עלו בדעתי שתי אקסיומות פשוטות. האחת היא שצריך שהצמיחה השלישית והחלקת הערימה יהיו בידי יהודי כדי להיות מחויב בתרומה ומעשר. זאת לפי הדעה שגוי יכול לרכוש אדמה בישראל באופן שיסיר את חובת התרומה. אולם לפי הדעה החלופית שגוי אינו יכול להחזיק באדמה באופן כזה, גם אם הוא רכש את האדמה והתבואה גדלה לשליש מהצמיחה הסופית שלה בידיו, אפילו כך התבואה מחויבת בתרומה. האקסיומה השנייה היא שהאדמה יכולה להיות בבעלות אדם אחד, ומה שגדל עליה יכול להיות בבעלות אחר (כפי שציין רב שך. לדוגמה, אדמה שאינה בבעלות אף אחד (היא הפקר), ובכל זאת מישהו זרע אותה, התבואה מחויבת בתרומה). אז גם אם האדמה נמצאת בידי יהודי, אבל לגוי יש את התבואה, היא עדיין לא חייבת אלא אם כן הן המירוח והשליש הם כאשר היהודי הוא הבעלים של התבואה. על סמך שני העקרונות הללו ניתן להבין את הוויכוח בין הגר"א לכסף משנה על כוונת הרמב"ם בהלכות תרומה שם הוא אומר אם קרקע היא בבעלות גוי בארץ ישראל, ויהודי קונה את הקרקע בחזרה, התבואה חייבת בתרומה מהתורה. הכסף משנה כותב שם שלכן אם הקרקע הזו לא נקנתה בחזרה על ידי יהודי, התבואה אינה חייבת בתרומה. הגר"א כתב שזו טעות כפי שניתן לראות בהלכה הבאה שאם קונה תבואה מגוי, אם ההחלקה נעשתה בידי יהודי, היא מחויבת בתרומה. אני חושב שהכסף משנה מתכוון שאם הגידול השלישי היה ביד גוי, התבואה אינה מחויבת בתרומה מהתורה, אלא דרבנן. לרקע-בהלכות תרומות, פרק א' הלכה י', הרמב''ם כתב עכו''ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו ככיבוש יחיד, אלא מפריש תרומות ומעשרות, ומביא ביכורים, והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו''ם מעולם ... והכסף משנה כתב ואף על גב דבכמה מקומות בסדר זרעים משמע דיש קנין לעכו''ם לא קיי''ל כוותייהו, אי נמי התם בשלא חזר ולקחה ממנו ישראל, ורבינו מיירי בשחזר ולקחה ממנו ישראל. הרי הכסף משנה כתב בדעה השנית שיש קנין להפקיע מן חיוב תרומה. והגר''א כתב שהוא שגגה גדולה, דאף אם קנה רק פירות מן הגוי, חייב גם כן מן התורה בתרומה ומעשר כמבוא ברמב''ם שם בהלכה י''א----------------------------אני מקצר כאן כי אני כותב אחרי שחזרתי מהים ואני עייף. אבל עכשיו הרשו לי להבהיר. הגר"א מתכוון לומר שגם אם האדמה בבעלות הגוי, אבל התבואה בבעלות יהודי כשהיא מגיעה לשליש מצמיחתה, זה מספיק כדי שהחיוב יהיה מדאורייתא. אין צורך שהיהודי יקנה בחזרה גם את האדמה וגם את התבואה כדי שהתבואה תהיה מחויבת על מן התורה. בכך הגר"א חולק על הכסף משנה שאומר שהחיוב מהתורה יכול להיות רק לאחר שהאדמה נקנתה בחזרה מהגוי.לדעת הכסף משנה אתה צריך שהיבולים יגיעו לשליש מהגידול שלהם באדמה שבבעלות יהודי באדמה שנמצאת בישראל=====================================לפי הבנתו של רב שך, כאשר הקרקע והתבואה בבעלות גוי, אין חיוב תרומה. אבל כאשר הקרקע והתבואה נקנו על ידי יהודי, אז הכל מסכימים שהתבועה חייבת בתרומה. כאשר הקרקע בבעלות גוי, והתבועה נקנתה על ידי יהודי לפני שהגיעה לשליש מגדילתה, זהו הטיעון. לרבה אומר חייבת בתרומה ולר' אלעזר היא אינה. זוהי משמעות הספר כְּסֶף מְשְׁנָה שהקרקע והתבואה היו צריכים להירכש על ידי היהודי, כי אם רק היבולים נקנו על ידי היהודי, אז הדין הוא כמו לר' אלעזר שאין חיוב בתרומה. אבל לדעת הגר"א הדין כרבה שהגידולים חייבים.- ... אין זה קשור לדעתו של ר' אלעזר שקובע שפירות הגדלים בנכס גוי בישראל אינם חייבים במעשר. אלא אני חושב שהרמב"ם קבע שהחוק הוא כמו רבא שפירות הגדלים בנכס גוי בישראל חייבים במעשר, והסיבה לכך שגידולים שמגיעים מחוץ לישראל אינם חייבים אינה קשורה. אלא הסיבה שהם אינם חייבים היא שהם מחוץ לישראל, וזה ברמת חיוב נמוכה יותר מאשר אם היו גידולים שגדלו בישראל. הסיבה שאני אומר זאת היא שהגמרא בגיטין עמוד 47א ברורה שאתה הולך לפי שליש מהגידול [ר' אלעזר], או לפי החלקה הסופית של הערימה {רבה} כזמן בו מתחיל החיוב. אבל לא שניהם. אני חושב שהרמב"ם פסק כמו רבא. [זה לא כמו שכתבתי למעלה כשהסברתי את הגישה של הכסף משנה] עם זאת, אני חושב שרוב האחרונים חושבים שהרמב"ם סבר כמו ר' אלעזר, וכדי לענות על הסתירה לכאורה, הם סבורים כמו התוספת שכתבו שר' אלעזר הולך גם לפי שליש הצמיחה וגם לפי ההחלקה.אני רוצה להוסיף שזה בהחלט נכון שגידולים הופכים להיות חייבים במעשר בשליש מגידולם, אבל זה לא אומר שהחוק יהיה כמו ר' אלעזר שאם הם יהיו בבעלות גוי באותה נקודה, הם לא יהיו חייבים במעשר. אלו שני דברים שונים ולא קשורים. --------------------------למען הבהירות, ברצוני להביא את הסוגיא הבסיסי בדף מ''ז של גיטין. רבה אמר אין קניין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי תרומה ומעשר.; עם זאת, יש לו רכישה בצורה כזו שתאפשר לו לחפור. כלומר, יש לו חזקה כספית. אמר ר' אלעזר יש קניין לעכו''ם ארץ ישראל כדי לפקיע מידי תרו''ם אבל אין חופר בורות שיחין ומערות. מה הסיבה לכך? רבה לומד מהפסוק "תבואתך" להתייחס להחלקת ערימת התבואה בסוף כל העבודה על התבואה היינו דיגונך ולא דיגון של עכו''ם. ר' אלעזר לומד מאותו פסוק שכאשר גוי הוא הבעלים של התבואה בזמן שהגיעה לשליש מצמיחתה, הוא אינו חייב בתרומה ולא במעשר. הוא לומד דגנך ולא דגן גוי. אנו יכולים להסכים שבעלות על גוי בזמן ההחלקה פוסלת גם את התבואה מלהפוך לתרומה. אני חושב שהרמב"ם ראה כאן שאלה שתי דעות סותרות זו את זו ופסק את הדין כמו רבה.