רב שך עונה מדוע איננו לומדים מסוטה [הלכות סוטה פרק א'] לומר אפילו ספק טומאה ברשות הרבים טהור אפילו כנגד חזקת טומאה. שאלתי את התשובה שלו לפני כמה ימים וחשבתי היום ששאלתי מבוססת על אי הבנה של מה שאמר רב שך. מה שהוא אומר זה. אם היינו לומדים מסוטה לרשות הרבים, אז למעשה אפילו דברים שיש להם חזקת טומאה יהיו טהורים. זה יהיה בגלל גזירת הכתוב. אבל למעשה אנו לומדים רק מסוטה לספק טומאה ברשות היחיד כי ספק נחשב למוחלט.] וזה מסביר את הגמרא שאחרת קשה להבין. הגמרא אומר שחכמים לומדים מסוטה לומר ספק של טומאה ברשות היחיד הוא בהחלט טמא. ואז הוא שואל, אז למה לא ללמוד מסוטה ברשות הרבים. תשובה: המקוה אינו דומה לסוטה. המקוה הוא ספק בגלל חוסר נפח. השאלה אינה קשורה לרשות היחיד או לרשות הרבים. הספק לגבי הסוטה הוא בגלל היותה לבד עם גבר ברשות היחיד. אין סתירה ברשות הרבים. ואז הגמרא שואלת, אבל למרות זאת לא כך שכל ספק לגבי טומאה ברשות הרבים הוא טהור? תשובה: מדובר במקרה של שני דברים שדוחפים לעבר טומאה. חזקת טמא של אובייקט עד שהוא נעשה טהור, או האדם המטפל בחפץ. בנוסף חזקת השתא של המקוה שנמדד ונמצא כי הוא חסר ארבעים סאה. קשה מאוד להבין את הגמרא הזו. בהתחלה הוא אומר שהסיבה שמקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות היא מכיוון שאנו לומדים מסוטה. ואז נראה שהוא משנה את דעתו ואומר שהסיבה היא כי שני חזקות נגד אחת. אולם כעת אנו מבינים את הגמרא בצורה מושלמת מכיוון שהיא לא לומדת מסוטה על שום דבר ברשות הרבים. רק רשות היחיד. באשר לרשות הרבים אנו לא לומדים דבר מהסוטה כלל. הדברים ברשות הרבים וזה יכלול את סוטה אם אין להם בכלל חזקה קודמת לא טהור או לא טמא יהיו כמו שהם. אבל אם למשהו יהיה חזקה של להיותו טמא זה יהיה טמא.
