קושי על הרמב''ם מהגמרא בבא קמא כ''ג ע''א

הגמרא שואלת על המשנה . המשנה מביאה מקרה שכלב נשא כיכר עם פחם בוער לערימה והערימה נשרפה. התשלום עבור הכיכר הוא נזק מלא, והתשלום עבור הערימה הוא חצי נזק. הגמרא אומרת שהסיבה היא שלא מדובר בחצים של עצמו, אלא בחצים של הכלב, אז זה חצי נזק. הגמרא שואלת אז מי משלם? תשובה: הבעלים של הכלב. הוא שואל, "למה לא הבעלים של הפחם?" תשובה: הוא שמר על הפחם שלו. לכן, הגמרא קובעת שהדין הוא שהתשלום עבור הערימה הוא חצי נזק, וזה משולם על ידי בעל הכלב. אולי גם בעל הפחם ישלם אם לא ישמור על הפחם. [וכן שתוספות אומר.] אבל אנחנו לא יודעים זאת ישירות מהגמרא. כל מה שאנחנו יודעים בוודאות מהגמרא הוא שהבעלים של הכלב משלם חצי נזק עבור הערימה. אז למה הרמב''ם כותב שאין תשלום על הערימה בכלל? לאן נעלם הבעלים של הכלב? אם הרמב''ם רצה לומר שגם בעל האש משלם הוא היה יכול לכתוב את זה