מסכת ערכין דף י''ד ע''א. רמב''ם הלכות ערכין פרק ד'. אני רוצה לשתף כאן איך אני חושב שהרמב''ם הבין את הנושא בערכין דף י''ד ע''א. אבל קודם כל אני רוצה להביא את הנושא הבסיסי עצמו. אמר רב הונא אם מקדש שדה [ומובן שהעצים מקדישים עמו] אז כשהם נפדה כל אחד הוא נפדה בפני עצמו. השדה הוא נפדה בית חומר שעורים בחמישים שקלים. [חומר הוא שלושים סאה דהיינו שבעת אלפים וחמש מאות אמות.] הגמרא שואלת עליו מברייתא. אם מקדשים שלושה עצים בבית סאה (חמישים כפול חמישים אמה), השדה נקדיש יחד איתם. כשהם נפדה, העצים נכללים בפדיון השדה. לא משלמים תוספת עבור העצים. הגמרא עונה ברייתא זו כמו ר' שמעון המחזיק כל המקדש עושה זאת בעין קמצנית. הבין הרמב''ם שאמירת רב הונא ותחילת הברייתא אינם חולקים כלל. השאלה שהגמרא מעלה היא מסוף הברייתא כאשר פדיון העצים נכלל אוטומטית בפדיון השדה. שלא כמו רב הונא. והתשובה היא שהברייתא היא כמו ר' שמעון. משמעות הדבר היא שמכיוון שהוא מקדיש את השדה בעין קמצנית, פחות כסף מגיע להקדש כשהוא נפדה. אבל לר' עקיבא מי שמקדש עושה זאת בעין נדיבה ולכן כאשר השדה והעצים נפדים, יותר כסף מגיע להקדש. ניתן לראות את כל זה בלשון הרמב"ם. הוא פסק כמו רב הונא ישר ופשוט וכמו תחילת הברייתא. כלומר: אם קידש שלושה עצים לסאה אחד מקדיש את השדה יחד איתם. הרמב"ם לא מזכיר שם שכל אחד מהם הוא נפדה בפני עצמו, משום שהוא מעולם לא מציע בשום מקום שיכולה להיות אפשרות שהפדיון של אחד יכול לכלול אחר. הוא כבר כתב שכאשר השדה והעצים נקדשים יחד, הם נפדים בנפרד. יתר על כן, הרמב"ם לא רואה קושי בעובדה שכאשר מקדישים שלשה עצים, השדה נקדש איתם, אך יותר משלושה עצים או פחות, השדה אינו כלול איתם בהקדשה. עבור הרמב"ם, תחילת הבייתא אינה חולקת כלל על רב הונא. רב הונא מדבר על קידוש שדה כאשר העצים באים יחד איתו, ולרמב"ם זה הגיוני לחלוטין. ובמקרה ההפוך, שבו הוא מקדיש עצים לרמב"ם, הגיוני שרק כמות מדויקת של שלושה עצים לבית סאה מביאים את השדה איתם. עבור הרמב"ם, אין זו קושי כלל. הקושי מהברייתא היה בנוגע למעשה הפדיון. אם כאשר פודה אחד, האם השני נכלל? מה שמקשה על ההבנה במבט ראשון הוא שרש"י מבין ששאלת הברייתא על רב הונא נובעת מתחילת הברייתא. יתר על כן, הרמב"ם מבין שכאשר רב הונא אומר שכאשר הוא מקדיש שדה, העצים באים יחד איתו, הוא מתכוון שיכולים להיות הרבה יותר או הרבה פחות משלושה עצים בכל בית סאה