בבא קמא דף ו' ע''א רב שך שואל מדוע הרמב"ם אינו מביא את דין סכין האבן או משא שהשאיר על גג ונפלו ברוח משותפת וגרמו נזק לאחר שכבר ננטשו שהוא חייב. התשובה היא שהגמרא חשבה בתחלה שאדם יעשה ויפעל מעשה כדי שיהיה חייב על גרימת נזק. אבל לאחר שאנו למדים על הכותל והאילן שנפלו וגרמו נזק שהוא חייב מבלי שעשה מעשה כלשהו, קל וחומר במקרה שלנו של האבן שעל הגג כאשר עשה מעשה על ידי הנחתן על הגג שהוא חייב (בלי לימוד של הצד השווה של אש ובור). תשובה דומה סיפק רב שך מדוע הרמב"ם לא הזכיר את דין בור שבועטים ברגליים על אנשים ברשות הרבים שהוא חייב בגלל צד השווה של שור ובור. הסיבה שזה לא מובא ברמב''ם היא אותה סיבה, אחר שיודעים שחייבים על נזק בגלל פשיעה לא צריך למעשה. השאלה שיש לי בנושא היא השאלה מי חייב במקרה של בור מתגלגל. גם אם אומרים שמי ששם את זה שם הוא חייב, עדיין יש את האדם השני שתוספות אומר למעשה שזה זה שבועט בבור שהוא חייב. לכן אי אפשר ללמוד שהוא חייב ברשלנות מכיוון שהוא לא רשלנות.)(רק האדם הראשון שנתן התקלה ברשות הרבים הוא פושע.) בעיה שנייה היא שגם באופן שבו אנו לומדים לפני שאנו לומדים על הקיר והעץ, אנו יועדים שהחובה לאבן שעל הגג היא מהבור והאש, כך שזה יכול להיות פער רחב מדי כדי ללמוד על אבן הגג היא מכותל ואילן. עם זאת, אני חושב שרב שך אכן עונה על השאלה האחרונה הזו בעצמו. זו השאלה הראשונה שלדעתי יכולה להיות שאלה טובה אלא אם נניח שזה פשוט שרק מי ששם את הבור המתגלגל ברשות הרבים חייב. הגם שזה ברור שאדם השני שמגלגל את התקלה עושה זה באופן אפילו יותר חמור מפשיעה אלא ברור שהוא עושה את זה במזיד, עדיין יש לי קושיא בגלל ש הוא אדם בראשון שפשע ואדם השני שדוחף התקלה צריכים לחלק את האחריות ושכל אחד ישלם חצי.