בעניין הגמרא בדף ערכין י''ד ע''א רציתי לענות על מה שהראב''ד שואל על הרמב''ם ( רמב''ם הלכות ערכין פרק ד'). שאלת הראב''ד היא מהגמרא המאוחרות בדף י''ד ע''ב. שם רב פפא אומר במקרה שהקרקע סלעית (טרשים), הקרקע והעצים מתקדשים לחוד ונגאלים לחוד. אחר כך ממשיכה הגמרא עוד קצת ואז מבקשת שיתקדשו יחד ויפדו יחד. ואז הגמרא עונה שזה מקרה כשהוא בא עם טענה (סיבה מיוחדת). הראב''ד מבין את הגמרא הזה שהיא מתייחסת לרב פפא. השאלה היא על רב פפא, והתשובה היא עבור רב פפא. אולם הרמב''ם מבין גמרא זה שהיא מתייחסת לרב הונא, והשאלה היא רק על סוף דברי רב הונא ששם הוא אומר שהקרקע והעצים נפדים כל אחד לחוד. והגמרא עונה על השאלה ולכן רב הונא בסדר. ולכן הרמב''ם פוסק כרב הונא, והראב''ד פוסק כרב פפא