חשבתי שאפשר להסביר את הוויכוח בין הרי''ף לבין הרשב"א בצורה הפוכה מזו של רב שך, כלומר, שהרי"ף מחזיק פעם אחת שטר של הלוואה או שטר שמראה שיש הלוואה (שטר אקנייתא) שהמלווה חייב לתת את ההלוואה למרות שעד כה יש רק שטר וקנין סודר (רכישה באמצעות החלפת מטפחת). זה יתאים לדעת רב אסי (בבא מציעא דף י"ג ע"א) שטר המראה שניתנה הלוואה אינו תקף במלואו עד שהוא מגיע לידי המלווה. ובכל זאת, אם הוא נמצא ברחוב, מחזירים אותו למלווה מכיוון שהשטר לפחות חצי תקף. אין זה שונה מכל שטר רגיל של הלוואה, שלמרות שהיא תקפה לחלוטין ובידי המלווה, עדיין איננו גובים עליה עד שהעדים יבואו שוב לבית המשפט כדי לאמת את חתימותיהם. דעתו ההפוכה היא זו של הרשב"א שאין חובה לתת הלוואה למרות שכבר קיים שטר תקף של הלוואה. כלומר, עד לרגע בו הכסף מוחלף, לא המלווה ולא הלווה צריכים להשלים את העסקה, אף על פי שהשטר תקף לחלוטין עוד לפני שהוא מגיע לידי המלווה. שוב, אין זה שונה מכל שטר של הלוואה שהיא תקפה לחלוטין, אך לא ניתן לגבות אותה עד שהעדים יבואו לחזור על עדותם המקורית