12.3.25
על מנת לענות על מה ששאלתי אני רוצה להציע שיש ויכוח בין הגמרא הכתובה בבבל לזה הכתובה בישראל. אני חושב שהגמרא שלנו (התלמוד שנכתב בבבל) גורסת שצרורות הן תולדת נזק על ידי ברגל, אבל שאם מתרחש מקרה חריג של צרורות (למשל חיה בועטת וצרורות נורות למעלה וגורמות נזק), זה ספק אם מדובר ב תולדת רגל או תולדת קרן. אם זה עדיין תולדת רגל, אז להיות חריג לא משנה, וזה נשאר בחצי נזק. אם השינוי גורם לו להפוך לנזק על ידי קרן, אז זה חצי ממה שהיה נדרש, וזה רביע נזק. אותו ספק חל על אזהרה. אם המעשה החריג גורם לו להיות קרן התם, אזהרה חלה עליו, ואם נעשה שלוש פעמים הוא חוזר עד חצי נזק, או אולי הוא נשאר רגל ולא יורד כלל לנזק רביע. יתר על כן, רבא שואל אם אזהרה יכולה לחול על צרורות גם אם נעשות כרגיל, כך שגם אם זה נשאר רגל, עדיין יכול להיות שאזהרה שייכת. לרבא יש ספק לגבי צרורות, אם הן משולמים על ידי גוף הבהמה או מזומן רגיל או אדמה טובה. זה אומר שהוא תוהה אם אפילו חלוקי נחל רגילים הם רגל או קרן. רב פפא אומר משלמים במזומן או בקרקע טובה, ולכן אין זה ספק כלל לרבא. זה רגל. שינוי שייך רק לקרן התם
אולם הירושלמי בבא קמא פרק ב' הלכה א' קובע כי חלוקי נחל נתונים לוויכוח בין ר' זעירא ור' אילא שכן שם כתוב ר' לעזר אמר אם נזק נגרם על ידי בעל חיים במגע עקיף, הוא אחראי הן ברשות הפרטית והן ברשות הרבים ב-1/2 כופר. ר' זעירא אמר שזה אפשר לקבל אזהרה, ור' אילא אמר שלא. אני חושב שהטיעון הזה אם חלוקי נחל רגילים הם רגל או קרן. למרות שהגמרא שלנו מחזיקה שהם רגל, הירושלמי הוא מחזיק שהם ספק. מכל מקום נוכל כעת לראות למה התכוון רב שך בתשובתו לשאלה מדוע הרמב''ם הוציא את הספק אם חלה אזהרה על חלוקי נחל. הסיבה פשוטה. הרמב''ם כתב ששנו ספק, ולכן גם האזהרה היא בספק. הם משתנים תלויים זה בזה, לא משתנים בלתי תלויים. הם תלויים אם חלוקי נחל הם רגל או קרן. אם רגל, לא שינוי ולא אזהרה חלים. אם קרו, גם אזהרה וגם שינוי חלים. עם זאת, רב פפא סבור שהם בהחלט רגל וזה הדין. אז איך יכול הרמב''ם להחליט הן כרב פפא למי הם בהחלט רגל, וכפי רבא שזה ספק? למעשה, אתה יכול לראות זאת ישירות ברמב''ם וברב שך. הרמב''ם כותב את הביטוי שנוי הוא ואינו תולדת רגל (זה שינוי ולא נגזר מרגל.) ורב שך כתב
שינוי הוא ונחשב גוף ההיזק למשונה וקרן הוא פשיטא ששייך ביה שם העדה
