אני רוצה להציע שלפי אביי אין צורך בגט שיהיה לו קטגוריה של תקפות של מסמך הגם שהגט צריך להיכתב למענה. היכן בתורה יש לנו דבר כזה קטגוריות תקפות של מסמכים? אבל זה נכון שאנו מוצאים שהחכמים קבעו הוראות מסוימות לגבי מסמכים, אך אלו אינן מהתורה. {למעשה, הרמב"ם כתב שמסמכי הלוואות תקפים רק מדברי החכמים, לא מהתורה.} מה שאני מתכוון הוא זה. אנו יודעים שהגט צריך להיכתב למענה. כמו כן, ר' אלעזר אמר עדי מסירה כרתי (עדים שרואים את מסירת הגט גורמים לגירושין להיות תקפים). אבל ר' אלעזר לא אומר דבר על כך שהעדים הללו צריכים לראות המסירה למענה. אפילו ר' מאיר (שאמר שעדי חתימה כרתי) לא אמר דבר על כך שהעדים צריכים להיות למענה. אולם, בגיטין פ''ו ע''א, המשנה אומרת שאם שני מסמכי גירושין נשלחו על ידי שני אנשים שונים והתערבבו, השליחים נותנים את שניהם לכל אישה. ר' ירמיה אמר שמשנה זו אינה כר' אלעזר, ורש''י אומר שהסיבה היא שהעדים אינם יודעים עבור איזו אישה נכתבו המסמכים. כי ר' ירמיה אכן מחייבת לשמה במתן המסמכים. אבל אביי אמר שאין צורך שהעדים ידעו עבור איזו אישה נכתב כל מסמך. הם צריכים רק לראות את מתן המסמכים. אני צריך לציין שאפילו ר' מאיר לא אומר דבר על כך שהעדים צריכים להיות לשמה. בכל אופן ראיתי שרב שך ור' אהרון קטלר מעלים את הרעיון הזה לגבי המסמכים שצריכים לקבל את קטגוריה התקינה של מסמך, אבל אני לא יודע למה זה נחוץ כדי להסביר את אביי או ר' ירמיה. כל מה שר' ירמיה אמר זה שהעדים צריכים להיות לשמה