הרמב''ן אומר שיש הוכחה קלה שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אינו חל על מקרה שבו ההתחלה היא בשמירה פחותה, ואחר כך בא אונס. ההוכחה שהוא מביא בדף צ''ג בבא מציעא היא הברייתא בדף מ''ה בבא קמא ארבע באים במקום הבעלים: שואל, שוכר, שומר בתשלום ושומר ללא תשלום. אם הוזהר שור שלוש פעמים, והולך והורג מישהו, נהרג השור, ושלושת מיני השומרים משלמים כופר ומחזירים ערך השור לבעלים חוץ מהשומר ללא תשלום (שלא מחזיר כלום לבעלים של השור). הגמרא החליטה שהברייתא מתייחסת למקרה שבו כל הארבעה שמרו על השור עם שמירה מינימלית. וכן, הגמרא אומר שלפי ר' אלעזר יש לשחוט בהמה שכבר הוכחה כמסוכנת והמשנה שלנו מתייחסת למקרה כזה. מצד אחד, אני יכול להבין את הרמב''ן כי השומר שכר עשה כמות מינימלית של שמירה אבל כל השומרים היו צריכים לעשות את השמירה הראויה. כך שרק השומר ללא תשלום אינו מחויב לשלם. עם זאת, נראה שקשה להבין. הסיבה שאני אומר את זה היא שחוק ההתחלה בפשיעה וסופו באונס חייב הכוונה לשומר בתשלום (שומר שכר). זה לא יכול להיות השומר חינם כי בכל מקרה הוא לא חייב במקום שעשה שמירה מינימלית. אז זה חייב להתייחס לשומר בתשלום. אבל הוא חייב בברייתא אף על פי שעשה שמירה מינימלית. אז איך אתה יכול להחליט ממקרה שהוא חייב בתשלום, למרות שעשה שמירה מינימלית, למקרה שגם עשה שמירה מינימלית ובכל זאת להחליט שהוא לא חייב