Introduction. The Gemara in Nida page2 brings one law that a mikve that is lacking the right volume all pure things made on it are unclean. It asks from a different statement that a barrel that is used as tithe and was found to be vinegar--all the tevel [un-tithed wine] before three days is all in doubt. The Gemara answer The first statement is the sages. The second is R Shimon. So how can the Rambam decide the law like both when there is a clear contradiction?
The way רב שך explains a difficult רמב''ם in הלכות סוטה פרק א' הלכה ג' is this. There is the case of מקוה lacking ארבעים סאה. All unclean. And a barrel for מעשר found to be vinegar. That is a doubt. So רב שך says both come from the same law of two חזקות against one תרתי לריעותא. . The point being that twoחזקות against one is thought to be a doubt. This idea would explain the רמב''ם perfectly. But as for the גמרא it does not seem to fit very well. Look at רב שך explanation of the first answer of the גמרא נידה דף ב' ע''ב and the secondמ= תירוץ. This answer of רב שך says that that רמב''ם borrowed part of the first explanation with part of the second to come up with a third explanation to explain the רמב''ם. Look there at רב שך on הלכות סוטה פרק א' הלכה ג' and you will see that idea of רב שך certainly fits the רמב''ם perfectly, but the question is how does that for with the גמרא? There is the fact that the רמב''ם is פוסק like the מקוה and the חבית. One very good idea to explain this is that both come from the idea that two חזקות are thought to be a doubt תרתי לריעותא. But when the גמרא itself wants to answer this contradiction it comes up with two totally different explanations. נידה דף ב' ע''ב.
הדרך בה רב שך מסביר רמב''ם קשה בהלכות סוטה פרק א 'הלכה ג' היא זו. יש מקרה של מקוה חסר ארבעים סאה. כולם טמאים. חבית למעשר שנמצא כחומץ. זהו ספק. אז רב שך אומר ששניהם באים מאותו חוק של שני חזקות כנגד אחת [תרתי לריעותא] . הנקודה היא שתי חזקות כנגד אחת נחשבות לספק. רעיון זה יסביר את הרמב''ם בצורה מושלמת. אבל לגבי הגמרא זה לא נראה מתאים מאוד. עיין בהסבר של רב שך על התשובה הראשונה של גמרא נידה דף ב 'ע''ב ותירוץ השני. תשובה זו של רב שך אומרת כי רמב''ם לווה חלק מההסבר הראשון עם חלק מהשני כדי להגיע להסבר שלישי כדי להסביר את הרמב''ם. תסתכל שם על רב שך על הלכות סוטה פרק א' הלכה ג' ותראה שהרעיון של רב שך בהחלט מתאים לרמב''ם בצורה מושלמת, אבל השאלה היא איך זה מתאים לגמרא? יש את העובדה שהרמב''ם הוא פוסק שווה במקוה והחבית. רעיון טוב מאוד להסביר זאת הוא ששניהם נובעים מהרעיון ששני חזקות נחשבות ספק (תרתי לריעותא). אך כאשר הגמרא עצמה רוצה לענות על סתירה זו היא מגיעה עם שני הסברים שונים לחלוטין. נידה דף ב 'ע''ב
To answer this let me say that first of all if the Gemara had been thinking like the Rambam it would have had a simple and easy answer for the contradiction between the mikve and the barrel. It could have said when it says a mikve that was measured and found lacking, all the pure things made on it are unclean" means they are in doubt. Just like the barrel. and there would not have been any contradiction in the first place. So what I think is that when the Rambam brings that idea of the mikve that all the pure things made on it are unclean he mean when there is a hazaka purity from the beginning. Therefore it is a case of doubt. There is a hezkat hashta -that the mikve does not have the right volume against a hazaka of pure things. But the Gemara was explaining that statement about the mikve to mean there is no doubt for example in such a case where there is no original hazaka of purity on the mikve or the pure things. it is not an argument between the gemara and the rambam. rather the gemara understands the statement about mikve to refer to one case and the rambam is quoting the same statement but he means it to refer to a different case. But there is no argument in law. If you have two hazakot against one that would be a doubt. But if you have one hazaka against nothing or two against nothing that is a case of no doubt._______________________________________________________________________
To answer this let me say that first of all if the גמרא had been thinking like the רמב''ם it would have had a simple and easy answer for the contradiction between the מקוה and the הבית. It could have said when it says a מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שעשו על גביו טמאות means הטהרות are in doubt. Just like the חבית. And there would not have been any contradiction in the first place. So what I think is that when the רמב''ם brings that idea of the מקוה that all the pure things made on it are unclean מקווה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שעשו על גביו טמאות he מכוון when there is a חזקה purity from the beginning. Therefore it is a case of doubt. There is a חזקת השתא that the מקוה does not have the right volume against a חזקה of pure things. But the גמרא was explaining that statement about the מקוה to mean there is no doubt for example in such a case where there is no original חזקה of טהרה on the מקוה or the pure things. It is not an argument between the גמרא and the רמב''ם. rather the גמרא understands the statement about מקוה to refer to one case and the רמב''ם is quoting the same statement, but he means it to refer to a different case. But there is no argument in law. If you have two חזקות against one that would be a doubt. But if you have one חזקה against nothing, or two against nothing, that is a case of no doubt. חזקה כנגד כלום היא וודאי. שתי חזקות כגד אחת גורמת ספק
