קשה על דעת הרמב''ם עם הכלב עם הלחם והפחם היא שקשה לראות איך זה מתאים לגמרא. הגמרא אמנם אומר שר' יוחנן סבור שאש חייבת בגלל חיצים שלו וממונו, אבל קשה לראות איך זה עוזר לרמב''ם. אם הרמב''ם היה מחזיק ישירות ורק כריש לקיש, אז הייתה לנו תשובה, אבל הוא לא. הוא מחזיק שאש חייבת בגלל חיציו. תן לי להסביר למה אם הוא יחזיק כריש לקיש זה יעזור לו. ריש לקיש אמר אש מחויבת כאשר היא רכושו של אדם. ואז גמרא שואלת עליו מהמשנה עם הכלב, הלחם והפחם. הפחם לא שייך לבעל הכלב, אז למה הוא חייב לשלם על הערימה? ריש לקיש עונה כי הכלב זרק את הכיכר עם הפחם על הערימה. זה אומר שהוא לא אחראי לאש בכלל, אלא בגלל קרן של שור תם או בגלל צרורות. זה בוודאי כמו הגמרא בעמוד י''ח שבו גמרא מחזיקה שהאחריות היא מצרורות או קרן התם. ולריש לקיש האחריות היא רק על מקום הפחם, לא כל הערימה כי האש לא הייתה של בעל הכלב, ובעל הפחם אינו אחראי כי שמר על הגחלים שלו. אבל הראשונים כולם החליטו שהדין הוא כמו ר' יוחנן ולכן ישנה אפשרות להיות אחראי או כאשר האש שייכת לו או שזה מקרה של חיציו. אז למה הרמב''ם סבור שאין אחריות על הערימה, אלא רק הדרך שהפחם עבר כשהכלב גרר אותו. בכל מקרה, למה זה משנה לריש לקיש אם הכלב זרק את הפחם? גם אם הוא הניח אותו בעדינות, זה עדיין קרן שור תם או צרורות. יתר על כן, איך מסביר ר' יוחנן את המשנה, שהכלב הניח את הפחם בעדינות כך שבעלי הכלב אחראי לחצי נזק לכל הערימה. אבל למה? זה עדיין לא "החצים שלו" אלא חיצים של הכלב שלו, והפחם לא שייך לו_________ כדי לענות על שאלה זו על הרמב''ם אני חושב שצריך להסתכל אחורה בדף י''ח שם עולה סוגיית כוחו של כח. נוכל לראות שהגמרא שם רואה בשאלת רבא אם תלך לפי תחילת או סוף עילות הנזק כשאלה כמו צרורות (חלוקי נחל). יש גם אם העוף שלעס את החוט שהחזיק כלי שנפל ושבר כלי אחר הוא כוח כוחו. אף שהגמרא שם לא מגיע לתשובה על כוח כוחו [מפני שהתרנגולת אולי דחפה את הכלי עד שנשבר על אבן], הרמב''ם [נזקי ממון ב' הי''ז] והתוספות כאן בדף כ''ב אכן מגיעים לתשובה. העובדה שר' יוחנן דורש שהכלב יניח את הכיכר עם הפחם על הערימה כדי שיהיה חצי נזק, מלמדת שכוח כוחו אינו חייב כלל (או אולי נזק רביעי כפי ששואל הראב''ד על הרמב''ם). עם זאת, כתבתי במקום אחר שאולי הרמב"ם מהחזיק כמו הרא"ש שכוח כוח הוא חייב, אבל על סמך השאלות שיש לי כאן על הרמב"ם, והעובדה שאני לא יכול לראות לו שום תשובה חוץ מלומר שהוא מחזיק כמו תוספות, אני חושב ששם יש למצוא תשובה אחרת _____________________________________________________________ עם זאת, יש שאלה לגבי גישה זו. ייתכן שר' יוחנן מסכים עם ריש לקיש אם הכלב זרק את הפחם על הערימה. איננו יודעים כי הוא לא אומר דבר על המקרה הזה. אם הוא מסכים עם ריש לקיש שמקום שהפחם נחת או נישא שחייב בחצי נזק, אין ללמוד מזה (לא התוספות ולא הרמב''ם) שכוח כוחו אינו חייב נזק. שהרי אמרנו שהכלב שזורק או נושא את הפחם הוא כוח כוחו, ולכן אומר ר' יוחנן שהכלב צריך להניחו על הערימה כדי להיות אחראי. אבל זה יחול גם על המקום של הפחם. אם נזרק, אז גם מקום הפחם לא יהיה מחויב בניגוד לריש לקיש. או אולי ר' יוחנן מסכים עם ריש לקיש שאם הכלב היה זורק את הפחם, זה יהיה אחראי לחצי נזק על המקום של הפחם מהסיבות רש'' הציע (קרן של שור תם או צרורות). (לפיכך, לא ניתן ללמוד מכאן על כוח כוחו.) האפשרות האחרונה כאן היא שאולי ר' יוחנן סבור שהזריקה היא כוח כוחו ולכן אינה אחראית על הערימה וגם לא על מקום הפחם, בעוד ריש לקיש חשב שהזריקה אינה כוח כוחו אלא צרורות או קרן של שור תם (מאולף)