Uman, Ukraine

People in Uman were very kind to me for many years. I made it my business to be there for Rosh Hashana every year, and all the Ukrainians there were extremely hospitable to me. I was (for 7 years) the adult supervisor in a student dorm for the local university students. Thus, it has always pained me greatly to think that these same kind people might even today be on the front lines, and perhaps some may not even be among the living anymore. You might say that would make me an adamant defender of winning the war. But no. Rather, I would much rather there would be peace. And even though I can not say anything about people's feelings in Kiev or anywhere else in Ukraine. But in Uman itself, I did not see or hear of any resentment against the USSR. On the contrary, when ever I asked people if things were better now or better during the time of the USSR people consistently told me things were better during the period of the USSR. (лучше, чем сейчас. Тогда все работали) So, my view of the whole matter is that I want there to be a stop to the war, and I do not care whose flag is flying above any particular territory. (Even Neil Armstrong paid respect to his fallen comrades that together had tried to get to the moon, both from the USA and the USSR. He left medallions from the soviet cosmonauts that came before him and from Apollo 1 who had died tragically.) \ That period was when I was learning Gemara with my learning partner at the ziun of Rav Nahman of Breslov for about an hour every day. I had a slight understanding what it means to learn in depth from my years in Shar Yashuv and the Mir yeshiva in NY. However, I had forgotten a lot until it was reawakened in me by my learning partner in Uman David Bronson who also had learning in Litvak yeshivot like the Aderet Eliyahu in Jerusalem which goes strictly by the path of the Gra. [If I had stuck with the straight path of the Litvak world, I would probably be married today with my x wife, and still be learning Torah every day all-day. I imagine that I did not appreciate the straight path of the Gra enough, and got sidetracked.] Even though Rav Nahman had great and important ideas,-if one loses the straight path of the Gra of learning Torah for its own sake, then all bets are off. To lose the Gra is to lose everything אנשים באומן היו מאוד אדיבים אליי במשך שנים רבות. עשיתי את העסק שלי להיות שם בראש השנה כל שנה וכל האוקראינים שם היו מאוד מסבירי פנים אליי. במשך כ-7 שנים הייתי המפקח למבוגרים במעונות סטודנטים עבור סטודנטים באוניברסיטה המקומית. לפיכך, תמיד כאב לי מאוד לחשוב שאותם אנשים אדיבים עשויים להיות אפילו היום בחזית, ואולי חלקם אפילו לא בין החיים יותר. אפשר לומר שזה יהפוך אותי למגן נחוש של הניצחון במלחמה. אבל לא. במקום זאת הייתי מעדיף שיהיה שלום. ולמרות שאני לא יכול להגיד שום דבר על אנשים מה שמרגישים בקייב או בכל מקום אחר באוקראינה, אבל באומן עצמה מעולם לא שמעתי או שמעתי על טינה כלשהי נגד ברית המועצות. להיפך, בכל פעם ששאלתי אנשים אם המצב טוב יותר עכשיו או טוב יותר בתקופת ברית המועצות, אנשים אמרו לי באופן עקבי שהדברים היו טובים יותר בתקופת ברית המועצות. לכן, ההשקפה שלי לגבי כל העניין היא שאני רוצה שתהיה עצירה למלחמה, ולא אכפת לי של מי דגלו מתנוסס מעל איזה טריטוריה מסוימת התקופה ההיא הייתה לומד גמרא עם שותפי ללמידה בציון של הרב נחמן מברסלב במשך כשעה בכל יום. הייתה לי הבנה קלה מה זה אומר "ללמוד לעומק" מהשנים שלי בשאר ישוב ובישיבת מיר בניו יורק. אולם שכחתי הרבה עד שהתעורר בי מחדש על ידי שותפי ללימוד באומן, דוד ברונסון, שגם הוא למד בישיבות של ליטה כמו אדרת אליהו בירושלים שהולכת למהדרין בדרכו של הגר"א