בבא קמא עמוד י''ח

בדרך חזרה מהים עלה בדעתי מהי הבעיה העיקרית בבבא קמא עמוד י''ח שגם רש''י וגם תוספות נאבקים בה. זה שההתחלה והסוף של הדיון לא תואמים. רב סמא שאל רבינא אולי ר' יהודה אמר דינו שתם נשאר במקומו רק כשהחיה התחילה תם ואז הפכה למועד. היה שינוי בבהמה. אז יש הבדל בנוסח רש''י ותוספות לגבי התשובה. לרש''י התשובה היא "זה מקרה שהחיה השתנתה והוזהרה. זה התחיל תם והפך למועד”. גרסה זו עונה על השאלה של רב סמא, אבל אז השאלה הבאה היא, "אם כן, יש לנו תשובה ברורה לשאלה של רבא, "אם אזהרה יכולה לחול על צרורות?" ברור שזה לא עונה על השאלה הזו. השאלה הייתה אם אזהרה חלה על צרורות, לא אם אזהרה ושינוי חלים על צרורות. אבל אז בואו נסתכל על הגרסה של תוספות. ואז רב סמא אמר, "אולי ר' יהודה אמר דינו רק במקרה שהבהמה הייתה תם, ונעשתה מועד? תשובה: המקרה שלנו של הכלב עם הכיכר והפחם הבוער הוא מקרה של שהייתה אזהרה. ובכן, איך זה עונה על השאלה של רב סמא? השאלה לא הייתה אם הייתה אזהרה או לא. השאלה הייתה אם היה שינוי או לא? ----להבהיר שאלתי,תן לי להביא את כל הסוגיא. הגמרא מתחילה עם רבא ששואל אם צרורות משלמים מגופה של החיה או מזומן. תשובה: אנו למדים מהמשנה של הכלב עם הפחם ששורף את הערימה שחייב בחצי נזק לערימה. ותוספתא אומרת לנו שהתשלום הוא מגוף הבהמה. אנחנו שואלים על זה מר' אלעזר שאמר שמשלם תשלום מלא עבור הערימה. איך יכול להיות נזק שלם שמגיע מהגוף? תשלום מלא הוא תמיד מקרה של תשלום במזומן. לאחר דיון עונה הגמרא שאולי ר' אלעזר מחזיק כמו ר' יהודה שהצד של תם נשאר במקומו. משמע שאף על פי שהוא משלם נזק שלם, עדיין מחציתו נובע ממכירת הבהמה [מה שיכול להיות הרבה פחות מזה שאם כל הנזק היה מוערך ומשולם ללא התחשבות בערך הבהמה]. בנקודה זו רב סמא שאל את שאלתו אולי ר' יהודה אמר את החוק שלו רק במקרה של שינוי מצייתן למסוכן, לא משהו כמו אבנים קטנות (צרורות) שבו הירי של צרורות הוא הדבר הנורמלי לחיה לעשות. במקרה זה שכן ר' אלעזר מחזיק כסומכוס שזהו תשלום מלא ושצריך להיות במזומן מלא אני בשלב זה, לא ברור מה רש''י עונה על השאלה הזו. עם זאת, אני יכול לראות משהו שרב שך אומר, שאזהרה ושינוי הם משתנים תלויים. לכן, לפי תוספות, שאלת השינוי שוות ערך לשאלת ההתראה. זאת מכיוון ששניהם תלויים, אם נגזרת של רגל יכולה להפוך לנגזרת של קרן. היינו אם תולדת רגל יכולה להפוך לתולדת קרן