בבא קמא כ''ב וכ''ג ותירוץ יותר טוב לרמב''ם

כתב הגר''א בדף כ''ג בבבא קמא ובשלחן ערוך פרק 418 הערה 33 שהרי''ף ורמב''ם גורסים שהגמרא שינה דעתו לגבי גישתו של ר' יוחנן בגלל שאלת רבא, אם האש חייבת בגלל חיציו, אז למה טמון (נסתר) לא חייב? (כלומר שאם היו דברים חבויים בערימה, אין הוא חייב בהם.) אלא ר' יוחנן מחזיק לגמרי כדעת ריש לקיש וההבדל היחיד ביניהם הוא ארבעת הדברים הנוספים שחייבים עליהם כשאדם עושה נזק בגופו ולא על ידי רכושו (כשורו). ההוכחה לכך ברורה. זה בגלל שהרי''ף והרמב''ם משאירים שניהם את התשובה הראשונה של הגמרא שהתכוונה לענות על שאלת רבא, (שבגלל שהיה חומה, נגמרו החצים שלו). הגמרא דחק את התשובה ההיא כי אם גמרו חיציו, אז גמרו לגבי נכסים שאינם נסתרים. אני כותב את זה כי ברור לי שהסיבה שהרמב''ם כתב שכאשר כלב לוקח לחם עם פחם לערימה והערימה נשרפת שהמקרה הוא שהכלב נשא אותו מעל הערימה, אבל לעולם לא הניח אותו ולכן החיוב הוא חצי נזק לכל מקום שדרכו של הפחם היה, ואין חובה על שאר הערימה. הסיבה היא שהרמב''ם פשוט הכריע כרישלקיש. הגר''א כתב שהרי''ף ורמב''ם הסבירן את הגמרא בדף כ''ג שר' יוחנן מחזיק למעשה כמו ריש לקיש, והמקרה הקודם שבו הכלב שם את הפחם על הערימה יהיה נזק מלא לכל הערימה. עם זאת, אני יכול להזכיר שהגישה הקודמת שלי להסבר הרמב"ם הייתה שהוא מחזיק שכוח כוחו אינו חייב (כמו שתוספות אמרו) הייתה תשובה ברת קיימא אלא שיותר הגיוני ששאר הערימה היה אחראי על רביעית מהנזק כפי שהרב"ד למעשה ששאל. עכשיו ההסברשל המשנה ופסק הרמב''ם לא כח כוחו, אלא שאש חייבת בגלל רכושו כמו השור שלו כמו שאמר ריש לקיש והנושא הפחם על הערימה זה צרורות או קרן של שור תם. בלילה הזה ראיתי שהרדב"ז כתב את תשובתי המקורית לרמב"ם שהמקרה הוא כח כוחו. ובהמשך הערב גיליתי את הערת הגר"א. אני חושב שגישת הגר"א יותר מדויקת________ קצת רקע לנושא הזה. אמר ר' יוחנן שהנזק של אש הוא בגלל חיציו וריש לקיש אמר שזה בגלל נזק מרכושו, למשל, השור שלו. שאלה הגמרא על ר' יוחנן שאם החבות תהיה בגלל נזק ישיר מפעולה אחת, אז למה טמון יהיה פטור? כלומר, אם שרף מישהו את ערימת החטים של מישהו אחר, ובתוכו הוחבא חפץ כלשהו, חובת התשלום היא רק על ערימת חיטים. התשובה שהגמרא נותנת לר' יוחנן היא שהייתה שם חומה שנפלה, ולפני שהייתה לאדם הזדמנות לתקן אותה, פרצה השריפה והלכה לנכס של השכן. אחר כך התנגד הגמרא לתשובה זו, ואמר באותו מקרה אז גם לדברים הפתוחים כמו הערימה עצמה, אין לחייבו. אז הגמרא אמר שלמעשה ר' יוחנן מסכים עם ריש לקיש, וההבדל היחיד ביניהם הוא בארבעת סוגי הנזק הנוספים שאדם אחראי להם כאשר הוא עושה נזק מפעולתו ולא מרכושו