Saturday is the day of the week one is supposed to rest from labor. We know what "labor" means because the Bible tells us to build the Temple, but not to do so on Saturday.
So we know that the types of labor that went into building the Temple are the types of labor you are not supposed to do on Saturday.
If one forgot that today is Saturday and did some kind of work, then he brings a sin offering (Leviticus chapter 4);-- a she sheep or a she goat. It is best not to forget because this can get to be expensive.
There are other kinds things for which one brings a sin offering. One example is eating fat that is over the stomach of a cow. [That is called chelev in Hebrew]. But that is indistinguishable from fat from other areas of the animal. So lets say Joe is at his table and eats a piece of fat he things is allowed.
Then Mr Smith comes in and asks, "Where is the chelev I left on the table?" Joe brings a sin offering. But he would also bring a sin offering if he thought chelev is permitted.
That is: there are two kinds of accident for which one brings a sin offering; (1) a mistake in material facts, or (2) a mistake in law.
If you forget it is Shabat is that the same as a mistake in material facts or in law?
What I am getting at is this.
One bows to an idol and he did not know it is an idol. He is not liable.
But if he thought it is not an idol because it is made of clay, not silver or gold, then he is liable a sin offering [a she goat].[The Book of Numbers 15] Rambam שגגות ז:א
So he made a mistake in law and he is liable. And that is what we find in laws of Shabat also. If he did not know something is forbidden, he is liable a sin offering. But what if he forgot? You would say it is the same thing. Then in idolatry why in Sanhedrin (62b) does Abyee not say שגגת עבודה זרה [accidental idolatry] is when he forgot?
I answered once that Shabat he is required to remember so forgetting it is close to doing something on purpose.(To me today this seems ad hoc, or a Pollyana kind of making an unwarranted exception for one thing.)
But today it occurred to me that idolatry might not be like Shabat. My learning partner has suggested that you can't say someone is liable for idolatry unless there is a physical object involved.
Let's say someone bows to Apollo. Without a physical statue in front of him, you can't say he is liable
So what I suggest is forgetting Shabat where there is no physical object involved is forgetting a law, and thus he is liable. But forgetting an idol is an idol is forgetting material facts, and thus he is not liable.
Appendix: I am probably not writing this in the proper order.
In any case, you can ask: if the Rambam is right (that serving the idol he thought was allowed because it was clay), then why did not Abyee and Rava jump on that example? Answer: They did. Rava certainly did when he says "אומר מותר". [H says it is allowed.] And Abyee is also doing the same. He is saying a case of mistake in law is a שגגה accident.
יש ארבעים ושלשה חטאים שבשבילם אדם מביא קורבן חטאת. יש שני מיני שגגה בהרבה מהם, שגגת מציאות ושגגת דין. החברותא שלי רוצה לומר שרק כשיש הנאה יש שגגת מציאות. למשל אדם אכל חלב ולא ידע שהוא חלב ואחר כך אמרו לו. הוא חייב חטאת. אבל אדם שהרים ירק בשבת בחשבו שהוא תלוש, והתברר שהיה מחובר, הוא פטור בגלל שהיה מתעסק. לפי זה אפשר להבין אביי בסנהדרין סב: אביי אמר שאם אדם השתחווה לאנדרטא (ורש''י מוסיף ולא ידע שפעם היתה נעבדת והתברר שהיתה נעבדת), לא כלום הוא
אני שאלתי על זה מהרמב''ם הלכות שגגות ז:א' וב'. זדון עבודות ושגגת עבודה זרה חייב רק חטאת אחת. אבל החברותא הראה לי שהרמב''ם מסיים שהוא חשב שאינו עבודה זרה בגלל שלא נעשה מכסף או זהב. משמע שטעה בדין.
הבעיה כאן היא זאת. כשהרמב''ם רוצה למצוא שגגת עבודה זרה הוא הולך לטעות בדין ואז הבן אדם חייב קרבן. וכשהגמרא רצתה למצוא שגגה שהוא פטור בשבילו היא הלכה לטעות במציאות. איפה הדיון הפשוט? שהוא שכח שהצורה הזאת היא עבודה זרה??
רואים מזה שהגמרא והרמב''ם מדקדקים לומר דווקא טעות בהוראה
לא כמו שבת שבמצב שאדם שכח שהיום שבת כן הוא חייב קרבן.
אני חשבתי לתרץ שבן אדם חייב לזכור את השבת ולכן כשהוא שכח זה קרוב למזיד והוא חייב חטאת, מה שאין כן בעבודה זרה. אבל היום חשבתי שיכול להיות שע''ז אינה כמו שבת. דוד אמר לי שאי אפשר לחייב בן אדם על ע''ז אלא אם כן יש חפץ גשמי. בלי זה אין על מה לחייבו. מזה אני בא להציע ששגגת שבת איפה ששכח את השבת אין שום חפץ גשמי. זו היא טעות בדין, ולכן הוא חייב חטאת. אבל כששכח שאיזו צורה היא ע''ז זה שכחת מציאות ולכן הוא פטור.
עכשיו אפשר לשאול אם הרמב''ם צודק למה אביי ורבא לא תפסו את הדוגמה שלו--שחשב מותר בגלל שנעשית מן חומר לא כסף ולא זהב? תירוץ: זה כן שבם אומרים. רבא אמר שגגת ע''ז היא כשהוא אומר מותר. אביי גם אמר ששגגת ע''ז היא כשעשה טעות בדין וחשב מאהבה ומיראה מותר.
