I was at the sea again and it occurred to me that both the sugiot in Avoda Aara 23b and Rosh Hashanah 13A are going like R. Elazar in Gitin pg 47.
Clearly the sugia in Rosh Hashanah 13 has to be like R Elazar because he holds יש כוח ביד עכו''ם להפקיע מיד תרומות ומעשרות. [grain which grows in the possession of a gentile is not obligated in tithes] Otherwise the question of the Gemara would make no sense. [How could Israel bring the Omer from the grain that grew in the possession of gentiles? The answer would be easy if the Gemara was going like Rabah that even what grows in their possession is still obligated in truma.[Later note--I am aware of the many issues surrounding these opinions of R Elazar and the one against him Rabah. But I simply have not gone into these issues as of this date. Just to see what I mean here you should look up that sugia in Gitin]
So lets look at the gemara in avoda zara 23. Why was Israel commanded to burn the asherot when they came into the land of Canaan? After all אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [a person can not make forbidden that which does not belong to him] If the Gemara would be holding like Rabah the answer would be simple. אין קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות אבל יש לו קניין אפילו בגוף הקרקע.grain which grows in the possession of a gentile is obligated in tithes but he still have possession of the land that he bought. Not just to dig and build on it but actual possession of the land itself.
So both of these sugiot must be going like R Elazar.
So what makes this hard to understand is the law is like Rabah, but even more so what is hard to understand is the Rambam is posek like the Gemara in Avoda Zara. That is if a Israel makes an idol but does not worship it yet. Then a gentile comes and worships it. That idol is forbidden since it was ok to the Israeli to have it worshipped. This is so even though אין אדם אוסר דבר שאינו שלו a person can not make forbidden that which does not belong to him] . This law comes directly from the Gemara in Avoda Zara page 23 which we can see is not like Rabah.
[The truth be told, this question is so obvious it is startling to me that it did not occur to me sooner.]
_______________________________________________________________________
I was at the sea again and it occurred to me that both the סוגיות in עבודה זרה דף כ''ג ע''ב and ראש השנה דף י''ג ע''א are going like ר' אלעזר in גיטין דף מ''ז.
Clearly the סוגיא in ראש השנה דף י''ג ע''א has to be like ר' אלעזר because he holds יש כוח ביד עכו''ם להפקיע מיד תרומות ומעשרות. [Grain which grows in the possession of a gentile is not obligated in tithes] Otherwise the question of the גמרא would make no sense. [How could Israel bring the עומר from the grain that grew in the possession of עכו''ם? The answer would be easy if the גמרא was going like רבה that even what grows in their possession is still obligated in תרומות ומעשרות.
So lets look at the גמרא in עבודה זרה כ''ג ע''ב. Why was Israel commanded to burn the אשירות when they came into the land of Canaan? After all אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [A person can not make forbidden that which does not belong to him] If the גמרא would be holding like רבה, the answer would be simple. אין קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות אבל יש לו קניין אפילו בגוף הקרקע. Grain which grows in the possession of a gentile is obligated in tithes, but he still HAS possession of the land that he bought. NOT just to dig and build on it, but actual possession of the land itself.
So both of these סוגיות must be going like ר' אלעזר.
So what makes this hard to understand is the law is like רבה, but even more so what is hard to understand is the רמב''ם is פוסק like the גמרא in עבודה זרה. That is if a Israel makes an idol but does not worship it yet. Then a gentile comes and worships it. That idol is forbidden since it was ok to the Israeli to have it worshipped. This is so even though אין אדם אוסר דבר שאינו שלו a person can not make forbidden that which does not belong to him] . This law comes directly from the גמרא in עבודה זרה page 23 which we can see is not like רבה.
שוב הייתי בים ועלה בדעתי ששתי סוגיות בעבודה זרה דף כ''ג ע''ב וראש השנה דף י''ג ע''א הולכות כמו ר' אלעזר בגיטין דף מ''ז. ברור שהסוגיא בראש השנה דף י''ג ע''א חייבת להיות כמו ר' אלעזר כי הוא מחזיק יש כוח ביד עכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות. [דגן הגדל ברשות עכו''ם אינו חייב במעשרות]. אחרת שאלת הגמרא לא תהיה הגיונית. [כיצד תוכל ישראל להביא את העומר מהתבואה שצמחה ברשות עכו''ם? התשובה תהיה קלה אם הגמרא הייתה הולכת כמו רבה שגם מה שצומח ברשותם עדיין מחויב בתרומות ומעשרות. אז בואו נסתכל על הגמרא בעבודה זרה כ''ג ע''ב. מדוע נצטווה ישראל לשרוף את האשירות בבואם לארץ כנען? אחרי הכל, אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [אדם אינו יכול לאסור את מה שאינו שייך לו]. אם הגמרא היה מחזיק כמו רבה, התשובה תהיה פשוטה. אין קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין אפילו בגוף הקרקע. דגן הגדל ברשותו של גוי חייב במעשרות, אך עדיין יש ברשותו את הקרקע שרכש. לא רק לחפור ולבנות עליה, אלא על החזקה בפועל על הקרקע עצמה. אז שני סוגיות אלה ודאי הולכות כמו ר' אלעזר .אז מה שמקשה על ההבנה הוא שהחוק הוא כמו רבה. אך יותר מכך מה שקשה להבין הוא שהרמב''ם פוסק כמו הגמרא בעבודה זרה. כלומר אם ישראל עשה אליל אבל עדיין לא סגד לו. ואז בא עכו''ם וסוגד לו. האליל הזה אסור מכיוון שהישראלי היה בסדר שיעבדו אותו. זה כך למרות שאדם לא יכול לאסור את זה שאינו שייך לו. החוק הזה בא ישירות מהגמרא בעבודה זרה עמוד כ''ג שאנו יכולים לראות שהוא לא כרבה.
