In Bava Metzia page 110 we have  a case of נכייתו or משכנתא דסורא. You have a lender and borrower that come to court. Just to make this concrete lets say it is  a case of משכנתא דסורא. That is when a person borrows money and as a guarantee for the loan he lets the lender use his field for some period and after that time the field returns to the borrower even if he did not pay back the loan.
The lender says the period was five years (and has been there three years) and the borrower says it was only for three years. Rav Yehuda says we believe the lender. To Ravina we believe the borrower. (I am saying this according to Tosphot.) Rav Yehuda says we believe the lender because he could have said "I bought this field."
The normal way of a migo is one person could have said a plea and be believed so we believe him when he says a weaker plea. So at first glance this looks like Rav Yehuda and Ravina are agreeing that if the lender would in fact say "I bought it he would be believed". But Tosphot asks on this and says that Ravina disagrees with very premise in itself. He would hold if the מלווה said "I bought it" and the other says it is משכנתא דסורא the borrower would be believed.
On this Tosphot asks according to this way that we understand Ravina then in the normal case in Bava Batra 28 side a of one person says I bought it and the other says you stole it that we would believe the one who says you stole it because he has  amigo and he could have said it was aמשכנתא דסורא.

This question of Tosphot is going only to Ravina. To Rav Yehuda in fact the one that says "You stole it" does not have any option of saying it was a משכנתא דסורא.

______________________________________________________________________________

In בבא מציעא page ק''י we have  a case of נכייתו or משכנתא דסורא. You have a לווה and מלווה that come to court. Just to make this concrete lets say it is  a case of משכנתא דסורא. That is when a person borrows money and as a guarantee for the loan he lets the lender use his field for some period and after that time the field returns to the לווה even if he did not pay back the loan.
The lender says the period was five years and has been there three years and the borrower says it was only for three years. רבי יהודה says we believe the lender. To רבינא we believe the lender. I am saying this according to תוספות. In this case רבי יהודה says we believe the לווה because he could have said לקוחה היא בידי.
The normal way of a מיגו is one person could have said a plea and be believed so we believe him when he says a weaker plea. So at first glance this looks like רבי יהודה and רבינא are agreeing that if the lender would in fact say I bought it he would be believed. But תוספות asks on this and says that רבינא disagrees with very premise in itself. He would hold if the lender said לקוחה היא בידי and the other says it is משכנתא דסורא the borrower would be believed.
On this תוספות asks according to this way that we understand רבינא then in the normal case in בבא בתרא כ''ח ע''א   of one person says I bought it and the other says you stole it that we would believe the one who says you stole it because he has  a מיגו and he could have said it was aמשכנתא דסורא.

This question of תוספות is going only to רבינא. To רבי יהודה in fact the one that says you stole it does not have any option of saying it was a משכנתא דסורא

בבא מציעא דף ק''י יש לנו מקרה של נכייתא או משכנתא דסורא. יש לך לווה ומלווה שמגיעים לבית המשפט.  מקרה של משכנתא דסורא הוא  כאשר אדם לווה כסף וכערובה להלוואה הוא מאפשר למלווה להשתמש בשדה שלו לתקופה מסוימת ולאחר שהזמן חוזר השדה ללווה בלי כסף.וזה נחשב כמו ששילם את החוב. המלווה אומר התקופה הייתה חמש שנים והיה שם שלוש שנים. והלווה אומר שהתקופה הייתה רק לשלוש שנים. רבי יהודה אומר שאנחנו מאמינים המלווה. לרבינא אנו מאמינים המלווה. [אני אומר את זה על פי תוספות.] במקרה זה רבי יהודה אומר שאנחנו מאמינים המלווה כי הוא יכול לומר לקוחה היא בידי. הדרך הרגילה של מיגו היא אדם אחד היה יכול לומר טיעון ולהאמין. ולכן נאמין לו כשהוא אומר טיעון חלש. אז במבט ראשון זה נראה כמו שרבי יהודה ורבינא מסכימים שאם המלווה היה למעשה אומר שקניתי אותו הוא היה נאמן. אבל תוספות אומר שרבינא לא מסכים עם הנחה  בעצמה. הוא יחזיק אם המלווה אמר לקוח הוא בידי והלווה אומר שזה משכנתא דסורא הלווה יהיה נאמן. תוספות  שואל שעל פי דרך זו שאנו מבינים רבינא, אז במקרה הרגיל בבא בתרא כ''ח ע ' "א של אדם אחד אומר שקניתי אותו והשני אומר שאתה גנבת אותו כי עלינו להאמין האומר "גנבת אותו" כי יש לו מיגו והוא היה יכול לומר שזה היה משכנתא דסורא. שאלה זו של תוספות היא רק הולכת רבינא. לרבי יהודה זה שאומר "אתה גנבת אותו" אין לו שום אפשרות לומר שזה היה משכנתא דסורא .