I however felt there was and is true Torah in the Litvak world of the Mir and Shar Yashuv in N.Y. and Ponovitch in Bnei Brak. Still, even the Litvak approach is not perfect. Often a few rotten apples ruin the whole bushel.[Nowadays with Socialism the direction of the USA, my parents might have second thoughts.
I also agree fully with my parents. There is something about the founding fathers and the Constitution of the USA which is so remarkable one has to classify the USA as one of the greatest wonders of the ages.--a model of freedom and justice for all. If anything comes anywhere close to the ideal of "peace of the stare [shalom hamedina] " it is the Constituation of the USA. Peace of the state is one of the goals of the commandments of the Torah as you can look this up in the Guide for the Perplexed of the Rambam and Sefer HaHinuch. I think that Kant was disturbed by the highly volatile state of affairs in Germany in his time. Moral principles were unclear to everyone, but everyone had a strong belief that only their way was right. He wanted to find a answer to he question how can we tell what are accurate moral principles without having to resort to feelings? I do not think he cam up with any good answer, but I did find in Michael Huemer [University of Colorado] an amazing insight into this problem. He claims that we are endowed with the trait of reason and the nature of reason is to discern universals. Hust like reason discerns universals as they apply in mathematics, so in human affairs, reason recognizes universal principle which are moral principles and politics. Kant did not really have this concept. he had the concept of concepts but he did not distinguish between concepts and reason--which reasons and extrapolates from concepts. Yet Michael Huemer also does not distinguish between universals (which might just be adjectives) and universal principles. To me, it seems you have to borrow from Leonard Nelson and Kelley Ross (of the new Friesian school) that reason has to start from somewhere, or else you get an infinite series which can never start. You need axioms. And to get axioms you need immediate non intuitive knowledge. But after you get axioms then you need reason to extrapolate from them to find moral principles. In the long run, reason does not tell us much when it comes to politics or morality. I think the reason is that both of these subjects come under the category of the second metaphysics which deals with the unaversive as a whole, or time as a whole. We can experience time but not time as a whole. So also, I think human affairs are impossible to experience as a whole. I am after all, just one of many of this species. Thus, reason has very limited access into morality or politics. I guess if you start with axioms and go by means of thesis anti thesis and synthesis you can get somewhere. אני סבור שקאנט היה מוטרד מה מצב הנפיץ ביותר ששרר בגרמניה בתקופתו. העקרונות המוסריים לא היו ברורים לאיש, אך כל אחד המחזיקים באמונה איתנה שרק דרכו היא הנכונה. הוא ביקש למצוא מענה לשאלה: איך ניתן לקבוע עקרונות מוסריים נכונים, מבלי להזדקק לרגשות? אינני סבור שהגיע לתשובה מספקת, אך מצאתי אצל מיכאל יועּמֶר [מאוניברסיטת קולורדו] תובנה מדהימה בנוגע לבעיה זו. הוא טוען כי ניחַנּוּ גישה התבונה, וכי טבעה של התבונה הוא להבחין במושגים אוניברסליים (כלליים). כשם שהתבונה מזהה מושגים אוניברסליים כפי שהם באים לידי ביטוי במתמטיקה, כך גם בענייני האנושות – התבונה מזהה עקרונות אוניברסליים, שהם עקרונות מוסריים ופוליטיים. לקאנט לא היה מושג זה במדויק; אמנם היה לו מושג על אודות "מושגים", אך הוא לא הבחין בין המושגים אותם התבונה – זו המבצעת הסקות וגוזרת מסקנות מתוך מושגים. עם זאת, גם מיכאל יועּמֶר אינו מבחין בין מושגים אוניברסליים. לדעתי, יש להיעזר כאן ברעיונותיהם של לאונרד נלסון וקלי רוס (מ"אסכולת פריז החדשה"), הגורסים כי התבונה חייבת להתחיל מנקודה כלשהי; אחרת, לא תוכל להתחיל. דרושים לנו אקסיומות (הנחות יסוד). וכדי להשיג אקסיומות, ידע בלתי-אמצעי שאינו מסתמך על אינטואיציה. אך לאחר ביסוס האקסיומות, צריך את התבונה כדי לגזור מהן מסקנות ולמצוא עקרונות מוסריים. בסוף דבר, התבונה אינה מספקת לנו מידע רב בכל הנוגע לפוליטיקה או למוסר. אני סבור שהסיבה לכך היא ששני התחומים האלו משתייכים לקטגוריה של "מטאפיזיקה שנייה", העוסקת במציאות כמכלול, או בזמן המכלול. אנו יכולים לחוות את הזמן, אך לא את הזמן כמכלול; כך גם לגבי ענייני האנושות – לא ניתן לחוות אותם כמכלול. אני, בסוף דבר, רק אחד מני רבים בתוך המין האנושי. לפיכך, גישתה של התבונה אל המוסר או אל הפוליטיקה מוגבלת ביותר. עם זאת, ייתכן שאם מתחילים מאקסיומות ומתקדמים באמצעות תהליך של תזה, אנטי-תזה וסינתזה – ניתן להגיע להישגים אמיתים.
