ברצוני להביא כאן בקצרה את מה שאמר ר' חיים מבריסק על הרמב"ם תרומות א' הלכה י' ועל הוויכוח בין הגר"א לכסף משנה על משמעותו. הרמב"ם עצמו אומר שאם לגוי יש אדמה בישראל, אז כאשר יהודי קונה אותה ממנו בחזרה, התוצרת תהיה חייבת בתרומה ובמעשר. הכסף משנה אומר שהמשמעות היא שגם האדמה וגם התוצרת צריכות להיות ברשות היהודי כאשר התוצרת מגיעה לשליש מגדילתה כדי להיות חייבת בתרומה. כעת ר' חיים אומר שהסיבה לרמב"ם ולכסף משנה היא שצריך שני תנאים כדי להיות חייבת בתרומה. האחת היא שהתוצרת הגיעה לשליש מצמיחתה ברשותו של יהודי, והחלקת הערימה נעשתה על ידי יהודי. זה כמו הדין של הקדש. זה מובא בירושלמי במעשר פרק ג' ופאה פרק ד', והרמב''ם במעשר, פרק א', בהלכה ח'. הסיבה שאני מביא את כל זה היא להזכיר שזו דעת התוספות גיטין דף מ''ז ע''א שמחזיק ר' אלעזר צריך גם הגידול השלישי וגם ההחלקה להיות ברשותו של יהודי. זאת משום שר' אלעזר סבור שלגוי יש את היכולת להסיר את חובת תרומה באמצעות רכישת הקרקע, ודעה זו תלויה בעובדה שאתה צריך שהגידול השלישי יהיה בבעלות יהודי. התוספות מוסיף שר' אלעזר יכול להסיק מכך שאתה צריך שההחלקה תהיה גם על ידי יהודי. לכן, בגישת ר' חיים, התוספות והרמב"ם מחזיקים באותה דעה....--------רב שך, לעומת זאת, מסביר את הרמב"ם והכסף משנה בצורה שונה מר' חיים. הדעה הראשונה של הכסף משנה היא שהרמב"ם פוסק את הדין כמו רבה שאין קנין לגוי, ובגישה זו הוא מסביר כיצד הרמב"ם קבע שהתוצרת הופכת להיות חייבת מן התורה רק לאחר שהקרקע חזרה לרשות יהודי. אך כל עוד הקרקע נמצאת ברשות הגוי, התוצרת אינה חייבת מן התורה. בהתבסס על כך אני יכול לראות דבר מדהים ברמב"ם. שהרמב"ם אומר שאחרי שהיהודי קנה בחזרה את האדמה, התוצרת חייבת מן התורה. הרמב"ם אינו אומר דבר על הגעה לשליש מצמיחתו. לכן, הרמב"ם וכסף משנה עקביים כאן. המשמעות היא שגם לאחר שהתבואה הגיעה לשליש מצמיחתה בבעלות הגוי, עדיין לאחר שהיהודי קנה בחזרה את האדמה, התבואה חייבת בתרומה. זה עולה בקנה אחד עם הדעה שלגוי אין יכולת להסיר את חובת התרומה, אשר קובעת גם שהשליש אינו רלוונטי. הדבר היחיד שהופך את התבואה לחובה של תרומה הוא לאחר החלקת הערימה על ידי יהודי