I would like to suggest that there are two aspects of Kant that are in parallel with Aristotle and another that is parallel with Plato, because Kant divides metaphysics into two parts. One area is that area that deals with the universe as a whole, and the other is that which deals with individual things [all individual things] in the universe. To the part that deals with individual things, Kant has proven that synthetic a priori knowledge is possible, and that the twelve categories apply to them (e.g., when? where? how? why? etc.,...] These a priori categories are a part of what was known in the Middle Ages as ''universals''. [An example of a universal is whiteness that can apply to different things. but to kant that is pure intuition, not synthetic a-priori. ] The nature of universals is a debate between Aristotle and Plato. According to Plato, they do not depend on individuals, but to Aristotle they do depend on individual things. [Does the existence of whiteness depend on individual white things,or could it exist even without anything being white? Thus, in the area of "ta anta" (being things),a priori knowledge is possible as Kant proves. But in the area of being in itself, knowledge according to Kant cannot exist. But Leonard nelson and Kelley Ross show that even in areas that deal with the universe as a whole,knowledge is possible,but it is not based on sensory perception,nor on the faculty of reason which begins with axioms. It has to begin with a kind of knowledge that Socrates discovered when he interrogated a slave boy , but simple questions were able to show that the slave boy knew geometry,even though he did not know that he knew geometry. Thus, there is knowledge that we know,but we do not know that we know it. This is non intuitive immediate knowledge,and it is the way we might come up with axioms that can begin the process of reasoning. But theses axioms can neve proven to be correct,but they can be disproven by the process defined by Karl Popper of falsification.] ----------------------------------------------------------- אני רוצה להציע שיש שני היבטים של קאנט המקבילים לאריסטו והיבט נוסף המקביל לאפלטון, משום שקאנט מחלק את המטאפיזיקה לשני חלקים. תחום אחד הוא התחום שעוסק ביקום בכללותו, והשני הוא זה שעוסק בדברים אינדיבידואליים [כל הדברים פרטים] ביקום. לגבי החלק שעוסק בדברים פרטים, קאנט הוכיח שידע סינתטי אפריורי אפשרי, וששתים עשרה הקטגוריות חלות עליהם (למשל, מתי? איפה? וכו',...). קטגוריות אפריורי (ידע שאינו תלוי בחושים) אלו הן חלק של מה שנודעו בימי הביניים כאוניברסליות. [דוגמה לאוניברסלי היא לובן שיכול לחול על דברים שונים. אבל לקנט, זה חוש טהור, לא סינתטי אפריורי ] טבען של אוניברסליות הוא ויכוח בין אריסטו לאפלטון. לדברי אפלטון, הן אינן תלויות בדברים פרטים, אך עבור אריסטו, הן כן תלויות בדברים פרטים. [האם קיומה של לובן תלוי בדברים לבנים פרטים, או שהיא יכולה להתקיים גם בלי שמשהו יהיה לבן? לפיכך, בתחום ה"טא אנטה" (הוויה של דברים), ידע אפריורי אפשרי כפי שקאנט מוכיח. אבל בתחום ההוויה כשלעצמה, ידע לפי קאנט לא יכול להמצא. אבל ליאונרד נלסון וקלי רוס מראים שגם בתחומים שעוסקים ביקום בכללותו, ידע אפשרי, אך הוא אינו מבוסס על תפיסה חושית, וגם לא על יכולת התבונה שמתחילה באקסיומות (יסודות). הוא חייב להתחיל בסוג של ידע שסוקרטס גילה, זאת כאשר חקר נער עבד, אך שאלות פשוטות הצליחו להראות שהנער ידע גיאומטריה, למרות שלא ידע שהוא יודע גיאומטריה. לכן, יש ידע שאנו יודעים, אך איננו יודעים שאנו יודעים אותו. זהו ידע מיידי שאינו תלוי בחושים, וזוהי הדרך בה אנו עשויים להגיע לאקסיומות שיכולות להתחיל את תהליך ההיגיון. אך אקסיומות אלו לעולם לא ניתן להוכיח את נכונותן, אך ניתן להפריך אותן באמצעות התהליך שהגדיר קרל פופר כסילוקציה