Tractate Bava Metzia page 100a and 100b. And Tosphot first words "money of a slave"
Tosphot at first deals with the fact that when both are in doubt they divide. He asks, "How can they do that when it is not DM "derara demomona)?" This is what confused me because it is directly against the Gemara in Bava Metzia page 2. But then at some point I realized that Tosphot is depending on a Gemera in Bava Batra. But then the next problem is that Tosphot is dealing with the part of the Mishna that says when the both are sure then the seller takes an oath. But when he asks his question אי תימא "If you will ask how can they divide" it makes no sense. And for years I was confused by the question, "What could Tosphot be asking here?" Until I realized that Tosphot changed tracks and asks on the end of the mishna where it says "when both are in doubt they divide." This was the key insight.
So Tosphot says it is DM because there were two witnesses that heard the agreement but did not see how much money changed hands. Therefore there is doubt to the Beit Din even without their pleas.
So Sumchos says they divide with no oath.
But then I ask in the above essay what about the part of the mishna than says when the seller is certain that he takes an oath. The only variable that has changed is what is plea is. So if the end of the mishna is Dm [דררא דממומא] so must be the part above it. But there there is an oath and Sumchos holds where there is Dm there is no oath and they divide. I answer that there is an oath because it is admitting in part. מודה במקצת
In this essay I used google translator because the Hebrew of Google is better than my own. But still there are mistakes that got in and so I still need to do some corrections in the Hebrew.
)בבא מציעא ק. וק: תוספות ד''ה דמי עבד. המוכר מכר עבד. אבל יש לו שני עבדים, גדול וקטן. הגדול בעשרים וחמש, והקטן בעשרים. המוכר והקונה מסכימים לבטל את העסקה. יש ספק איזה עבד נמכר. המוכר אומר עבד קטן מכרתי. הלוקח אומר עבד גדול לקחתי. על המוכר להחזיר עשרים וחמש או עשרים? המשנה אומרת המוכר לוקח שבועה ונשבע כי הוא מכר את אחד הקטן ונותן בחזרה רק עשרים. המשנה שאנחנו יודעים הוא סומכוס מסיבות אחרות שמחזיק בשיטה כסף המוטל בספק מחלקים. החכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. זאת אומרת להשאיר את הכסף ברשותו של מי שיש לו הכסף עד שלא הוכחה אחרת
תוספות כשהוא מתחיל "אי תימא" הוא מדבר על חלק אחר של המשנה מן החלק של תחילת התוספות. המשנה אומרת ראשונה, כאשר המוכר והקונה בטוחים אז המוכר לוקח שבועה כי הוא מכר את העבד הקטן. תוספות אומר שזה מקרה שבו אין מסמך נכתב על המכירה. אבל אז תוספות שואלים שאלתם שהטרידה אותי לסירוגין במשך כשבע שנים. "אבל איך הם יכולים לחלק? זה לא דררא דממונא?" עכשיו אני מבין. תוספות שואל על סוף משנה. הדיון הוא שהמוכר והקונה הם גם בספק. ויש החוק הוא שהם מחלקים. (ממון המוטל בספק חולקים.) ותוספות שואל על זה איך הם יכולים לחלק כאשר הוא לא מקרה של דררא דממונא. והם עונים שזה מקרה של דררא דממונא כי המכירה התרחשה לפני עדים ששמעו אותם מדברים ומחליטים על מחיר של עבד הגדול בעשרים וחמישה שקלים והקטן בעשרים והעדים לא ראו כמה כסף חליף ידיים. מה שתוספות מחכווין הוא שזה מצב שיש ספק לבית המשפט גם ללא הטיעונים וזה עושה את זה דררא דממונא. עכשיו תוספות היא ברורה. עם זאת, אנחנו צריכים לשאול איך זה משתלב עם החלק הקודם של המשנה שבו יש שבועה. אם סומכוס מסכים שיש שבועה כאשר הצדדים בטוחים, אז אין שום בעיה. אבל יש דעה שסומסוס סובר ממון המוטל בספק חולקים גם כאשר צדדים בטוחים. ואת תשובת התלמוד על זה היא שהוא מקרה שבו השבועה היא מהתורה. יש לי הסבר פה שהשבועה כאן הוא מהתורה, כי זה הוא מקרה של הודאה בחלק (מודה המקצת). המוכר מודה שהוא חייב עשרים שקלים. הוא פשוט לא מודה בחמשת השקלים הנותרים. אבל אם זה המקרה, אז מדוע אין שבועה בסוף משנה? תשובה: כי כאשר המוכר אומר שהוא לא יודע שזה לא נחשב להודאה בחלק. כשהוא אומר "איני יודע" זה לא מודה במקצת. להבין את התוספות הייתי צריך ללכת למסכת בבא בתרא לגלות שיש דעה שתוספות הוא בהתאם לכאן. זה שסומכוס רק אומר החוק שלו כאשר יש דררא דממונא. בגלל התוספות מודפסת עם התייחסות בבא מציעא דף ב' שבו אומר משהו שונה לחלוטין עשה את תוספות הזה מאוד מבלבל.