So we know that the types of labor that went into building the Temple are the types of labor you are not supposed to do on Saturday.
If one forgot that today is Saturday and did some kind of work, then he brings a sin offering (Leviticus chapter 4);-- a she sheep or a she goat. It is best not to forget because this can get to be expensive.
There are other kinds things for which one brings a sin offering. One example is eating fat that is over the stomach of a cow. [That is called chelev in Hebrew]. But that is indistinguishable from fat from other areas of the animal. So lets say Joe is at his table and eats a piece of fat he things is allowed.
Then Mr Smith comes in and asks, "Where is the chelev I left on the table?" Joe brings a sin offering. But he would also bring a sin offering if he thought chelev is permitted.
That is: there are two kinds of accident for which one brings a sin offering; (1) a mistake in material facts, or (2) a mistake in law.
If you forget it is Shabat is that the same as a mistake in material facts or in law?
What I am getting at is this.
One bows to an idol and he did not know it is an idol. He is not liable.
But if he thought it is not an idol because it is made of clay, not silver or gold, then he is liable a sin offering [a she goat].[The Book of Numbers 15] Rambam שגגות ז:א
So he made a mistake in law and he is liable. And that is what we find in laws of Shabat also. If he did not know something is forbidden, he is liable a sin offering. But what if he forgot? You would say it is the same thing. Then in idolatry why in Sanhedrin (62b) does Abyee not say שגגת עבודה זרה [accidental idolatry] is when he forgot?
I answered once that Shabat he is required to remember so forgetting it is close to doing something on purpose.(To me today this seems ad hoc, or a Pollyana kind of making an unwarranted exception for one thing.)
But today it occurred to me that idolatry might not be like Shabat. My learning partner has suggested that you can't say someone is liable for idolatry unless there is a physical object involved.
Let's say someone bows to Apollo. Without a physical statue in front of him, you can't say he is liable
So what I suggest is forgetting Shabat where there is no physical object involved is forgetting a law, and thus he is liable. But forgetting an idol is an idol is forgetting material facts, and thus he is not liable.
Appendix: I am probably not writing this in the proper order.
In any case, you can ask: if the Rambam is right (that serving the idol he thought was allowed because it was clay), then why did not Abyee and Rava jump on that example? Answer: They did. Rava certainly did when he says "אומר מותר". [H says it is allowed.] And Abyee is also doing the same. He is saying a case of mistake in law is a שגגה accident.
יש ארבעים ושלשה חטאים שבשבילם אדם מביא קורבן חטאת. יש שני מיני שגגה בהרבה מהם, שגגת מציאות ושגגת דין. החברותא שלי רוצה לומר שרק כשיש הנאה יש שגגת מציאות. למשל אדם אכל חלב ולא ידע שהוא חלב ואחר כך אמרו לו. הוא חייב חטאת. אבל אדם שהרים ירק בשבת בחשבו שהוא תלוש, והתברר שהיה מחובר, הוא פטור בגלל שהיה מתעסק. לפי זה אפשר להבין אביי בסנהדרין סב: אביי אמר שאם אדם השתחווה לאנדרטא (ורש''י מוסיף ולא ידע שפעם היתה נעבדת והתברר שהיתה נעבדת), לא כלום הוא
אני שאלתי על זה מהרמב''ם הלכות שגגות ז:א' וב'. זדון עבודות ושגגת עבודה זרה חייב רק חטאת אחת. אבל החברותא הראה לי שהרמב''ם מסיים שהוא חשב שאינו עבודה זרה בגלל שלא נעשה מכסף או זהב. משמע שטעה בדין.
הבעיה כאן היא זאת. כשהרמב''ם רוצה למצוא שגגת עבודה זרה הוא הולך לטעות בדין ואז הבן אדם חייב קרבן. וכשהגמרא רצתה למצוא שגגה שהוא פטור בשבילו היא הלכה לטעות במציאות. איפה הדיון הפשוט? שהוא שכח שהצורה הזאת היא עבודה זרה??
רואים מזה שהגמרא והרמב''ם מדקדקים לומר דווקא טעות בהוראה
לא כמו שבת שבמצב שאדם שכח שהיום שבת כן הוא חייב קרבן.
אני חשבתי לתרץ שבן אדם חייב לזכור את השבת ולכן כשהוא שכח זה קרוב למזיד והוא חייב חטאת, מה שאין כן בעבודה זרה. אבל היום חשבתי שיכול להיות שע''ז אינה כמו שבת. דוד אמר לי שאי אפשר לחייב בן אדם על ע''ז אלא אם כן יש חפץ גשמי. בלי זה אין על מה לחייבו. מזה אני בא להציע ששגגת שבת איפה ששכח את השבת אין שום חפץ גשמי. זו היא טעות בדין, ולכן הוא חייב חטאת. אבל כששכח שאיזו צורה היא ע''ז זה שכחת מציאות ולכן הוא פטור.
עכשיו אפשר לשאול אם הרמב''ם צודק למה אביי ורבא לא תפסו את הדוגמה שלו--שחשב מותר בגלל שנעשית מן חומר לא כסף ולא זהב? תירוץ: זה כן שבם אומרים. רבא אמר שגגת ע''ז היא כשהוא אומר מותר. אביי גם אמר ששגגת ע''ז היא כשעשה טעות בדין וחשב מאהבה ומיראה מותר.
