Translate

4.2.16



There is an argument between Rav Joseph HaLevi [a rishon] and the Ran [on the Rif]. Rav  Joseph says a מיגו does not apply to an oath. It does not patur one from an oath, but it can patur one from an obligation of money.The Ran says it does patur also from an oath. [A מיגו is when we say since he could have said a stronger plea and be believed we believe him when he says a weaker plea]


In Shavuot 46a and Bava Metzia 112 a Braita says we have a case of קציצה. That is the artisan says he was told he would receive two  for his work and the owner of the object says the artisan was told only one. The Braita says we believe the owner with an oath. Another braita says we believe the owner without an oath. Another braita says when the artisan was give a garment to fix then we believe the artisan with an oath. Rav Nachman says the last braita is Rabbi Yehuda of the Mishna. Why did he not say simply that in the last case there is no מיגו? Because in the first case also there is no migo. The gemara at the top of the page says the braita of Raba bar Shmuel is when there are עדים that there was an agreement but they did not hear for how much it was.


Why can't we answer the last braita the owner is not believed because he has no מיגו? He wants his garment. The first two cases were when the work the artisan was doing was not portable. So the object is in the רשות domain of the owner. But the gemara says in any case there is no migo because it has to be like the case of the שכיר where there were witnesses that there was an agreement.

But that was the way that Rav Nachman bar Isaac explained the braita of Raba bar Shmuel. Rava apparently does not agree. Rav Nachman bar Isaac was trying to make the braita go in accord with Rav and Shmuel. Rava disagreed with Rav and Shmuel and so he would leave the braita the way it sounds that there were no witnesses. And still the שכיר נשבע ונוטל and the בעל החפץ pays just one sela. But if so then to rava he has a migo. and so the difference between the two braitot might be in the first ones when the baal bait is believed it is because he has a migo  and in the last case where the talit is in the hands if the artisan he is not believed because he has no migo. This is a proof for Rav Joseph Halevi at least if we are going like Rava.




_______________________________________________________________________________

Here is the same idea but with a bit more Hebrew.


There is an argument between רב יוסף הלוי and the ר''ן. We have רב יוסף הלוי says a מיגו does not apply to an שבועה. It does not פוטר one from an שבועה, but it can פוטר one from an חיוב ממון. The ר''ן says it does פוטר also from an שבועה. A מיגו is when we say since he could have said a stronger plea and be believed we believe him when he says a weaker plea


In שבועות מ''ו ע''א and בבא מציעא קי''ב a ברייתא  של רבה בר שמואל says we have a case of קציצה. That is the אומן says he was told he would receive שתיים  for his work and the בעל החפץ says he told the  אומן  only one. The ברייתא says we believe the בעל החפץ with an שבועה. Another ברייתא says we believe the בעל החפץ without an שבועה. Another ברייתא says when the אומן was given a garment to fix then we believe the אומן with an שבועה. We have that רב נחמן בר יצחק says the last ברייתא is רבי יהודה of the משנה שמודה במקצת הטענה נשבע. Why did he not say simply that in the last case there is no מיגו? Because in the first case also there is no מיגו. The גמרא at the top of the page says the ברייתא of רבה בר שמואל is when there are עדים that there was an agreement but they did not hear for how much it was.


Why can't we answer the last ברייתא the owner is not believed because he has no מיגו? He wants his garment. The first two cases were when the חפץ the אומן was doing was not ניידת. So the object is in the רשות domain of the בעל החפץ. But the גמרא says in any case there is no מיגו because it has to be like the case of the שכיר where there were witnesses that there was an הסכמה.

But that was the way that רב נחמן בר יצחק explained the ברייתא of רבה בר שמואל. We have that רבא apparently does not agree. רב נחמן בר יצחק was trying to make the ברייתא go in accord with רב and שמואל. However רבא disagreed with רב and שמואל and so he would leave the ברייתא the way it sounds that there were no עדים. And still the שכיר נשבע ונוטל and the בעל החפץ pays just one סלה. But if so then to רבא he has a מיגו. And so the difference between the two ברייתות might be in the first ones when the בעל החפץ is believed it is because he has a מיגו  and in the last case where the טלית is in the hands if the אומן he is not believed because he has no מיגו. This is a proof for רב יוסף הלוי at least if we are going like רבא.



In any case, perhaps רבא and רב נחמן בר יצחק are  arguing about when we say a מיגו.  Could that be the יסוד of their מחלוקת?




יש ויכוח בין רב יוסף הלוי והר''ן.  רב יוסף לוי אמר מיגו אינו פוטר מן שבועה. זה אומר לא פוטר אחד משבועה, אבל זה יכול לפטור אחד מחיוב ממון. הר''ן אמר שהיא עושי לפטור גם משבועה. מיגו הוא כאשר אנו אומרים שכן הוא היה יכול  לומר טיעון חזק ולהאמין ולכן אנחנו מאמינים לו כשהוא אומר טיעון חלש. בשבועות  מ''ו ע''א ובבא מציעא קי''ב בברייתא של רבה בר שמואל יש לנו מקרה של קציצה. זה שהאומן אומר שנאמר לו שהוא יקבל שניים על עבודתו ובעל החפץ אומר שהוא אמר לאומן אחד בלבד. הברייתא אומרת שאנחנו מאמינים בעל החפץ  עם שבועה. עוד ברייתא אומרת שאנחנו מאמינים בעל החפץ ללא שבועה. עוד ברייתא אומרת כאשר האומן קיבל בגד לתקן אז אנחנו מאמינים אומן עם שבועה.  רב נחמן בר יצחק אמר ברייתא האחרונה היא רבי יהודה של המשנה שמודה במקצת הטענה נשבעה. למה הוא לא אמר בפשטות כי במקרה האחרון אין מיגו? כי במקרה הראשון גם אין מיגו. הגמרא בראש הדף, אמרה שהברייתא של רבה בר שמואל היא כאשר יש עדים שהיה הסכם אבל הם לא שמעו על כמה זה היה. למה אנחנו לא יכולים לענות שבברייתא האחרונה לא מאמינים לבעל החפץ כי אין לו מיגו? הוא רוצה את בגדו. שני המקרים הראשונים היו כאשר החפפ שהאומן עבד עליו לא היה נייד. אז החפץ ברשותו של בעל החפץ. אבל הגמרא אומרת בכל מקרה אין מיגו כי זה צריך להיות כמו במקרה של השכיר שבו היו עדים שהיה הסכמה. אבל זה היה האופן שבו רב נחמן בר יצחק הסביר את הברייתא של רבה בר שמואל. לי נראה שרבא לא מסכים. רב נחמן בר יצחק היה מנסה לעשות שהברייתא תהיה בקנה אחד עם רב ושמואל. עם זאת רבא לא הסכים עם רב ושמואל, ואז הוא יעזוב את  הברייתא להיות כפשוטו, שלא היו עדים. ועדיין השכיר נשבע ונוטל ובמצב של קציצה עם אומן בעל החפץ משלם רק אחד. אבל אם כן אז לרבא יש לבעל החפץ מיגו. וכך ההבדל בין שתי הברייתות עשוי להיות שבראשונה כאשר בעל חפץ הוא נאמן שזה בגלל שיש לו מיגו ובמקרה האחרון שבו הטלית היא בידיים של האומן בעל החפץ לא נאמן כי אין לו מיגו. זוהי הוכחה לרב יוסף לוי לפחות אם אנחנו הולכים כמו רבא.  בכל מקרה, על פני השטח נראה שרבא ורב נחמן בר יצחק  מתווכחים על שאלת מתי אומרים מיגו. זה יכול להיות היסוד המחלוקת.