עכשיו הסתכלתי ברב שך בהלכות ניזקי ממון י''ג הלכה י''ט והוא מצביע על הגמרא בבא קמא דף ו' ע''א. משם מצאתי תשובה לשאלה שהרב שך מביא על הרמב''ם. שם רואים פעמיים שיכולה להיות סיבה לחשוב שאם עדיין יש ברשותו אבן, סכין או חבילה או עץ או קיר שנפלו לרשות הרבים וגרמו לנזק, שיש יותר סיבה לעשותו פטור. וחוץ מזה אני יכול לראות את הסיבה מאחורי זה. אם בכל זאת יש את הסכין או אבן, אזי הוא מתכוון לאסוף, ואם הם גורמים נזק לפני שהספיק לאסוף אותם, אזי אין הוא חייב באחריות שכן אין זו אשמתו. הסיבה הזו אנו מוצאים בדף כ''ב בבא קמא שם היה קיר שנפל ונמלט אש וגרם נזק, ולבעל האש לא היה אפשרות עדיין לתקן את הקיר. הוא אינו אחראי כי זו לא אשמתו (שכן לא הייתה לו הזדמנות לתקן זאת עדיין). אבל אם הפקיר את הרסיסים ברשות הרבים יש יותר סיבה להטיל עליו אחריות שכן הוא מתכוון להשאיר שם את החפצים המזיקים, ולעולם אין בדעתו להסירם. בְּסֵדֶר. עכשיו אחרי שאמרתי את זה תן לי להביא את הגמרא. כתוב שאביי אמר שהמשנה בוא לכלול את האבן, הסכין או החבילה שלו שהוא שם על הגג, והם נפלו בגלל רוח רגילה. ביקשה הגמרא על זה שאם הפקיר אותם ברשות הרבים, זה מקרה רגיל של חפירת בור ברשות הרבים. אז במקום זאת הגמרא מציעה שמכיוון שזה ברור מדי, אז זה חייב להיות שהמשנה באה לכלול כאשר הוא לא נטש אותם. בשלב זה בגמרא, אנו רואים שיש יותר סיבה להפוך אותו לפטור כאשר הוא עדיין בעל האבן או הסכין כי אנו צריכים לכלול אותם. אותו רעיון חוזר בעמוד ו' ע''א שרבינא אמר שהמשנה באה לספר לנו על קיר או עץ שנפלו לרשות הרבים, שהם חייבים. אם הוא נטש אותם, אז זה ברור, ואין שום סיבה שהמשנה תגיד לנו את זה. אז דווקא המקרה הוא כאשר הוא לא נטש אותם, ושם נוכל לחשוב שהוא לא חייב. אז אנחנו צריכים שהמשנה תגיד לנו שהוא אחראי. לכן, גם כאן אנו רואים שיש יותר סיבה לגרום לו להיות פטור כאשר הוא עדיין בעל העץ והחומה. לכן אתה צריך שהמשנה תבוא ותכלול אותה. כל זה בא לענות על השאלה הזו. ר''מ כותב שאם נפל קיר או עץ לרשות הרבים, אין הוא חייב באחריות למרות שנטש אותם. בדרך כלל, אתה אומר שככה זה המצב למרות שיש סיבה כזו או אחרת שמתנגדת לזה. אז הנה ר''מ אומר שהוא לא אחראי למרות שיש סיבה זו שמתנגדת לזה. הסיבה היא שהוא נטש אותם. אבל אם הוא נטש אותם, זה נראה יותר סיבה לגרום לו לא להיות אחראי. אז התשובה היא מה שכתבתי למעלה. אם נטש אותם, הוא צריך להיות ______________________________ עם זאת, אני רוצה להביא כאן כיצד רב שך עונה על שאלה זו על ר''מ. הוא אומר שהכוונה היא שבעל הבור נטש את תחום הבור שלו, וכך השטח הזה הופך לרשות הרבים וכבר אנו יודעים שבור חייב רק ברשות הרבים, ולכן למרות שנטש את הבור ואת השטח ההוא, עדיין אינו חייב אלא אם כן הייתה אזהרה מטעם בית הדין. אם הייתה אזהרה של בית המשפט להסיר את החומה והעץ וחלפו יותר משלושים יום, אזי הוא חייב. התשובה הזו ברורה. אולם, עדיין יש לי שאלה בסוף הפרק ההוא ברב שך שם הוא אומר שהסיבה שהר''מ לא הביא את דין אביי שאם הביא את אבנו, סכינו או חבילתו לגג ונפלו ברוח רגילה, הוא חייב באחריות כי זה על אחת כמה וכמה שניתן בקלות להסיק ממקרה הקיר והעץ שנפלו. לי זה נראה קשה להבין כי הר"מ אומר שהחומה והעץ אינם אחראים. לכן, אינך יכול ללמוד מהם אחריות למצב אחר, אלא אם כן במקרה האחר הזהיר אותו בית המשפט ועברו יותר משלושים יום. אבל מעולם לא שמענו על התנאים הללו במקרה של אבייאחראי שכן בכוונתו להשאירם ברשות הרבים. אך למרות זאת, הוא אינו אחראי. --יתר על כן, יש לי שאלה נוספת על התשובה הזו של רב שך. {תשובתו היא שברגע שנדע את הדין על החומה והעץ שנפלו, אז נוכל לדעת על האבן שעל הגג. השאלה שיש לי היא זו. אביי אומר שאנחנו לומדים את האחריות של האבן על הגג מהמכנה המשותף בין בור ואש. כי אולי הייתם אומרים שאין אחריות על סכין האבן והאריזה שעל הגג כי יש כוח אחר שפועל עליהם מלבד כוח הבעלים, זה הרוח. ובכן, אנחנו יכולים לענות על ההתנגדות הזאת מאש. כי כשם שהאש חייבת למרות שכוח אחר פועל עליה, כך גם האבן והסכין שעל הגג אחראים. עכשיו, איך נוכל לדעת את זה מהמקרה של החומה והעץ שנפלו? כי במקרה זה אמר רבינא שאנו יודעים שהם חייבים בגלל בור ושור. שהרי אולי היית אומר שאולי אין הם צריכים להיות אחראים כי לא נעשו מלכתחילה לעשות נזק, ובכן נוכל לענות כי גם שור לא נעשה מלכתחילה לעשות נזק, ובכל זאת הוא אחראי. כך גם העץ והחומה שנפלו צריכים להיות אחראים. אבל אם היינו יודעים את כל זה, איך נוכל ללמוד למקרה שבו כוח אחר פועל על הדבר הגורם לנזק? אולי זה לא יהיה אחראי עד שנלמד את זה מאיפשהו. אז אני מתקשה להבין את התשובה הזו של רב שך