בבא קמא בדף כ"ג. הרמב''ם לפי הגר''א

כשחזרתי מהים עלה בדעתי מדוע הרמב''ם (לפי הגר''א) קבע שר' יוחנן שינה את דעתו, וקובע שנזק על ידי שריפה חייב בגלל נזק על ידי רכושו, לא נזק על ידי גופו. הסיבה היא השקלא וטריא של הגמרא בבא קמא בדף כ"ג. אביי שאל, אם צודק ר' יוחנן שנזק על ידי אש הוא בגלל "חיציו" {נזק ישיר על ידי גופו}, אז למה נזק לטמון (דברים נסתרים) לא יהיה אחראי? והוא ענה, היה שם חומה, והיא נפלה (לא בגלל האש), ולא הספיק לתקן אותו לפני שפרצה השריפה. אז זה מקרה של אי יכולת לעשות שום דבר כדי לעצור את הנזק הזה (אונס) . [למרות שבדרך כלל אנו אומרים שאדם תמיד עלול לגרום נזק, עדיין נזק באמצעות רכושו (או אפילו בשריפה שהיא חמורה יותר), העובדה שהמצב אינו בשליטתו גורמת לו שהוא ללא אחריות. לאחר מכן רבא שאל, אם כן, אז גם על דברים גלויים אינו צריך להיות אחראי. הגמרא עונה ר' יוחנן מחזיק נזק מאש נחשב חיציו וגם רכושו; ועניינו שהוא חייב בדברים פתוחים, אבל לא חייב בדברים נסתרים הוא במקום שהייתה התרשלות. זה יהיה דומה למה שיהיה אם הוא שכח לנעול את השור שלו בלילה, והוא יצא וגרם נזק.] אני חושב שהגמרא רואה בחומה מקרה של אי יכולת לשנות כלום (אונס) . אבל בלי חומה בינו לבין שכנו, אם זה יהיה "החצים שלו", אז הוא יהיה אחראי גם לדבר גלוי וגם נסתר. [כדי לגרום לו לא להיות אחראי לדברים נסתרים, הגמרא צריכה להמציא תרחיש שבו היה קיר. אחרי הכל, חיצים עוברים הרבה מעבר לחומות. ולכן הרמב''ם קבע שאין אנו חושבים עוד שר' יוחנן מחזיק ב"חיציו" אלא כדי להטיל עליו אחריות בכל חמשת מיני הנזק שחייב אדם בהם במקרה של נזק מגופו. מלבד זאת, הוא אחראי רק לנזק שנגרם על ידי רכושו.רק תחשוב. הגמרא אמרה כשהייתה חומה, "נגמרו החצים שלו". לכן, כדי למצוא דרך שחיציו לא יגמרו, היה על הגמרא לחלץ את החומה, ולהכניס עצלות והזנחה פשוטה. בשלב זה, מדוע שחצים יסתיימו? ברור שלא