר, והוא אינו זוכר למי מה, וזה נחשב כלא מחזיק במקומם. זה דווקא מקרה שבו הוא מחזיק את זה עבורם, אבל לא כאילו הם מחזיקים את זה. ואנחנו מבינים את הסיבה שהמאה השלישית נשארת במקומה, זה מקרה של דרא דמונא, שכן מי שנתן מתאיים לשמירה מפסיד חלק מהכסף שנתן לצד השלישי לשמירה. מאחר שהוא מפסיד מאה, זה מקרה של דרא דמונא. אז למה הם לא מחלקים? ומדוע יש שבועה? תשובה: אם הם יחלקו, זה יהיה מקרה שבו פסק הדין לא יתאים לעובדה האובייקטיבית שרק אחד מהם נתן מאתיים. [לכן, למרות שזו דרא דמונא, הם עדיין לא מחלקים