נראה לי שרב שך לומד את הסוגיא בדף כ''ג בבא קמא באופן שדומה לגר''א כי הוא אומר בנזקי ממון פרק י''ד הלכה ט''ו שאף על פי שהאש חייבת מחמת חיציו, עדיין אין זה בדיוק כמו חיציו. הוא מביא הוכחה מדברים נסתרים. על דברים נסתרים יהיה אחראי על נזק באמצעות חיצים, אך במקרה של שריפה, אין חייבים כאשר מדובר בדברים שאין נוהגים להחביא בתוך ערימה. אז רב שך אכן לומד כמו הגר''א לפחות מבחינת התוצאה שאש אינה כחיציו לכלום חוץ מארבעת סוגי הנזק. ציינתי קודם שהגר''א כתב שדרך הרי"ף רמב''ם וסמ''ג לומדים את דף כ''ג הוא שר' יוחנן מחזיק אחרת ממה שחשבנו במקור. בהתחלה חשבנו שהוא התכוון לאש בגלל שהחיצים שלו, פירוש שזה נזק מפעולה ישירה של האדם. כעת במקום זאת, אנו חושבים שזה רק כמו נזק באמצעות רכושו של האדם כמו השור שלו, וזה כמו אש רק לגבי ארבעה סוגים נוספים של תשלום