בסיכום
תוספות בראשונה עוסק בעובדה שכאשר שניהם נמצאים בספק שהם מחלקים. הוא שואל, "איך הם יכולים לעשות את זה כשזה לא דררא דממונא?" זה מה שבלבל אותי כי זה ישירות נגד הגמרא בבא מציעא דף ב'. אבל בשלב מסוים הבינתי שתוספות הוא בהתאם לגמרא בבא בתרא. אבל אז הבעיה היא שתוספות הוא מתמודד עם החלק המשנה שאומר כאשר שניהם בטוחים אז המוכר לוקח שבועה. אבל כשהוא שואל שאלתו. "אי תימא (אם תומר) איך הם יכולים לחלק" . במשך שנים הייתי מבולבל על ידי השאלה מה יכול להיות תוספות שואלים כאן. עד שהבנתי שתוספות שינו מסלולים ושואלים על סוף המשנה שבו כתוב "כאשר שניהם נמצאים בספק שהם מחלקים." זאת היתה תובנה מרכזית. אז תוספות אומר שזה דררא דממומא כי היו שני עדים ששמעו את הסכם אך לא ראו כמה כסף חליף ידיים. לכן יש ספק לבית דין אפילו בלי טיעוניהם. אז סומכוס אומר שהם מחלקים ללא שבועה . אבל אז אני שואל במאמר מעל מה על החלק משנה שאומר כאשר המוכר הוא בטוח שהוא לוקח שבועה. משתנה היחיד שהשתנה הוא מה הוא הטיעון. אז אם סוף המשנה דררא דממומא, כך חייב להיות החלק הזה. אבל יש שם שבועה וסומכוס מחזיק בשיטה כשיש דררא דממומא אין שבועה והם מחלקים. אני עונה שיש שבועה כי הוא מודה בחלק. מודה במקצת.
After the recent events in Baltimore I think we can all agree that if Abraham Lincoln had learned this particular page of Gemara (Talmud) Baltimore would a lot better place. What he might have done was to stop the slave trade like England had done a long time before that. And there are strict laws about how a slave must be treated. But the result of freeing the slaves was disastrous.
Tosphot at first deals with the fact that when both are in doubt they divide. He asks, "How can they do that when it is not DM "derara demomona)?" This is what confused me because it is directly against the Gemara in Bava Metzia page 2. But then at some point I realized that Tosphot is depending on a Gemera in Bava Batra. But then the next problem is that Tosphot is dealing with the part of the Mishna that says when the both are sure then the seller takes an oath. But when he asks his question אי תימא "If you will ask how can they divide" it makes no sense. And for years I was confused by the question, "What could Tosphot be asking here?" Until I realized that Tosphot changed tracks and asks on the end of the mishna where it says "when both are in doubt they divide." This was the key insight.
So Tosphot says it is DM because there were two witnesses that heard the agreement but did not see how much money changed hands. Therefore there is doubt to the Beit Din even without their pleas.
So Sumchos says they divide with no oath.
But then I ask in the above essay what about the part of the mishna than says when the seller is certain that he takes an oath. The only variable that has changed is what is plea is. So if the end of the mishna is Dm [דררא דממומא] so must be the part above it. But there there is an oath and Sumchos holds where there is Dm there is no oath and they divide. I answer that there is an oath because it is admitting in part. מודה במקצת
In this essay I used google translator because the Hebrew of Google is better than my own. But still there are mistakes that got in and so I still need to do some corrections in the Hebrew.
