בבא קמא דף ו ע''א רב שך שואל מדוע הרמב"ם אינו מביא את דין סכין האבן או משאו שהשאיר על גג ונפלו ברוח מצויה וגרמו נזק לאחר שכבר נחו שהוא חייב. התשובה של רב שך היא שהגמרא חשבה בהווה אמינא שאדם צריך לעשות מעשה כדי שיהיה חייב על גרימת נזק. אך לאחר שאנו למדים על הכותל והאילן שנפלו וגרמו נזק שהוא חייב מבלי שעשה מעשה כלשהו, קל וחומר במקרה שלנו של האבן שעל הגג כאשר עשה מעשה בכך שהניח אותה על הגג. תשובה דומה סיפק רב שך מדוע הרמב"ם לא הזכיר את דין בור שבועטים ברגליים על אנשים ברשות הרבים-בור המתגלגל. הסיבה לכך שזה לא מובא ברמב''ם היא אותה תשובה. מדובר במקרה של רשלנות ולכן הוא אחראי בלי המכנה המשותף הדרוש מבור ושור. השאלה שיש לי בנושא היא השאלה מי חייב במקרה של בור מתגלגל? גם אם אומרים שמי ששם אותו שם הוא חייב, עדיין יש את האדם השני. התוספות למעשה אומרים שאדם הבועט בתקלה (בור המתגלגל) שהוא חייב. לכן אי אפשר ללמוד שהוא חייב ברשלנות מכיוון שהוא לא רשלן. בעיה שנייה היא ש (אפילו באופן שבו אנו לומדים לפני שאנו לומדים על הקיר והעץ שנפלו) שהחובה על האבן שעל הגג היא מהבור והאש. אז זה יכול להיות פער רחב מדי כדי ללמוד שאבן על הגג היא מכותל ואילן. עם זאת, אני חושב שרב שך אכן עונה על השאלה האחרונה הזו בעצמו. זו השאלה הראשונה שלדעתי יכולה להיות שאלה טובה אלא אם כן נניח בפשטות שרק מי ששם את הבור המתגלגל ברשות הרבים הוא חייב לבד. למרות שברור שהאדם השני שגורם לבעיה עושה זאת בצורה חמורה אף יותר ממקרה של רשלנות, מכיוון שהוא בבירור עושה זאת במכוון. עדיין יש לי בעיה מכיוון שהאדם הראשון שהתרשל והאדם השני שגרם לבעיה צריכים לחלוק את האחריות וכל אדם צריך לשלם חצי, לא רק הראשון