The Gemara on this side of the page is interested in finding a case in which an accidental act of Shabat would be not liable and the same kind of accident for idolatry would be liable.
That is how it tries to deal with the statement of Rabbi Zachei that shabat is less strict than idolatry in that an accident on shabat is not liable while for idolatry it is liable.
Then the Gemara goes off to try and find what is accidental idolatry. They come to the statement of Rava אומר מותר he says it is allowed. That means he made a mistake in law, not in material facts of the case.
[For example of he bows to a statue he did not know was an idol he is not liable even a sin offering because the act is nothing. It is not even an accident].
So far this is just straight Gemara.
But then what happens next is very hard for me to understand. Because then the Gemara tries to say this is where an accident on Shabat is different from an accident in idolatry. But if we are talking about a mistake in law then in both cases he brings a sin offering. If it is a mistake in material facts then in both cases he is not liable. [My question is this: To say Shabat is less strict than idolatry in some specific kind of accident we have to be talking about the same kind of accident.]
To answer this: We already see in Tosphot three basic approaches to a different question--the fact that אומר מותר he says it is allowed is a wide category which could be obligated just one sin offering, while the question of Rava to Rav Nachman about cases 2 and 3 in Klal Gadol [Shabat chapter 7] was narrow, and could be obligated a lot.
The third answer of Tosphot seems to be that it could have asked that but just was not interested in spending time on a side question.
This might help us also.
So what might the Talmud mean here is this: what is שגגת accidental idolatry? He says it is allowed. What is שגגת שבת an accident on Shabat? העלם שבת והעלם מלאכה. He forgot today is Shabat and or he forgot acts of work. This could conceivably means he forgot laws about Shabat. So what the Gemara is doing is simply comparing an accident in idolatry for which he is liable and an accident in Shabat in which he is not liable.--Though it might be aware that the laws of what constitutes an accident in each case might be different. And at that point he could ask in fact that there does not seem to be much of a comparison but at that point maybe it just did not want to get involved in a side issue.
There is a lot (as "a lot" approaches infinity) to talk about here but I think in the above paragraph I covered the basic idea. At this point it seems all that I can do is either to go on or to go to the Gemara in Kritut from which Tosphot is quoting in his third answer.
Appendix:
1) This question is not the question of the Gemara itself.
2) This does serve to remind me that the Torah is not in favor of idolatry. The Torah frowns on it. For this reason I sometimes wonder about Jewish cults that are obviously doing idolatry towards their leaders. In spite of their keeping ritual observances, perhaps they should be kicked out of the Pale?
3) In Hebrew this is the basic idea of the above essay:
סנהדרין סב. המשנה בשבת פרק כלל גדול אומרת שלשה דינים לשלשה מצבים. 1)אם בן אדם שכח עיקר שבת הוא מביא קרבן אחד. 2) אם הוא יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת אז הוא מביא קרבן על כל שבת 3) אם הוא יודע שהיום שבת ושכח מלאכות הוא מביא קרבן על כל סוג מלאכה.רבא שאל מה קורה אם אתה מצרף מצב 2) ומצב 3)? היינו העלם זה וזה בידו? בסנהדרין רוצה לתרץ את השאלה בזאת. הגמרא בסנבדרין מתחילה לפרש אחת מהנה שהיא שגגת ע''ז וזדון עבודות. והיא שואלת מה היא שגגת ע''ז? והיא מתרצת: אומר מותר. ואז היא ממשיכה ואומרת אם כן העלם זה וזה בידו חייב קרבן אחד לבד
רש''י אומר אומר מותר הוא שהוא אומר אין ע''ז בתורה. וגם שהמשפט של רבא הוא כללי. היינו שבא לומר יותר דברים חוץ מן לתרץ מה היא שגגת ע''ז וזדון עבודות
הר''י שואל אם כן התירוץ אינו שווה לשאלה. והוא מתרץ שאומר מותר הוא יותר מצומצם ממה שרש''י פירש כדי שיהיה מתאים לשאלה של רבא. אבל רש''י יכול לשאול אם אומר מותר רק במצב פרטי של איזה ע''ז פרטית אם כן איך זה מתרץ את שאלת רבא? אומר מותר יכול להיות על איזה ע''ז פרטית וגם על עבודות
סנהדרין סב: הגמרא בצד זה של הדף רוצה למצוא מצב ששגגת שבת תהיה פטורה ושגגת ע''ז חייבת. ואז היא שואלת מהיא שגגת ע''ז? ומתרצת "אומר מותר." ואז היא רוצה להשוות בין שגגת ע''ז ושגגת שבת לומר ששגגת שבת פטור. וזו היא הפתעה גדולה. אומר מותר הוא טעות בדין שהוא חייב בשבת כמו בע''ז. אחר זה הגמרא שואלת מקושיית רבא על העלם זה וזה בידו. אבל זו אינה הקושיה שלי כאן. אופן אחד לתרץ את זאת הוא אולי לומר שכאן הגמרא לא רצתה להתעכב. וזה התירוץ השלישי של תוספות לגבי שאלה אחרת שאומר מותר הוא יותר דומה לשכח עיקר שבת מן השאלה של רבא שהיתה נוגעת רק שמצב של יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת וגם מלאכות
That is how it tries to deal with the statement of Rabbi Zachei that shabat is less strict than idolatry in that an accident on shabat is not liable while for idolatry it is liable.
