The major question which came up when I was in high school was "What is the good life?" This was not phrased in that way. The way people around me put it was in terms of the "search for the truth."

But it was this question that I felt was answered when I got to yeshiva in NY. That is a life of service towards God along with a vocation. Service towards God was largely understood to mean learning Torah along with a life of mitzvot.

This might seem like a trivial question. But that would be wrong. Many places that at least present themselves as promoting the good life in exactly this way--Torah and mitzvot - are highly destructive of the the exact goal they are claiming to advance. What they say and what they do are not in correspondence. The life they advocate is a life of cursing secular Jews (when they are not asking them for charity) and spending their days in  chatting and gossip.

The question of the good life is not an abstract question. It is question that concerns our very souls.
And what is happening before our eyes is a battle for our souls. The movements geared to suck people into them are as pernicious as the Gra foresaw long ago.


השאלה המרכזית שעלתה כשהייתי בתיכון היתה "מהם החיים הטובים?" זה לא היה מנוסח ככה. האופן שבו אנשים סביבי שמו אותה היה במונחים של "החיפוש אחר האמת." אבל זה היתה השאלה שהרגשתי שנענתה כשהגעתי לישיבה בניו יורק. כי הם חיים של שירות כלפי אלוהים . שירות כלפי אלוהים במובן של ללמוד תורה יחד עם חיים של מצוות. זה אולי נראה כמו שאלה טריוויאלית. יש מקומות רבים  שמציגים את עצמם  כקידום בחיים הטובים בדרך זו בדיוק, תורה ומצוות  אבל מאוד הרסניים של המטרה הזאת.  מה הם אומרים ומה הם עושים הם לא בהתכתבות. החיים שלהם בם חיים לקלל חילונים בזמן שהם לא שואלים אותם לצדקה ולבלות ימיהם מפטפטים ורכילות