בבא קמא דף כ''ב ע''א . עלו לי שלוש שאלות. אחת על ריש לקיש. אחת על איך רש''י מסביר ריש לקיש, ואחרת על איך ר' חננאל מסביר ריש לקיש. הסוגיא הבסיסית היא זו. ריש לקיש אמר ששריפה חייבת בנזק מלא בגלל נזק שנגרם לרכוש. בעוד ר' יוחנן אוחז שאש חייבת כי זו כמו חיצים. לרי''ף ורש''י, הרעיון של ר' יוחנן הוא שהאש חייבת כאילו אחד בעצמו גרם נזק, לא רכושו) כפי שהיה קורה אם השור שלו גרם נזק. (הגמרא שואל שאלה על ריש לקיש מהמשנה. לכלב יש כיכר עם פחם בתוכו והולך וגורם לערימה להישרף. את תשלום של הלחם הוא נזק שלם, ובגלל הערימה חצי נזק. השאלה מהמשנה הזו על ריש לקיש היא שהפחם לא שייך לבעלים של הכלב. ריש לקיש עונה שהמקרה של המשנה הוא שהכלב זרק את הלחם עם הפחם בתוכו על הערימה, ומחויב או בגלל שזהו שינוי מהדרך הרגילה ובכך אחראי בחצי נזק כמו קרן התם או בגלל צרורות. (אם הכלב היה מניח אותו על הערימה, הבעלים של הכלב היה אחראי במלוא הנזק.) השאלה שיש לי כאן היא שהשאלה והתשובה אינן מתאימות זו לזו. השאלה הייתה מדוע הבעלים של הכלב צריך להיות אחראי בכלל? אחרי הכל, זה לא הפחם שלו. תשובה: בעל הכלב אחראי בגלל שינוי או צרורות? איך זה עונה על השאלה? הפחם עדיין לא שייך לו. תשובה לכך יכולה להיות שהגמרא בשלב זה חושב שבעל הפחם יישא באחריות אם לא ישמור על גחלתו. אבל כדי למצוא כיצד הבעלים של הכלב עלול להיות אחראי גם, ריש לקיש מוצא את התרחיש הזה שבו הכלב זרק אותו. כך אפשר להסביר את המשנה שהתשלום הוא חצי נזק. (מאוחר יותר, הגמרא למעשה, גורסת שבעל הפחם אכן שמר על הפחם שלו.) עכשיו, רבינו חננאל אמר שהתשובה של ריש לקיש היא שהכלב זרק את הפחם, ואז הפחם לא עזב את תחום בעל הפחם. זה בהתייחסות למסכת שבת שבה (אני חושב שאני זוכר אולי) יש דעה שנחיתה לא אותו דבר כמו להרים ולהניח. בדרך כלל צריך להרים ולהניח ארבע אמות, או מתחום אחד לשני, אבל איך זה עונה על השאלה על ריש לקיש? למה בעלים של הכלב חייב?ויש לשאול שאלה נוספת. ר' יוחנן אמר שהחובה לאש היא בגלל חיציו, וריש לקיש לא הסכים לזה כי חיציו נעים מכוח האדם, ואילו האש נעה מעצמה. מכיוון שכך, אני שואל לפי ריש לקיש מדוע הבעלים של הכלב לא יצטרך לשלם עבור כל הערימה? הרי לריש לקיש אין צורך שחובת האש תהיה נעה רק מכוחו הישיר של האדם שהדליק. מספיק שהוא הדליק אותו, והוא נע ברוח רגילה