Then the Gemara goes off to try and find what is accidental idolatry. They come to the statement of Rava אומר מותר he says it is allowed. That means he made a mistake in law, not in material facts of the case.
[For example of he bows to a statue he did not know was an idol he is not liable even a sin offering because the act is nothing. It is not even an accident].
So far this is just straight Gemara.
But then what happens next is very hard for me to understand. Because then the Gemara tries to say this is where an accident on Shabat is different from an accident in idolatry. But if we are talking about a mistake in law then in both cases he brings a sin offering. If it is a mistake in material facts then in both cases he is not liable. [My question is this: To say Shabat is less strict than idolatry in some specific kind of accident we have to be talking about the same kind of accident.]
To answer this: We already see in Tosphot three basic approaches to a different question--the fact that אומר מותר he says it is allowed is a wide category which could be obligated just one sin offering, while the question of Rava to Rav Nachman about cases 2 and 3 in Klal Gadol [Shabat chapter 7] was narrow, and could be obligated a lot.
The third answer of Tosphot seems to be that it could have asked that but just was not interested in spending time on a side question.
This might help us also.
So what might the Talmud mean here is this: what is שגגת accidental idolatry? He says it is allowed. What is שגגת שבת an accident on Shabat? העלם שבת והעלם מלאכה. He forgot today is Shabat and or he forgot acts of work. This could conceivably means he forgot laws about Shabat. So what the Gemara is doing is simply comparing an accident in idolatry for which he is liable and an accident in Shabat in which he is not liable.--Though it might be aware that the laws of what constitutes an accident in each case might be different. And at that point he could ask in fact that there does not seem to be much of a comparison but at that point maybe it just did not want to get involved in a side issue.
There is a lot (as "a lot" approaches infinity) to talk about here but I think in the above paragraph I covered the basic idea. At this point it seems all that I can do is either to go on or to go to the Gemara in Kritut from which Tosphot is quoting in his third answer.
Appendix:
1) This question is not the question of the Gemara itself.
2) This does serve to remind me that the Torah is not in favor of idolatry. The Torah frowns on it. For this reason I sometimes wonder about Jewish cults that are obviously doing idolatry towards their leaders. In spite of their keeping ritual observances, perhaps they should be kicked out of the Pale?
3) In Hebrew this is the basic idea of the above essay:
סנהדרין סב. המשנה בשבת פרק כלל גדול אומרת שלשה דינים לשלשה מצבים. 1)אם בן אדם שכח עיקר שבת הוא מביא קרבן אחד. 2) אם הוא יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת אז הוא מביא קרבן על כל שבת 3) אם הוא יודע שהיום שבת ושכח מלאכות הוא מביא קרבן על כל סוג מלאכה.רבא שאל מה קורה אם אתה מצרף מצב 2) ומצב 3)? היינו העלם זה וזה בידו? בסנהדרין רוצה לתרץ את השאלה בזאת. הגמרא בסנבדרין מתחילה לפרש אחת מהנה שהיא שגגת ע''ז וזדון עבודות. והיא שואלת מה היא שגגת ע''ז? והיא מתרצת: אומר מותר. ואז היא ממשיכה ואומרת אם כן העלם זה וזה בידו חייב קרבן אחד לבד
רש''י אומר אומר מותר הוא שהוא אומר אין ע''ז בתורה. וגם שהמשפט של רבא הוא כללי. היינו שבא לומר יותר דברים חוץ מן לתרץ מה היא שגגת ע''ז וזדון עבודות
הר''י שואל אם כן התירוץ אינו שווה לשאלה. והוא מתרץ שאומר מותר הוא יותר מצומצם ממה שרש''י פירש כדי שיהיה מתאים לשאלה של רבא. אבל רש''י יכול לשאול אם אומר מותר רק במצב פרטי של איזה ע''ז פרטית אם כן איך זה מתרץ את שאלת רבא? אומר מותר יכול להיות על איזה ע''ז פרטית וגם על עבודות
סנהדרין סב: הגמרא בצד זה של הדף רוצה למצוא מצב ששגגת שבת תהיה פטורה ושגגת ע''ז חייבת. ואז היא שואלת מהיא שגגת ע''ז? ומתרצת "אומר מותר." ואז היא רוצה להשוות בין שגגת ע''ז ושגגת שבת לומר ששגגת שבת פטור. וזו היא הפתעה גדולה. אומר מותר הוא טעות בדין שהוא חייב בשבת כמו בע''ז. אחר זה הגמרא שואלת מקושיית רבא על העלם זה וזה בידו. אבל זו אינה הקושיה שלי כאן. אופן אחד לתרץ את זאת הוא אולי לומר שכאן הגמרא לא רצתה להתעכב. וזה התירוץ השלישי של תוספות לגבי שאלה אחרת שאומר מותר הוא יותר דומה לשכח עיקר שבת מן השאלה של רבא שהיתה נוגעת רק שמצב של יודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת וגם מלאכות