)בבא מציעא ק. וק: תוספות ד''ה דמי עבד. המוכר מכר עבד. אבל יש לו שני עבדים, גדול וקטן. הגדול בעשרים וחמש, והקטן בעשרים. המוכר והקונה מסכימים לבטל את העסקה. יש ספק איזה עבד נמכר. המוכר אומר עבד קטן מכרתי. הלוקח אומר עבד גדול לקחתי. על המוכר להחזיר עשרים וחמש או עשרים? המשנה אומרת המוכר לוקח שבועה ונשבע כי הוא מכר את אחד הקטן ונותן בחזרה רק עשרים. המשנה שאנחנו יודעים הוא סומכוס מסיבות אחרות שמחזיק בשיטה כסף המוטל בספק מחלקים. החכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. זאת אומרת להשאיר את הכסף ברשותו של מי שיש לו הכסף עד שלא הוכחה אחרת
תוספות כשהוא מתחיל "אי תימא" הוא מדבר על חלק אחר של המשנה מן החלק של תחילת התוספות. המשנה אומרת ראשונה, כאשר המוכר והקונה בטוחים אז המוכר לוקח שבועה כי הוא מכר את העבד הקטן. תוספות אומר שזה מקרה שבו אין מסמך נכתב על המכירה. אבל אז תוספות שואלים שאלתם שהטרידה אותי לסירוגין במשך כשבע שנים. "אבל איך הם יכולים לחלק? זה לא דררא דממונא?" עכשיו אני מבין. תוספות שואל על סוף משנה. הדיון הוא שהמוכר והקונה הם גם בספק. ויש החוק הוא שהם מחלקים. (ממון המוטל בספק חולקים.) ותוספות שואל על זה איך הם יכולים לחלק כאשר הוא לא מקרה של דררא דממונא. והם עונים שזה מקרה של דררא דממונא כי המכירה התרחשה לפני עדים ששמעו אותם מדברים ומחליטים על מחיר של עבד הגדול בעשרים וחמישה שקלים והקטן בעשרים והעדים לא ראו כמה כסף חליף ידיים. מה שתוספות מחכווין הוא שזה מצב שיש ספק לבית המשפט גם ללא הטיעונים וזה עושה את זה דררא דממונא. עכשיו תוספות היא ברורה. עם זאת, אנחנו צריכים לשאול איך זה משתלב עם החלק הקודם של המשנה שבו יש שבועה. אם סומכוס מסכים שיש שבועה כאשר הצדדים בטוחים, אז אין שום בעיה. אבל יש דעה שסומסוס סובר ממון המוטל בספק חולקים גם כאשר צדדים בטוחים. ואת תשובת התלמוד על זה היא שהוא מקרה שבו השבועה היא מהתורה. יש לי הסבר פה שהשבועה כאן הוא מהתורה, כי זה הוא מקרה של הודאה בחלק (מודה המקצת). המוכר מודה שהוא חייב עשרים שקלים. הוא פשוט לא מודה בחמשת השקלים הנותרים. אבל אם זה המקרה, אז מדוע אין שבועה בסוף משנה? תשובה: כי כאשר המוכר אומר שהוא לא יודע שזה לא נחשב להודאה בחלק. כשהוא אומר "איני יודע" זה לא מודה במקצת. להבין את התוספות הייתי צריך ללכת למסכת בבא בתרא לגלות שיש דעה שתוספות הוא בהתאם לכאן. זה שסומכוס רק אומר החוק שלו כאשר יש דררא דממונא. בגלל התוספות מודפסת עם התייחסות בבא מציעא דף ב' שבו אומר משהו שונה לחלוטין עשה את תוספות הזה מאוד מבלבל.
בסיכום
תוספות בראשונה עוסק בעובדה שכאשר שניהם נמצאים בספק שהם מחלקים. הוא שואל, "איך הם יכולים לעשות את זה כשזה לא דררא דממונא?" זה מה שבלבל אותי כי זה ישירות נגד הגמרא בבא מציעא דף ב'. אבל בשלב מסוים הבינתי שתוספות הוא בהתאם לגמרא בבא בתרא. אבל אז הבעיה היא שתוספות הוא מתמודד עם החלק המשנה שאומר כאשר שניהם בטוחים אז המוכר לוקח שבועה. אבל כשהוא שואל שאלתו. "אי תימא (אם תומר) איך הם יכולים לחלק" . במשך שנים הייתי מבולבל על ידי השאלה מה יכול להיות תוספות שואלים כאן. עד שהבנתי שתוספות שינו מסלולים ושואלים על סוף המשנה שבו כתוב "כאשר שניהם נמצאים בספק שהם מחלקים." זאת היתה תובנה מרכזית. אז תוספות אומר שזה דררא דממומא כי היו שני עדים ששמעו את הסכם אך לא ראו כמה כסף חליף ידיים. לכן יש ספק לבית דין אפילו בלי טיעוניהם. אז סומכוס אומר שהם מחלקים ללא שבועה . אבל אז אני שואל במאמר מעל מה על החלק משנה שאומר כאשר המוכר הוא בטוח שהוא לוקח שבועה. משתנה היחיד שהשתנה הוא מה הוא הטיעון. אז אם סוף המשנה דררא דממומא, כך חייב להיות החלק הזה. אבל יש שם שבועה וסומכוס מחזיק בשיטה כשיש דררא דממומא אין שבועה והם מחלקים. אני עונה שיש שבועה כי הוא מודה בחלק. מודה במקצת.
After the recent events in Baltimore I think we can all agree that if Abraham Lincoln had learned this particular page of Gemara (Talmud) Baltimore would a lot better place. What he might have done was to stop the slave trade like England had done a long time before that. And there are strict laws about how a slave must be treated. But the result of freeing the slaves was disastrous.
